משיח בן-דוד בא

טרם בואו של המשיח יהיו בני-ישראל טרודים ושקועים בעסקי חולין בדאגות הפרנסה ובטרדות היום-יום, אבל פתאום בן-רגע, תבוא התעוררות ומכל עבר ייסגרו החנויות ויהיו הכול פורשים מדאגות החול שכן משיח בן-דוד בא. דור דעה

להמשך קריאה

תפילת אבינו מלכנו – כוונות – תפארת שלמה – כתבנו בספר פרנסה וכלכלה

ספר ופרנסה בתפילת 'אבינו מלכנו' אנו מבקשים: "כתבנו בספר פרנסה וכלכלה". אנו מתפללים לה' שייתן לנו אפשרות להישאר עם שני הדברים , עם ה'ספר' ועם ה'פרנסה'. שלא נהיה שקועים בדאגת הפרנסה עד כדי כך שלא תהיה לנו שהות ומנוחה ללמוד ולעיין בספר; וכן להפך, שלא נצטרך לשבת ולעיין בספר רק משום שאין פרנסה ואין מה לעשות. תפארת שלמה

להמשך קריאה

סיפור על 3 זהובים

בנו של רבי מנחם-מנדל מרימנוב היה אביון גדול הקציב לו אביו שלושה זהובים לשבוע למחיית בני ביתו סכום שהספיק לכמחצית הוצאותיו. טען כלפיו הבן: בין כך ובין כך אתה נותן את מחייתי תן לי אפוא עוד שלושה זהובים ותהיה כל הפרנסה מצויה בביתי. ענה לו אביו: לא, אם אתן לך כדי כל פרנסתך אטול ממך חלילה את מידת הביטחון בה

להמשך קריאה

כוחם ועוצם ידם פרשת עקב

מוזרים הם בני-האדם: יראת שמים, שהיא בידיהם, הם עומדים ומתפללים עליה ומבקשים אותה מאת הקב"ה, ולעומת זאת פרנסה, שכל-כולה בידי שמים, אנשים מדמים בנפשם שהיא באה על- ידי כוחם ועוצם ידם. רבי חנוך מאלכסנדר

להמשך קריאה

"ראשית" היום – "יתנו לה'" | פנינה יומית | פרשת קורח

בפרשתנו  קורח נאמרו כמה ממתנות כהונה, שמהותן היא שהראשית והמובחר שבכל ענייני האדם, הנה "ראשיתם גו' יתנו לה'" (פרשתנו יח, יב). וזה שהאדם נותנם לכהן הוא מפני שהכהנים אינם מתעסקים בענינים גשמיים אלא "אני חלקך ונחלתך" (שם, כ), ולכן נחשבת הנתינה לכהן לנתינה להקב"ה. ומזה יש ללמוד בעבודת האדם לקונו: גם בזמן הזה צריכה להיות העניין של נתינה להקב"ה, ובכל נתינה כזו יש לראות שתהי' הנתינה מהיפה והמובחר. ולא מחפציו הגשמיים בלבד צריך ליתן ה"ראשית" שבהם לעבודת ה', אלא גם מהזמן שברשותו של האדם צריך שייתן ראשיתו וחלבו להשי"ת. שהרי, במשך היום עוסק האדם ב"עובדין דחול" ועמל לפרנסתו, ורק חלק מהזמן הוא עוסק בלימוד התורה וקיום מצוותיה, אך זאת עליו לידע שמכיוון שהעיקר הוא התורה והתפילה, הרי "כל חלב לה'", וצריך שראשית…

להמשך קריאה

פרשת ויצא – פנינה יומית – פרנסה

אל תכניס ראשך לפרנסה! על הפסוק  בפרשתינו  ויצא:  "ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו" (כח, יא)פירש רש"י "עשאן כמין מרזב סביב לראשו שירא מפני חיות רעות". וצריך להבין, מדוע הקיף יעקב רק את ראשו, והרי ממה נפשך: אם היה לו בטחון בהקב"ה שהחיות לא יזיקוהו, מדוע הקיף את ראשו, ואם לא רצה להזדקק לניסים למעלה מהטבע מדוע לא הקיף גם את שאר הגוף? ויש לבאר זה על דרך  הדרש: כתיב "יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך". פסוק זה מבאר האופן הרצוי בהתעסקות בפרנסה ‑ שצריך להיות "יגיע כפיך" דוקא, ולא "יגיע ראשך". כלומר: ההתעסקות בעניני הפרנסה צריכה להיות רק בידיו, "כפיך", ואילו הראש, היינו הכוחות הנעלים ‑ צריכים להיות מונחים בתורה ועבודה. וכשעבודתו היא באופן כזה, אזי מובטחת ההצלחה ‑ "אשריך וטוב…

