פרשת השבוע כי תצא. חסידות מרוממת. מגוון דברי תורה ציטוטים ומשפטים משמחים על הפרשה

*כולנו במלחמה / החלק היומי, פרשת כי תצא / סיון רהב-מאיר:*

מהי מלחמת חיינו? פרשת השבוע מתחילה במילים: *"כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ"*. פרשנים בכל הדורות מדגישים שהכוונה אינה רק למלחמה פיזית. כך מסופר בספר "חובת הלבבות":

מעשה באדם אחד שראה אנשים הולכים ומריעים בתהלוכת ניצחון, שמחים שניצחו במלחמה נגד המדינה הסמוכה. אמר להם: את המלחמה הקטנה ניצחתם, המלחמה הגדולה עדיין לפניכם. אמרו לו האנשים: אבל זו הייתה מלחמה גדולה מאוד, מדוע לומר שהיא מלחמה קטנה? ענה: כל מלחמה בעולם הזה נחשבת קטנה לעומת המלחמה נגד המידות הרעות, נגד היצר, נגד החולשות האנושיות שלנו. זו המלחמה הגדולה של חיינו, והיא מלחמה תמידית, מתוחכמת, בלתי פוסקת, על איך אנחנו מדברים ומתנהגים וחושבים.

במלחמות הצבאיות אנחנו עוסקים רבות. מפרשנים, לומדים אותן, חושבים על המהלכים, בעוד במלחמה הגדולה – המלחמה של כולנו לשיפור עצמי – לפעמים לא עוסקים כלל. לא מדברים עליה עם ילדים ובני נוער, וגם לא עם עצמנו.
פרשנינו כותבים שלכן אנחנו קוראים את הפרשה הזו בחודש אלול, חודש התיקון, חודש השיא של המלחמה הגדולה. בהצלחה.

אני ואת/ה נשנה את העולם(?)

אמא שחיפשה תעסוקה לילדיה בימי הבידוד, מצאה פלקט עם תמונת הגלובוס, גזרה לחתיכות וביקשה מהם להרכיבה מחדש. היא היתה בטוחה שקנתה שקט לכמה שעות, אך לתדהמתה לא חלפו מספר דקות והילדים הרכיבו את הגלובוס מחדש. כיצד עשיתם זאת? מאיפה אתם מכירים את מפת העולם? תהתה האם.
פשוט מאד, השיבו הילדים. גילינו שבצד השני היתה מודפסת תמונה של אדם, אז רק הרכבנו את הדמות שלו…

לעיתים חולפת לה שנה ואנו תוהים להיכן התאדו כל ההחלטות הטובות והתקווה לשינוי מהשנה החולפת…
התשובה, הצביע פעם הרבי במכתב ששיגר לקראת החגים, שאנו נוטים 'לברוח' מעצמנו ולהתמקד בהחלטות גרנדיוזיות שישנו את העולם…
רק אם נתחיל משינוי עצמי ומדורג, יחד נוכל לשנות גם את העולם ולהביא אותו למצב טוב יותר.
חודש אלול הוא הזמן לקבלות טובות קטנות ואישיות, שיהיו כלי לברכה גדולה בשנה הבאה עלינו לטובה, שתהיה בעזרת ה' שנה של גאולה, רפואה וישועה.

ב"ה ממתק לשבת פרשת כי תצא תש"פ 2020

הבעל שם טוב הגיע פעם לעיר בשעת אחר הצהריים ונכנס לבית הכנסת, הוא רואה יהודי מתפלל תפילת ראש השנה, שאל אותו הבעל שם טוב "למה אתה מתפלל היום תפילת ראש השנה?" אומר לו היהודי "רבי, אני לא יודע להתפלל אז אני מתפלל כל יום את כל הסידור ככה אני בטוח אומר גם את מה שצריך" חייך הבעש"ט ואמר לו בא אראה לך איך להתפלל, לקח הבעש"ט חתיכות נייר וסימן לו בכל עמוד, שחרית, מנחה, ערבית, יום חול, שבת, חג וכו'. הבעש"ט יצא לדרכו והיהודי שלנו שמח מאוד שסוף סוף ידע איך להתפלל והחל לרקוד משמחה, תוך כדי הריקוד נפל לו הסידור וכל הפתקים התפזרו, אסף אותם היהודי מהר ורץ אחרי הבעש"ט, מרחוק הוא רואה את הבעש"ט מגיע לנהר אמר לעצמו "עד שהרבי יעבור את הנהר אגיע אליו," אבל להפתעתו הבעש"ט ראה שאין מעבורת הוציא מטפחת מהכיס פרש אותה מעל הנהר וחצה את הנהר בדרך נסית, היהודי שלנו הגיע לנהר הוציא גם הוא מטפחת, פרס אותה וחצה את הנהר, הוא מגיע לבעש"ט ואומר לו "רבי נפלו לי כל הפתקים", שואל אותו הבעש"ט "איך חצית את הנהר?" והיהודי עונה "ראיתי מה אתה עשית ועשיתי את זה גם אני" אמר לו הבעש"ט "אם ככה, תחזור לעיר שלך, תמשיך להתפלל כפי שהתפללת עד היום אתה מחובר לקב"ה הכי חזק שאפשר"

