13 עובדות ו 2 סיפורים על הרבנית חיה מושקא אשתו של הרבי מליובאוויטש.

כ"ב בשבט –יום פטירתה של הרבנית חיה מושקא שניאורסון ע"ה, רעייתו של הרבי מליובאוויטש,בתו של האדמו"ר הקודם של חב"ד רבי יוסף יצחק שניאורסון זיע"א.

1. הרבנית נולדה בכ"ה באדר התרס"א בעיירה בבינוביטש שליד לובביץ', לאדמו"ר השישי של חב"ד, רבי יוסף יצחק שניאורסון ורעייתו הרבנית נחמה דינה.
   הוריה קראו לה בשם חיה מושקא, על שמה של אשתו של הצמח צדק (האדמו"ר השלישי של חב"ד).
2. בשנת התרפ"ט נישאה לרבי מנחם מנדל שניאורסון (הרבי מליובאוויטש),בעיר ורשה שבפולין, והם עברו לברלין שבגרמניה. כשעלו הנאצים לשלטון בגרמניה, ברחו הרבי והרבנית לפריז. בשנת התש"א כאשר צרפת נכבשה על ידי הנאצים, נמלטו הרבי והרבנית לארה"ב.

סיפור קצר על הרבנית חיה מושקא:

שאלה של ילדה בת חמש

באחרון של פסח, זמן קצר לאחר יום הולדתה החמישי, שיחקה חיה מושקא עם אחותה בחדר האוכל אך את מוחה הטרידה שאלה שלא נתנה לה מנוח: מהו חג אחרון של פסח? מדוע חוגגים אותו?

אחותה המבוגרת ממנה ניסתה להסביר לה כי זהו חג רגיל ככל החגים אך היא התעקשה: הרי בשונה משאר החגים לא מברכים בו 'שהחיינו' בהדלקת הנרות של החג!

בספריה הסמוכה לחדר האוכל שהה סבה שהאזין לשיחת הילדות. בסעודת החג לאחר-מכן הוא סיפר כי בילדותו אף הוא התחבט בשאלה זו ושאל את אביו. "גם אחי הגדול, זלמן אהרון, לא ידע את התשובה" סיפר הסבא, "אך אחותי, דבורה לאה הסבירה שכאשר שבני-ישראל זוכים לשמור את הפסח כהלכתו מבלי להיכשל באיסור חמץ, הם חוגגים את היום האחרון כתודה לאלוקים".

"אבי היה מרוצה מאוד מהתשובה ואמר לה: דבורה לאה, יש לך ראש טוב".

3. בארה"ב הצטרפו הרבי והרבנית לאביה האדמו"ר השישי של חב"ד בשכונת קראון הייטס בברוקלין שבניו יורק. לאחר פטירת האדמו"ר השישי, אביה של הרבנית, מונה בעלה רבי מנחם מנדל שניאורסון לאדמו"ר השביעי של חב"ד.

4. הרבנית ע"ה היתה תעלומה גדולה בחייה, וגם לאחר פטירתה עדיין רב הנסתר על הנגלה. כרעייתו של צדיק הדור, שעיני העולם כולו נשואות אליו, הייתה יכולה לזכות בכבוד-מלכים לו רק היתה מסכימה לצאת מאחורי מסך פרטיותה. כמה פעמים ביקשו נשות חב"ד להופיע בפניהן, לבקר במוסדות-החינוך לבנות, לשמש כנשיאה וכיושבת-ראש של מוסדות ואירועים חגיגיים שונים – אך היא מעולם לא אבתה לשמוע על כך. רצונה הנחוש היה להישאר לחלוטין בצל ולא להיחשף בשום צורה שהיא.

