פרשת ויקהל – ששת ימים – שבת, וביום השביעי – שבת שבתון!

ששת ימים – שבת, וביום השביעי – שבת שבתון! בתחילת פרשתנו ויקהל כתוב "ששת ימים תיעשה מלאכה, וביום השביעי יהי' לכם קודש שבת שבתון לה'" (לה, ב). ויש לבאר זה על פי דרך החסידות: כתוב בתהלים (קכח, ב) "יגיע כפיך כי תאכל". ופירושו, שכאשר עוסק האדם במלאכתו לפרנס עצמו ובני ביתו הרי זה צריך להיות רק עם "כפיך" – בכח המעשה, ולא להשקיע ראשו בזה, "יגיע ראשך" (ראה לקוטי תורה שלח מב, ד. ועוד). כי באמת אין מזונות האדם באים מהעסק והמסחר, כי אם הקב"ה הוא הזן ומפרנס את העולם כולו, והעסק אינו אלא "כלי" ו"אמצעי" שעל ידו משפיע הקב"ה פרנסתו. וכאשר יכיר האדם בזה שהפרנסה מגיעה מהקב"ה, אזי יבין שגם אם יתעסק במסחרו ביגיעה יתירה לא ירוויח יותר ממה שהקב"ה רוצה…

להמשך קריאה

ימי-החול שבתיים, והשבת – שבת שבתון

בפרשתנו (לה, ב) כתוב "ששת ימים תֵּעָשֶׂה מלאכה, וביום השביעי יהי' לכם קודש שבת שבתון לה'". ויש לבאר זה ע"פ דרך החסידות: על הכתוב בתהלים (קכח, ב) "יגיע כפיך כי תאכל" נאמר (ראה לקו"ת שלח מב, ד. ועוד), שמלאכת האדם לפרנסתו ופרנסת בני-ביתו צריכה להיות ביגיעת כפיים בלבד – "יגיע כפיך" ולא "יגיע ראשך". צריך להתעסק במעשה בפועל בפרנסה, אך לא להשקיע את הראש בזה, בדאגות ובתחבולות. כי אליבא דאמת, מזונות האדם תלויים בקב"ה הזן ומפרנס לכל, ולא בעסק האדם ובמסחרו שהם רק "כלים" דרכם משפיע הקב"ה פרנסתו. זהו פירוש "ששת ימים תֵּעָשֶׂה מלאכה" – דייק הכתוב לומר "תֵּעָשֶׂה" (ולא "תַּעֲשֶׂה"), כביכול המלאכה נעשית מאליה, בדרך ממילא. ללמדנו שעל האדם להתעסק בפרנסתו לא באופן של "תַּעֲשֶׂה" – בהשתדלות ויגיעה יתירה, אלא כביכול…

להמשך קריאה

אם מצאתם אי דיוקים בכתבה או שחסר מידע או בא לכם להוסיף לכתבה אנא כתבו לנו בתגובות