בפרשת השבוע אנחנו קוראים את הציווי "לא תחסום שור בדישו" שכאשר אדם דש את תבואתו באמצעות בהמתו אסור לו לשים רסן ולחסום את פה הבהמה אלא עליו לתת לה לאכול תוך כדי הדישה.
בעל התניא כותב בשולחן ערוך הלכה מעניינת שאם יש פרות שמהלכות על תבואה בדרכן ואין בכוונתו שידושו את תבואתו מותר לו לחסום את פיהן מכיוון שאינו מתכוון. והוא מוסיף ואומר "וכן כל כיוצא בזה" שגם במצוות אחרות אם אינו מתכוון הרי שאינו עובר על איסור.
הלכה זו יכולה ללמד אותנו הוראה בעבודת השם
כשאדם עושה עבירה בלי כוונה ההלכה היא שאינו עובר עבירה אם זה לא במצב שפעולתו בוודאי תגרום עבירה.

לעומת זאת במצווה ישנם הרבה מצוות שגם אם אדם לא כוון למצווה ואפילו אם מישהו הכריח אותו לעשות את המצווה עדיין קיים מצווה, לכאורה היה צריך להיות הפוך מכיוון שהאדם בטבעו הוא גשמי הרי שכדי להתחבר לקב"ה על ידי מצווה היה צריך להיות שייצטרכו כוונה ולעומת זאת בעבירה שמפרידה את האדם מהקב"ה היינו יכולים להגיד שגם בלי כוונה זה נחשב חטא?

אלא שכאן מחדשת לנו התורה שהמצב הטבעי של יהודי הוא להיות קשור לקב"ה ולכן כשעושה מצווה זה הדבר הטבעי ביותר וגם אם לא התכוון הוא מחובר, לעומת זאת כשעושה עבירה הוא מתנתק מהקשר הטבעי שלו ולכן רק אם כוון לכך הוא אכן עבר עבירה.

זה מתחבר יפה למשל שמביא בעל התניא על חודש אלול ממלך שכל השנה נמצא בהיכל מלכותו ולא כל אחד יכול לראותו ובחודש אלול המלך יוצא לשדה ואז כל מי שרוצה יכול להקביל פניו והוא מקבל אותם בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם והרבי מסביר שיהודי באופן טבעי רוצה להיות קשור למלך אבל טרדות היום יום גורמות לו לא להגיע לזה והוא נשאב למלאכת השדה היומיומית אבל כשהמלך יוצא לשדה מתעורר בלב כל אחד מאתנו הרצון הפנימי הזה להדבק במלך ואז הוא יוצא להקביל את פני המלך והמלך מקבל אותו ומשדר לו שהוא רואה את הרצון שלו להתקרב ומבין את הקשיים שלו ואוהב אותו למרות שיש לו נפילות ויותר מכך הוא מראה לו פנים שוחקות, הוא מחייך אליו, חיוך שמסמל את התענוג האלוקי מעצם הקשר הפנימי של יהודי עם הקב"ה שלא תלוי בשום מעשה מכיוון שיהודי הוא חלק אלוקה ממעל ממש.

יהי רצון שנשכיל לנצל את ההזדמנות שהמלך בשדה להתחבר יותר ולקבל את ההחלטות הטובות לשנה החדשה ובקרוב ממש נזכה להיות עם המלך בהיכלו בגילוי האלוקי הגדול שיהיה בביאת משיח צדקנו בקרוב ממש

שבת שלום ומבורך!

