ב"ה ממתק לשבת פרשת ויגש תשע"ה
אחד מתלמידי הבעל שם טוב קרא פעם בספרים שמי שנמנע מלדבר 40 יום זוכה לראות את אליהו הנביא, החליט התלמיד כי ההשקעה שווה והתחיל לשתוק במשך ארבעים יום, עברו הימים והוא מחכה לבואו של אליהו אבל לצערו הגדול הוא לא זוכה, הלך לבעל שם טוב והתלונן, "רבי, אני כבר ארבעים יום לא מדבר ולא זכיתי לראות את אליהו הנביא, אומר לו הרבי "בא אתי" הם יוצאים ביחד והרבי פונה לאורוות הסוסים שמחוץ לבית הכנסת, הרבי ניגש לאחד הסוסים ומתחיל ללטף אותו ואז פונה לתלמיד ואומר לו "אתה רואה את הסוס הזה הוא כבר 40 שנה לא מדבר וגם לא זכה לראות את אליהו הנביא…"
***
בשבועות אלו אנו קוראים בתורה את הסיפור של יוסף ואחיו, האחים כבר חזרו אליו עם בנימין כבקשתו, אך בדרכם חזרה לביתם מתגלה גביע הכסף של יוסף באמתחתו של בנימין והם מוחזרים למצרים, השבוע נקרא איך שיהודה ניגש ליוסף לשכנעו שישחרר את בנימין גם במחיר השארתו של יהודה כעבד במקומו, את דבריו עם יוסף פותח יהודה במילים "בי אדוני".
***
בחסידות מוסבר שיש משמעות רוחנית פנימית לגישתו של יהודה ליוסף,
אחי יוסף היו רועי צאן כי זו היתה הדרך הכי נוחה לעבוד את השם, מבלי להיות מעורבים יותר מדי בעולם, לוקחים את הצאן לרעות בשדה ואפשר לשבת לעבוד את השם בשקט ובשלווה, לנגן ניגונים ולהתבונן ביופי הבריאה, יוסף לעומתם היה מאוד מעורב בעולם, הוא היה משנה למלך מצריים אחראי על כל הכלכלה המצרית וניהול כל ענייני המדינה, ולכן כתוב שיוסף הכיר את אחיו והם לא הכירוהו, הוא הכיר את דרך עבודת השם שלהם אבל הם לא הכירוהו כי הם לא יכלו להאמין שאפשר להיות כל כך מעורב בעולם ובכל זאת להיות מחובר לקב"ה,
***
לאחר שראו את התנהלותו של יוסף ניגש אליו יהודה כנציגם של כל האחים ואומר לו "בי אדוני" אנחנו מודים שדרכך היא הנכונה, לחיות בתוך העולם ולא בבריחה ממנו והלוואי שדרכך תדבק בנו וגם אנחנו נלמד שהתכלית היא לגלות את האלוקות גם בעולם הגשמי.
***
המסר הוא ברור, הקב"ה הביא אותנו לעולם כדי שנעשה מהעולם החשוך והמבולגן ארמון מפואר שיהיה ראוי להשראת השכינה, את הארמון הזה אנחנו בונים באמצעות מצוות ומעשים טובים בפועל, היהדות מלמדת אותנו שהרוחניות האמתית היא דווקא באמצעות המצווה הגשמית, השאיפה שלנו צריכה להיות שנחיה בתוך העולם הגשמי עם הרבה שפע אבל אסור לנו לשכוח שאת הגשמיות הקב"ה נותן לנו על מנת לעשות ממנה רוחניות.
שבת שלום
מסרון שבת ויגש
האותיות הסופיות בשלוש המילים "ויגש אליו יהודה" הם "שוה". נכון שיוסף מייצג משהו שאין ליהודה, ויהודה מייצג משהו שאין ליוסף – אך בסוף כולנו שווים מבחינת הייעוד המשותף, שנולדנו למלא שליחות אלוקית. בהצלחה בשליחות!
