דברי תורה קצרים לפרשת ראה – על מצוות הצדקה ועוד

ב"ה ממתק לשבת פרשת ראה תשע״ח 2018 מסופר על נשמה שהגיעה לשמים לאחר המאה ועשרים ולאחר בדיקה הסתבר שהטוב והרע שלה בדיוק חצי חצי, נתנו לה בחירה ללכת לגן עדן או לגיהינום והנשמה החליטה ללכת לראות מה זה הגיהינום ואחר כך לעבור לגן עדן, היא נכנסת לגיהנום ורואה שולחנות ערוכים בכל טוב, מאכלים של טובי השפים על השולחן והנשמה מנסה להבין איך כל התענוגות האלו קשורים לגיהינום? בהינתן האות המלאכים עוברים ומחלקים לכל אחד מזלג ארוך וכולם מנסים לאכול אך המזלג ארוך מדי ולא יכולים להגיע איתו לפה, מבינה הנשמה שזה באמת גיהינום אמיתי לראות כזה אוכל בלי אפשרות לאכול, היא עוברת לגן עדן ורואה שהתפריט אותו תפריט והכל נראה אותו דבר והיא מבינה שכאן כנראה יתנו להם מזלגות רגילים יוכלו ליהנות…

להמשך קריאה

לעבוד את הקב"ה כהודאה | פרשת ראה |פנינה יומית

לבטל את הדם או להתעלות למעלה? בפרשתנו ראה כתוב "רק חזק לבלתי אכול הדם" (יב, כג). ומפרש רש"י "שהיו שטופין בדם לאכלו, לפיכך הוצרך לומר חזק. דברי רבי יהודה. רבי שמעון בן עזאי אומר לא בא הכתוב אלא להזהירך וללמדך עד כמה אתה צריך להתחזק במצוות, אם הדם שהוא קל להשמר ממנו כו' הוצרך לחזקך באזהרתו, קל וחומר לשאר מצות". ויש לבאר שני פירושים אלו בעבודת האדם לקונו: "יהודה" הוא מלשון "הפעם אודה את ה'" (ויצא כט, לה), וזה מורה על אדם שעבודתו את ה' היא בבחינת הודאה, שאין לו הבנה או רגש בקיומו את המצוות, אלא "מודה" ומבטל שכלו ותענוגיו האישיים לשם קיום רצון ה'. ונמצא, שאדם כזה יש לו תענוגים שאינם קדושים ועליו לבטל תענוגים אלו, ולעבוד את ה'. וזהו…

להמשך קריאה

מה יעשה אדם שלא ימסרו חובותיו לבית דין של מעלה? פרשת ראה

בפרשתנו ראה נאמר "וזה דבר השמיטה, שמוט כל בעל משה ידו גו'" (טו, ב). ויש לבאר ענין שמיטת החובות בעבודת האדם לקונו: אמרו חז"ל בנוגע לחובות האדם כלפי הבורא: "החנות פתוחה, והחנווני מקיף, והפנקס פתוח, והיד כותבת, וכל הרוצה ללוות יבוא וילווה" (אבות פ"ג, מט"ז). והיינו, שהקב"ה נותן לאדם בני חיי ומזוני רוויחי, אך השפעה זו בתורת הלוואה היא, שהקב"ה "מלווה" לאדם את ההשפעה על מנת שישיב את אשר לווה, כאשר יקיים עם ההשפעה מלמעלה המצוות שמחוייב לקיימם. ועל פי זה, שנת השמיטה היא מצב שבו הקב"ה "משמט" חוב זה, וגם אם האדם לא "פרע" חובותיו הרוחניים משפיע לו הקב"ה את הנצרך לו. והנה, "המוסר שטרותיו לבית דין", שנותן לידי בית דין את שטרי הלוואותיו ואומר להם "אתם גבו לי חובי", אין…

להמשך קריאה

ראה – פתוח תפתח את ידך

ב"ה ממתק לפרשת ראה תשע"ה *** יהודי עשיר נכנס פעם אל המגיד ממעזריטש, שאל אותו הרבי מה אתה נוהג לאכול כל יום? התפאר העשיר "אני נוהג להסתגף ולהתנזר מהעולם, אני אוכל בדיוק כמו העני, פת במלח ומים במשורה" אמר לו המגיד "זה לא בסדר עליך לאכול בשר טוב ולשתות מי דבש כדרך העשירים" תמהו התלמידים, מה רע במנהג של העשיר שלא להתפנק מדי בתענוגות העולם? הסביר להם הרבי "אם העשיר יאכל בשר וישתה מי דבש ייתן לעני לפחות פת במלח אך אם הוא יאכל פת במלח ייתן לעני לאכול אבנים..." *** בפרשתנו פרשת ראה אנו רואים איך משה נותן לעם ישראל כלים לביטול האנוכיות המושרשת כל כך בלבו של האדם, הוא מתחיל עם המצווה של מעשר שני אותו נוהגים לתת בשנה הראשונה…