"אין מצב – אבוד", או "אין מצב אבוד"?

פרשת כי תצא

"יהדות היתה בבחינת בל יראה ובל ימצא, ומלבד זקנים אחדים לא שמר איש תורה ומצוות בפרהסיה", סיפר הרב ברלין, ששימש כרבה של מוסקבה לפני עשרות שנים.

ביום לא בהיר אחד, קיבל הרב זימון לחקירה, בה נשאל למי הינו מגיש שירותי דת ומי עבר אצלו ברית מילה. הרב שמר על זכות השתיקה ואז התקרב אליו החוקר הרוסי ולחש באוזנו "רואה אנוכי שהנך איש סוד. מחר בשעה 8:00 בבוקר בוא לביתי, שם יהיה בני התינוק. ודאי תדע מה לעשות עמו"…

למחרת ניגש הרב למקום ושם מסרה הסבתא את התינוק בידיו והוא ערך לו ברית מילה בחשאי ובזריזות.

כעבור שבוע זומן הרב שוב לחקירה למראית עין ובמהלכה הודה לו החוקר בלחש על הברית שערך לבנו. בתגובה שאל הרב את החוקר, מה מביא קצין קומוניסט הלוחם ביהדות לערוך לבנו ברית מילה…

הקצין לא היסס וענה לי בקצרה, סיים הרב את סיפורו המרגש: "בילדותי, אבי היה לומד תורה בבית, כדי שאני, בנו, אראה אותו עוסק בתורה ואספוג את האווירה הקדושה של לימוד התורה. משנולד בני הרהרתי רבות אם למול אותו. אולם, משצפה מולי דמות אבי העוסק בתורה, החלטתי כי לא אנעל את הדלת בפניו. אמנם אחנכו כפי שיטתי, אך רוצה אני למולו, כדי שאם יחליט לחזור לדרך של סבו לא תהא דרכו חסומה בפניו"…

?

על דינו של "בן סורר ומורה", המופיע בפרשתנו, אומרים חז"ל "בן סורר ומורה לא היה ולא עתיד להיות, אלא דרוש וקבל שכר". בכוחם של ההורים לדרוש וללמד ולהעניק לילדיהם את הכוחות ללכת בדרך הישרה. וגם אם לא תמיד התוצאה מיידית, מלמד אותנו הסיפור המרגש הזה כי הדוגמה החיה והמאמץ החינוכי משתלמים תמיד ו"ברוב הימים תמצאנו".

ברוח הדברים דורשים המפרשים גם את מצוות השבת אבידה בפרשתנו, כלפי מי שהלך לאיבוד, נידח וירד מדרך המלך. אומרת הפרשה "ואספתו אל תוך ביתך", עליך לקרבו ולהשיבו "עד דרוש אחיך אותו" – עד בוא הגאולה בה ידרוש וישיב אלוקים את כולנו הביתה.

 

ב"ה ממתק לשבת פרשת כי תצא תשע"ז 2017

יום אחד נכנס אוּרִי לביתו כשהוא בועט בריצפה,‏ צועק, עצבני ומאוד לא-שקט. אביו ניסה להבין מה קרה, "‏אני מתפוצץ!" – צעק אורי.‏ "שמוליק הזה מה-זה מעצבן!!‏ הוא השפיל אותי מול כל החברים שלי‏ ואני לא מוכן לקבל את זה!‏ הלוואי שהוא יהיה חולה מאוד ושלא יבוא יותר לבית הספר.
אבא של אוּרִי,‏ איש פשוט אך מלא חכמת חיים,‏ הקשיב בשלווה לבנו, כשאורי סיים קם האב במתינות מכסאו, ניגש לפינת הגינה, ו‏הביא משם שק מלא פחם. הוא הניח את השק לפני בנו, הוציא מהארון חולצה לבנה על קולב, תלה אותה על חבל הכביסה, ולאחר מכן פנה לבנו בהצעה: "‏אתה רואה את החולצה הלבנה התלויה שם?" – שאל האב,‏ "דמיין לעצמך שזהו שמוליק,‏ ותתחיל לזרוק עליו את הפחמים שבשק… אבל אני רוצה לראות אותך זורק כמו שצריך, בכוח, בעוצמה, בכעס, וכמובן – עד הפחם האחרון.‏
אוּרִי הביט באביו ומייד החל במשחק הנקמה שלו.‏ הוא זרק את הפחמים על החולצה במרץ, פחם אחרי פחם, אך מאחר והחולצה היתה תלויה מעט רחוק, ‏הוא הצליח לפגוע בה רק עם חלק מהפחמים.
כשסיים, שאל אותו אביו: "‏בני, ‏איך אתה מרגיש עכשיו?"
"‏התעייפתי קצת" – אמר אוּרִי – "אבל אני שמח‏ שהצלחתי לפגוע בחולצה עם חלק מהפחמים!"
האב לקח את ידו ואמר: "‏בוא,‏ אני רוצה להראות לך משהו". הוא נטלו בעדינות הוביל אותו והעמיד אותו אל מול המראה הגדולה.
אוּרִי נבהל כשראה את עצמו. הוא היה שחור כולו,‏ למעט עיניו ושיניו.
אמר לו אביו: "‏כפי שאתה יכול לראות, ‏הפחמים שזרקת אמנם ליכלכו מעט את החולצה הלבנה,‏ אבל שים לב – ‏ אתה התלכלכת הרבה יותר.‏

