דברי תורה קצרים לפרשת שמות לאור החסידות

ב"ה ממתק לשבת פרשת שמות תשע"ח 2018 מיכאל הדייג נקלע יום אחד לסערה בים, הסירה שלו נשברה ורק במאמצים מרובים הצליח להגיע לאי בלב ים, עברו ימים מיכאל כבר התרגל לחיות באי הבודד, בנה לעצמו בקתת עץ והיא היתה לו לבית ומחסה מפני הגשמים והחום, לילה אחד מיכאל יצא לדוג דגים כדי להשביע את רעבונו וכשחזר אל החוף כולו רטוב הדליק מדורה כדי להתחמם קצת, אך ברגע אחד המדורה הבעירה קרשים שהיו בסמוך, ולפני שמיכאל הספיק למצמץ בקתתו האהובה עלתה באש, הוא לא האמין למראה עיניו. אחרי כל האסונות שפקדו אותו, גם הדבר היחיד שהיה ברשותו עלה באש?! הוא הביט בטרוניה כלפי השמיים וזעק: "למה זה מגיע לי"? הוא העביר את הלילה כשהוא ממרר בבכי, עד שבחצות הלילה הופיעה באופק – ספינה,…

להמשך קריאה

"אני את נפשי הצלתי"

"אני את נפשי הצלתי" ‑ טענת פרעה! על הפסוק "ויאמר אליהם מלך מצרים . . לכו לסבלותיכם" (ה, ד) פירש רש"י "לכו למלאכתכם שיש לכם לעשות בבתיכם, אבל מלאכת שעבוד מצרים לא היתה על שבטו של לוי". ומבאר הרמב"ן שמכיון ש"מנהג בכל עם להיות להם חכמים מורי תורתם, לכן הניח להם פרעה שבט לוי שהיו חכמיהם וזקניהם". ועל פי זה נמצא, שכשאמר פרעה "לכו לסבלותיכם" ולמלאכתם שהיה להם בבית התכוון לומר שמוטב להם לעסוק בעצמם בלימוד התורה ואין להם לנסות להוציא את בני ישראל ממצרים. אך זו היתה דעתו של פרעה, ומנגד, משה ואהרן לא שמעו אליו, אלא המשיכו בפעולותיהם להוציא את בנ"י מארץ מצרים, ואם היו מתמהמים עוד רגע אחד היו ח"ו נשארים במצרים עד עכשיו (סי' האריז"ל הגש"פ פי' מצה…

להמשך קריאה

ממתק לשבת פרשת שמות תשע"ו

ב"ה ממתק לשבת פרשת שמות תשע"ו היה פעם איש עסקים שהיה עשיר גדול, עסקיו שאבו אותו כל כך שלא היה לו פנאי לכלום מלבד לדבר אחד, תחביב היה לו לקנות סוסים מגזע משובח, בכל הזדמנות שהיה שומע על יריד של סוסים היה עוזב את כל עיסוקיו ונוסע ליריד לרכוש עוד סוס גזעי, יום אחד יצא ליריד מרוחק, רתם לעגלתו שניים מסוסיו המשובחים אחד מזן מצרי והשני סוס הודי ויצא לדרכו. *** הסוסים שעטו בהרמוניה ושימחו את העשיר שיש לו כאלו סוסים מיוחדים אך לפתע התמלאו השמים בעננים והחלו לרדת גשמים חזקים מאוד, הסוסים החלו להתמרד האחד מושך ימינה והשני שמאלה, העשיר מכה אותם בשוט אבל כלום לא עוזר, הסוסים ממשיכים למשוך כל אחד לצד אחר ומהר מאוד העשיר מוצא את עצמו עם…