להמשך קריאה

פרשת ראה והכשרות והחסידות

גודל הזהירות בכשרות האכו"ש בפרשתנו "ראה"  מובאים דיני כשרות האכילה ושתיה. והנה, הדין הוא שמינקת שאכלה דבר אסור, לא תניק את התינוק. ואפילו אם אכלה בהיתר, משום פקוח נפש, מ"מ אסור לה להניק (ראה ט"ז וש"ך יו"ד סוף סי' פא). ויש לומר הטעם לזה: כתוב במדרש (רות רבה ג, יג) שאלישע בן אבוי', אכלה אמו כשהיתה מעוברת מתקרובת עבודה זרה, וזה גרם שיצא לתרבות רעה אחר כך. והנה, הדין הוא שעוברה שהריחה מאכלות אסורות מאכילין אותה. ונמצא, שאכילת אמו של אלישע בן אבוי' הייתה בהיתר. כי, דוחק גדול לומר שה"תקרובת ע"ז" הייתה אסורה כל כך עד ל"יהרג ואל יעבור", ובפרט שלשון המדרש הוא "נתנו לה מאותה המין ואכלה", ומשמע שהיו צריכים לתת לה את זה. אעפ"כ, גרם זה שיצא אלישע בן אבוי'…

להמשך קריאה

פרשת ראה- פנינה יומית

קיפאון וריקבון כהכנה לעלייה וצמיחה בפרשתנו ראה כתוב "שמור את חודש האביב ועשית פסח גו'" (טז, א). והיינו, אף שכל המועדים נקבעו ע"פ סדר עונות השנה (ראה שמות כג, טו-טז; ובסנהדרין יא, ב), הנה דווקא בחג הפסח מצינו ציווי מיוחד לכוון (ע"י עיבור וכיוצא בו) שיוקבע דווקא בחודש האביב. ויש ללמוד מזה הוראה נפלאה ולקבל עוז וכוח בעבודת ה': הנה עין כי תביט בחודשי החורף אל השדות, תראה אשר תמו הגידולים, אין עוד צמיחה ונדמה שפסקה החיות מן הטבע. אך עם פרוש האביב, בין-רגע ילבלבו האילנות, והשדות תתעטפנה ירק, ואזי יבין הרואה אשר צמיחה כזו אין בכוחה להתהוות ברגע אחד, אלא שבכל חודשי החורף, הייתה הכנה וקיבוץ הכוחות לצמיחה רבתי שבחודש האביב. וכך גם יציאת מצרים בחודש האביב הייתה לאחר שנים רבות…

להמשך קריאה

פרשת ראה איך פורעים את החוב לקב"ה

שמיטת חובות האדם כלפי שמיא בפרשתנו ראה מובא ענין שמיטת כספים בשנת השמיטה "וזה דבר השמיטה, שמוט כל בעל משה ידו אשר ישה ברעהו, לא יגוש את רעהו ואת אחיו" (טו, ב). ויש לבאר ענין שמיטת החובות בעבודת האדם לקונו: אמרו חז"ל בנוגע להנהגת האדם בעולמו כלפי חובותיו לבוראו: "החנות פתוחה, והחנווני מקיף, והפנקס פתוח, והיד כותבת, וכל הרוצה ללוות יבוא וילווה" (אבות פ"ג, מט"ז). והיינו, שהקב"ה הוא נותן לאדם בני חיי ומזוני רוויחי, אך אין השפעה זו באה בתורת מתנה אלא הלוואה היא, שהקב"ה "מלווה" לאדם את ההשפעה על מנת שסוף כל סוף ישיב את אשר לווה. והחזרת ההלוואה אינו באופן שמשיב את השפע עצמו אשר קיבל, שהרי "מלווה להוצאה ניתנה" (כתובות פד, א), האדם מקבל את הפרנסה והשפע בכדי לנצלו…