*

אנחנו נמצאים בעיצומו של חודש אלול, בחודש זה כל אחד מאיתנו משתדל לעשות חשבון נפש ושם לב שהמלחמה לא פשוטה, יש בתוכנו יצר שגורם לנו לכעוס וגורם לנו להיות עצובים, מוביל אותנו למריבות במקום לאחדות והאמת היא שאנחנו רוצים להשתפר אך לא מצליחים, פרשת השבוע באה ומלמדת אותנו איך ננצח במלחמה הזו,
"כי תצא למלחמה על אויביך" מיד כשאתה יוצא למלחמה תדע שאתה "על" אויביך, עליך ללכת בביטחון עצמי ובידיעה שאתה מעל האויב ויש לך את הכוח לנצח ובמקום להתעסק בלזרוק עליו פחמים ולרדת לרמה שלו, תזכור מלכתחילה שאתה מעליו ואז "ונתנו ה' אלוקיך בידיך" תצליח להתגבר על האויב ולא רק להתגבר עליו שלא יפריע לך אלא "ושבית שביו" אתה עוד תצליח למשוך את הנפש הבהמית שתעבוד עבורך ותסייע לך בעבודת ה'.
יהי רצון שנצליח לעשות את העבודה של חודש אלול מתוך שמחה ונזכה להתגבר על כל האויבים הרוחניים שבתוכנו ובזכות זה ננצח את כל אויבנו הגשמיים ונזכה לגאולה שלימה בקרוב.

שבת שלום ומבורך!

מסרון השבוע – פרשת כי תצא
ספר הזוגיות השלם

אומרים שספר דברים הוא ספר הזוגיות, שכן הפרשיות בספר דברים מציגות תהליך של נישואין:

? בהתחלה דברים – מדברים ועולה רעיון לזיווג הגון.
? ואז ואתחנן – מתחילים להתחנן ולהפעיל לחץ לבדוק את האופציה הזו.
? בהמשך עקב – יוצאים לפגישת הכירות.
? המטרה היא ראה – לראות ולבדוק אם זה אכן זיווג הגון.
⚖ אחרי זה מגיעים שופטים – בני המשפחה חוקרים מה היה ואיך היה.
? ואז כי תצא וכי תבוא – יוצאים ובאים בהכנות לחתונה.
בשלב הזה מגיע הטיפ החשוב לחיי זוגיות:
? אם ניצבים – תהיו עקשניים וכל אחד יתבצר בעמדתו, זה מתכון בדוק ל וילך – להתפרקות הזוגיות.
? אבל אם האזינו – תהיה הקשבה הדדית, קבלה והכלה, כך תשכון בזוגיות ברכה .

שבת שלום וכתיבה וחתימה טובה!

הרב חיים הבר,
בית חב"ד שכונה ט' באר שבע

ילדי ישראל פתחו את השנה ב"שלום כיתה א'" והוריהם נשמו סופסוף לרווחה (עד החגים)…

אבל התפקיד לא הסתיים כששמנו את היקרים לנו בבית הספר. להורים אין באמת יום חופשי.

