דברי תורה קצרים לפרשת פנחס

ב"ה ממתק לשבת פרשת פנחס תשע"ז 2017 גבריאל וחנה היו נשואים עשרים וחמש שנה ועדיין לא זכו לילדים. אבל גבריאל, שהיה חסיד של בעל התניא קיבל את המצב בשמחה ומעולם לא התלונן לפני הרבי על מצבו. גבריאל היה נוהג לתת סכומים נכבדים לצדקה, באחד מביקוריו אצל בעל התניא הטיל עליו הרבי לתת סכום גדול למצוות פדיון שבויים. אבל הפעם מצבו הכלכלי היה בכי רע והוא לא ידע כיצד יוכל להשיג את הסכום המבוקש, הוא חזר לביתו במצב-רוח מדוכדך, וסיפר לאשתו בעצב על הסכום שהטיל עליו הרבי. אל תצטער, בטח יעזור ה' ונוכל לתרום גם את הסכום הזה שביקש הרבי". אמרה האשה. לקחה האישה כמה מתכשיטיה, מכרה אותם והביאה את כל הכסף בצרור סגור לבעלה. היא הציעה שילך מיד לרבי ויתן לו את הסכום…

להמשך קריאה
ממתק לשבת פרשת פנחס תשע"ו 2016 + וידיאו
הקב"ה מצפה לישראל יותר מאב לבנו ואשה לבעלה שיעשו תשובה ויגאל אותם.

ממתק לשבת פרשת פנחס תשע"ו 2016 + וידיאו

גבריאל וחנה היו נשואים עשרים וחמש שנה, ועדיין לא זכו לפרי-בטן. אולם גבריאל, שהיה חסיד של בעל התניא קיבל את המצב בשמחה ומעולם לא התלונן לפני הרבי על מצבו. גבריאל היה נוהג לתת סכומים נכבדים לצדקה, באחד מביקוריו אצל בעל התניא הטיל עליו הרבי להרים סכום הגון למצוות פדיון שבויים שנזדמנה אז. אך הפעם מצבו הכלכלי היה בכי רע והוא לא ידע כיצד יוכל להשיג את הסכום המבוקש, הוא חזר לביתו במצב-רוח מדוכדך, ובשפה רפה סיפר לאשתו על הסכום שהטיל עליו הרבי. האישה אמרה לו: "הלוא כמה וכמה פעמים אמרת לי את מה שאומר רבנו בתורותיו, שצריכים להאמין, לבטוח בה' ולהיות בשמחה, ומדוע תצטער? בטח יעזור ה' ונוכל לשלם גם סכום זה שביקש הרבי". לקחה האישה כמה מתכשיטיה, מכרה אותם והביאה את…

להמשך קריאה

פנינה יומית לפרשת פינחס | מיתה רוחנית באה כאשר "האב" אינו נזכר!

בסדר ירושת הקרובים שבבפרשתנו פנחס כתוב "איש כי ימות ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו . . לאחיו . . לאחי אביו . . לשארו הקרוב אליו" (כז, ח ואילך). והקשה הרמב"ן, מהו הטעם לזה שבין הקרובים היורשים לא הזכיר הכתוב את האב, שהרי גם האב יורש את בנו המת, ותירץ על פי דרכו. ויש לבאר זה בדרך הפנימיות:  ענין המיתה ברוחניות הוא מי שאינו מקיים את התורה והמצוות כדרוש, וכמאמר חז"ל "רשעים – שבחייהם קרויין מתים" (ברכות יח, ב), וגם מי שאינו רשע, אלא שנפל וירד ממדריגתו, גם עליו כתוב בזוהר הקדוש "מאן דנחית מדרגא . . קארי בי' מיתה [מי שירד מדריגה קוראים עליו "מיתה"]" (זח"ג קלה, ב). והנה מבואר בספר תניא קדישא (פי"ט) שהטעם לזה שיש ביכולת בן…