דבר תורה קצר לפרשת ויגש אחים לשמחה
חבל שהשכול מחבר בינינו. אולי נזכה פעם שהאהבה תחבר בינינו… יש מצב?! הלוואי!
למה להיפגש בצער ובכאב ולומר אנו אחים? בואו נפגש בשמחות…
מילים מצמררות אלו השמיע אמש אבי משפחת כהן שבנם החייל, יוסף, מובא ברגעים אלה למנוחות. הי"ד.
וממש כך, על התפר שבין הפרשה והחיים, באה סופסוף בפרשתנו לידי ביטוי האחווה בין יוסף ואחיו.
יוסף, שהפך משנה למלך מצרים, מביט על יהודה, מי שמכר אותו לעבד, ועתה עשה תשובה ומוכן למסור את נפשו למען בנימין אחיו, והוא מחליט לזנוח את העבר העכור, ולא זו בלבד שאינו משיב לאחיו כגמולם הרע, אלא גומל עמם טובה תחת רעה ומכלכל אותם ואת טפם.
על הדרך מציב יוסף (בפרשה הבאה) מראה אמונית בפני אחיו ואומר להם "אתם חשבתם עלי רעה" – אבל – "אלוקים חשבה לטובה".
נגמול גם אנו טובות זה עם זה, ונזכה לראות בקרוב כיצד הכל מתהפך לטובה, לישועה ולנחמה.
בדרך כלל אנו טובים בהשתתפות בצער הזולת, אך לפרגן לשני בעת שמחתו זה כבר אתגר גדול יותר…
ביומיים האחרונים – בדיוק בפרשה בה אנו קוראים על ערבותו ומסירות נפשו של יהודה עבור בנימין אחיו, גם האקסיומה הזו נשברה,
כשרבבות יהודים ברחבי תבל שמחו וצהלו בשמחתו של יהודי אחד שיצא לחירות בארצות הברית.
על כך אמר בשעתו רבי יוסף יצחק שניאורסון (הריי"צ): "שמחתו של יהודי בשמחתו של הזולת וברכותיו לזולת, מקובלות אצל השם יתברך כתפילתו של רבי ישמעאל כהן גדול בקודש הקודשים".
מסרון השבוע – פרשת ויגש האיש שנשכב על הרימון
ליד באר שבע יש מחנה צבאי "מחנה נתן", על שם החייל נתן אלבז הי"ד, שנהרג כאשר נשכב על רימון כדי להגן על שאר החיילים. גם רועי קליין הי"ד נשכב על הרימון למען אחרים במלחמת לבנון השניה.
בפרשת השבוע, יהודה "נשכב על רימון" למען אחיו בנימין. יוסף ביקש לעצור את בנימין, ויהודה יכל לתרץ שלא היה מה לעשות. אבל הוא סיכן את עצמו ובנאום דרמטי ותקיף ביקש להיות עבד במקום בנימין.
ההנחה הרווחת אומרת שקודם כל אני דואג לעצמי, "חייך קודמים". אך יהודה, נתן ורועי, מלמדים אותנו להקריב מעצמנו למען אחרים. אף אחד לא זורק רימון ולא דורש מאיתנו לסכן את חיינו, אבל כן לתת מעצמנו ולהקריב את הנוחות האישית למען אחרים.
שבת שלום!