להמשך קריאה

פרשת ראה ואכילת בשר

התאווה החומרית לבשר "על הארץ תשפכנו" על הפסוק בפרשתנו "בכל אות נפשך תאכל בשר גו' רק חזק לבלתי אכל הדם" (יב, כ–כג) כתוב בגמרא (חולין טז, ב) "רבי ישמעאל אומר, לא בא הכתוב אלא להתיר להם בשר תאוה". והיינו, שעד שנכנסו ישראל לארץ נאסר להם לאכול בשר תאוה ורק בשר קדשים היה מותר להם, וכשנכנסו לארץ הותר להם בשר תאוה, אך גם כאשר הותר להם "בשר תאווה" הזהיר הכתוב "רק חזק לבלתי אכל הדם". ויש לבאר ענין זה בעבודת האדם לקונו: כאשר היו בני ישראל במדבר לא התעסקו עם ענינים גשמיים, וכל עסקיהם היה רק בלימוד התורה ובענינים קדושים, ואף כשאכלו בשר היה זה בשר קדשים. אך כשנכנסו לארץ התחילו לעסוק בענינים גשמיים, בכוונה להעלותם ולזככם, על ידי שעיסוקם בגשמיות היה באופן…

להמשך קריאה

פרשת ראה – ברכה וקללה

ס"ד   כו  מנחם אב ברכה וקללה? "ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה..." (דברים יא', כו) זהו הפסוק הפותח את פרשת השבוע שלנו, פרשת "ראה". ביטוי "אנוכי" מבטא בתורה ברכה ושפע נשגב ביותר. עשרת הדיברות נפתחים בביטוי זה ("אנוכי ה' אלוקיך.."). המילה "נותן" גם היא מבטאת שפע וברכה, כמאמר חז"ל: "הנותן- בעין יפה נותן". אם כן- כיצד ניתן לקשר ביטויי שפע וברכה אלו לנתינת ברכה וקללה? ואיך אפשר להגדיר קללה כמתנה? מוסבר בחסידות שלאמתו של דבר הקללה (הרע) אינה לרעת האדם, אלא להפך- זו הברכה הגדולה שהקב"ה נותן לנו- בהעמידו לפנינו את אפשרות הבחירה. דבר זה נרמז במילים "אנוכי" ו"נותן". הקב"ה מאותת לנו כי הרע לא בא לעמוד נגדנו, אלא לטובתנו- כדי שתהיה לנו בחירה חופשית ונבחר בדרך הטוב מתוך בחירה ורצון…

להמשך קריאה

למה מצוות הצדקה מופיעה פעמיים בפרשת ראה

לפתוח את הלב... המצווה לתת צדקה מופיעה פעמיים בפרשת השבוע ("ראה"), ובכל פעם בלשון כפולה: "פתוח תפתח את ידך" (דברים טו, יא), "נתון תיתן לו" (דברים טו, י). חז"ל למדו מכפל הלשון כי החובה לתת צדקה אינה מוגבלת לפעם אחת, אלא נדרשת שוב ושוב. בנתינת הצדקה האדם מתגבר על יצרו שמפתה אותו שלא לתת צדקה. ההתגברות על היצר מעוררת את הכוחות הבלתי  מוגבלים שבנפש האדם וחושפת את מלוא עוצמתה של הנפש האלוקית. מצד גודל הקדושה שבדבר, כך גם כוח היצר המתנגד לעניין גדול, ונדרשת לשון כפולה כדי לתת לנו את הכוח לתת צדקה, ובהרחבה! על ידי קיום מצוות הצדקה, זוכה כל יהודי להיכתב ולהיחתם בספרם של צדיקים גמורים, ולזרז את בוא גאולה האמיתית והשלמה- שהרי "אין ישראל נגאלים אלא בצדקה"!

להמשך קריאה

פרשת ראה וצמחונות

מדוע מתאווה אדם לבשר? בפרשתנו ראה  כתוב "כי ירחיב ה' אלקיך את גבולך גו' ואמרת אוכל בשר כי תאוה נפשך לאכול בשר גו'" (יב, כ). ויש לבאר פסוק זה בעבודת האדם לקונו: ידועה תורת הבעש"ט נ"ע על הפסוק "רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף" (תהלים קז, ה), שהכתוב מבאר את הסיבה לזה שהאדם מרגיש רעבון וצמאון למאכלים גשמיים, שלכאורה מדוע באים לו רעבון וצמאון אלו, ולזהו מבאר הכתוב שהסיבה ל"רעבים גם צמאים" הוא מפני ש"נפשם בהם תתעטף": בכל מאכל ומשקה נמצא בהעלם ניצוץ קדושה "נפשם", ונשמת האדם צריכה ל"ניצוץ" זה. וזהו הסיבה לרעבון הגוף, שאין זה מפני טבע גופו, אלא רעבון זה בא לו מצד "נפשם" ש"בהם תתעטף" (ראה כתר שם טוב סימן קצד). ועל פי זה יש לבאר גם כתוב זה:…

