להודות על מה שיקרה
חז"ל מספרים כי הקדוש-ברוך-הוא ביקש להכתיר את חזקיה מלך יהודה כמלך המשיח, ובסופו של דבר נמנע מכך, משום שחזקיה לא נשא לפניו שירה על הנסים הגדולים שחולל למענו (בעת שסנחריב מלך אשור צר על ירושלים בראש 185,000 חיילים, המית המלאך גבריאל את כולם בתוך לילה אחד!).
בספר 'שני לוחות הברית' (של"ה) מוסבר כי האמת היא שחזקיה נשא שירת הודיה לאחר שהתחולל הנס – אולם הקדוש-ברוך-הוא ציפה לגילוי אמונה שיתבטא בשירת הודיה עוד לפני שמתחולל הנס!
זהו אפוא תפקידנו כיום – לשיר ולהודות לקדוש-ברוך-הוא על נפלאות הגאולה, גם לפני שהן קרו. שירת ההודיה כשהיא לעצמה מסוגלת להביא את הגאולה בפועל ממש, תכף ומיד.
(על פי 'שני לוחות הברית' פרשת בשלח)
תפילת עמידה – בקול רם!
נכון להיום מתפללים את תפילת העמידה ('שמונה-עשרה') בלחש, אך לעתיד לבוא – נתפלל אותה בקול רם!
לכאורה, הסיבה לכך שכיום מתפללים בלחש היא מצד ההתבטלות העצומה שיש ליהודי העומד לפני מלך מלכי המלכים. כיצד אפוא יתכן כי לעתיד לבוא, כאשר נזכה לגילויים אלוקיים גבוהים יותר, שבוודאי יחייבו התבטלות עמוקה יותר – נתפלל בקול רם?
אלא שהיא הנותנת: הגילויים האלוקיים שלעתיד לבוא יגרמו להוויה שלנו להתמזג ולהפוך לחלק בלתי נפרד מהם. ממילא, התפילה שלנו בקול לא תהיה אלא ביטוי של הגילויים האלוקיים.
(ליקוטי שיחות כרך לה, פרשת ויגש)
מהפך אצל כולם
המהפך שהתרחש אצל יוסף, המתואר בפרשת השבוע אותה קראנו בשבת, הינו מדהים: מנער שנמכר לעבד ונכלא בבית הסוהר, הוא הופך בבת אחת להיות משנה למלך מצרים.
מהפך כזה יתרחש אצל כולנו בקרוב ממש. ממצב של גלות חשוכה ומרה, נצא כולנו בבת אחת אל הגאולה השלימה. גם בגאולה זו יהיה כל יהודי כמשנה למלך, כבנו יחידו של הקדוש ברוך הוא.
(ע"פ ספר השיחות תש"נ עמ' 891)
