למה יש להשתדל בטובתו של כל יהודי? מתוך ההגדה של פסל

בהגדה אנו אומרים "כנגד ארבעה בנים דברה תורה, אחד חכם ואחד רשע, ואחד תם ואחד שאינו יודע לשאול". ויש לפרש עומק לשון זו על דרך החסידות, שנרמזה כאן גודל קדושת כל איש ישראל, אפילו פחות שבפחותים. ובהקדים, שבגמ' נאמר (סנהדרין מד, רע"א) "ישראל . . אע"פ שחטא ישראל הוא". וצריך ביאור, שהרי "ישראל" מורה על שם המעלה דבני ישראל, וכמובא בספרים כמה רמזים במעלת שם "ישראל", ולדוגמא: ישראל נוטריקון "לי ראש" (שער הפסוקים להאריז"ל וישלח לב, כט) וישראל הוא על שם "כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל" (בראשית, לב, כט) - שדברים אלו מראים על המעלות דישראל, ואם כן מהו הדיוק "אע"פ שחטא ישראל הוא", הרי הי' צריך לומור "אע"פ שחטא יהודי הוא" וכיו"ב? ויש לומר שהכוונה כאן היא לרמז אחר…

להמשך קריאה

ה"אחד" שבכל אחד מישראל – ההגדה של פסח

בהגדה אומרים "ברוך המקום ברוך הוא, כנגד ארבעה בנים דברה תורה, אחד חכם, אחד רשע, אחד תם, ואחד שאינו יודע לשאול". וצריך להבין: א. מהי השייכות בין "ברוך המקום . . ברוך הוא" ל"כנגד ארבעה בנים דברה תורה". ב. צריך ביאור הלשון "אחד חכם ואחד רשע וכו'", ולכאורה הי' צריך לומר "כנגד ארבעה בנים כו' חכם רשע תם ושאינו יודע לשאול". והביאור בזה בפנימיות הענינים: נאמר בגמרא (סנהדרין מד, רע"א): "ישראל . . אף על פי שחטא ישראל הוא". בכל איש ישראל, יהי' מי שיהי', קיימת נקודת היהדות, הנקראת בחינת "אחד" שבנפשו - היינו ניצוץ האור האלקי של ה' אחד, שהוא מהות נקודת הנשמה שאינה ניתנת לשינויים או חלישות ח"ו. ועד ש"אפילו קל שבקלים ופושעי ישראל מוסרים נפשם על קדושת ה' .…

להמשך קריאה

מדוע צריך עבודת עבד בליל הסדר?

בהגדה אנו אומרים "רשע מה הוא אומר, מה העבודה הזאת לכם, ולפי שהוציא עצמו מן הכלל כפר בעיקר". ויש לפרש טענת הרשע ותשובתה בצדה, ע"ד החסידות: בני ישראל נקראו "עבדי ה'", מכיון שיסוד הקשר בין ישראל להקב"ה הוא קבלת עול מלכות שמים בדרך עבודת עבד שישנה אצל כל אחד ואחד. ועל זה שואל הרשע, "מה העבודה הזאת לכם": הן אמת, שכשהאדם אינו רוצה לעבוד את הבורא מרצונו, עליו לקבל על עצמו מלכותו ית', ולעבדו גם נגד רצונו, אך כשמגיע "זמן חירותינו", זמן בו מזכירים נפלאותיו ית' שעשה עמנו, הרי בשעה זו האדם חפץ לעבוד את הקב"ה גם מרצונו, ומדוע גם בלילה זה עליו להתקשר עם קונו בדרך "עבודה" וקבלת עול דוקא? וע"ז עונים לרשע, שבשאלתו זו "כפר בעיקר", כי אף שיכול להיות…

להמשך קריאה

הבן הקטן במצות שמעורר אהבת הקב"ה – מה נשתנה לימוד חסידי

לפני "מה נשתנה" כתוב "כאן הבן שואל מה נשתנה". וביאר כ"ק מו"ח אדמו"ר (ספר השיחות תש"ד עמ' 77) שזה שה"בן שואל", בן קטן – תינוק - דוקא - מעורר למעלה הענין ד"נער ישראל ואוהבהו". והענין בזה: רואים במוחש שהאהבה לבן קטן גדולה יותר, והיא אהבה עצמית, שלמעלה מטעם ודעת, שכן, האהבה לבן גדול יכולה להיות מצד מעלותיו וכשרונותיו וכדומה, מה שאין כן האהבה לבן קטן אינה מצד מעלותיו וכשרונותיו, כי אם, אהבה שלמעלה מטעם ודעת. ודוגמתו בהנמשל, בנוגע להקב"ה ובני ישראל - שיש מעלה מיוחדת בבן קטן שאצלו דוקא מתגלה הענין ד"נער ישראל ואוהבהו", שהאהבה אינה מצד מעלות ישראל וכשרונותיהם, אלא אהבה שלמעלה מטעם ודעת. ומובן, שזה שבן קטן מגלה אהבה זו אינו רק קטן כפשוטו, לפי מספר השנים שנרשם ב"פּאַספּאָרט" (דרכון…

