בס"ד ז טבת
בפרשות האחרונות אנו מלווים את יוסף בתלאותיו בארץ מצרים:
בבית הסוהר, עלייתו לדרגה של משנה למלך מצרים, ועד לדרגה של "ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו ואת כל בית אביו".
בתורת החסידות מוסבר שכל תופעה גשמית הקיימת בעולם, מתחילה ומשתלשלת מתופעה רוחנית. העובדה שיוסף פרנס את ישראל בימי הרעב (הגשמי), מלמדת כי יוסף הוא שמעניק כוחות רוחניים בימים קשים (רעב רוחני). בתקופות של הסתר פנים, גלות וחושך רוחני (כתקופתנו) יונקים כוחות מיוסף הצדיק שבאותו הדור.
ומה לומדים ממנו? השבטים היו רועי צאן שהתרחקו מהעולם ומשאונו, בכדי להיות פנויים לעבודת ה'. יוסף לעומתם היה במרכז העשייה והחיים במצריים, אף על פי כן לא פגם הדבר באמונתו ובדבקותו בקב"ה!!
גם אנו יכולים לקבל כוח לחיות בתוך תוכיותו של העולם (המסתיר ומעלים על הקב"ה), ובכל זאת להיות קשורים ודבוקים באלוקות, על ידי התקשרותנו ל"יוסף הצדיק", המשביר שבר רוחני וגשמי בכל ארץ מצרים. וזאת על ידי לימוד תורתו, וקיום עצותיו והוראותיו.
מעובד מתוך "שולחן שבת", שיחות הרבי מליובאוויטש
