מועדים לשמחה , י"ח ניסן יום הולדתו של רבי לוי יצחק שניאורסון אביו של הרבי כמו כן ביום זה התקיים טקס ברית המילה של הרבי ❤️
רבי לוי יצחק שניאורסון (כונה גם ר' לויק; י"ח בניסן תרל"ח (1878) – כ' במנחם אב תש"ד (1944)) אביו של הרבי, רבה של דנייפרופטרובסק, מקובל ואחד המנהיגים היהודים הבולטים בברית המועצות. נאסר והוגלה על פעולתו בהפצת היהדות והסתלק במקום גלותו.
שברוסיא, אשר נלב"ע בכ' מנ"א תש"ד באלמא אטא שבקזחסטאן (לשם נסע כשהוא תשוש וידוע חולי אחרי חמש שנות גלות בצ'אילי שבערבות רוסיא, לשם הוגלה בידי הקומוניסטים ימ"ש בשל פעילותו ומסירות נפשו בהחזקת היהדות בעירו).
מכתביו הרבים לא הגיעו לידנו (מלבד תכריך אגרות ששלח לבנו) רק הערות שרשם (לש"ס, זוהר ותניא) בימי גלותו על שולי ספרי הקודש הבודדים שהיו לו. הערות שרובם ביאורים לספרים הנ"ל ע"ד הקבלה, והם מלאים מזן אל זן בביאורים נפלאים והברקות יחודיות. חלקם אף נותנות הבנות מחודשות במושגים הקבליים עצמם. (לפי עדותו לר' זלמן דוכמאן ז"ל (נדפסה בספרו 'לשמע אוזן'), את דרכו זו קיבל מכ"ק האדמו"ר מוהרש"ב מליובאוויטש נ"ע. הדבר מעניין כי בכתביו של האדמו"ר לא ניכרת כ"כ דרך זו).
סקירה על תורתו, כפי שנכתבה על ידי ר' יהושע מונדשיין ז"ל (נדפסה כהקדמה לספר ההמפתחות לתורת רלוי"צ בעריכת הרי"מ):
"ב"ה
מבוא ופתח דבר
"זכות רבה ונפלאה" – כך מגדיר כ"ק אדמו"ר שליט"א[1] את קבלת ספרי אביו – הרהמ"ח ז"ל – ורשימותיו. עבור עולם התורה שלא נתוודע עד כה לאותה שיטה נעלה המופיעה לעינינו ב"לקוטי לוי יצחק" נוסף בהדפסת כתבים אלו אף "גילוי אור חדש".
המושג "חידוש" בקבלה (שהרי, עם היות הכתבים בלולים מכל חלקי הפרד"ס, אך יסוד ופינה הוא חלק הסוד) מעורר תמיהת מה; אם קבלה – לאו חידושא, ואם חידוש הוא – קבלה מניין? לאותה הסברה זקוקים גם החידושים בפשטי התורה, שהרי "כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש [אם חידוש אמת הוא[2]] ניתן למשה מסיני",[3] וכיצד יחול שם "חידוש" על הנגלה מאז ומקדם וכבר קדמו משה רבינו ע"ה? על החידושים שבחלק הנסתר ניתוספו גם אזהרות שלא לחדש, ואף מן הנמנעות הוא לסבור סברות בשכל האנושי ולכוון אל האמת הנתונה מסתר עליון,[4] וכיצד תובן האפשרות של "חידוש בקבלה"?
וכבר נתבאר[5] שמשה קבל את כללי התורה מסיני, ואין בכל פרטי החידושים שבכל הדורות אלא מה שבכלל המקובל, וה"חידוש" הוא להוציא מכללים אלו את הפרט המחודש באותו ענין. והן הן הדברים גם לגבי חכמת הקבלה, כי לא נאסרו ח"ו חידושי תורה בפנימיותה, ואדרבה, אותו החיוב "לאפשא לה"[6] שקיים בנגלה שבה חל גם על הנסתר, "וכל אחד ואחד מחוייב לחדש בפרד"ס כפי כחו",[7] אלא שחידושים אלו מוכרחים להיות קשורים ומוגדרים בכללים המסורים והנתונים איש מפי איש, ורק במסגרת זו זכאי האדם, וחובתו היא, לחדש בתורה, לגדלה ולהאדירה…."
לקרוא עוד
http://www.shturem.net/index.php?section=blog_new&article_id=174&lang=hebrew
הניגון של רבי לוי יצחק מתחיל בכלל מהאמצע, בצעקה גדולה. הצעקה הזו היא סיפורו של רב ומנהיג שלמרות הקשיים והסבל שעבר, הלך עם האמת שלו עד הסוף ונשאר שמח. זו צעקה של שמחה ואופטימיות שבאה מתוך הקושי והטרגדיה. בהשתתפות: עקיבא תורג'מן, הרב משה שילת, הרב אלי׳ וולף ונאור כרמי. מוסיקה מקורית – אחיה אשר כהן אלורו
💗
שלושה משפטים / החלק היומי / סיון רהב-מאיר
הוא היה אחד המחנכים המיוחדים בדורנו, ודמותו לא מספיק מוכרת לציבור הרחב.
הרב שלמה וולבה (כ"ד בסיון תרע"ד, 1914 – ט"ז בניסן תשס"ה, 25 באפריל 2005) היה מגדולי המשגיחים בדור האחרון ומחבר ספרים בתחום העבודה הרוחנית על פי תנועת המוסר. שימש כמשגיח בישיבת באר יעקב ובישיבת גבעת שאול שאותן הקים, שימש כחבר המועצה המקומית באר יעקב מטעם מפלגת פא"י.
הנה שלושה משפטים בלבד מתוך תורתו הגדולה:
• "תקבע לך כמה פעמים בשבוע שעה אחת, שבה תלך לטייל לבד ותחשוב אז קצת על עצמך, ובזה תתרגל לחיות יותר עם עצמך. לפעמים אדם מפחד להיות עם עצמו, הוא זר לעצמו ולא מכיר את עצמו. צריך לעבוד על כך".
• "בכל יום אנו נפגשים עם אנשים שונים: בעל מכולת, פקיד בדואר, נהג אוטובוס, ילדים קטנים. ננסה ללמוד מהם בכל יום שלושה דברים. ללמוד מכל אדם, ללא יוצא מן הכלל".
• "באלוקים – בני אדם רבים מאמינים. זה אינו דבר נדיר. אבל בגדלות האדם לא כולם מאמינים. אני מאמין!".
לזכרו.