ב"ה ממתק לשבת פרשת ויגש תש"פ 2019
העיירה מז'יבוז' לבשה חג, זוג צעיר עומדים להתחתן והבעל שם טוב הולך להיות הרב המקדש, כל אנשי העיר לבשו בגדי חג וחיכו בכיכר העיר לאירוע הגדול ,השעה הגיעה, הבעש"ט עושה את דרכו אל הבמה, אך בדרך ניגש ליהודי שעמד בין הקהל ולוחש באוזנו דבר מה, אותו יהודי מיד מסתובב ומתחיל ללכת, שניים מתלמידי הבעש"ט הסתקרנו לדעת מי הוא אותו צדיק שהרבי ראה לנכון לדבר איתו לפני החופה והחלו ללכת אחריו, ראו אותו מגיע למלון ואורז את חפציו על מנת לצאת, עצרו אותו ואמרו לו "אתה לא תוכל לברוח מאיתנו ספר לנו מי אתה, אנו בטוחים שאתה צדיק נסתר אם הבעש"ט טרח לבוא לדבר איתך לפני החופה" היהודי מתיישב ואומר להם לא צדיק ולא בן צדיק אני, אספר לכם את הסיפור,
יש לי שכן בשם יעקב, חברים טובים אנו מזה שנים רבות, לפני כשנה נפרד יעקב מידידיו ומשפחתו ונסע לעיר רחוקה, עבד שנה וחזר עם סכום גדול בידיו, כולם באו לקבל את פניו ולאחל לו הצלחה וכמובן גם אני באתי ועזרתי לו לארח את כולם, לפתע ראיתי על השולחן את הארנק של יעקב עם כל הכסף שחסך ואמרתי לעצמי "איזה חוסר אחריות זה להשאיר ככה כסף, אני חייב ללמד אותו לקח", שמתי את הכסף בכיס ואמרתי לעצמי "כשיעקב יתחיל לחפש אוציא את הכסף ואגיד לו יש לך מזל שאני מצאתי את זה" אך כשהחלו החיפושים נהייתה מהומה וכבר לא היה לי נעים, אמרתי לעצמי אחכה עד שכולם ילכו ואספר ליעקב, אבל אנשים נשארו כל הלילה לעודד אותו ולא מצאתי הזדמנות נאותה, וכך עבר הימים ולא מצאתי דרך להחזיר את הכסף, עד שהחלטתי שאסע למקום אחר, אשקיע את הכסף בעסק ועוד כשנה שנתיים אוכל להחזיר ליעקב הרבה יותר וכך ייסלח לי, יצאתי להתחיל את עסקיי ובדרך שמעתי על החופה המיוחדת וכמו כולם עמדתי לראות, אלא שאז הבעש"ט ניגש אלי ואמר לי "המחשבה שלך הייתה טובה אבל המעשה הוא העיקר, אמנם בהתחלה זה הגיע מהכיוון החיובי שבך אלא שאז הרע ניצח והשתלט על הטוב, אף פעם לא מאוחר תחזור הביתה ותחזיר את הכסף ובעז"ה החבר יאמין לך".
בפרשת השבוע אחרי שיוסף מתגלה לאחיו ויעקב יורד למצרים מספרת לנו התורה "ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו ואת כל בית אביו לחם לפי הטף" אומר המדרש שזה מה שכתוב בתהילים "נוהג כצאן יוסף" אנחנו פונים לקב"ה ואומרים לו כפי שיוסף כלכל את אחיו לפי מעשיהם כך אנחנו מבקשים ממך שתכלכל אותנו לפי מעשינו.
ויש במדרש זה כמה דברים לא מובנים ראשית הרי ברור שכך הקב"ה נוהג עם כל אדם ונותן לו לפי מעשיו למה אנחנו צריכים כביכול ללמוד מיוסף, ההיגיון אומר שמעשיו של האדם הם המדד למה שיקבל.
ושנית מה פשר הדברים שיוסף נהג עם אחיו לפי מעשיהם, הרי יוסף היה הסמל של זה שלא נהג לפי מעשיהם, אלא להיפך גמל להם טובה תחת רעה, הם מכרו אותו לעבד והוא דאג להם והאכיל אותם?
והרעיון הוא שאחי יוסף אכן חשבו לעשות לו רעה אבל בפועל יצא מזה טובה גדולה וכפי שיוסף אמר להם "אתם חשבתם עלי רעה, אלוקים חשבה לטובה" וזה מה שהמדרש מתכוון שיוסף כלכל את אחיו לפי מעשיהם, הוא לא התחשב בכוונתם הרעה ובמחשבה השלילית שלהם אלא בתוצאה המעשית ומכיוון שהתוצאה היתה טובה נתן להם שכר.
