תגית: פרשת תולדות

מסרון השבוע – פרשת תולדות הבאר של סאות' דקוטה ביום ראשון האחרון שמעתי לראשונה על מדינה ושמה סאות' דקוטה. באירוע הענק של כינוס השלוחים העולמי, הודיעו שסוף סוף ייצא זוג שלוחים למדינה האחרונה בארה"ב שעד היום

בהנהגתו של יצחק אבינו מצינו דבר והיפוכו: מצד אחד היתה מדתו מדת הגבורה והיראה, וכמ"ש "פחד יצחק". אך מצד שני כאשר בירך יצחק את יעקב אבינו ברכו בברכות נעלות מאוד ובהרחבה הכי גדולה. דברכו "יתן לך

אב ובנו הגיעו אל הרבי מליובאוויטש וביקשו ברכה לקראת בר-המצווה של הבן. הרבי ברך את הילד, וכשפנו ללכת – קרא להם לחזור. הוא פנה אל הבן ושאל אותו: "האם אתה אוהד ספורט" ? "כן" השיב הילד

בפרשתנו מסופר בפרטיות איך שיצחק רצה לברך את עשו לפני מותו. וידועה התמי', הרי ידע יצחק את גודל רשעת עשו, וא"כ מדוע רצה לברך את עשו? ומבואר הוא ע"פ מ"ש בספרי חסידות, שעבודת יצחק בכללות ימי

מלחמת הנפשות  "ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך ושני לאומים ממעיך ייפרדו ולאום מלאום יאמץ.." (בראשית כה, כג), כך מסביר בפרשתנו ("תולדות") ה' לרבקה את המלחמה שהיא חשה ברחמה. האדמו"ר הזקן, בעל התניא, משתמש במלחמה הזו בין

סוד העשירות  פרשתנו ("תולדות") מספרת על יצחק אבינו שכמעט ירד למצריים בשל רעב שהיה בארץ, אך הקב"ה ציווה עליו להישאר דווקא – "גור בארץ הזאת, ואהיה עמך ואברכך". ואכן – למרות השנה הקשה והבצורת, יצחק הצליח

על הפסוק "ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות" (כז, א) כתב רש"י שהטעם לזה שכהו עיני יצחק הוא "כדי שיטול יעקב את הברכות". ולכאורה תמוה, הרי כדי שיטול יעקב את הברכות הי' הקב"ה יכול לגלות

נפגש בבאר  בפרשתנו (תולדות)  מסופר על שלוש בארות שחפר יצחק אבינו: 'עשק', 'שטנה', ו'רחובות'. הרמב"ן אומר, כי בארות אלו רומזות לשלושת בתי המקדש אותם עתיד עם ישראל לבנות. לא במקרה בחרה התורה לסמל ולרמז על בתי

ב"ה טור לפרשת תולדות הם נולדו בהפרש של דקות ספורות, אך הפער ביניהם היה עצום. הגדול הרס כל מה שנקרה בדרכו, הקטן ישב בשקט; הראשון עסק בתענוגות, השני שקע בלימוד רוחני; אחד הסתובב בחוץ ונגרר לפשע,

"לא כל יום פורים", אומר הפתגם. אולם המציאות היא כי במשך כל השנה אנשים עוטים על עצמם תחפושות, ומה שהם משדרים כלפי חוץ, אינו תואם לגמרי למה שמתחולל בלבם פנימה. גרוע מכך, ישנם אנשים צבועים, המתנהגים