בשירת הים נאמר "תפול עליהם [על אומות העולם] אימתה ופחד" (טו, טז).
ויש לבאר זה בעבודת האדם לקונו:
מלחמת ישראל עם האומות רומזת גם על מלחמת היצר, שכאו"א מישראל צריך להלחם עם יצרו ולכבוש את כל רגשותיו ותאוותיו שיהיו תחת ממשלת הקדושה.
ועל זה נאמר בכתוב "תפול עליהם אימתה ופחד", שהכוח להתגבר על יצר הרע הוא מהקב"ה, המטיל אימה ופחד על היצר, וזה פועל שלא יוכל להתגבר ולשלוט ח"ו על איש ישראל, כמאמר חז"ל (סוכה נב, ב. ועוד) "אלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו".
והנה, על פסוק זה פירש רש"י "אימתה – על הרחוקים. ופחד – על הקרובים". ויש לבאר ענין זה במלחמת היצר:
כמו שבאומות העולם יש שני סוגים "קרובים" ו"רחוקים", כן הוא גם אצל האדם. שישנם ניסיונות ומדות רעות ש"רחוקים" הם מהאדם ומצד טבעו מופרך אצלו להיכנע להם, אלא שלפעמים יצרו מתגבר עליו, ואחרי שנשקע בריבוי תאוות יכול להכשילו ר"ל גם בהם. וישנם ניסיונות ומדות רעות ש"קרובה" יותר האפשרות שאיש ישראל יכשל בהם.
ועל זה נאמר "תיפול עליהם אימתה ופחד":
פעולת העזר מלמעלה במלחמת היצר היא מן הקל אל הכבד, תחילה מטיל הקב"ה "אימתה על הרחוקים" ועוזר לאדם שלא יכנע לתאוות כאלו שהם "רחוקים" ממנו, ואח"כ פועל עזר זה עוד יותר, שמטיל הקב"ה "פחד" על "הקרובים", באופן שאין ליצר הרע כח להתגבר על האדם אפילו בתאוות כאלו שקרובים הם לאדם להכשל בהם.
(ע"פ לקוטי שיחות חל"ו עמ' 68 ואילך)