ואת זה אנחנו מבקשים מהקב"ה אנא כלכל אותנו לפי מעשינו ולא לפי המחשבות כי לפעמים אדם עושה מעשה טוב אבל לא עם כל הלב או שיש לו אינטרסים מסוימים ואנחנו אומרים לקב"ה שיראה מה יצא בפועל ואם עשינו מעשה טוב גם אם התערבבו מחשבות שליליות עדיין תן לנו שכר שלם.
יהי רצון שנזכה להיות שלמים גם במחשבה וגם במעשה ובזכות המעשים הטובים שלנו נזכה לראות בבניין בית המקדש השלישי במהרה בימינו.
שבת שלום ומבורך!
מי יבנה את הגשר? פרשת ויגש
לעיתים נראה, מסיבוב לסיבוב, כי מאבקי האחים בארצנו הקטנטונת גדולים מאתנו, אך מריבה אחת עתיקה יכולה ללמד אותנו משהו…
☕
מעשה בשני אחים שחיו זה לצד זה במשך שנים רבות עד שיום אחד הסתכסכו בשל ויכוח כלשהו. אי הבנה קטנה התגלגלה למצב בלתי נסבל, חילופי מילים קשות, ואחר כך שבועות של נתק.
באחד הימים נשמעה דפיקה על דלת האח הבכור ובפתח עמד נגר עם ארגז כלים. אני מחפש עבודה באזור, אולי אדוני זקוק למשימת נגרות קטנה?
כן, אמר האיש, מעבר לנחל גר השכן שלי, שהוא במקרה אחי הצעיר. עד לא מזמן היה בינינו שטח ירוק מדהים אבל אז הוא פגע בי. כעת אני רוצה שתבנה גדר גבוהה של שלושה מטרים על שפת הנחל כדי שלא אראה אותו יותר…
האיש נסע העירה לסידורים והשאיר את הנגר לעבוד. כשהוא חזר בערב הוא עמד המום. במקום לבנות גדר, הנגר בנה גשר מעבר לנחל, גשר מקסים ומיוחד, יצירת אומנות, עם מעקה מעוצב ופיתוחי עץ.
לפתע הגיח האח הצעיר מהעבר השני, הוא חיבק בהתרגשות את אחיו המבוגר ואמר: "אתה משהו מיוחד, תמיד ידעתי שאתה מיוחד, לבנות גשר אחרי כל מה שעשיתי לך?! אתה באמת נפלא…"
?
כשיוסף רואה, בתחילת פרשתנו, שיהודה, זה שמכר אותו לעבד, מוכן עתה לערוב עבור בנימין ולהכנס כעבד תחתיו, הוא מבין שהגיעה השעה להותיר מאחור את המאבק העכור. ואז, לא רק שאינו נוקם באחיו, הוא אף נוקט בצעד מפתיע ומשיב להם טובה תחת רעה. שכן "אתם חשבתם עלי רעה", אך "אלוקים חשבה לטובה", ומתוך הבור הפכתי למשנה למלך ולמשביר הבינלאומי.
אני ואת/ה, כל אחד מאתנו יכול להיות הנגר הקטן שיבנה את הגשר.
ממתק לשבת פרשת ויגש תשע"ט 2019
אחד מתלמידי המגיד ממעזריטש שאל אותו פעם:
"חז"ל אומרים 'חייב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה'. איך זה אפשרי? אם התורה מצווה עליי לקבל את הקשיים, להאמין בכל ליבי שבורא העולם יודע מה טוב עבורי, אני יכול להבין ולקבל את זה. אבל לברך? לשמוח בקשיים שהוא העניק לי? איך יכול אדם להגיע לרמה גבוהה שכזו?"
