מה כבר אפשר לתבוע מ'תינוקות'…
אם קיימים בדורנו יהודים שמעולם לא עבר במוחם הרהור תשובה – הרי אלו יהודים שלא אשמים במצבם. מדובר ביהודים שהם או הוריהם נשבו כתינוקות בין גויים, או שמסיבות דומות לא קיבלו כל מושג על יהדותם.
אנשים כאלה פוטרת התורה מעונש, וממילא לא ייתכן שהגלות מתעכבת בגללם. מאידך גיסא, כאשר מי מהם מצליח לחזור בתשובה, או אפילו לקיים מצווה אחת – הרי זה יקר ביותר אצל הקדוש-ברוך-הוא!
(משיחת שבת פרשת ויחי תנש"א)
די לבכי
כאשר נפגשו האחים יוסף ובנימין, לאחר שנים רבות בהן לא ראו זה את זה, הם נפלו איש על צווארי אחיו בבכי. חז"ל אומרים שיוסף בכה על חורבן בתי המקדש שהיו בחלקו של בנימין, ואילו בנימין בכה על חורבן משכן שילה שהיה בחלקו של יוסף.
מדוע בכה כל אחד מהם רק על חורבן מקדשו של השני ולא על חורבן המקדש שלו – משום שכאשר מדובר על המקדש שלו, אין מקום לבכי. יש לעמול ולהתייגע, לתקן את המצב, ולהגיע לבניין מחודש של המקדש. רק כשמדובר על מקדשו של הזולת, כשהדבר תלוי בזולת, אז צריך לבכות ולהצטער עמו בצרתו.
מכך לומדים אנו שאין להסתפק בצער ובבכי על קושי הגלות. עלינו לפעול במלוא המרץ, על מנת לזכות תיכף ומיד לגאולה הקרובה.
(ע"פ לקוטי שיחות כרך ח"י עמ' 841 ואילך)
נוסח חדש
האם – לאור האמור בפתגם הקודם – נחדל לומר את כל הברכות בתפילה שתוכנן בקשות ומשאלות שכבר קוימו?
המבי"ט (רבי משה בן יוסף טראני) כותב כי נמשיך לאומרן, אך בנוסח חדש. במקום לבקש – נודה על כך שהבקשות התמלאו. למשל: במקום 'תקע בשופר גדול לחירותנו… וקבצנו יחד מארבע כנפות הארץ' – נאמר 'נודה לך השם אלוקינו על שתקעת בשופר גדול לחירותנו… וקיבצתנו יחד מארבע כנפות הארץ…'. במקום 'השיבה שופטנו כבראשונה… ומלוך עלינו' – נאמר: 'נודה לך על שהשבת שופטינו כבראשונה והסרת ממנו יגון ואנחה ומלכת עלינו'.
('בית אלוקים' למבי"ט)
