הערב ומחר ג' באב יום הילולת הצדיק הרב שמשון בן פסח מאוסטרופולי היה רב ומקובל, נולד בקוריץ בווהלין בשנת ה'ש"ס (1600) בערך, ונרצח ב- ג' באב בעת פרעות גזרות ת"ח 1648 בעיר פולונה הי"ד.
אימו הייתה בתו של רבי שמשון בן בצלאל ליווא – אחי המהר"ל מפראג. לכן אף ייחוסו המשפחתי, בדומה למהר"ל, מגיע על פי המקובל עד דוד המלך.
משנתו :
הגותו של רבי שמשון היא בעיקרה פרשנות לחיבורים ולמאמרים קדומים, שחלקם אכן נמצא בכתובים עתיקים יותר, וחלקם מופיע לראשונה בכתביו של רבי שמשון.
רוב פירושיו עוסקים בגימטריאות מבריקות, שעל ידן הוא מוצא הקבלה בין נושאים שונים, ולרוב טמונה בהן תאולוגיה פרשנית. בין העקרונות הדומיננטים בפרשנות זו נמצא העקרון לפיו לכל כח מ"כוחות הטומאה" יש כח מקביל בקדושה (בעל ערך גימטרי זהה), שנועד כדי לבטל אותו.
הרמח"ל בדרך עץ חיים מספר על ר' שמשון מאוסטרופולי שהשביע את הסטרא אחרא על הגזירות בת"ח ות"ט, ונענה שאם יבטלו שבת מילה ותורה יבוטלו הגזירות, וענה ר' שמשון שאות אחת מהתורה לא תבוטל. בסיפור זה הוכנסו מוטיבים מחייו של רבי עקיבא: גזירות ההריגה על קידוש השם, ואיסור קיום מצוות שבת, מילה ותורה.
יהודה ליבס מוצא שהקו העיקרי בצורת מחשבתו של רבי שמשון הוא העדר ההבחנה בין החזיונות לחיים המעשיים, בין הדמיון למציאות ובין החלומות לשברן. רבים מגילוי החלום והמגיד שלו מערבבים גם בין אישים שונים בתקופות שונות, וכך הוא גם רואה את עצמו כהשתקפות (או גלגול) של שמשון הגיבור ושל רבי עקיבא.
כך ליבס משער, שחלק מן המאמרים הקדומים לכאורה שהובאו בכתביו, אשר לא נמצא להם מקור אחר מלבד בכתביו, למעשה נגלו אליו במהלך חזיונותיו הרוחניים, והוא נתן להם פירושים, לעיתים פירושים שלו ולעיתים גם הפירושים נחוו אצלו כגילויים מיסטיים. ליבס גם משער שרבי שמשון קרא בכתבים נוצריים, והשתמש ברעיונות מתוכם כדי להילחם בנצרות.
קבלה :
רבי שמשון הוא אחד מגדולי המחדשים בתורת הקבלה, שלא עסקו רק בפרשנות לדברי קודמיהם אלא גם חידשו חידושים רבים שאין להם מקור בספריהם של מקובלים קדומים יותר. חידושים אלו, לדבריו ולדברי תלמידיו, הם תוצאה של גילויי מגיד: מלאך ממרום שגילה לו סודות התורה. כך מתדמה רבי שמשון לרבי יצחק סגי נהור ורבי יצחק לוריא שחידשו אף הם חידושים רבים בקבלה, על פי גילוי אליהו הנביא.
רוב חידושיו בקבלה כרוכים בגימטריות. לדוגמה, מספר האותיות בשמותיהם של כל האבות (אברהם יצחק יעקב) מצד אחד ושל כל האמהות (שרה רבקה רחל לאה) מצד שני הוא 13 (י"ג) שהוא מספרן של י"ג מידות של רחמים.
גם הגימטריה של "אחד" היא 13, ולדבריו זה נובע מכך שהאבות והאמהות היו אלו שהפיצו בעולם את יחודו של ה', ואם מחברים את מספר האותיות של האבות והאמהות, יהיה המספר 26, שהוא הגימטריה של השם המפורש. בספריו מופיע פעמים רבות הביטוי "והוא רחום יכפר עוון" בהטיות שונות, כאשר נראה שמחד רצה לגלות את סודות הקבלה, ומאידך חשש מפני סכנות, רוחניות כפיזיות, העלולות לבוא כתוצאה מגילוי הסודות.
