בפרשת שמות מתחיל השעבוד והגאולה ממצרים. סיפורי התורה הינם נצחיים ורלוונטיים לכל דור ולכל יהודי בכל זמן. גם הגזירה אותה גזר פרעה: "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו" הינה ניצחית. פירוש גזירה זו ברוחניות ובפנימיות:
מי נהר הנילוס עולים על גדותיהם ומשקים את השדות במצרים, על כן עבדו המצרים את הנילוס וראו בתהליך טבעי זה מקור השפע, הקיום והחיות שלהם. בגזירה להשליך את הבנים ליאור (לנילוס), רצו המצרים להשפיע על בני ישראל להאמין גם כן בטבע ולעבדו. ולא בקב"ה שהוא מעל הטבע.
כל עוד בני ישראל היו בארץ ישראל, היו "תולים עיניהם כלפי מעלה" ומרגישים בגלוי שהברכה באה מהקב"ה המשגיח על כל פרט. לאחר שירדו למצריים והתחלף הדור של יעקב ובניו. נולד דור אשר לא זכה לראות את ההשגחה הגלויה שבארץ ישראל, רק אז התחיל השיעבוד. שיעבוד גשמי ורוחני של אמונה בטבע ובכוחותיו המוגבלים בלבד. "ואילו לא הוציא הקב"ה את אבותינו ממצריים, הרי אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו למצרים במצריים" (מתוך ההגדה של פסח). אנו בני ישראל זכינו וזוכים להשתחרר ממגבלות הטבע על ידי מלך מלכי המלכים בקיום תורתו ומצוותיו הקשורות ומאוחדות באין סופיותו ובאי מוגבלותו.
(מעובד מתוך "שולחן שבת" – שיחות של הרבי מליובאוויטש) גאולה שלימה….