להמשך קריאה

ההגדה של פסח וחינוך ילדים – פנינה יומית לפסח

המנהגים – התופסים את עין ה"בן השואל" בנוסח ההגדה לפסח להרמב"ם (וכן הוא בעוד כמה נוסחאות עד לנוסח אדמו"ר הזקן) סדר הקושיות במה נשתנה הוא: מטבילין, מצה, מרור, ומסובין. וצריך להבין, מדוע קבעו קושיית "מטבילין" בתחלה? הרי, באם סדר הקושיות הוא לפי חשיבותם, היו צריכים לקבוע תחילה קושיית "מצה" מחמת שהיא חיוב מן התורה (פסחים קכ, א), לאחרי' את קושיית "מרור" – שחיובו בזמן הזה הוא מדרבנן (שם). שלישית את קושיית "מסובין", דהלא חובת ההסיבה להראות דרך חירות היא עיקר בליל הסדר. אך קושית "מטבילין" היתה צריכה להיות לבסוף, כיון שהטיבול הוא רק מנהג. וגם באם הי' נקבע סדר הקושיות על פי סדר קיום הדברים שרואה הבן השואל, היתה קושית "מטבילין" נקבעת לבסוף, כיון שהטיבול השני בא רק לאחרי אכילת המרור? ויש…

להמשך קריאה

אין לומר "יצאתי כבר ממצרים" אלא ללכת מחיל אל חיל

כ"ק מו"ח אדמו"ר (מוהריי"צ מליובאוויטש) נ"ע לא הי' מפסיק באמצע אמירת "דיינו". ואת ההסברים בפסקא זו, הי' אומר לפני' או לאחרי'. ויש לבאר את עומק הסיבה להנהגה זו: ט"ו מעלות אלו הינם ט"ו מדרגות ושלבים בתהליך היציאה ממצרים, שסיומו בבנין בית הבחירה. כשאדם הי' נמצא שקוע בטומאת "מצרים", וזה עתה יצא משם – הרי אף שמצד "יציאת מצרים" כשלעצמה כבר צועק הוא "דיינו", עליו לדעת שאין להפסיק כאן; אין לו לעצור במקום זה ולהסתפק בהתפעלות גרידא ובהכרזת "דיינו" (שמשמעה שהוא מרוצה ממצב רוחני זה), אלא עליו להמשיך ולהתקדם לדרגא נעלית יותר בעבודת הבורא. (מתוך הספר "אוצרות ההגדה")

להמשך קריאה

סוג ה'בן' שעלול להיות בכל שאר ג' בנים

בנוגע לארבעת הבנים שנזכרו בהגדה מצינו שדווקא בשאלת הבן הרשע דיברה התורה בלשון רבים: "והי' כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם" (שמות יב, כו). וי"ל הטעם: הנה הסוגים ד"חכם" "תם" ו"שאינו יודע לשאול", הם שלושה מיני אנשים שחלוקים בידיעותיהם ובדרגתם, ומזה משתלשל החילוק גם בשאלותיהם. אבל הבן הרשע אינו מוגדר בידיעותיו ובשכלו, דלפעמים "הוא חכם ומתוך זדון לבו מרשיע" (אבודרהם), פעמים שהוא תם בידיעותיו ורק מצד רשעו ה"ה שואל את שאלת הרשע, ואפשר להיות ג"כ שמצד ידיעותיו הרי הוא אינו יודע לשאול [וכפי שנראה בחוש שהטוענים בתוקף ביותר "מה העבודה הזאת לכם" הם דווקא אלו שגם לשאול אינם יודעים... ]. ומכיון ששאלת הרשע יכולה להשאל על ידי כל הסוגים, לכן הפסוקים העוסקים בשאלה זו מדברים בל' רבים: "והי' כי יאמרו…

להמשך קריאה

ואת עמלנו אלו הבנים

ואת עמלנו אלו הבנים" מתוך ההגדה" את כל עמלו צריך האדם להשקיע בגידול הבנים ובחינוכם. גם כאשר הילדים ממושמעים ודי במילה אחת להשפיע עליהם, אין להסתפק בכך ויש להתייגע בחינוך הבנים, יגיעה המוגדרת בתורה עמל ויגיעה.