5. היא היתה אישה חכמה ומשכילה ביותר ובעלת ידע עצום הן בענייני קודש והן בענייני חולין. שלטה היטב בשבע שפות. חוג מקורביה מתאר אותה כבעלת הבנה מהירה ומעמיקה בצורה יוצאת מגדר הרגיל, ששיחתה היתה תמיד מלווה בהומור דק ושנון. היו לה דעות ברורות ומגובשות בכל נושא, ועם זאת, אם קרה שהביעה דעה בעניין כלשהו ומישהו העיר לה שהרבי התבטא באותו עניין – היתה בו-במקום מבטלת את דעתה ומקבלת באופן מוחלט את דעתו של הרבי.

6. מי שבמשך 18 שנה היה הממונה על ענייני ביתו של הרבי, הרב חס"ד הלברשטאם, סיפר לשבועון 'כפר-חב"ד' דברים יפים ומדהימים על הרבנית. הוא מתאר את הכבוד-ההדדי הבלתי-מצוי ששרר בין הרבי לרבנית. הרבנית היתה תמיד ממתינה לבואו. גם כשהיה שב בשעות הקטנות של הלילה, היתה יושבת בסבלנות ומחכה לו. וכשהיה נכנס – ואין זה משנה מה היתה השעה וכמה היה עסוק – היה מתיישב לידה ומשתף אותה בעניינים שונים. לפי הדי הדברים שהגיעו לאוזניו, מניח הרב הלברשטם כי הרבי היה נועץ בה הרבה.

7. מפליא לגלות עד כמה תואמים התיאורים על הרבנית גם את אישיותו של הרבי. כמותו סלדה הרבנית מהמילה 'פשרה'. הדביקות הקיצונית באמת היתה קו מאפיין באישיותה. היא לא יכלה לסבול כל מה שהדיף ריח של שקר, ציניות ובמיוחד זלזול באנשים אחרים. כבעלה, הרבי, קרן גם ממנה חום אין-סופי של אהבה לכל יהודי, יהיה מי שיהיה.

8. כוחה כאשה צדקנית התגלה לא-אחת כאשר טילפנו אל בית הרבי במקרי-חירום, והיה זה באותן שעות מעטות שהרבי נח. במקרים אלה, אומר הרב הלברשטם אמירה רבת-משמעות, "היתה הרבנית מטפלת בעניין"! אירע פעם, שנשי-חב"ד שיגרו לרבנית זר פרחים ליום הולדתה ואליו צירפו מעטפה עם שמות אנשים הזקוקים לברכה. הרב הלברשטם מסר את הזר לרבנית, ואילו את המעטפה הגיש לרבי. הרבי הביט על המעטפה וראה שרשום עליה שמה של הרבנית ושאל מדוע אין הוא מוסר לה את המעטפה. הרב הלברשטם התנצל ואמר, שיש שם רשימה של אנשים הזקוקים לברכה. השיב לו הרבי ברצינות גמורה: "גם היא יכולה לברך אותם"!

9. בכ"ב בשבט התשמ"ח הרבנית חיה מושקא הלכה לעולמה במרכז הרפואי 'קורנול' במנהטן לאחר מחלה קצרה, ונקברה בבית הקברות היהודי 'מונטיפיורי' שבקווינס בו קבורים אביה ואמה, ובעלה הרבי מליובאוויטש. והותירה חלל גדול בקרב חסידי וחסידות חב"ד.

10. בתוך ימי השבעה החלו לכתוב ספר תורה לעילוי נשמתה, במעמד רבנים ונציגות ארגון נשי ובנות חב"ד.

11. בעלה ייסד קרן צדקה על שמה, בשם "קרן חמ"ש" (חיה מושקא שניאורסון). באדר ה'תשמ"ח הונחה אבן הפינה לקמפוס חמ"ש של "בית רבקה" בניו יורק. זהו בית-הספר הגדול בעולם של בנות חב"ד. עשרות בתי ספר ומוסדות חינוכיים נוספים קרואים על שמה, ובקרב חסידי חב"ד מקובל מאוד לקרוא לבנות בשמה.

