קטגוריה: הרמב"ם

"מוטב לאדם להרבות במתנות אביונים, מלהרבות בסעודתו ובמשלוח לריעיו -שאין שם שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות וגרים שהמשמח לב האומללים האלו מידמה בשכינה שנאמר 'להחיות רוח שפלים, ולהחיות לב נדכאים'" ~ היד

"לא ישן סמוך לאכילה אלא ימתין אחר אכילה כמו שלוש שעות או ארבע שעות…" מערכת העיכול שלנו נמצאת במנוחה בלילה והיא עוברת ניקוי וטיהור כדי להכין את הפסולת להוצאה בבוקר. אם אדם אוכל סמוך לזמן שבו

לעולם לא יאכל אדם אלא שהוא רעב ולא ישתה אלא שהוא צמא ולא ישהה נקביו אפילו רגע אחד הרבה פעמים קשה לנו להבדיל בין רעב ממשי, לבין רעב פסיכולוגי שנוצר עקב גירוי פסיכולוגי או רפלקס מותנה.

ואכילה גסה לגוף כל אדם כמו סם המוות והיא עיקר כל החלאים. – הרמב"ם { מתוך הספר "משנה תורה" , הלכות דעות, פרק ד', סימן י"ט } המאכלים הגסים עליהם דיבר הרמב"ם היו חלב חמוץ, מאכלים

הרמב"ם (רבינו משה בן מימון) היה מאמין גדול בחשיבות התזונה הנכונה הרבה לפני שהרפואה המודרנית הוכיחה שהמזון שאנו אוכלים משפיע בצורה חד משמעית על אופי החיים שלנו. כדי לשמור על האדם מפני זקנה וחולשה בטרם עת

כך אומר קהלת: "לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך, כי רצה האלוקים את מעשיך. בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך לא יחסר. ראה חיים עם האשה אשר אהבת….". ואומרים המפרשים שכשאתה עושה