עבודת הבורא וקורבן הפסח

מדוע היו ישראל "שטופים בעבודה זרה"? על הפסוק בנוגע לקרבן פסח "והי׳ לכם למשמרת" (יב, ו) כתב רש"י "הי' ר' מתיא בן חרש אומר הרי הוא אומר ואעבור עליך . . הגיעה שבועה שנשבעתי לאברהם שאגאל את בניו ולא היו בידם מצות להתעסק בהם כדי שיגאלו . . נתן להם . . דם מילה . . ואומר גם את בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור אין מים בו. ולפי שהיו שטופים בעבודה זרה אמר להם משכו וקחו לכם, משכו ידיכם מעבודה זרה וקחו לכם צאן של מצוה". ויש לדקדק, הרי להוכיח שבזכות דם מילה נגאלו ישראל ממצרים מספיק לשון הכתוב "גם את בדם בריתך שלחתי אסירייך", שמזה מבואר שזכות "דם בריתך" גרמה ל"שלחתי אסירייך", וא"כ, לאיזה צורך הביא רש"י גם סיום הכתוב "מבור…

להמשך קריאה

למה וויתר משה רבינו על הקרבת קורבן הפסח במשך 40 שנה

כיצד וויתר משה רבנו על הקרבת קרבן פסח? פרשת בהעלותך בפרשתנו "בהעלותך" מופיעה פרשת הקרבת הפסח ו"פסח שני" במדבר, בשנה השנייה לצאתם ממצרים. רש"י (ט, א) מסביר מדוע ספר במדבר לא נפתח בפרשה זו שנאמרה בניסן (אלא בפרשה שנאמרה באייר): "מפני שהוא גנותן של ישראל, שכל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר, לא הקריבו אלא פסח זה בלבד". והנה לנו שאף ש"תלה הכתוב מצווה זו [של הקרבת הפסח] בביאתם לארץ, ולא נתחייבו במדבר אלא פסח אחד שעשו בשנה השנית" (רש"י בא יב, כה), מכל מקום, הא גופא שבני ישראל לא ביקשו מעצמם מהקב"ה לחייבם בקרבן פסח במשך כל שנותיהם במדבר – נחשב הדבר ל"גנותן של ישראל". ולכאורה תמוה: כיצד יתכן הדבר שגם משה ואהרן לא הקריבו את הפסח "כל ארבעים שנה" ולא בקשו…

להמשך קריאה

המבחן שלפני הגאולה

בפרשת השבוע שקראנו השבת מסופר על הציווי המיוחד שקיבלו בני ישראל ערב צאתם ממצרים: כל משפחה נצטוותה לקחת כבש הביתה בעשירי לחודש ניסן, להחזיק את הכבש בבית ארבעה ימים, וביום הארבעה עשר בניסן לשחטו ל''. מטרת הציווי הייתה להפגין את הדבר לעין כל. להעמיד את היהודי במבחן ולראות האם אמונתו בגאולה חזקה יותר מהפחד מפני המצרים. שהרי הכבש היה אליל מצרים ואיך יגידו היהודים עבדי מצרים כי הם הולכים לשחוט את אליליהם של מצרים אדוניהם. חז"ל אומרים שבזכות תוקף אמונתם ומסירות נפשם למלא את ציווי הבורא – זכו בני ישראל להיגאל ממצרים. הרבי מליובאוויטש מסביר כי התקופה ההיא , ערב יציאת מצרים, דומה ומקבילה, לתקופה בה אנו חיים כאשר עומדים אנו על סף הגאולה השלימה, תוך צפייה עמוקה לבואו של משיח צדקנו.…

להמשך קריאה
פרשת בא –  רק מצווה אחת
מניח תפילין בהודו

פרשת בא – רק מצווה אחת

טור לפרשת בא כותרת: רק מצוה אחת – "יהודי, הנחת תפילין היום?". – "לא, תודה". – "אולי בכל זאת?". – "אם היית יודע מה אכלתי היום, לא בטוח שהיית מציע לי להניח תפילין!". זהו דו-שיח שמשקף דילמה נפוצה. האם יש ענין שיהודי שאינו שומר מצוות יקיים מצוה באופן חד פעמי? מה התועלת בכך שמקיימים 'רק מצוה אחת', מבלי לשמור על אורח חיים דתי? מצב דומה למדי קיים בפרשת השבוע. מדובר שם על בני ישראל, שהיו מוקפים בתרבות המצרית ושקועים בעצמם בעבודת אלילים. ואז, כהכנה למכה האחרונה העומדת לנחות על מצרים, מכת בכורות, בני ישראל מצטווים בשתי מצוות – לעשות ברית מילה ולאכול את קורבן הפסח. לכאורה, היה מתבקש שה' ימתין עד לאחר יציאת מצרים. כאשר בני ישראל יהיו משוחררים מעול העבדות –…

להמשך קריאה

אם מצאתם אי דיוקים בכתבה או שחסר מידע או בא לכם להוסיף לכתבה אנא כתבו לנו בתגובות