להמשך קריאה

עבודת ה' בדבר הקשה דווקא | פרשת פנחס פנינה יומית

בפרשתנו פנחס נאמר בנוגע לחלוקת הארץ "אך בגורל יחלק את הארץ" (כו, נה), שחלוקת הנחלות לא תהי' על פי סדר שכלי כי אם על פי הגורל. והנה, "ארץ ישראל" ברוחניות מורה על כללות עבודתו הרוחנית של האדם כמבואר בספרים (ראה תורה אור ריש פ' וישב), ואם כן, גם חלוקת הארץ מורה על התחלקות עבודותיהם של ישראל, איש איש ועבודתו את קונו השייכת לנשמתו באופן פרטי. ולכאורה ייפלא, הרי עבודת האדם מוכרח שתהא מסודרת ומיוסדת על פי השכל, כפי הוראות התורה בסדר נכון, ואיך יעבוד עבודתו על פי "גורל" בלא סדר מסודר? ויש לבאר זה על פי מה שמבואר בספר התניא (חלק אגרת הקודש ס"ז) שיש לכל איש ישראל מצוה מיוחדת שהיא שייכת במיוחד לנשמתו, וכדברי רז"ל "אבוך במאי הוי זהיר טפי" (שבת…

להמשך קריאה

הרואה פיל בחלום פלאות נעשו לו | פרשת פנחס פנינה יומית

"פלא" שלמעלה מ"פלאות" נאמר בגמרא "הרואה פינחס בחלום פלא נעשה לו (כמו שנעשה לפינחס. רש"י), הרואה פיל בחלום פלאות נעשו לו" (ברכות נו, ב). ומפשטות הגמרא משמע, שהחילוק בין "הרואה פינחס" ל"הרואה פיל" הוא, ש"הרואה פיל" עושים לו "פלאות" רבות, ואילו "הרואה פינחס" עושים לו רק פלא אחד. ולכאורה תמוה, הרי אמרו רז"ל "ששה נסים נעשו לו לפינחס" (סנהדרין פב, ב), ואם כן, מדוע "הרואה פינחס בחלום" נעשה לו רק פלא אחד - הרי אין זה "כמו שנעשה לפינחס"? ויש לבאר זה בהקדים החילוק בין "נס" ל"פלא": "נס" הוא שידוד מערכות הטבע, שמזה שקוראים לו "שידוד מערכות הטבע" מובן שכדי לפעול "נס" זה צריכה להיות פעולה מיוחדת של ביטול הנהגות הטבע. משא"כ "פלא" מורה על הנהגה שמובדלת לגמרי מהנהגת הטבע, שהרי "כל…

להמשך קריאה

פרשת פינחס פנינה יומית | "כהונת עולם" – לפנחס ולא למשה?

בהתחלת פרשתנו פנחס נאמר שמכיו ש"פנחס גו' השיב את חמתי מעל בני ישראל גו'" לכן יזכה ש"והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם" (כה, יא-יג). והנה, במדרש (תנחומא פרשתנו יא. ועוד) על בקשת משה "יפקוד ה' גו' איש על העדה" מובא ש"אמר משה . . בדין הוא שיירשו בני את כבודי". ומצינו שלא נעתר לו הקב"ה אלא ציווה לו שיהושע יירשנו. ולכאורה תמוה, הרי באם פנחס זכה לכהונה "לזרעו אחריו" מפני ש"השיב את חמתי מעל בני ישראל", הרי משה שהשיב חמתו של הקב"ה מעל בני ישראל כמה וכמה פעמים בוודאי הי' צריך לזכות בגלל זה ש"זרעו אחריו" יירשו את כבודו? ויש לומר הביאור בזה: האופן בו הגין משה על בני ישראל הי' שעמד בתפילה להקב"ה שיסלח לישראל על חטאם. אך בפנחס לא…