להמשך קריאה

פרשת שמות והדאגה

הדאגה – סיבה לצרה ר"ל בפרשתנו שמות נאמר "וירא משה ויאמר אכן נודע הדבר. וישמע פרעה גו' ויבקש להרוג את משה ויברח משה גו'" (ב, יד-טו).ולכאורה תמוה, מדוע מספר הכתוב פרט זה ש"ויירא משה ויאמר אכן נודע הדבר", הרי יראה זו לא גרמה לשום מעשה, שהרי לא ברח משה אל מדין אלא אחרי ששמע פרעה על כך וביקש להרגו? ויש לבאר, שבזה משמיענו הכתוב יסוד גדול במדת הבטחון. ענינה של מדת הבטחון, אינה (רק) שהאדם מאמין, שכיון שחסדי השם הם בלי מדידה והגבלה, לכן יקבל האדם את חסדי השם בלי שום עבודה מצדו. אלא בטחון הוא עבודה ויגיעה בנפשו, והיא מביאה את חסדי השם הבאים כתוצאה מיגיעת האדם. שעל ידי שהאדם סומך באמת רק על הקב"ה לבד, עד שאינו דואג כלל, הרי…

להמשך קריאה

מדוע נקרא רשע רק בהרמת יד? פרשת שמות

מדוע נקרא רשע רק בהרמת יד? בפרשתנו שמות  כתוב, שכאשר ראה משה את דתן ואבירם רבים זה עם זה "ויאמר לרשע למה תכה רעך" (ב, יג). ופירש רש"י: "למה תכה – אע"פ שלא הכהו נקרא רשע בהרמת יד". ולכאורה צריך ביאור, מדוע נקרא רשע "אף-על-פי שלא הכהו"? ויש לומר הביאור בזה: תכלית בריאתו של האדם היא "לשמש את קונו" (משנה וברייתא סוף קידושין). ומובן, שלכל אבר ואבר שבאדם יש את התכלית שלשמה נברא. ידו של האדם נועדה לנתינה. למשל, "יד המחלקת צדקה" (תניא פכ"ג – כח, ב), והיינו, שזהו עיקר תכלית בריאת היד - להשתמש בה לנתינה. ולכן כאשר האדם "מגבי' ידו על חבירו", ותמורת השימוש ביד לתכלית בריאתה, להיטיב לחבירו, הרי הוא משתמש בה למטרה הפכית, להכות את חבירו, יש בזה…

להמשך קריאה

מבחנו של רועה צאן ישראל – פרשת שמות

מבחנו של רועה צאן ישראל בפרשתנו שמות מובא "ומשה הי' רועה" (ג, א), אופן רעיית משה את צאן יתרו. ובזה "נבחן" משה רבינו להיותו מתאים להיות רועה ישראל. כמו שכתוב במדרש (שמות רבה ב, ב. ובמדרש תהלים (הוצ' באבער) מזמור עח הע' קנב) "אף משה לא בחנו הקב"ה אלא בצאן", שדרכו הייתה ש"מוציא הקטנים לרעות כדי שירעו עשב הרך, ואח"כ מוציא הזקנים כדי שירעו עשב הבינונית, ואח"כ מוציא הבחורים שיהיו רועים עשב הקשה". ולכאורה תמוה הדבר: משה רבינו הייתה מעלתו הרוחנית גדולה ונשגבה, ומה ראה הקב"ה לבחנו ע"י רעיית צאן גשמי, ולא זו בלבד אלא צאן השייך לנכרי, יתרו, שעבד כל עבודה זרה שבעולם? אלא הביאור בזה: רועה ישראל הרי הוא נשיא וראש לכל אנשי דורו, וצריך הוא לרעות לא רק את…

להמשך קריאה

לחנך את הבנים ברוח ישראל ולא ברוח פרעה ח"ו

בפרשתנו שמות מובא עניין גזירת פרעה "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון"(א, כב). ולכאורה תמוה מדוע אמר פרעה בגזירתו "וכל הבת תחיון", הרי הגזירה היתה רק על הבנים להשליכם ליאור, והי' מספיק לומר "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו", ולמה הוסיף "וכל הבת תחיון"? ויש לומר בזה ע"ד הרמז, שגם "כל הבת תחיון" חלק מהגזירה הוא, כי גזירת פרעה היתה לא רק להרוג את בני ישראל בגופם, כי אם גם שעל כל אלו שנשארו לפליטה גזר פרעה להרוג את נשמתם ר"ל. וזהו מה שאמר פרעה לכל עמו "וכל הבת תחיון", היינו שדווקא הם יגדלו את הבנות ויחנכו אותן בדרכי המצריים. וענין זה מרומז ג"כ בעיקר הגזירה - "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו", שהתוכן הפנימי בזה הוא שגזירת פרעה להשליך את הבנים…

