תניא

אילו נמצא מלאך אחד במעמד עשרה מישראל אף אם הם אינם מדברים בדברי תורה הייתה נופלת עליו אימה בלי גבול מהשכינה ששורה עליהם עד שהיה מתבטל במציאות לגמרי. תניא

התהוות תמידית מוסבר בספר ה"תניא", שכל הברואים שבכל העולמות, עליונים ותחתונים- אילו היו מסתלקות מהם לרגע, ח"ו, האותיות מעשרה מאמרות שבהן נבראו בששת ימי בראשית ("ויהי אור", "יהי רקיע"...), היו חוזרים לאין ואפס ממש. כלומר- שכל המציאות כולה, כולל אנחנו בתוכה- מתהווה מחדש כל רגע ורגע ע"י דבר ה'. "בראשית" הוא בעצם מצב תמידי, וברגע שאדם מעמיק ומתבונן במציאות הזו, ממלאת את לבו שמחה גדולה על כך שה' מטיב עימו ומחיה אותו בכל רגע ורגע מחדש, ובאמת אין רע יורד מלמעלה והכול טוב, רק שאינו מושג על ידינו...! שנזכה היום להיות חדורים בהכרה שהקב"ה בורא אותנו ברגע זה ממש מחדש (מבראשית), וכך נזכה בגאולה האמיתית והשלימה עליה נאמר "וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דיבר"...

נאמר בגמרא (יומא פג, ב) "ר' מאיר הוה דייק בשמא". ובהמשך לזה מובא סיפור איך שמשמו של אדם למד ר' מאיר מהותו ומצבו. ויש לפרש בנוגע לרבי שמעון בר יוחאי: בספר התניא (פ"ה) מבאר כ"ק אדמו"ר הזקן נ"ע באריכות, שבלימוד התורה, ככל שהאדם מבין ותופס את הדברים יותר בשכלו, "שלומדה היטב בעיון שכלו, עד שנתפסת בשכלו והיו לאחדים", אזי מתאחד האדם עם התורה ב"יחוד נפלא שאין יחוד כמוהו, ולא כערכו נמצא כלל בגשמיות להיות לאחדים ומיוחדים ממש מכל צד ופנה", עיין שם בביאור הדברים. ומובן, שככל שהאדם מבין יותר את התורה הרי התורה מתאחדת עמו יותר. והנה מצינו בגמרא (שבת יא, א) שרשב"י היה בגדר "תורתו אומנתו". ועל פי הנ"ל נמצא, שגודל התאחדות רשב"י עם התורה עד שנעשתה ה"אומנות" שלו, הוא מצד…

על המילים "אשר נשיא יחטא" (ד, כב) מפרשים, לשון אשרי, אשרי הדור שהנשיא שלו נותן לב להביא כפרה על שגגתו" (תו"כ הובא ברש"י עה"פ). ויש לפרש זה ע"ד הרמז בעבודת האדם לקונו: איתא בתנחומא (פקודי, ג) שהעולם נק' "גוף גדול" והאדם "עולם קטן", ועפ"ז כשם שב"גוף גדול" יש נשיא ומלך כמו"כ ב"עולם גדול" ישנו ה"מלך" שבו, שהוא הראש והמוח השולט על כל הגוף. וזהו הרמז בדברי חז"ל: אם רוצים שה"דור" (האדם) לא יכשל ח"ו בחטא ועון, עד שהנהגתו תהי' בבחי' "אשרי" – ה"ז כ"שהנשיא שלו נותן לב", שה"מוח" (נשיא) שולט על הלב, כדאיתא בספר התניא (פי"ב) ש"כל אדם יכול ברצונו שבמוחו להתאפק ולמשול ברוח תאוותו שבלבו שלא למלאות תאוות לבו במעשה דבור ומחשבה כו'". ולאידך, באם חלילה נכשל בחטא, אפי' בשוגג –…