להמשך קריאה
ראה אנכי נותן לפניכם היום
ראיה רואים

ראה אנכי נותן לפניכם היום

שהתורה תתאמת אצל האדם כדבר שרואה בעיניו בתחילת פרשתנו כתוב ראה "ראה אנכי נותן לפניכם היום". ויש לבאר זה בעבודת האדם לקונו: נאמר בגמרא (ר"ה כו, א) "אין עד נעשה דיין", ש"כיון דחזיוהו כו' לא מצו חזי ליה זכותא" [מכיון שראו את הענין אין הם יכולים למצוא לו זכות]. מה שאין כן כאשר הדיינים שומעים את הדבר מעדים נאמנים ‑ אף שברור להם שהעדים אומרים אמת ‑ חזו ליה זכותא. ונמצא שבאמצעות הראיה הדבר הנראה מתאמת אצל האדם לגמרי, עד שאי אפשר שיופרך אצלו הדבר, מאחר שהוא עצמו ראה את זה. מה שאין כן בשמיעה, אפילו כאשר שומע את הדבר ממקור נאמן ומוסמך ביותר, יכולים להתעורר בלבו ספיקות באמיתות הדבר, ואין זה מוחלט אצלו כבראיה. וזהו "ראה אנכי נותן לפניכם היום": לימוד…

להמשך קריאה

למה לא מברכים על הצדקה?

"כי פתח תפתח את ידך לו" (פרשת ראה טו,ח) מפסוק זה למדו חז"ל שמצוות צדקה היא מצוות-עשה מן התורה. אם-כן, למה אין מברכים על מצווה זו? משום שחסידים ואנשי-מעשה יפתחו בהכנות לפני אמירת הברכה - יצטרפו לנטול ידיים, לומר 'לשם ייחוד' מיוחד וכדומה, ובינתיים עלול העני לגווע ברעב... -רבי בונם מפשיסחא

להמשך קריאה

עיקר העבודה בימינו

"כי פתח תפתח את ידך לו" -פרשת ראה טו,ח עיקר עבודת ה' בעיתים האלו, בזמן עקבתא דמשיחא, הוא עבודת הצדקה, כמו שאמרו חז"ל (שבת קלט,א): "אין ישראל נגאלין אלא בצדקה". -ספר התניא מתוך עלון שיחת השבוע http://chabad-il.org/sh/501-600/sh501.htm

להמשך קריאה

תמימות בצדקה?

בכל מצווה נדרשת תמימות, חוץ מבמצוות צדקה שעליה נאמר בתהילים "אשרי משכיל אל דל". בצדקה נדרשת השכלה והבנה איך לתת צדקה, בלא שהמקבל יתבייש. ארונו של יוסף

להמשך קריאה

וצרת הכסף בידך

צרור את הכסף והחזיקו בידך - ברשותך. עליך לשלוט על כספך ועל הונך ולא שהכסף יצרור אותך וישלוט עליך. רבי מאיר מפרמישלן מתוך עלון שיחת השבוע

להמשך קריאה

פרשת ראה- למה צדקה?

טור לפרשת ראה כותרת: צדקה – למה, כמה, מתי ואיפה? האגדה מספרת על מלכת אנגליה שפגשה את משה מונטיפיורי ובררה מה שווי הנכסים שברשותו. השיב מונטיפיורי כי עליו לבדוק את הנושא. לאחר מספר ימים חזר אל המלכה ונקב בסכום מסוים. תמהה המלכה: "הרי ידוע לכל כי שווי החברות שברשותך גבוה לאין-ערוך"? הסביר מונטיפיורי: "האדמות והמפעלים אינם הרכוש האמיתי שלי. היום הם ברשותי ומחר אינם ברשותי. הכסף שנתתי לצדקה הוא רכושי האמיתי"... פרשת השבוע מדגישה את מצוות הצדקה, ואומרת "פתוח תפתח את ידך" לעני ולחלש. לצדקה יש ערך עליון ביהדות, ובכל הזמנים יהודים הצטיינו בגמילות חסדים ונתינת צדקה. הבה ונלמד על מצוות הצדקה – למה, כמה, מתי ואיפה? למה צדקה? ראשית, "לה' הארץ ומלואה". כל דבר, כמו גם כספנו, שייך לבורא העולם ואנו…

להמשך קריאה