על הפסוק בפרשתנו ויצא "והי' זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה"(כח, יד)נאמר במדרש "כשיגיעו זרעך עד עפר הארץ, אותה שעה 'ופרצת ימה וקדמה'. הוי: 'מקימי מעפר דל'" (שמות רבה פכ"ה, ח).
ולפי פשוטו נראה, שלפי דברי המדרש, הפסוק "והי' זרעך כעפר הארץ", אינו חלק מהברכה, אלא אדרבה, שכאשר יגיעו בני ישראל למצב שפל כזה אז תחול הברכה של "ופרצת גו'".
ויש לבאר על דרך החסידות, ש"והי' זרעך כעפר הארץ" אינו מרמז על ירידה כי אם אדרבה:
מבואר באור החיים הק' (פרשתנו כח, יד) שכל הפרשה של "ויצא יעקב מבאר שבע גו'" מרמזת לירידת הנשמה ממקור חוצבה להתלבש בתוך גוף גשמי וחומרי, שהיא "מאיגרא רמא לבירא עמיקתא".
ומבואר בספרים, אשר ירידה זו היא לצורך עלי'. שדווקא ע"י כך שהנשמה יורדת להתלבש בגוף ועוסקת עמו לבררו ולזככו, הנה על ידי זה עולה הנשמה לדרגות עליונות יותר מקודם ירידתה בגוף.
וזהו תוכן ברכתו של הקב"ה ליעקב, שדווקא "כשיגיעו זרעך לעפר הארץ", שתרד הנשמה ל"עפר הארץ", להעלות גם את הדרגות הכי תחתונות, הרי היא זוכה לברכת "ופרצת ימה וקדמה גו'", שתעלה בלי גבול מעלות. עד שתזכה ל"עלה הפורץ לפניהם" כמובא במדרש(אגדת בראשית ספס"ג)"אמר הקב"ה . . יצא פרץ ראשון שהמשיח יוצא ממנו . . פרץ זה משיח שנאמר 'עלה הפורץ לפניהם'".
(ע"פ תורת מנחם חכ"ג עמ' 117 ואילך)