להמשך קריאה

נח והפרנסה

איך ינצל אדם מטרדות הפרנסה? מי המבול אשר באו על הארץ נתבאר עניינם בסה"ק שבעבודת השי"ת הם מורים על טרדות הפרנסה, ד"שעבוד הפרנסה נקרא 'מי נח' . . יגיעות וטרדות הפרנסה לעסוק בעניני עולם הזה הגשמי והוא בחינת 'מים רבים'" (תו"א ריש פרשתנו). ואמר הבעש"ט שהדרך לינצל מ"מי נח" אלו היא "בא אל התיבה" – שיכנס האדם אל "תיבות" ואותיות התורה והתפילה, ואזי יהיה מוגן ובטוח מפני המבול והטרדות (ראה כש"ט בהוספות ס"ח ואילך). ביאור הדברים: איתא בזהר (זח"א קצט, ב. זח"ב סב, ב) אודות רב ייסא סבא, שאף על פי שהיה מזונו מוכן לפניו, לא היה אוכל ממנו "עד דשאיל מזוניה קמי מלכא קדישא". ולכאורה הוא דבר תמוה, דהלא הקב"ה כבר המציא לו מזונו והוא עומד לאכול הימנו, ומה לו לבקש…

להמשך קריאה

אהבה – ברכה לפרנסה…

פעם באו חסידים לאדמו"ר הזקן והתאוננו על המצב הקשה בפרנסה. אמר להם הרבי: הכלים לפרנסה הם אהבה ואחווה, שלא תהיינה קינאה, רכילות והוצאת דיבה. והראיה: הכוהנים מברכים:"לברך את עמו ישראל באהבה", כלומר, שתהיה אהבה בין בני ישראל, ואז ממילא יהיה: "יברכך ה' וישמרך... וישם לך שלום"! מתוך אוצר פתגמי חב"ד – ספר השיחות תרח"צ.

להמשך קריאה

לצאת לעולם בבחינת "מלאכים" – פרשת ויצא

הקב"ה נתן לנו תורה ומצוות המקיפות את כל חיי האדם. אם כך -  מדוע לא פטר אותנו לפחות מכל טרדות היום-יום, מקשיי הפרנסה וכו'? אז היינו יכולים להתמסר ללימוד התורה והמצוות... תשובה לכך נמצא בפרשת השבוע שמתחילה ב: "ויצא יעקב וילך חרנה". יעקב יוצא בשליחות יצחק, למצוא לו אישה בחרן. חז"ל מסבירים כי חרן היא "חרון אף של מקום"-מרכז של עבודת אלילים, מידות רעות ושאר דברים שליליים. יעקב הבין שעליו לצאת מבאר-שבע שם יושבים הוריו- מקום של רוחניות, קדושה ותורה, ולרדת מטה מטה לתוך גשמיות העולם, ודווקא שם לעמוד בכל הניסיונות!!  וזוהי הוראה גם עבורנו- נבראנו דווקא בעולם גשמי וחומרי, לא על מנת שנברח ממנו ונהיה בבחינת "מלאכים", אלא התכלית היא דווקא לעבוד בתוך מציאות העולם, בתוך כל הקשיים והניסיונות שמזמנים לנו,…

להמשך קריאה

יגיע כפיך ולא ראשך -פרנסה

על הפסוק "ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו" (כח, יא) פירש רש"י "עשאן כמין מרזב סביב לראשו שירא מפני חיות רעות". וצריך להבין, מדוע הקיף יעקב רק את ראשו, והרי ממה נפשך: אם היה לו בטחון בהקב"ה שהחיות לא יזיקוהו, מדוע הקיף את ראשו, ואם לא רצה להזדקק לניסים למעלה מהטבע מדוע לא הקיף גם את שאר הגוף? ויש לבאר זה ע"ד הדרוש: כתיב "יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך". אשר פסוק זה מבאר האופן הנרצה בהתעסקות בפרנסה – שצריך להיות "יגיע כפיך" דוקא, ולא "יגיע ראשך". כלומר: ההתעסקות בעניני הפרנסה צריכה להיות רק בידיו, "כפיך", ואילו הראש, היינו הכוחות הנעלים – צריכים להיות מונחים בתורה ועבודה. וכשעבודתו היא באופן כזה, אזי מובטחת ההצלחה – "אשריך וטוב לך". ולכן, כאשר הלך יעקב…

להמשך קריאה
הצלה מטרדות הפרנסה פרשת נח
כדי לינצל ממי המבול, הרומזים על "טרדות הפרנסה והמחשבות שבעניני עוה"ז" צריך "לבוא" וליכנס אל ה"תיבה" – תיבות התורה והתפלה.