להמשך קריאה

פרשת שמות פנינה יומית

המשותף והמבדיל כסיבה לחיבה בתחילת פרשתנו שמות  כתוב "ואלה שמות בני ישראל". ופירש רש"י "אע"פ שמנאן בחייהן בשמותן, חזר ומנאן במיתתן, להודיע חיבתן . . מכניסן במספר ובשמותם, שנאמר המוציא במספר צבאם לכולם בשם יקרא". ולכאורה יש לשאול, הרי מספר בני ישראל וגם קריאה בשמותיהם, שניהם מבטאים חיבתן של ישראל, וכמו שרואים, שדברים שיקרים ללבו של אדם וחשובים וחביבים אצלו, רוצה אדם לדעת מספרם המדוייק. וכן אדם שאוהבים ביותר, מזכירים שמו תמיד, ובזה מבטאים את האהבה והחיבה אליו. וא"כ, מדוע לא הי' מספיק זה שספר ה' את ישראל, הרי בזה כבר "הודיע חיבתן", ולמה הי' נצרך גם להזכיר שמותיהם? ויש לומר הביאור בזה: מספר וקריאה בשם מורים על דברים שונים זה מזה: מספר מורה על הנקודה המשותפת בין הדברים הנמנים. שהרי זה…

להמשך קריאה

שמות יהודיים – פרשת שמות

כאשר בני-ישראל נקראים בשמות יהודיים ומדברים בשפה יהודית, ונראים כיהודים גם בחיצוניותם (כיפה, זקן, וכו) סממנים אלה יוצרים חיץ בין ישראל לאומות העולם, וגם מגינים מפני ההתרועעות עם פורקי עול מלכות שמים. לקוטי דיבורים - הרבי מילובביטש

להמשך קריאה

בשמותיהם היהודיים, בפרשת שמות

לצערנו יש יהודים שבחייהם מתביישים בשמותיהם היהודיים, ושומרים שמות אלה לימים שלאחר המוות, לחקיקה על-גבי המצבות ולהזכרת נשמות. זהו שנאמר בתהילים "קראו בשמותם עלי אדמות" רק "עלי אדמות", במצבות שעל אדמות קבריהם, הם נקראים בשמותיהם האמיתיים. לוח ארז

להמשך קריאה

פרשת בראשית- אותיות ושמות

טור לפרשת בראשית כותרת: מה השם שלך? הקהל השתתק בציפייה, שעה שנשמעו המילים "וייקרא שמו בישראל...". המשתתפים בשמחת הברית חיכו במתח לשמוע את שמו של הרך הנולד. האם יקראו לו על שם הסבא? או שמא יבקשו להנציח את הדוד שנפל? פרשת בראשית מספרת על השמות הראשונים שניתנו על ידי הקב"ה ואדם הראשון. הקב"ה קרא שמות לתופעות טבע, כמו יום ולילה, שמים וארץ. ואת השמות של בעלי החיים, העניק להם אדם הראשון. המדרש מסביר כי קריאת השמות מלמדת על חכמתו הרבה של אדם הראשון. מה הקסם שמאחורי השמות? כדי להבין זאת, יש לרדת לעומק של לשון הקודש. בעוד ששאר השפות הומצאו על ידי בני אנוש כדרך מוסכמת לשיחה, הרי שלשון הקודש נוצרה על ידי בורא העולם. כיון שכך, כל פרט בשפה מדויק לחלוטין…

להמשך קריאה

למה הרעותה לעם הזה – השאלה המתבקשת?