האגרת :
רבי שמשון חיבר אגרת הנחשבת כבעלת סגולה בייחוד בערב פסח ולפי המסורת מי שקורא אותה מובטחת לו שמירה מפורעניות לכל השנה. איגרת זו נדפסה ברבות ממהדורות המחזורים וההגדות של פסח. האיגרת מנוסחת כמכתב תשובה לרבנים שביקשו פירוש למאמר סתום המיוחס באיגרת לאר"י. המאמר עוסק בשמות המלאכים שהופקדו על הכאת המצריים בעשר מכות מצרים, ועל פיו מלאכים אלו הם האחראים גם על גאולת ישראל בעתיד. רבי שמשון מבאר באיגרת את המאמר על פי גימטריה של שמות המלאכים. כמו כן ביאר באיגרת על פי הקבלה את הסימן דצ"ך עד"ש באח"ב.
מותו על קידוש השם :
כשלוש וחצי שנים לפני גזירות ת"ח ות"ט, טען רבי שמשון לגלוי מהמגיד שהתגלה לו, שהודיע לו על הגזירות הממשמשות לבוא, והכינו לכך. רבי שמשון עורר בעקבות כך את הסובבים אותו לשוב בתשובה, אך תשובתם לא הועילה לבטל את גזר הדין. ובחודש אב ה'ת"ח, בהתקרב הפורעים, אסף רבי שמשון את בני עירו לבית הכנסת ועסק עמם בתפילה, עד שנהרגו על ידי הפורעים. באגדות מאוחרות יותר מסופר אודות הפלא שהתרחש עמו, כאשר לא הרגיש כלל בעת שהרגו אותו.
וכך כתב עליו תלמידו, רבי נתן הנובר:
והיה בתוכם (-בקרב קהילת פולנאה) איש אחד חכם ונבון ומקובל האלקי ושמו מוהר"ר שמשון מק"ק אוסטרופולי. ובא מלאך המגיד אליו בכל יום ולמד עמו סתרי תורה. ועשה המקובל הנ"ל פי'(רוש) על הזוהר על פי קבלת מהאר"י ז"ל ולא זכינו שיבא להדפוס. ואמר לו המגיד לפי הגזיר' שיעשו תשובה גדולה שלא יבא כך הגזירה רעה. ודרש כמה פעמים בב"ה (-בבית הכנסת) והזהיר לעם שיעשו תשובה על הצרה שלא תבא, וכן עשו תשובה גדולה בכל הקהילות ולא הועילה כי כבר נחתם הגזירה רעה. וכאשר באו האויבים וצרים על העיר נכנס המקובל הנ"ל לבית הכנסת ושלש מאות בעלי בתים עמו, כולם חכמים גדולים וכולם מלובשים בתכריכין ובטליתו' על ראשיהם ועסקו בתפילה גדולה עד שבאו האויבים לעיר ונהרגו שם כולם בבית הכנסת על אדמת קדש הי"ד (-ה' יקום דמם).הריגתו על קידוש השם מימשה את רצונו העז למות בצורה זו, רצון הבא לידי ביטוי בכתביו. גם שם ובעיקר באגדות מאוחרות יותר, מיוחסת הריגה זו לנאמר במסורת על כך שמשיח בן יוסף עתיד להיהרג על קידוש השם. צאצאיו: רבי יעקב יוסף מפולנאה ורבי משולם פייבוש הלר, שניהם מראשוני תנועת החסידות ומחשובי סופריה.
אחד מניניו היה:
פסח לנגזם, נולד ב-1748, נפטר ב-2 בנובמבר 1820, היה אביהם של:
צבי אלימלך שפירא מדינוב (1785-1841);
אברהם אבא מילר (1765-1848);
דוד לנגזם;
אפרים שמואל לנגזם;
ניסל לנגזם שנישאה לאקשטיין;
חיים לייב לנגזם;
על צאצאיו נמנים גם רבי ליבר הגדול מברדיטשוב וצאצאיו למשפחות ליברזון והיילפרין (אלפרין) מאוסטרוה. בין צאצאיו נמנה גם גרש בודקר, פיזיקאי סובייטי שהתעסק בתחום הפיזיקה הגרעינית.
זיע"א !