להמשך קריאה

פרשת פנחס וניסוך המים

מדוע אין עבודת השכל עבודה עיקרית בדרך כלל? בפרשת המועדות שבפרשתנו פנחס נזכרו גם נסכי כל הקרבנות. ובנוגע לניסוך היין מצינו שהניסוך היין שבכל השנה כולה - היה בגדר טפל ושיריים לזריקת הדם, אבל ניסוך היין שהיה בחג הסוכות יחד עם ניסוך המים לא היה רק טפל לזריקת הדם, אלא היה לו גם דין של קרבן בפני עצמו (ראה מה שנתבאר בזה בארוכה במקור הדברים). ויש לבאר עניין זה בעבודת האדם לקונו: מים, שאין בהם טעם, מורים על עבודת השי"ת מתוך קבלת עול גם כאשר אינו מבין כלל את הטעם לזה. יין, שיש לו טעם, ו"משמח אלקים ואנשים" ‑ מורה על עבודת השי"ת הבאה מתוך תענוג, והבנה והשגה. ולכן בכל השנה כולה, שאין "ניסוך המים", והיינו, שענין הקבלת-עול אינו בגילוי אצל האדם,…

להמשך קריאה

פרשת פנחס ושמיני עצרת

שמיני בפני עצמו בסוף פרשתנו מובא על "שמיני עצרת". והנה, בענין "שמיני עצרת" מצינו שני דברים הפכים. דמצד אחד אמרו חז"ל "שמיני רגל בפני עצמו" (סוכה מח, רע"א), ואינו שייך לימי סוכות שלפניו, אך לאידך מזה שנקרא בשם "שמיני" משמע שקשור היום לימי סוכות שלפניו, והוא יום ה"שמיני" של חג הסוכות. וצריך ביאור, איך הוא מצד אחד "רגל בפני עצמו" ומצד שני המשך לימים שלפניו? ויש לבאר זה בהקדים המבואר בספרי חסידות שבסוכות נמשכים אורות והשפעות נעלות ביותר שנקראים בשם "מקיפים", כי אורות אלו גבוהות מדאי ואין האדם יכול להכיל אורות כאלו, ולכן אורות אלו פועלים על האדם באופן "מקיף", והיינו, שאינה חודרת לפנימיותו של האדם אלא נשארת מעליו ומחוצה לו. וענין זה נרמז בצורתה של ה"סוכה" שהיא "מקיפה" את האדם היושב…

להמשך קריאה

פרשת פנחס באור החסידות, ממתק

https://www.youtube.com/watch?v=Nq3SmDO3Hos ב"ה ממתק לשבת פרשת פנחס תשע"ה בנימין היה יהודי עשיר מאוד, אביו הזקן היה גר אצלו בבית וחי חיי רווחה ושמחה, עם השנים כשהאב החל להזדקן וכבר לא יכל לשמור על הרכוש היקר בבית, החל בנימין להרגיש שהחזקת אביו בבית היא עול גדול מדי, יום אחד ארז את חבילת המטלטלים של האבא ושילחו מביתו. *** עברו כמה חודשים וביום חורפי אחד יצא יוסי בנו הקטן של בנימין לרחוב והנה הוא רואה איש זקן יושב ומקבץ נדבות, יוסי פנה אל הקבצן לתת לו מטבע מדמי הכיס שלו אך מה רבה הייתה הפתעתו כשראה שהקבצן הוא לא אחר מאשר סבא! יוסי הזדעזע ושאל "סבא, מה אוכל לעשות למענך?" הסבא ענה לו "אם תואיל להביא לי מעיל תעשה עמדי חסד גדול אני ממש קופא…

להמשך קריאה
פרשת פנחס איך נדע מה השליחות שלנו בעולם ?
תכלית ירידת הנשמה לעולם ענין ירידת הנשמה, היא בשביל העבודה האלקית, לברר ולזכך את המדות טבעיים, אשר לכל זה יכול כל אחד ואחד לבוא, רק ע"י העבודת בתפלה (הרבי הריי"צ בהקדמה לקונטרס התפילה)

פרשת פנחס איך נדע מה השליחות שלנו בעולם ?