בתחילת פרשתנו נאמר (כז, כ): "ואתה תצווה את בני ישראל". ויש לבאר פסוק זה ע"פ פנימיות: כתוב בזוהר הקדוש (ח"ג רכה, ב): "ההיא אמונה דלעילא יתזן ויתפרנס מני' על ידך [ע"י משה]". והיינו שמשה רבינו "זן ופרנס" את ישראל בעניין האמונה. ומבואר בזה, שזה שכל ישראל מאמינים בה' באמונה פשוטה, הוא מצד נשמתם שרואה (למעלה) אלקות. ויתירה מזו, שמכיוון שהנשמה היא "חלק אלקה ממעל" (ראה תניא פ"ב), אין היא זקוקה לראיות על מציאות השי"ת, באשר היא "חלק" ממנו ית'. ומצד אלו הסיבות, מאמינים בני ישראל בקב"ה בפשטות, גם בלי ראיות. וזהו שמשה רבנו "פִרנס" וחיזק את האמונה בבני ישראל. כי משה גילה והגביר אצל כל ישראל את כוח נשמותיהם, ועל ידי זה חיזק ממילא את אמונתם. והנה, בתניא (פרק לב) כתב כ"ק…

בס"ד יט' כסלו  ספר התניא  אדמו"ר הזקן  מייסד חסידות חב"ד כתב את ספר ה"תניא" המכונה "תורה שבכתב" של החסידות. היום ומחר אנו חוגגים את חג הגאולה וראש השנה לחסידות, בו מתחילים יהודים רבים לימוד יומי מחודש של ספר התניא. הלימוד מתחיל בדף השער של הספר, בו כותב אדמו"ר הזקן כי התניא הוא "ספר של בינונים". כלומר – התניא אינו מיועד ליחידי סגולה, אלא זהו ספר הדרכה לאנשים רגילים, בו אנו לומדים כיצד אנו יכולים למצות את מלא כוחותינו כל אחד לפי ערכו. הספר מיוסד על הפסוק "כי קרוב אליך הדבר מאד, בפיך ובלבבך לעשותו".כלומר – בעל התניא מלמד כל אחד ואחד מאתנו , איך אפשר לחיות על פי רצון ה', במחשבה, בדיבור ובמעשה וכל זאת באופן של שמחה אמיתית והגשמה עצמית! שיעורי תניא ניתנים…

ישראל בטבעם הם רחמנים וגומלי חסדים מפני היות נפשותיהם נמשכות ממדותיו יתברך אשר החסד גובר בהן על מדת הדין והגבורה והצמצום, וכמו שכתוב: "גבר חסדו על יריאיו", שלכן נקראת הנשמה בת כהן (תניא עמ' קיח).

מלחמת הנפשות  "ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך ושני לאומים ממעיך ייפרדו ולאום מלאום יאמץ.." (בראשית כה, כג), כך מסביר בפרשתנו ("תולדות") ה' לרבקה את המלחמה שהיא חשה ברחמה. האדמו"ר הזקן, בעל התניא, משתמש במלחמה הזו בין יעקב לעשיו, כמשל ודוגמא למלחמה הפנימית שקיימת בתוכנו בין הנפש הבהמית לנפש האלוקית. וכך הוא כותב בספר התניא: "אך הנה כתיב ולאום מלאום יאמץ. כי הגוף נקרא עיר קטנה, וכמו ששני מלכים נלחמים על עיר אחת שכל אחד רוצה לכבשה ולמלוך עליה דהיינו להנהיג יושביה כרצונו ושיהיו סרים למשמעתו בכל אשר יגזור עליהם. כך שתי הנפשות האלקית והחיונית הבהמית שמהקליפה נלחמות זו עם זו על הגוף וכל אבריו..." (תניא, ליקוטי אמרים, פרק ט)  ולמי הכוח לנצח?  על כך עונה האדמו"ר הזקן בפרק כו: "....כגון שני אנשים המתאבקים זה…