וכך כותב רבי יוסף יצחק שניאורסון (הריי"צ):
"חוב גמור על כל יהודי לחשוב בכל יום חצי שעה אודות חינוך הילדים ולעשות הכל. . לפעול אצל הילדים, שילכו בדרך בה מדריכים אותם".

בהצלחה לכולנו!

ב"ה ממתק לשבת פרשת כי תצא תשע"ח 2018

בעיירה קטנה ברוסיה היה יהודי עשיר מאוד שהיה מאוד קמצן, כל מי שביקש ממנו צדקה קיבל מטבע נחושת חלודה וכולם זרקו לו את המטבע בחזרה,
יום אחד עמדה להיערך בעיירה חתונה של יתום ויתומה אבל ביום החתונה הגיע שוטר עם צו ולקח את החתן לגייסו לצבא, לא עזרו כל התחנונים והבחור נלקח.
רבי שניאור זלמן בעל התניא שהיה בדיוק בעיירה, הלך מיד לביתו של מפקד המשטרה וביקש ממנו לשחרר את הבחור, המפקד אמר שתמורת אלף רובל ישחרר אותו מיד, הרבי אמר לו "עד שקיעת החמה נביא לך את הכסף", העסקנים שהיו עם הרבי לא האמינו למה שהם שומעים, הם פנו לרבי ושאלו "מאיפה נביא כזה סכום?"
אך הרבי הרגיע אותם ואמר "הקב"ה אבי יתומים והוא ידאג שיהיה לנו את הכסף".
הרבי נפגש מיד עם הרב המקומי וביחד הכינו רשימה של בני הקהילה וכמה ייתנו. כשסיימו, הסתכל רבי שניאור זלמן ברשימה. ושאל "מדוע לא כללת ברשימה את שמו של עשיר העיירה?" "מה כבר יעזור מטבע הנחושת החלוד שלו?" ענה הרב בפנים חמוצות. "בכל זאת, עלינו לתת לו הזדמנות להיות שותף במצוות פדיון שבויים" השיב רבי שניאור זלמן. "תוסיף את שמו בראש הרשימה וניגש אליו לפני כולם."
כשפתח העשיר את הדלת וראה את רבי שניאור זלמן והרב המקומי הזמינם להכנס לביתו ומיד התחיל הרבי לספר לו על החתן היתום ומפקד המשטרה החמדן. "עלינו להשיג אלף רובלים עד שקיעת החמה" סיפר לו.
העשיר הקשיב, הושיט את ידו לכיסו, שלף את מטבע הנחושת החלוד ונתן לרבי. רב העיירה פתח את פיו כדי לומר משהו אך רבי שניאור זלמן הקדימו: "אני מאוד מודה לך על תרומתך" אמר תוך שהוא לוקח את המטבע, "תזכה למצוות" הוא קם והתחיל ללכת לעבר הדלת.
"רק רגע" אמר העשיר, "נדמה לי שתרומתי הייתה קטנה מדי… אתן לכם רובל שלם." רבי שניאור זלמן לקח את המטבע, בירכו בידידות והחל לפסוע לעבר הדלת כשהעשיר קורא אחריו שוב: "רגע, רגע… גם הפעם תרומתי הייתה קטנה מדי" והוא שלף מכיסו שטר בן עשרה רובלים.
הדבר חזר על עצמו כמה פעמים. העשיר מוציא מכיסו סכום גדול יותר, הרבי מברכו בחום וניגש אל הדלת כשהעשיר קורא ולו ומגדיל את סכום תרומתו.
פתאום פרץ העשיר בבכי.
והתחיל לספר "לפני כמה שנים נתתי לקבצן מטבע נחושת" סיפר העשיר, "והוא זרק אותה בפניי. כעסתי והחלטתי שאתן את המטבע לכל מי שיבקש ממני נדבה. רק מי שיקח אותה בסבר פנים יפות יזכה לתרומה הגונה ומכובדת.
"כך חלף זמן אבל המטבע נשארה אצלי. כולם זרקו אותה בפניי בתוספת קללות ונאצות, שמי נודע בכל הסביבה כקמצן מושבע ואנשים התחילו להתרחק ממני בסלידה. רק אתה, רבי, קיבלת את המטבע ואף בירכת אותי על תרומתי. בזכותך הפכתי היום להיות לאיש אחר.
"כעת" סיים, "אתן לכם את כל הסכום הדרוש כדי שנוכל ללכת מיד למפקד המשטרה ולשחרר את החתן המסכן."