לכל יהודי נחלה משלו  בפרשתנו (פנחס) מתואר סדר הנחלות שינחלו בני ישראל בבואם לארץ, על פי החלוקה לשבטים. ומבואר כיצד נעשתה החלוקה: "אך בגורל יחלק את הארץ". החלוקה לא נעשתה על פי גורל פשוט, אלא על פי הכוונה אלוקית. מה זה מלמד אותנו? חלוקה זו מסמלת גם את החלק הרוחני שניתן לאדם- עבודתו ושליחותו בעולם. כשם שלכל שבט נחלה משלו, אותה עליו לעבד ולהפריח, כך יש לכל נפש בישראל חלק רוחני מיוחד, בו מרוכזת עבודתו הרוחנית ותפקידו בעולם. וכן, לכל נפש דברים ועניינים הקשורים אליה במיוחד, לא מכוח בחירתה ורצונה, אלא כקביעה מלמעלה. ואיך יודעים מהם אותם עניינים? בדרך כלל דווקא הדברים שמעוררים בנו התנגדות, קושי או רתיעה, הם המעידים על החלק הרוחני ששייך לנו במיוחד. והאתגר האמיתי הוא להתעסק בהם דווקא,…

להמשך קריאה

פרשת פנחס – חלוקה, גורל וירושה

עם ישראל וארץ ישראל בפרשת פנחס מסופר על חלוקת הארץ לשבטים, על פי הגורל. למעשה, הגורל היה רק אחד משלוש דרכים להנחלת הארץ: חלוקה, גורל וירושה. הרבי מליובאוויטש מסביר כי שלוש דרכי חלוקה אלו מרמזים על שלוש רמות של קשר בין עם ישראל לארץ ישראל. וכן שלוש רמות של קשר בין עם ישראל לקב"ה. כפי שתיקנו חז"ל בנוסח התפילה: "אשרינו מה טוב חלקנו ('חלק'), ומה נעים גורלנו ('גורל'), ומה יפה ירושתנו ('ירושה'). הדרך הראשונה היא  'חלק' – חלוקת הארץ על פי מפתח של "לרב תרבה נחלתו ולמעט תמעיט נחלתו". חלק זה מציין קשר בין יהודי להקב"ה הנוצר על ידי מעשיו של האדם, ועוצמתו תלויה במידת הדבקות בעבודת ה'. על כן זהו קשר מוגבל ומותנה. השנייה היא 'גורל' – "אך בגורל יחלק את…

להמשך קריאה

בעל פעור ברוחניות

מדוע השיקוע בתאוות היא כמו עון פעור? על הפסוק בפרשתנו בנוגע לפנחס "ויכפר על בני ישראל" (כה, יג) מובא  בספרי "עד עכשיו לא זז, אלא עומד ומכפר עד שיחיו המתים", שחטא בני ישראל בעבודתם לפעור יכופר רק כ"שיחיו המתים". ויש לבאר את הטעם לזה שאין חטא זה מתכפר עד זמן הגאולה העתידה: מבואר בספרי חסידות (ראה לקוטי תורה ואתחנן יא, ג. ועוד)שענין עבודת בעל פעור ברוחניות היא כאשר מחשיבים את התענוגים הגשמיים ושקועים בהם. כמו שעבודת בעל פעור בגשמיות היא "שפוערין כו' ומוציאין רעי" (פרש"י בלק כה, ג), והיינו, שעושים "עבודה" ועיקר מפסולת, כן הוא גם כאשר האדם מחשיב את התענוגים הגשמיים ועושה אותם לעיקר, הרי הוא מחשיב "פסולת", כי התענוגים הגשמיים שרשם מה"פסולת" שלמעלה (ראה הביאור בזה בלקוטי תורה שם, ובכ"מ).…

להמשך קריאה

פרשת פנחס וסוכות

למה מקריבים חטאת בסוכות אחר הכפרה ביו"כ? בנוגע לקרבנות חג הסוכות (שנזכרו בפרשתנו פנחס) כתב הרמב"ם (הל' תמידין ומוספין פ,ט הל' ה-ז): "דם החטאת קודם לדם העולה, מפני שדם החטאת מכפר . . בקרבנות החג אינו כן, אלא . . בתחילה פרים, ואחריהם כו', ואחריהם שעירים, אף על פי שהשעירים חטאת וכל אלו שקדמו, עולה". והנה, טעם הדבר שבדרך כלל קרבן החטאת קודם לעולה הוא מפני שענין קרבן עולה הוא ש"לאחר שעשה תשובה ונמחל לו העונש . . שולח דורון ומנחה לפניו שיתרצה לו לראות פני המלך" (לשון כ"ק אדמו"ר הזקן באגרת התשובה פ"ב), ולכן לא שייך להקדים עולה לחטאת, שהרי לא שייך לשלוח דורון שיתרצה לפני המלך, לפני שנמחל לו העונש, על ידי קרבן חטאת. אך לפי זה תמוה כיצד שייך…