להמשך קריאה

החכם עלול להיות קרוב אל הרשע דוקא

בנוסח ההגדה אמרינן "כנגד ארבעה בנים דברה תורה, אחד חכם ואחד רשע וכו'". ויש לפרש סמיכות החכם להרשע (ולא לגדולים ממנו בערכם, תם ושאינו יודע לשאול), שבא ללמדנו ע"ד הרמז את מעלת התמימות, וגודל הזהירות הנצרכת בזה אצל החכם שעלול להמצא רחוק מן ה"תם" וקרוב ח"ו אל ה"רשע". דהנה כתיב "תמים תהי' עם ה' אלוקיך", שצריך לקיים תומ"צ בתמימות ובקבלת עול. ולכן, אף שהחכם שואל מצד תשוקתו להבין ולהעמיק יותר, וכפשוט שאין בזה דבר רע ח"ו, אמנם, סוכ"ס, מעצם העובדה שבא לכלל שאלה נראה שאין עניני האלקות בפשיטות ובתמימות, ולכן צריך להשמר ולידע שעלול להסתעף מזה (בריבוי השתלשלויות) שאלות של רשע, שהינם על מנת לקנטר ח"ו. ולכן נסמך החכם להרשע, למען ידע ויזהר. וכפתגם כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע שאמר בשם חסידים הראשונים:…

להמשך קריאה

"אילו הי' שם לא הי' נגאל" – למעליותא

בנוסח ההגדה, בהתשובה לבן הרשע אומרים "לי ולא לו, אילו הי' שם לא הי' נגאל". ולכאורה תמוה: איזה צורך ואיזו תועלת יש בהודעה לרשע שהוא איננו שייך לענייני סדר פסח, שכן "אילו הי' שם לא הי' נגאל"? ועוד: אם אכן אין לו שייכות ליציאת מצרים, מה עניינו להגדה של פסח ומדוע בכלל הוא יושב ליד שולחן הסדר? אלא שלאמיתו של דבר, באמירה זו לרשע אין שום כוונה ח"ו לדחות אותו מהסדר או להודיע לו שהגאולה היא ממנו והלאה. אדרבה, יש לומר שהכוונה היא דוקא להראות לו את נועם התורה ולקרב אותו: אנו אומרים לרשע שאמנם "אילו הי' שם", במצרים, "לא הי' נגאל", אבל בגאולה העתידה גם הוא עתיד להגאל. דהנה, לענין הגאולה העתידה כבר אמרו להדיא (ראה בהל' תלמוד תורה לאדמו"ר הזקן…

להמשך קריאה

החירות שלנו תלוי' בחירותם של בנינו ובני בנינו

בנוסח ההגדה בפיסקא "עבדים היינו" אומרים "ואילו לא הוציא הקב"ה את אבותינו ממצרים, הרי אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו לפרעה במצרים". ויש לעיין מהו שאומרים "הרי אנו ובנינו ובניבנינו משועבדים כו'", דזה שאומרים "אנו משועבדים" הרי הוא הציווי ש"חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים" (פסחים פ"י מ"ה), אך מה מוסיף בזה שגם "בנינו ובני בנינו" משועבדים היו? ונראה לבאר דיסוד גדול נשנה כאן בדרך קיום התורה בישראל. ובהקדים, דזה פשוט שהחירות ביציאת מצרים ענינה לא רק הגאולה הגשמית, כ"א ובעיקר היציאה והחירות ברוחניות מטומאת מצרים כדי שיכלו בני ישראל לקבל התורה ולעובדו ית'. וע"ז אומרים בהגדה, דאימתי נחשב האדם לבן חורין, רק כאשר בניו אחריו הולכים גם בדרכי התורה ויהיו במצב של חירות, ובאם בניו נמצאים בגלות הרי…

להמשך קריאה

להביא לימות המשיח – מתוך ההגדה של פסח

להביא לימות המשיח מה עשית היום כדאי להביא את הגאולה "כל ימי חייך להביא לימות המשיח" מתוך ההגדה. כל ימי חייו של אדם עליו לעמול לתקן את עצמו, כדי שיזכה ויביא לימות המשיח. -רבי שלמה הכהן מרדומסק https://www.youtube.com/watch?v=4KfaUiteOSg

להמשך קריאה

ווידאו 5 דקות ביאור ההגדה של פסח: "כל ימי חייך"

https://www.youtube.com/watch?v=4KfaUiteOSg&feature=youtu.be " כל ימי חייך "???ביאור חסידי מההגדה של פסח עם הרב שרגא זלמנוב חב"ד קווינס לגימת חסידות ביאור ההגדה 2 כל ימי חייך? מה המשמעות? אמר רבי אלעזר בן עזריה, הרי אני כבן שבעים שנה, ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות, עד שדרשה בן זומא יח, שנאמר "למען תזכר את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך" (דברים טז, ג). ימי חייך, הימים. כל ימי חייך, הלילות. וחכמים אומרים, ימי חייך, העולם הזה. כל (ימי חייך), להביא לימות המשיח. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה: הֲרֵי אֲנִי כְּבֶן שִׁבְעִים שָׁנָה, וְלֹא זָכִיתִי שֶׁתֵּאָמֵר יְצִיאַת מִצְרַיִם בַּלֵּילוֹת, עַד שֶׁדְּרָשָׁהּ בֶּן זוֹמָא, שֶׁנֶּאֱמַר: "לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ  מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ" "יְמֵי חַיֶּיךָ" – הַיָּמִים, "כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ" – הַלֵּילוֹת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:…

להמשך קריאה

אם מצאתם אי דיוקים בכתבה או שחסר מידע או בא לכם להוסיף לכתבה אנא כתבו לנו בתגובות