הצלה מטרדות הפרנסה פרשת נח

בתחילת פרשתינו נאמר "נח איש צדיק תמים הי' בדורותיו" (ו, ט) ומפרש רש"י "בדורותיו – יש שדורשין אותו לגנאי. לפי דורו הי' צדיק, ואילו הי' בדורו של אברהם לא הי' נחשב לכלום. לכאו' תמוה הדבר: הרי אפי' "בגנות בהמה טמאה לא דבר הכתוב" (ראה ב"ב קכג, א) ומדוע נכתבה בתורה "גנותו" של נח? אלא עכצ"ל שבזה גופא בא הכתוב ללמדנו ענין הנוגע למעשה. ביאור הדברים בדרך החסידות: על הפסוק "בא אל התיבה" מבאר אדמו"ר הזקן בספר "תורה אור" (פרשתנו), שמרמז הכתוב אשר כדי לינצל ממי המבול, הרומזים על "טרדות הפרנסה והמחשבות שבעניני עוה"ז" צריך "לבוא" וליכנס אל ה"תיבה" – תיבות התורה והתפלה. עלול האדם לחשוב: זה שניצל נח ממי המבול על ידי שנכנס אל התיבה הוא מפני היותו צדיק תמים, אך מי…

להמשך קריאה

גשמיות של יהודים היא רוחניות

תפילה לשפע! "גשמיות של יהודים היא רוחניות. הקב"ה נותן לנו גשמיות כדי שממנה ניצור רוחניות. לפעמים כאשר אין הדבר כן, יש לתת לקב"ה ולו מנחת עני – והוא נותן בשפע." פירוש: עם ישראל, גם כשהוא עסוק בארציות העולם, קשור הוא עם ה' אחד. ה' יתברך יוצר מהרוחניות גשמיות, ועם ישראל יוצר מהגשמיות רוחניות (למשל ע"י מצוות הצדקה). על כן בראש השנה עיקר תפילתנו היא על עניינים גשמיים דווקא!! כמו כן ידוע הרי, כי בעשרת ימי תשובה, נפסקים לאדם כל מזונותיו לשנה הקרובה. לכן, אל לנו לחשוש, גם השנה לפנות אל הקב"ה ולבקש שפע וברכה בכל העניינים! שהקב"ה ייתן לכל אחד מאתנו שנה טובה ומתוקה, שנה של פרנסה בהרחבה, בריאות טובה, מנוחת הנפש ומנוחת הגוף ואנו נמליך אותו ונגלה את כבודו בכל מעשינו!…

להמשך קריאה

ברכת ד' היא תעשיר

"ברכת ד' היא תעשיר" - בכלל, ובפרט להנותן מעתו ומזמנו לעסוק בצרכי ציבור בעניני צדקה וחיזוק היהדות, וכמאמר [השגור]: אין הקב"ה נשאר בעל-חוב, תמורת כל פעולה טובה שיהודי עושה, משלם הוא ב'מיטב', בבני חיי ומזוני רויחי [בנים, חיים, ופרנסה בריוח].  

להמשך קריאה

רוצה גשמיות? בוא אל הקודש

רוצה גשמיות? בוא אל הקודש תיכף ליציאת הכהן־גדול מקודש הקדשים ביום הכיפורים, היה מתפלל "תפילה קצרה", ותוכנה – בקשה עבור עניניהם הגשמיים של ישראל, פרנסה בהרחבה וכו'. ולכאורה – הלא כניסתו לקודש הקדשים, היתה באופן הכי נעלה והכי מקודש, והוא דבר פלא שתפילה זו אודות ענייניהם הגשמיים של ישראל, היתה דוקא תיכף לאחר יציאתו מן הקודש? ויש לבאר, דבזה היא ההוראה – שאצל איש ישראל הרי גם ענייניו הגשמיים קשורים אל המקודש ביותר; דבשאר עמי הארץ פרנסתם תלויה בעבודתם והתעסקותם בה, ואילו אצל ישראל תלויה הפרנסה בקיום התורה ומצוות – "אם בחוקותי תלכו . . ונתתי גשמיכם בעתם". כי גם ענייניו הגשמיים של היהודי באים מאת הקב"ה באופן 'ישיר', בלא תלות בדרכי הטבע. ולכן, אל יחשוב אדם שבאם 'יבוא אל הקודש' שעה…

להמשך קריאה

אם מצאתם אי דיוקים בכתבה או שחסר מידע או בא לכם להוסיף לכתבה אנא כתבו לנו בתגובות