להמשך קריאה
כח ההולדה ופרשת פנחס
אבא יושן עם בנו

כח ההולדה ופרשת פנחס

כח ההולדה – כח בלתי מוגבל בתחילת פרשתנו נאמר בנוגע לפנחס "והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם תחת אשר קנא לאלקיו" (כה, יג). ומלשון הכתוב משמע שבחטא זמרי הי' "פגיעה" בהקב"ה עצמו, ולכן פנחס "קנא לאלקיו", שקנא לכבוד הקב"ה שפגע בו זמרי ע"י חטא זה. וכן מצינו שנאמר על פנחס "בקנאו את קנאתי" (כה, יא) ופירש רש"י "בנקמו את נקמתי, בקצפו את הקצץ שהי' לי לקצוף". וצריך להבין מה נשתנה חטא זה מכל העבירות שרק בו מצינו שעל ידו יש "פגיעה" בהקב"ה עצמו כביכול? ויש לומר בזה: בשאר העבירות כולם, הנה גם אחרי החטא אמרו חז"ל "ישראל אע"פ שחטא ישראל הוא" (סנהדרין מד, רע"א). ואפילו כאשר מוליד ממזר ר"ל, הרי הילד "בכלל ישראל נחשב אע"פ שהוא ממזר" (רמב"ם הל' איסו"ב פי"ב…

להמשך קריאה

תפקידנו בחיים – פרשת פנחס

לכל יהודי נחלה משלו  בפרשתנו (פנחס) מתואר סדר הנחלות שינחלו בני ישראל בבואם לארץ, על פי החלוקה לשבטים. ומבואר כיצד נעשתה החלוקה: "אך בגורל יחלק את הארץ". החלוקה לא נעשתה על פי גורל פשוט, אלא על פי הכוונה אלוקית. מה זה מלמד אותנו? חלוקה זו מסמלת גם את החלק הרוחני שניתן לאדם- עבודתו ושליחותו בעולם. כשם שלכל שבט נחלה משלו, אותה עליו לעבד ולהפריח, כך יש לכל נפש בישראל חלק רוחני מיוחד, בו מרוכזת עבודתו הרוחנית ותפקידו בעולם. וכן, לכל נפש דברים ועניינים הקשורים אליה במיוחד, לא מכוח בחירתה ורצונה, אלא כקביעה מלמעלה. ואיך יודעים מהם אותם עניינים? בדרך כלל דווקא הדברים שמעוררים בנו התנגדות, קושי או רתיעה, הם המעידים על החלק הרוחני ששייך לנו במיוחד. והאתגר האמיתי הוא להתעסק בהם דווקא,…

להמשך קריאה

פרשת פנחס וגדולי הדור

מתי אין ללמוד מהגדולים שבדור? בתחילת פרשתנו מדובר אודות מעשה זמרי וקנאות פנחס. ומצינו, שכאשר אירע מעשה זמרי היו נוכחים שם משה ואלעזר והזקנים, ופנחס הי' הצעיר שבחבורה (במדב"ר פ"כ, כה. ועוד), ומ"מ דווקא פנחס אמר את הדין ש"קנאים פוגעים בו". ואמרו לו: "קריינא דאיגרתא איהו להוי פרוונקא [הקורא את האיגרת הוא יהי' השליח]" (סנהדרין פב, א). ואיתא במדרש (במדב"ר פ"כ, כד) שהטעם שענין זה נעשה ע"י פנחס דוקא ולא ע"י משה הוא כדי שיבא פנחס ויטול את הכהונה. ומזה יש ללמוד הוראה בעבודת השי"ת: כאשר ישנם ענינים כאלה שהגדולים שבדור שותקים ואינם אומרים דבר, הנה לא כל פעם מורה הדבר שלא צריכים לעשות מאומה ואפשר להתחמק מזה. אלא יש לדעת, שאם יכול לעשות משהו בדבר, עליו לעשותו, ומה שגדולים ממנו אינם…