"לך אל תלמידי רבי זושא והוא יסביר לך" אמר לו הרבי.
הלך היהודי לביתו של רבי זושא, דפק על הדלת וביקש להתארח כמה ימים. כשהיה שם הבחין שהמצב בבית מאוד לא טוב. הילדים לא היו בריאים, אין פרנסה והיו ימים בהם אפילו לא היה לחם על השולחן.
ובכל זאת, רבי זושא המשיך לעבוד את בורא העולם מתוך שמחה והתלהבות. רואים עליו שהוא מקיים בכל ליבו את מאמר התלמוד, חשב האורח לעצמו.
אחרי כמה ימים הוא ניגש לר' זושא ואמר לו "הרבי הקדוש ממעזריטש שלח אותי אליך כדי שתסביר לי כיצד ניתן לברך את בורא העולם על הרעה כשם שמברכים על הטובה. אני מבין למה הוא שלח אותי אליך ואני מבקש שתסביר לי. איך זה אפשרי? איך יכול אדם להודות לה' על דבר רע שקרה לו?"
הסתכל עליו ר' זושא בתמיהה ואמר: "הרבי שלח אותך אליי? אני לא מבין למה. איך אוכל לענות לשאלתך? אתה צריך למצוא מישהו שסובל, אדם שרע לו – אולי הוא יוכל לסייע לך, אני לא סבלתי מעולם."
*
בפרשת השבוע אנחנו קוראים על הפגישה המרגשת של האחים עם יוסף לאחר שמתגלה אליהם ועל ההכנות להודיע ליעקב על כך שיוסף חי, התורה מספרת שיוסף שלח לאביו מ"טוב מצרים" ורש"י כותב שעל פי הגמרא שלח יוסף לאביו "יין ישן שדעת זקנים נוחה ממנו" ולפי המדרש שלח לו "פולים גרוסים" ז"א שיוסף שלח ליעקב בקבוק יין מצרי ישן ושק עם פול מצרי טחון, האמת שבמבט ראשון נראה קצת מוזר שזה מה שיוסף בחר לשלוח ליעקב הרי ארץ ישראל נשתבחה בגפנים ובטוח שהיין בארץ יותר משובח וגם פול זה לא בדיוק המאכל הכי מכובד בטח לא כשהוא מגיע טחון ולמה שלח יוסף דווקא דברים אלו?
הרבי מליבואוויטש מסביר שיוסף שלח כאן מסר חשוב ליעקב, יוסף ידע מה תהיה ההרגשה בבית יעקב כשיוודע שיוסף חי, כמובן שמצד אחד תהיה שמחה גדולה אבל מצד שני תתעורר מיד השאלה על אחי יוסף ששיקרו ואמרו "טרוף טורף" ואולי יעקב בכלל יגלה שהם מכרו את יוסף ויתעורר כעס גדול, יוסף רוצה למנוע את כל זה והוא שולח לאבא מסר " דע לך שמרגע שהגעתי למצרים שמתי בצד בקבוק יין שעליו נגיד לחיים כשניפגש, חייתי באמונה שלמה שיש כאן תוכנית אלוקית ויבוא יום ונתאחד מחדש, לכן אין סיבה לכעוס, בנוסף שולח לו יוסף את הפול שדרך בישולו היא דווקא כשמפרידים אותו לחתיכות קטנות, רק אז הוא יוצא עם טעם טוב ובזה יוסף רומז לאביו שעכשיו במבט לאחור הוא מבין את התוכנית האלוקית, בשביל להציל את העולם מהרעב היה צורך להפריד בין האחים ולכן זה התגלגל כך שיוסף נמכר למצריים אבל הנה בסופו של דבר נהיה משנה למלך ובנה תוכנית שבזכותה יש לכולם מה לאכול בשנות הרעב.