השאלה המתבקשת?  פרשת שמות (שקראנו בשבת) מסתיימת בטענה של משה נגד הקב"ה: "למה הרעותה לעם הזה"!...מאז באתי אל פרעה לדבר בשמך, הרע לעם הזה, והצל לא הצלת את עמך". כעת (בפרשת וארא) משיב לו הקב"ה:"וארא אל אברהם, אל יצחק ואל יעקב..". חז"ל מסבירים כי הקב"ה התאכזב ממשה והתגעגע לאבות, אלו על אף כל הנסיונות שעברו לא הרהרו אחר מידותיו של הקב"ה.  הרבי מליובאוויטש אומר: כי קשה להאמין כי התורה מספרת כאן בגנותו של משה, מושיעם של ישראל, זה ששכינה מדברת מפיו. ועוד, שהרי ידוע שכל דבר שנכתב בתורה בא ללמד אותנו משהו בעבודת ה' בחיינו אנו.  אז מה ניתן ללמוד מטענת משה כלפי הקב"ה?  הרבי מסביר: כל עוד אנחנו במצב של "מצריים" – גלות רוחנית ופיזית, צריכות לשכון בקרבנו שתי מגמות בנפש:…

להמשך קריאה

יסוד גדול במדת הבטחון – חסידות למתקדמים

בפרשתנו נאמר "ויירא משה ויאמר אכן נודע הדבר. וישמע פרעה גו' ויבקש להרוג את משה ויברח משה גו'" (ב, יד-טו). ולכאורה תמוה, למאי נפק"מ פרט זה ש"ויירא משה ויאמר אכן נודע הדבר", הרי יראה זו לא גרמה לשום מעשה, שהרי לא ברח משה אל מדין אלא אחרי ששמע פרעה על כך וביקש להרגו? ויש לבאר, שבזה משמיענו הכתוב יסוד גדול במדת הבטחון. דהנה, אין הפירוש במדת הבטחון, שהאדם מאמין, שכיון שחסדי השם הם בלי מדידה והגבלה, לכן יקבל האדם את חסדי השם בלי שום עבודה מצדו. אלא בטחון הוא עבודה ויגיעה בנפשו, והיא מביאה את חסדי השם הבאים כתוצאה מיגיעת האדם. דע"י שהאדם סומך באמת רק על הקב"ה לבד, עד שאינו דואג כלל, הרי התעוררות זו גופא פועלת שהקב"ה מתנהג עמו באופן…

להמשך קריאה

ממתק לשבת פרשת שמות תשע"ה

מיכאל הדייג נקלע יום אחד לסערה בלב ים ורק במאמצים מרובים הצליח להגיע לאי בודד, עברו ימים מיכאל כבר התרגל לחיות באי לבדו, בנה לעצמו בקתת עץ והיא היתה לו לבית ומחסה מפני הגשמים והחום, לילה אחד מיכאל יצא לדוג דגים כדי להשביע את רעבונו וכשחזר אל החוף כולו רטוב הדליק מדורה כדי להתחמם קצת, אך ברגע אחד המדורה הבעירה קרשים שהיו בסמוך, ולפני שמיכאל הספיק למצמץ בקתתו האהובה עלתה באש, הוא לא האמין למראה עיניו. אחרי כל האסונות שפקדו אותו, גם הדבר היחיד שהיה ברשותו עלה באש?! הוא הביט בטרוניה כלפי השמיים וזעק: "למה זה מגיע לי"? הוא העביר את הלילה כשהוא ממרר בבכי, עד שבחצות הלילה הופיעה באופק – ספינה, "איך מצאתם אותי"? שאל מיכאל בהתרגשות כשדמעות גיל שוטפות את…

