קירוב באהבה-פרשת וארא

התוכחה כמטה ולא כתנין בפרשתנו וארא נאמר "ויבלע מטה אהרן את מטותם" (ז, יב), ופירש רש"י "מאחר שחזר ונעשה מטה בלע את כולן". ויש לומר שבזה מרומז הוראה נפלאה: הדרך הנכונה לקרב מישהו לעניני התורה ומצוותי' היא לעבוד אתו "בחבלי עבותות אהבה" (תניא פל"ב), וכמאמר חז"ל "ימין מקרבת" (סוטה מז, א). אך לפעמים, כאשר היהודי שרוצים לקרב אינו מרגיש כלל את גודל ריחוקו מהשי"ת, והדרך היחידה להתחיל בקירובו הוא לבטשו ולהשפילו תחילה כדי לשבור את חומריות הגוף, כי ע"י "ביטוש" זה יתגלה הטוב שבנפשו פנימה, ואזי יבין את גודל ריחוקו מהשי"ת, וכמאמר הזוהר הקדוש (ח"ג קסח, א) "גופא דלא סליק בי' נהורא דנשמתא מבטשין לי'" [גוף שאין אור הנשמה מאיר בו יש לבטשו]. ובזה מלמדנו "מטה אהרן" הוראה מיוחדת, שכאשר צריך לעתים…

להמשך קריאה

להתחיל בגדולת וקדושת עם ישראל

בהתחלת פרשת קדושים נאמר "דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם קדושים תהיו כי קדוש אני". ומפרש רש"י "אל כל עדת בני ישראל ‑ מלמד שנאמרה פרשה זו בהקהל, מפני שרוב גופי תורה תלויין בה". ויש לומר שבזה טמונה הוראה נפלאה בדרכי העבודה עם הזולת: ישנם שני אופנים בדרך קירוב בן ישראל לעבודת השי"ת: א. להדגיש ביותר את הענין של "סור מרע", על ידי האזהרה ותיאור העונשים לאחרי מאה ועשרים שנה וכיו"ב. ב. להדגיש בעיקר את הענין של "עשה טוב", היינו, היוקר והעילוי דלימוד התורה וקיום המצוות, וגודל מעלתו של כל אחד ואחד מישראל, שניתנה לו הזכות הכי גדולה לקיים תורה ומצוות. ועל זה באה ההוראה מתחילת פרשתנו: כאשר מקהילים את בני ישראל כדי לדבר עמהם אודות "גופי תורה", הרי התחלת…

להמשך קריאה

שני סוגי התבוננות

בפרשתנו כתוב "ואם נפש אחת תחטא בשגגה גו' והביא קרבנו גו' נקבה" (ד, כז ואילך). בקשר לזה אומר הרמב"ם "אין האשם אלא מזכרי כבשים ואין לך חטאת מן הכבשים אלא נקבה" (הל' פסולי המוקדשין פ"ו הט"ז). בטעם הדבר שקרבן מכפר על חטא מצינו כמה ביאורים. וברמב"ן ביאר "שיחשוב האדם בעשותו כל אלה כי חטא לאלקיו בגופו ונפשו וראוי לו שישפך דמו וישרף גופו לולא חסד הבורא שלקח ממנו תמורה וכפר הקרבן הזה" (פרשתנו א, ט). ונמצא, שבטעם זה מודגש שהאדם צריך לבטל ולייסר את עצמו בדברים קשים, עד כדי שיחשוב ש"ראוי לו שישפך דמו וישרף", ועי"ז מתכפר לו העון. אך מצינו ג"כ שקרבן הוא מלשון קירוב, והיינו, שתוכן הקרבן הוא שהאדם מקרב את עצמו להקב"ה (ראה ספר הבהיר סי' מו. בחיי פרשתנו…

להמשך קריאה

להוסיף בנים לאבינו שבשמים – פרשת חיי שרה

בקשר לפסוק "כי אל ארצי ואל מולדתי תלך ולקחת אשה לבני ליצחק (כד, ד), הנה השליחות הראשונה שמצינו בתורה היא שליחת אברהם את אליעזר עבדו לחרן, לקחת אשה לבנו. ויש ללמוד מזה הוראה בעבודת האדם לקונו: השליחות הראשונה במעלה המוטלת על האדם היא לעשות את כל התלוי בו, לפעול הענין ד"פרו ורבו", לקרב עוד יהודים לתורה ומצוות, שיתווספו עוד "בנים" לאבינו שבשמים, וכמאמר חז"ל (סנהדרין יט, ב) "כל המלמד בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו". וכמו שאברהם שלח את אליעזר עבדו עד לחרן, "חרון אף של מקום בעולם" (פרש"י ס"פ נח) כמו"כ על האדם ללכת גם למקומות שהם "ריקים" מתומ"צ כדי למצוא שם עוד יהודי ולקרבו לעבודת השי"ת, עד שגם אותו יהודי יפעול גם הוא לקרב עוד יהודים לאביהם שבשמים.…

להמשך קריאה

אם מצאתם אי דיוקים בכתבה או שחסר מידע או בא לכם להוסיף לכתבה אנא כתבו לנו בתגובות