יהי רצון שנצליח תמיד לראות את יד השם המכוונת בכל שלב בחיינו, נלמד מיוסף לשמור על השמחה בכל מצב בחיים ובזכות זה נזכה לטוב נראה ונגלה בגאולה שלימה בקרוב ממש. https://youtu.be/wfHSwwWNULY
בדיחות נקיות לפרשת ויגש – מילתא דבדיחותא
שני גנבים פורצים באישון לילה לחנות בגדים.
אחד מהם מרוקן את מדף החולצות ומבחין בתווית 399 ש"ח על כול אחת מהחולצות .
"אני לא מאמין" הוא מתנשף, "איזה גנבים פה".
למה קשה להירדם בחו"ל?
כי כולם שם נוכרים
למה כרוב וכרובית לא מתחתנים?
כי הם כרובי משפחה
מה רשום על דלת של חנות נשקים במבצע?
מכירת חיסול.
דני:פיל כחול עלה על הר על מה עלה הפיל?
חבר של דני :על ההר
דני:פיל כחול עלה על הר על מה עלה הפיל?
חבר של דני :על זה שהוא כחול
דני:פיל כחול עלה על הר על מה עלה הפיל?
חבר של דני :נו דני מה התשובה
דני:פיל כחול עלה על הר על מה עלה הפיל?
חבר של דני כבר מעוצבן ודני ממשיך לשאול את השאלה…
דני:פיל כחול עלה על הר על מה עלה הפיל?
חבר של דני מתייאש ודני מסכים לגלות
דני: מה לא שמת לב הפיל הכחול עלה לך על העצבים[:
חמש דקות על פרשת ויגש
2 תגובות
איפה נחפש את התיקון?
☕
אחת הפעילויות האסורות במחנה העבודה הסיבירי הייתה משחק בקלפים. מי שנתפס משחק היה נענש בחומרה. איכשהו הצליחו האסירים להבריח פנימה חפיסת קלפים וכך בילו את זמנם הפנוי במשחק. אחד האסירים החליט לשים סוף לחגיגות ודיווח לשומרים על החטא החמור המתבצע במחנה. הם באו לערוך בדיקת פתע אך לא גילו דבר.
בימים הבאים, בדיקות הפתע התבצעו שוב ושוב. הם בדקו כל חפץ וכל כיס – אך הקלפים אינם! ובכל פעם, מיד כשהשומרים היו יוצאים מן הצריף, הקלפים היו איכשהו צצים והמשחק נמשך כהרגלו!
רבי מענדל פוטרפס, היה חסיד שפעל למען היהדות ברוסיה הסובייטית וב'אשמה' זו נעצר ונשלח למחנה הסיביר. הוא הביט ב'חבריו' האסירים בהשתאות. "השומרים בדקו בכל מקום אפשרי, איפה החבאתם את הקלפים?" שאל אותם. "אנחנו כייסים מקצועיים" הסביר לו אחד מהם. "ברגע שהשומרים נכנסים, אנו תוחבים את הקלפים לתוך כיסיהם שלהם. ממש רגע לפני שהם עוזבים, אנו מוציאים אותם משם… ברור שהם לעולם לא יבדקו בתוך הכיסים שלהם…"
📖
כשיוסף, המשנה למלך מצרים, זיהה את אחיו שבאו מצרימה לבקש לחם, אך הם לא זיהו אותו, הוא אסר את שמעון אחיהם ושלח אותם להביא מארץ כנען את בנימין, האח הקטן, עליו שמר אביהם יעקב יותר מכל.
באותו הרגע נזכרו האחים במעשה מכירת יוסף 22 שנה קודם לכן והבינו שהצרה שהתרחשה להם כעת היא בגלל חטאם במכירתו.
כשיוסף שמע את אחיו מתחרטים הוא הבין שהתיקון החל, מה שהגיע לשיאו בפרשת השבוע, ויגש, כאשר יהודה מוסר את נפשו עבור בנימין ואז יוסף מתוודע לאחיו ומביא להם את הישועה המיוחלת.