להמשך קריאה

לצאת ממצרים – ה"משה" שבכל יהודי

התפיסה המצרית היא כאמור, האמונה כי העולם מתנהל על פי הטבע. ואילו האמונה היהודית היא כי הקב"ה משגיח השגחה פרטית על כל הנעשה בעולם על פי כוונה עליונה שבסופה הגאולה האמיתית והשלימה. כיצד משתחררים מהשעבוד ל"מצרים"?  הרבי מליובאוויטש מסביר כי הכוח לצאת ממצרים ניתן לנו על ידי משה רבנו. הוא 'הרועה הנאמן' שמזרים אמונה גם כאשר העם אינו רואה אלוקות, ואפילו כאשר אינו מבין ענייני קדושה. משה שבדור (הרבי) נוטע בנו אמונה חזקה וגלויה, שבכוחה אנו נחלצים מגזירת פרעה ונגאלים מגלות מצרים.  בכל יום ויום "חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא היום יצא ממצרים". אדם הפותח את יומו בתפילה ולימוד תורה חש את הקשר עם הקב"ה. אח"כ כאשר הוא שוקע בחיי המעשה, עלולה להשתרש בו המחשבה שהדברים מתנהלים על פי הטבע.…

להמשך קריאה

אין לוותר אפי' על גדי אחד! – חסידות למתקדמים

על הפסוק בפרשתנו "ומשה הי' רועה" (ג, א) אי' בשמות רבה (פ"ב, ב) "משה לא בחנו הקב"ה אלא בצאן, אמרו רבותינו כשהי' משה רבינו ע"ה רועה צאנו של יתרו במדבר, ברח ממנו גדי, ורץ אחריו עד שהגיע לחסית, כיון שהגיע לחסית נזדמנה לו בריכה של מים, ועמד הגדי לשתות, כיון שהגיע משה אצלו אמר אני לא הייתי יודע שרץ היית מפני צמא. עיף אתה. הרכיבו על כתיפו, והי' מהלך. אמר הקב"ה יש לך רחמים לנהוג צאנו של בשר ודם, כך חייך אתה תרעה צאני ישראל". ויש לבאר ההוראה מזה בעבודת האדם לקונו: דהנה איתא באסת"ר (פ"ט, ד) "נתגלגלו רחמיו של הקב"ה . . ואמר מה קול גדול הזה שאני שומע כגדיים וטלאים, עמד משה רבינו לפני הקב"ה, ואמר רבש"ע . . קטני…

להמשך קריאה

התפיסה המצרית – "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו"

בפרשת שמות מתחיל השעבוד והגאולה ממצרים. סיפורי התורה הינם נצחיים ורלוונטיים לכל דור ולכל יהודי בכל זמן. גם הגזירה אותה גזר פרעה: "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו" הינה ניצחית. פירוש גזירה זו ברוחניות ובפנימיות: מי נהר הנילוס עולים על גדותיהם ומשקים את השדות במצרים, על כן עבדו המצרים את הנילוס וראו בתהליך טבעי זה מקור השפע, הקיום והחיות שלהם. בגזירה להשליך את הבנים ליאור (לנילוס), רצו המצרים להשפיע על בני ישראל להאמין גם כן בטבע ולעבדו. ולא בקב"ה שהוא מעל הטבע.  כל עוד בני ישראל היו בארץ ישראל, היו "תולים עיניהם כלפי מעלה" ומרגישים בגלוי שהברכה באה מהקב"ה המשגיח על כל פרט. לאחר שירדו למצריים והתחלף הדור של יעקב ובניו. נולד דור אשר לא זכה לראות את ההשגחה הגלויה שבארץ ישראל, רק…

להמשך קריאה

ביטול גזירת "כל הבן הילוד" ע"י משה דווקא

על הפסוק "ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור" (ב, ה) איתא בגמ' "ירדה לרחוץ מגילולי אבי'" (סוטה יב, רע"ב). ובצפע"נ להרוגוצ'ובי (עה"ת) מבואר שהנילוס הי' הע"ז של מצרים כדאי' במדרש, וע"י ש"ירדה לרחוץ מגלולי אבי'", ביטלה את הע"ז. והנה איתא בשמו"ר (פ"א, כא) ד"כיון שהושלך משה למים אמר כבר מושלך מושיען במים, מיד בטלו הגזירה". דמעשה זה גרם לביטול הגזירה ד"כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו" (א, כב). ויש לבאר דשני מאורעות אלו קשורים הם: דהנה תוכנה הפנימי של גזירת "כל הבן הילוד גו'" הוא שפרעה רצה לשעבד לא רק את גופם של בני ישראל, כ"א גם את נשמותיהם. רצונו הי' להשליך ולהטביע אותם ב"יאור", שיעבדו את הע"ז שלו ר"ל. אך כאשר נולד מושיען של ישראל, הנקרא "רעי' מהימנא", דהפירוש הפנימי בזה הוא…

