בפרשתנו קורח נאמרו כמה ממתנות כהונה, שמהותן היא שהראשית והמובחר שבכל ענייני האדם, הנה "ראשיתם גו' יתנו לה'" (פרשתנו יח, יב). וזה שהאדם נותנם לכהן הוא מפני שהכהנים אינם מתעסקים בענינים גשמיים אלא "אני חלקך ונחלתך"
בניית "בית אלקים" וחפירת בארות בענין הבארות שהכתוב מאריך בהם בפרשתנו כתב הרמב"ן "יספר הכתוב ויאריך בענין הבארות . . בא להודיע דבר העתיד, כי באר מים חיים ירמוז לבית אלקים אשר יעשו בניו של יצחק"
מלחמת היוונים עיקר מלחמתם של היוונים הייתה נגד האלוקות שבתורה ובמצוות. לכן כתוב "להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך", – כלומר ליוונים לא היה איכפת שישראל ילמדו תורה, אבל הם רצו שלימוד התורה יהיה מצד השכל
איתא בגמ' (שבת כא, ב) "כשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן, שהי' מונח בחותמו של כהן גדול וכו'". ותמוה, הרי כדי להוכיח
קדושת עם ישראל על הפסוק "חלילה לעבדיך מעשות כדבר הזה" (מד, ו) פירש רש"י "חולין הוא לנו, לשון גנאי". ויש לבאר זה ע"ד הרמז: כתיב (ראה יד, ב) "כי עם קדוש אתה לה' אלוקיך", שבני ישראל
"הי' ממתין ומצפה" – לגאולה העתידה! כתוב בפרשתנו "ויקנאו בו אחיו ואביו שמר את הדבר (לז, יא) ופירש רש"י "הי' ממתין ומצפה מתי יבוא, וכן 'שומר אמונים'". ויש לבאר זה ע"ד הדרוש: ידוע אשר כללות הענינים
על הפסוק "הנה חמיך עולה תמנתה" (לח, יג) פירש רש"י "בשמשון הוא אומר וירד שמשון גו' תמנתה, בשפוע ההר היתה יושבת, עולין לה מכאן ויורדין לה מכאן". ויש לבאר זה בדרך הדרוש: כאשר אדם מטפס ועולה
על הפסוק "והבור ריק אין בו מים" (לז, יב) איתא בגמרא "מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו" (שבת כב, רע"א). והנה אמרו חז"ל (בבא קמא יז, א. וש"נ) "אין מים אלא תורה". ועפ"ז יש
בפרשתנו מסופר אודות ב' חלומות יוסף שהיו דומים זה לזה, וכן בפרשת מקץ מסופר אודות ב' חלומות שחלם פרעה. וחילוק ביניהם: אצל יוסף בחלום הראשון חלם אודות ה'אלומות' – עניני הארץ, ובחלום השני אודות השמש והכוכבים
על הכתוב בפרשתנו (לב, ט) "ויאמר אם יבוא עשו אל המחנה האחת והכהו והי' המחנה הנשאר לפליטה" פירש רש"י "התקין עצמו לשלשה דברים, לדורון לתפילה ולמלחמה". ויש ללמוד מזה הוראה בדרך חינוך ילדי ישראל: ג' הדברים
בספר אור המאיר איתא בשם מורנו המגיד ממעזריטש נ"ע, דמה שרדף לבן אחר יעקב אבינו, הוא מפני שיעקב השאיר אחריו אותיות התורה שעדיין לא ביררם והוציאם מלבן, ולזאת הוצרך לבן לרדוף אחר יעקב – ליתן לו
על הפסוק "והי' זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה" (כח, טו) איתא במדרש "כשיגיעו זרעך עד עפר הארץ, אותה שעה 'ופרצת ימה וקדמה'. הוי: 'מקימי מעפר דל'" (שמות רבה פכ"ה, ח). ולפי פשוטו נראה,
על הפסוק "ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו" (כח, יא) פירש רש"י "עשאן כמין מרזב סביב לראשו שירא מפני חיות רעות". וצריך להבין, מדוע הקיף יעקב רק את ראשו, והרי ממה נפשך: אם היה לו בטחון בהקב"ה
בהנהגתו של יצחק אבינו מצינו דבר והיפוכו: מצד אחד היתה מדתו מדת הגבורה והיראה, וכמ"ש "פחד יצחק". אך מצד שני כאשר בירך יצחק את יעקב אבינו ברכו בברכות נעלות מאוד ובהרחבה הכי גדולה. דברכו "יתן לך
בפרשתנו מסופר בפרטיות איך שיצחק רצה לברך את עשו לפני מותו. וידועה התמי', הרי ידע יצחק את גודל רשעת עשו, וא"כ מדוע רצה לברך את עשו? ומבואר הוא ע"פ מ"ש בספרי חסידות, שעבודת יצחק בכללות ימי
על הפסוק "ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות" (כז, א) כתב רש"י שהטעם לזה שכהו עיני יצחק הוא "כדי שיטול יעקב את הברכות". ולכאורה תמוה, הרי כדי שיטול יעקב את הברכות הי' הקב"ה יכול לגלות
על פרשת שליחות אליעזר עבד אברהם אמרו חז"ל (בראשית רבה פ"ס, ח הובא בפרש"י פרשתנו כד, מב) "יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים, שהרי פרשה של אליעזר כפולה בתורה, והרבה גופי תורה לא נתנו
בקשר לפסוק "כי אל ארצי ואל מולדתי תלך ולקחת אשה לבני ליצחק (כד, ד), הנה השליחות הראשונה שמצינו בתורה היא שליחת אברהם את אליעזר עבדו לחרן, לקחת אשה לבנו. ויש ללמוד מזה הוראה בעבודת האדם לקונו:
רוצה גשמיות? בוא אל הקודש תיכף ליציאת הכהן־גדול מקודש הקדשים ביום הכיפורים, היה מתפלל "תפילה קצרה", ותוכנה – בקשה עבור עניניהם הגשמיים של ישראל, פרנסה בהרחבה וכו'. ולכאורה – הלא כניסתו לקודש הקדשים, היתה באופן הכי