בטבע האנושי יש נטייה לחפש את האשמה בכיסיו של השני… לו נתחיל לחפש כל אחד את התיקון אצל עצמו, המצב עשוי להשתפר פלאים.
מה דעתכם?
*השבת פרשת ויגש*
(בקשות בזכות יוסף)
התנהגותו של יוסף נעשתה מופת לדורות. בתהילים מופיעה הבקשה "נוהג כצאן יוסף", והמדרש מסביר, שבכך אנו מבקשים שהקב"ה ינהג עמנו כשם שנהג יוסף. הבקשה היא על שלושה פרטים:
"(א) יוסף כנס משנות השבע לשנות הרעב, אף אנו, כנס לנו מחיי העולם הזה לחיי העולם הבא. (ב) מה יוסף כלכל כל אחד לפי מעשיו… אף אנו כלכלנו לפי מעשינו… (ג) מה יוסף גמלוהו אחיו רעה והוא גמלם טובה, אף אנו, גמלנוך רעה, גמול אותנו טובות".
דברי המדרש האלה דורשים הבהרה: ראשית, מהדברים עולה שהעולם הזה הוא בבחינת 'שנות השבע' ואילו העולם הבא דומה ל'שנות הרעב'; והרי אנו יודעים שההפך הוא הנכון, שהעולם הזה הוא בבחינת פרוזדור בלבד לעולם הבא?!
שנית, מה הצורך בבקשה מיוחדת לשמירת המצוות לעולם הבא, והלוא המצוות שאנו מקיימים מצטברות ונשמרות ממילא ואינן אובדות? וגם מהי הבקשה "כלכלנו לפי מעשינו" – גם מצד שורת הדין צריכים לנהוג עם כל אחד ואחד לפי מעשיו?
הדבר יובן לאחר הסברת עומק עניינן של המצוות. כשאנו מקיימים את המצוות בעולם הזה, אנו ממלאים את רצונו של הקב"ה ויוצרים את תכלית הבריאה. השכל והעונג הרוחני בעולם הזה, אינו בעל חשיבות כלשהי לעומת העונג של הקב"ה מכך שמקיימים כאן את המצוות. לכן אמרו חז"ל: "יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה, מכל חיי העולם הבא".
נמצא אפוא, שהשכל שניתן בעולם הבא אינו בעל ערך כלל לעומת עצם מעלתן של המצוות הנעשות בעולם הזה. על כך באה בקשתנו: "כנס לנו מחיי העולם הזה לחיי העולם הבא". אנו מבקשים שהקב"ה ישמור לנו את השפע האלוקי העצום שנעשה על-ידי המצווה בעולם הזה, גם לחיי העולם הבא.
כנגד זה אפשר לטעון, שבמקרה שיהודי מקיים מצווה ללא חיות ועונג, אין הוא זכאי לקבל את השכר הנפלא הזה. על כך אנו מוסיפים ומבקשים: "כלכלנו לפי מעשינו". כשם שיוסף לא התחשב בכוונותיהם של אחיו אלא רק במעשה בפועל ("אתם חשבתם עלי רעה, אלוקים חשבה לטובה"), כך גם אנו מבקשים שהקב"ה ייתן לנו שכר לפי המעשים ולא לפי הכוונות והרגשות.
ומה אם יהודי עבר עבירה, האם גם אז יש מקום לתת לו את שכר המצוות? על כך אנו מוסיפים ומבקשים, שכשם שיוסף גמל לאחיו טובה תחת רעה, כך גם אם יהודי גמל לקב"ה רעה ועבר עבירה, בכל-זאת אנו מבקשים ממנו "גמול אותנו טובות", מכיוון שסוף-כל-סוף עתיד כל יהודי לעשות תשובה ואף הזדונות שלו ייהפכו לזכויות.
(על-פי לקוטי שיחות כרך ה, עמ' 242)
לזכות הת' מנחם מענדל בן נחמה דינה