להמשך קריאה

פרשת שמות והגאולה וידיאו 9 דקות -לגימת חסידות

פרשת שמות לגימת חסידות עם הרב שרגא זלמנוב בית חב"ד קווינס לגימת חסידות עם הרב שרגא זלמנוב, 8 דקות על פרשת השבוע, פרשת שמות ברוח החסידות "וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" על שם גאולת ישראל נזכרו כאן: • ראובן שנאמר (שמות ג, ז): "ראה ראיתי את עני עמי". • שמעון על שם (שמות ב, כד): "וישמע אלהים את נאקתם". • לוי על שם שנתחבר הקדוש ברוך הוא לצרתם מתוך הסנה (שמות ג, ב) לקים מה שנאמר (תהלים צא, טו): "עמו אנכי בצרה". • יהודה על שם שהודו להקדוש ברוך הוא. • יששכר שנתן להם הקדוש ברוך הוא שכר שעבודם ביזת מצרים וביזת הים לקים מה שנאמר (בראשית טו, יד): "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול". • זבולון על שם שהשכין הקדוש ברוך הוא שכינתו…

להמשך קריאה

יסוד התורה: "כי מן המים משיתיהו"

שכר גומלי חסדים "ותקרא שמו משה... כי מן המים משיתיהו" (שמות ב,י). מכאן אתה למד שכרם של גומלי חסדים. אף-על-פי שהרבה שמות היו לו למשה לא נקבע לו שם בכל התורה אלא כמו שקראתוּ בתיה בת פרעה, ואף הקב"ה לא קראו בשם אחר. (שמות רבה) יסוד התורה עשרה שמות היו למשה, ובכל-זאת התורה נקראת על השם שקראה לו בת פרעה המצרית – "תורת משה", לפי ששם זה מרמז על מידת החמלה והרחמנות – "כי מן המים משיתיהו", וזה יסוד התורה ועיקרה. (רבי מרדכי בנט) הועתק משיחת השבוע חבד: http://chabad.org.il/Magazines/Article.asp?ArticleID=10150&CategoryID=1808

להמשך קריאה
איפה אלוקים כשכואב – פרשת שמות
איפה אלוקים כשכואב - פרשת שמות

איפה אלוקים כשכואב – פרשת שמות

טור לפרשת שמות כותרת: איפה אלוקים כשכואב? השאלה הזו, שאנו שואלים ברגעים קשים, זעקה ועלתה מתוך תאי הגזים, נשאלה מעומק מרתפי האינקוויזיציה וליוותה את עמנו לאורך הגלות. השאלה הזו הטרידה אף את משה רבינו, בגלות הראשונה במצרים. הוא לא התבייש לשאול את ה', ואף זכה לקבל תשובה. היה זה כאשר משה יצא לרעות את צאנו. לפתע נתקל בסנה בוער באש אך אינו נשרף. ה' מתגלה אל משה בסנה הקוצני ושולח אותו לבשר לבני ישראל על גאולתם. משה חושש למלא את המשימה, ובין השאר שואל – מה יענה לבני ישראל כאשר ישאלו "מה שמו" של ה'. בני ישראל הכירו היטב את הקב"ה ואת שמותיו, שהרי היו מאמינים בני מאמינים, בני אברהם, יצחק ויעקב. מדוע ישאלו "מה שמו"? מסתבר כי מסתתרת כאן שאלה עמוקה…

להמשך קריאה