מדוע "חמץ תאפינה" בשבועות? פנינה יומית לפרשת אמור

בפרשתנו, שבו נאמרו דיני המועדות, מצינו אשר לענין החמץ, ישנו חילוק בין חג הפסח לחג השבועות. אשר בשונה מחג הפסח, בו החמץ אסור לחלוטין, הנה בשבועות לא זו בלבד שהחמץ מותר, אלא הוא אף חובה – מנחת שתי הלחם הקריבה בשבועות צריכה להיות דוקא ״חמץ תאפינה״ (פרשתנו כג, יז). ויותר מכך, דוקא מנחה זו מתירה את הקרבת מנחות המצוה. ויש לומר הביאור בזה (וראה תורה אור (לכ"ק רבינו הזקן) פט, ג. צ, ב. ועוד): ״חמץ״ מורה על הגבהה והתנשאות, וכמו החמץ כפשוטו, שהוא תופח ומגביה עצמו, שזהו המקור לכל עניני הרע. ולכן בפסח, כאשר אוחזים רק ב״יציאת מצרים״, ועדיין שייכים לעניינים שאינם טובים – חייבים ״לברוח״ מן ה״חמץ״, ועד כדי כך ש״לא יראה״ ו״לא ימצא״. לעומת זאת בשבועות, לאחר כל העבודה הרוחנית…

להמשך קריאה

להגביר את האור

הפתגם היומי "לא יהיה ניצחון האור על החושך כל עוד לא נעמוד על האמת הפשוטה, שבמקום להילחם בחושך, עלינו להגביר את האור."

להמשך קריאה
שבת הגדול- נס גדול!!
שתזכו לשבת נהדרת שתהא בכל אורה מעוטרת שבת שלום ומבורכת!

שבת הגדול- נס גדול!!

השבת הקרובה, שבת לפני פסח נקראת "שבת הגדול", הסיבה לכך היא משום ש"נעשה בו נס גדול" לבני ישראל במצריים. ביום זה שמעו בכורי מצריים מפי בני ישראל על מכת בכורות הממשמשת ובאה עליהם... באו בכורי מצריים אל אבותיהם בתביעה לשחרר את עם ישראל, כדי שינצלו חייהם- ודרישתם נדחתה. כתגובה יצאו בכורי מצריים למלחמה בתוך עמם, ורבים נפלו. לזכר נס זה מציינים את "שבת הגדול".  מה בדיוק היה הנס הגדול? "בכורי מצריים"- סימלו את שיא עוצמתו של האויב. ודווקא הם נלחמו בחירוף נפש- למען שחרור בני ישראל. בחסידות מוסבר שיש שתי דרכים של 'בירור' הרע בעולם: הראשונה- ע"י ששוברים את הרע ומונעים ממנו להפריע. השנייה והנעלית יותר- הפיכת החושך לאור, הרע עצמו נהפך לטוב והוא עצמו מתהפך לטוב ומשרת את הקדושה. וזה מה…

להמשך קריאה

בשיא האור ובשיא החושך – צריך לצאת ולהתקדם! בעצם היום הזה

בנוגע ליציאת מצרים מצינו בכתובים שביטול גלות מצרים התחיל ב"חצות הלילה" בדיוק, שאז הייתה מכת בכורות, ובני ישראל יצאו ממצרים "בעצם היום הזה" שפירושו בחצות היום בדיוק (ראה רש"י האזינו לב, מח. ספרי האזינו שם ועוד). והנה "חצי הלילה" הוא הזמן הכי חשוך של הלילה, וכן הוא לאידך ב"חצי היום", שהוא הזמן הכי מואר ביום. ויש ללמוד מזה בעבודת האדם לקונו: כאשר האדם נמצא בחושך רוחני גדול ביותר, עלול הוא לחשוב, שאין לו לנסות לצאת ממצב זה בזמן שהחושך גדול ביותר, שהרי חושך גדול כזה יוקשה עליו לבטלו, אלא עליו להמתין לזמן בו יאיר אצלו יותר אור הקדושה, ואזי יקל עליו לבטל את החושך ויוכל לצאת ולהשתחרר מהחושך הרוחני. וע"ז באה ההוראה מזה ש"בחצות הלילה" התחילה ביטול גלות מצרים, שגם בעת החושך…

להמשך קריאה

אם מצאתם אי דיוקים בכתבה או שחסר מידע או בא לכם להוסיף לכתבה אנא כתבו לנו בתגובות