להמשך קריאה

פרשת פנחס מנהיג שאוהב

משה ביקש שה', שהוא "אלוקי הרוחות לכל בשר", הן ליראים והן לשאינם יראים, ייתן גם לישראל מנהיג "לכל בשר" שיאהב במידה שווה כל יהודי ויהודי כמות שהוא. קדושת לוי

להמשך קריאה

פרשת פנחס – מנהיג גדול בדור ירוד

העולם סבור שעם ירידת הדורות אפשר להסתפק במנהיגים קטנים יותר, אבל האמת הפוכה - ככל שהדור נחות יותר, הוא זקוק למנהיגים גדולים יותר. משל לחולה, שככל שהוא חולה יותר, הוא נזקק לרופא גדול יותר. חידושי הרי"ם

להמשך קריאה

טור לפרשת פנחס

טור לפרשת פנחס כותרת: מעל ומעבר הבדיחה מספרת על אדם עם הארץ שתמיד ביקש לקנות את העלייה של 'כהן'. הרב סרב והסביר לו כי מעמד כמו כהונה אי אפשר לתת או לקבל. למרות זאת, האיש היה שב ומבקש לעלות לתורה כ'כהן', ואמר כי ישלם כל סכום כדי להיות 'כהן'. שאלו הרב: מדוע כל כך חשוב לך לקנות את הכהונה? השיב האיש: כי גם אבא שלי היה כהן!... וברצינות, סיפור דומה מופיע בפרשת השבוע. זמרי בן סלוא הגיע עם המדיינית בפני משה רבינו, ובתגובה פרצה מגיפה בעם ישראל. קם פינחס והרג את שניהם, ובכך עצר את המגיפה. בתור שכר, העניק לו ה' את הכהונה במתנה – "הנני נותן לו את בריתי שלום". עולה השאלה: לפי כללי התורה, אי אפשר לתת כהונה במתנה. כיצד ה'…

להמשך קריאה

פרשת פנחס: עבודת ה' מתוך מסירות נפש

פנחס הוא אליהו בילקוט שמעוני מובא מדרש שאומר כי נשמתו של פנחס היא נשמתו של אליהו הנביא. בפשטות נראה כי הקשר בין השניים הוא קנאת ה'. הרבי מצביע על קשר אחר בין השניים: פנחס – רומז לעבודת ה' מתוך מסירות נפש, שהרי פנחס חרף נפשו לקנאות קנאת ה'. אליהו – על פי המסורת הינו מבשר הגאולה. וזהו שרמזו רז"ל: על ידי עבודת ה' מתוך מסירות נפש (פנחס) מקרבים את הגאולה (אליהו). שכן, בעבודה זו בא לידי ביטוי עצם הנפש, בחינת 'יחידה', והיא הכנה והקדמה לגאולה העתידה, שאז תתגלה בחינת 'יחיד', יחידו של עולם. מעובד מתוך ליקוטי שיחות, שיחות הרבי מליובאוויטש.

להמשך קריאה

קנאות בדורנו?!

קנאות בדורנו?! השבוע נקרא בתורה את פרשת פנחס. פנחס הינו סמל לקנאות לדבר ה'. כאשר נשיא לשבט שמעון (זמרי בן סלוא) לוקח אישה מדיינית לעיניי כל ישראל ולעיניי משה, קם פנחס מתוך קנאות לחילול ה' והורג את זמרי והמדיינית. הרבי מליובאוויטש מסביר כי מעשה הקנאות של פנחס ניתן לחלוק עליו... אך יש ללמוד ממנו גם הוראה בעבורנו, שלכן זכה פנחס שתקרא פרשה בתורה על שמו. בדורנו שלנו מסביר הרבי, כאשר רבות המחלוקות בתוך עם ישראל, יהודי צריך לפעול מתוך קנאות – אבל – קנאות חיובית לאהבת ישראל! כלומר, לעשות הכל רק כדי לראות ולגלות את הטוב שבשני, לעשות טובה לאחר ולסנגר עליו בכל מצב. "ע"י זה זוכים לבוא אליהו – מבשר הגאולה האמיתית והשלימה במהרה בימינו ממש!"

להמשך קריאה