*

בפרשת השבוע כי תצא אנחנו קוראים על מצוות השכחה" "ושכחת עומר בשדה לא תשוב לקחתו לגר ליתום ולאלמנה יהיה" והתורה מסיימת "למען יברכך השם אלוקיך".
השאלה היא למה מגיע לאדם ברכה כאשר הוא בכלל לא התכוון לעשות מצווה, הוא רק שכח את התבואה שלו בשדה?
מוסבר על כך בתורת החסידות, שכל יהודי רוצה בעומק נשמתו לקיים את רצון השם וזה שהוא לפעמים לא מתנהג כצפוי על פי התורה זה מנוגד לטבעו של יהודי.
לכן גם כשיהודי מקיים מצווה בלי כוונה האמת היא שהמצווה היא תוצר של הרצון הפנימי שלו ורק שהרצון שלו השפיע על מעשיו בלי לעבור את המודעות שלו, לכן מגיעה לו ברכה.
וכך גם בענייננו כאשר אדם מאבד מטבע והעני מצא אותה קיים את מצוות הצדקה כי בסופו של דבר רצונו הפנימי הוא לקיים את המצווה.
יהי רצון שנזכה לקיים מצוות ומעשים טובים מתוך מודעות ושמחה ונזכה לגאולה שלימה בקרוב ממש.

שבת שלום וכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה !

העם הנבחר

תארו לעצמכם עולם אוטופי בו לקראת הבחירות, או בכלל במהלך החיים, היה כל צד מסתפק בהצגת מעלותיו, מבלי לגרוע בערך הזולת והמתחרה. ימות המשיח, אה?!

מסופר על שני ילדיו של רבי שמואל (המהר"ש) מליובאוויטש שעשו 'תחרות גובה', ובמהלכה דחף האח הנמוך את אחיו לבור קטן, כדי להיות גבוה ממנו. אמר לו אביו:
כדי להיות יותר גבוה, אתה לא צריך לעשות את השני יותר נמוך. אתה יכול פשוט לעלות על כיסא או סולם ולהגביה את עצמך…

ב"ה ממתק לשבת פרשת כי תצא תשע"ט 2019

באחת מסעודות עונג שבת בבנגקוק קם בחור צעיר בשם יוסי וסיפר:
"יש לי חברה קטנה של שיפוץ בתים בארה"ב, לפני כמה שנים היה פרוייקט של שיפוץ בתים בשכונה שלימה מטעם העירייה, והוציאו מכרז על הפרוייקט, מאוד רציתי לזכות במכרז הזה, זה יכל לשדרג מאוד את העסק שלי, הגשתי הצעה טובה והוזמנתי לפגישה, זה היה בתקופה של ספירת העומר ואני נוהג לא להתגלח בימים אלו, עמדתי לצאת לפגישה אבל הסתכלתי במראה ואמרתי לעצמי שהזקן שלי לא נראה טוב ואולי אתגלח, התלבטתי כמה דקות ובסוף החלטתי שמדובר באמת בפרוייקט גדול וה' יסלח לי נכנסתי חזרה הביתה התגלחתי ויצאתי לפגישה מרוצה מהמראה שלי.
מיד בתחילת הפגישה המראיין שואל אותי, "תגיד אתה יהודי״? אמרתי לו ״כן״ ואז להפתעתי הוא אומר לי "אתם לא נוהגים לגדל זקן בתקופה הזו״?התחלתי לזוז בכסא בחוסר נוחות וסיפרתי לו את האמת שעד היום אכן גידלתי אבל היום לכבוד הפגישה החלטתי להיראות טוב יותר וגילחתי, הבחור אומר לי "בפרוייקט הזה אנחנו מחפשים אדם הכי ישר שיש מכיוון שיש כאן הרבה עבודה שמאוד תלויה באמינותו של הקבלן" התחלתי להצטדק ולהסביר, הוא המשיך בראיון עוד כמה דקות ואמר לי שאקבל הודעה מהם", מסיים יוסי "לסיפור הזה יש סוף לא טוב במבט ראשון כי אכן לא קיבלתי את העבודה אבל מבחינתי יש לו סוף מצויין כי למדתי שכשרוצים להצליח בעבודה לא רק שלא מורידים ברוחניות שלנו אלא להיפך צריכים להוסיף עוד חיזוק וזה יתן את הברכה להצלחה גם בגשמיות, ובאמת מאז אני מקפיד תמיד להוסיף ברוחניות ולא לוותר על עקרונותי וב"ה רואה הצלחה גדולה".
בפרשת השבוע אנחנו קוראים את הפסוק "כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך" כאשר אדם בונה בית מזהירה אותו התורה שעליו לעשות מעקה על הגג "ולא תשים דמים בביתך כי ייפול הנופל ממנו" עלינו להזהר שחלילה לא יינזק אדם בגלל הבית החדש שבנינו.
בתורת החסידות מוסבר שיש כאן גם הוראה ברמה הפנימית יותר, כאשר אדם בונה בית חדש הכוונה כאשר הוא פונה לכיוון חדש בחיים אם זה להתחתן, להתחיל עבודה חדשה, לעבור לגור בשכונה חדשה וכדומה, אומרת לנו התורה "ועשית מעקה לגגך" המקום החדש אליו אתה נכנס מזמן לך אתגרים חדשים ולכן עליך לשים לעצמיך "מעקה" גדרים חדשים שישמרו עליך שחלילה לא יהיה מצב של "יפול הנופל"
וגם ביום יום כשאדם יוצא מאווירת התפילה של הבוקר ואולי גם שיעור תורה קצר אחרי התפילה אל העולם הגדול שמזמן לו אתגרים עליו לעשות מעקה של החלטות טובות שיעזרו לו להישמר ולקחת איתו את האווירה הרוחנית גם לחיי היום יום.
וכמו שבגג אנחנו שמים מעקה כי אנחנו לא סומכים על האדם וחוששים שייפול, גם במעקה של ההחלטות על האדם לדאוג שההחלטות יהיו חזקות וישמרו עליו גם כשיעמוד בפני אתגרים ונסיונות.
יהי רצון שנזכה לבנות בתים חדשים בכל המובנים ונזכור לשים את המעקה הנכון לכל אחד מהדברים החדשים שלנו ובזכות זה נזכה להצלחה בכל מעשינו ולגאולה אמיתית ושלימה שתבוא בקרוב ממש.