12. בכ"ה באדר תשמ"ח (יום הולדתה) הכריז הרבי על "מבצע יום הולדת" לעילוי נשמתה, ובמסגרתו עודד אנשים, נשים וילדים לציין את יום הולדתם בקבלת החלטות טובות, עריכת התוועדות עם רעים, הוספה בתפילה, בלימוד תורה ובמעשים טובים ועוד.

13. בכל שנה בסמיכות ליום השנה שלה מתקיים בשכונת קראון הייטס כינוס השלוחות העולמי.

מאז פטירתה קמו בעולם כולו מאות מוסדות הנושאים את שמה הקדוש, בעיקר מוסדות להפצת תורה ויהדות לנשים.

זכותה תגן בעדינו אמן !

הועתק באישור מהעמוד פייסבוק: The Lubavitcher Rebbe – לאוהבי הרבי מליובאוויטש והצדיקים

לכבוד ההילולה של הרבנית חיה מושקא שניאורסון נתקלתי בסיפור קטן ומרגש :

דוקטור רוברט פלדמן היה אחד הרופאים של הרבנית חיה מושקא, רעייתו של הרבי מליובאוויטש. עם הזמן נוצר קשר קרוב בין משפחת פלדמן לבין הרבנית. עבור בני המשפחה היא הייתה כמו אימא שנייה.

כששרה פלדמן, בתו של הרופא, הגיעה לשלב השידוכים, הרבנית העניקה לה ייעוץ אימהי חם ותמכה בה לכל אורך הדרך. כששרה מצאה את בחיר ליבה ובעלה לעתיד, לוי שמטוב, הרבנית שמחה מאד לשמוע את הבשורות. בני הזוג התכוונו לבקר יחד את הרבנית, אך היא נפטרה בפתאומיות לפני שהביקור התקיים.

מיד לאחר ה'שבעה', קרא הרבי לדוקטור פלדמן ושאל: "מתי תתקיים המסיבה החגיגית לרגל השידוך?".

לדוקטור פלדמן לא היה פשוט לענות על השאלה. על פי התוכנית המקורית, החגיגה אמורה להתקיים בשבועות הקרובים, בתוך תקופת ה"שלושים" לפטירת הרבנית. אך לקיים את האירוע המשפחתי השמח בנסיבות מצערות כאלו היה עניין לא קל.

אך עוד לפני שדוקטור פלדמן הספיק לענות, הרבי המשיך: "המסיבה צריכה להתקיים במועד המקורי, ובדיוק במתכונת שתוכננה מראש. למעשה, האירוע צריך להיות גדול יותר ממה שתכננתם!".

הפלדמנים תכננו מסיבה קטנה בביתם. אבל הרבי התעקש שהחגיגה תתקיים באולם שכור, בליווי תזמורת ועם כיבוד עשיר, "והעיקר: בשמחה גדולה!".

ואז קולו של הרבי התרכך, והוא אמר בהתרגשות: "זה צריך להיעשות כך, כי כך הרבנית הייתה רוצה שזה יהיה. זה מה שיעשה את הרבנית מאושרת".

האנקדוטה המרגשת הזו מופיעה בספר חדש הכולל אינספור סיפורים ורעיונות. הספר נקרא "לאן הלכת?", והוא עוסק בהתמודדות עם שכול ואובדן לפי גישת החיים של הרבי (פרקים מהספר תוכלו לקרוא באתר בית חבד). הרבי כהרגלו נוגע ברגישות ובאמפתיה אינסופיים לכאב העצום של אנשים שאיבדו את יקיריהם; ועם זאת, אף פעם לא נשאר בצער ובאבל. הרבי עודד אנשים לקום, לנגב את הדמעות ולהמשיך לחיות, מתוך אמונה וידיעה שהנשמות של אלו שנפטרו ממשיכות לחיות איתנו כל הזמן.אם אתם מכירים מישהו שחווה טרגדיה, תעבירו לו את המילים של הרבי – שייתנו לו כוח, תקווה ואופטימיות. ואל תשכחו להדליק נר ולקרוא משניות לעילוי נשמת הרבנית זיע"א !