שבת שלום ומבורך,

בדיחות לשבת כי תצא

אם היה לי שקל על כל פעם שאמרתי היום "שנה טובה", הייתה לי שנה טובה.

אל תאשימו את החגים , אתם הייתם שמנים גם לפניהם !

אינדיאני נכנס לארומה.
הקופאית: לקחת או לשבת?
אינדיאני: לקחת לשבט

שלושה אנשים יושבים בבית יולדות.
היולדת יוצאת ואומרת לאחד מזל טוב יש לך 7 תינוקות!
האיש אומר איזה צירוף מקרים אני גר בבאר שבע.
היולדת יוצאת לאיש השני ואומרת מזל טוב יש לך 8 תינוקות!
האיש אומר איזה צירוף מקרים אני גר בקרית שמונה.
היולדת יוצאת לאיש השלישי ורואה אותו בורח במהירות.
היא רצה אחריו ושואלת אותו למה אתה בורח?
האיש עונה לה "אני גר באלפי מנשה!!!"

סיפור לשבת כי תצא

סוחר אחד התלונן בפני הרה"ק רבי ברוך מקוסוב זיע"א על  פרנסתו הדחוקה שאין בה כדי לחם לאכול ובגד ללבוש לו ולבני  ביתו.
וסיים ואמר בכאב יאמין לי הרבי שכבר טיכסתי עצות בכל  מיני משא ומתן ועשיתי תחבולות שונות בכל סוגי סחר מכר ובכל זאת לא ראיתי ברכה בעמלי כל הימים ואני סובל ועובר  ייסורי נפש נוראים. 
הרבי עצם את עיניו ולאחר מספר רגעים פקח את עיניו ואמר:
ראה בני מה אומרת לנו התורה
'כי ה' אלוקיך  ברכך בכל מעשה ידך'
תן דעתך שלא נאמר כאן
"בכל מעשה  ראשך"
אלא "בכל מעשה ידיך".
משמע מכאן שאין חפץ לה'  בעצותיך ובתחבולותיך מהיום והלאה אל תרבה בהרהורים  ובמחשבות בעצות ובתחבולות אלא קום ועסוק במלאכה ממש ואז תראה ברכה בעמלך.