הבעל שם טוב

בכל דבר הוראה הבעל שם טוב שהדגיש שיש השגחה פרטי פרטית בכל דבר, גם לימד אותנו שבכל דבר שרואים או שומעים יש ללמוד הוראה בעבודת ה'.

מעלת איש פשוט לבעל שם טוב היה חסיד אחד, איש פשוט שהתפרנס מחפירת בארות. הוא היה בקי בחמישה חומשי תורה ובספר תהלים בעל פה, והיה חוזר אותיותיהם תמיד בשעת מלאכתו ובעת הליכתו. הבעל שם טוב אמר עליו: לדעתו של הרשל החופר מקשיבים למעלה.

הזולת הוא הראי שלי כשאדם רואה רע בזולתו סימן הוא כי הרע הזה נמצא בו עצמו, שכן ההסתכלות בזולת דומה להסתכלות במראה, שבה משתקפת המציאות של עצמו (מפתגמי הבעל שם טוב).

החל מהיום בערב יחול יט' וכ' בכסלו  – ראש השנה לחסידות וחג הגאולה של האדמו"ר הזקן, בעל ה"תניא". ביום זה שוחרר האדמו"ר הזקן ממאסר ברוסיה הצארית לפני  216 שנה. יום זה מציין חידוש ופריצה, היות ולאחר השחרור חל מפנה ועליית מדרגה באופן הפצת מעיינות החסידות בעולם. הבעל שם טוב הקדוש כתב מכתב לבן דודו בו הוא מספר לו על עליית נשמה שעשה לעולמות עליונים, עד שהגיע להיכלו של משיח. שם שאל את המשיח: "אימתי אתי מר?" (או בעברית.. "מתי יבוא אדוני?"). ענה לו המשיח: "לכשיפוצו מעיינותיך חוצה". כלומר משיח יבוא כאשר החידוש של הבעל שם טוב, תורת החסידות, תתפשט בעולם! ואכן החל מ-יט' כסלו החלה החסידות להתפשט "חוצה" בעולם, עד "חוצה שאין חוצה ממנו",כך שכל אדם היום מכיר ומדבר חסידות, גם אם הוא לא…

הבעש"ט (הבעל שם-טוב זצ"ל) מסביר כי אפילו על עלה עשב בודד בפינה נידחת בעולם קיימת השגחה פרטית, כמה פעמים יזוז ימינה ושמאלה, קדימה ואחורה. ומרחיב בהסבר כי עניין ההשגחה הפרטית הוא לא רק שכל פרטי תנועות הנבראים הם בהשגחה פרטית, אלא שעל ידי צירוף ואיחוד כל אותן פעולות פרטיות של כל נברא ונברא, נשלמת הכוונה העליונה שבסוד הבריאה כולה!!  ומכאן... שאם תנועת עשב מתרחשת בהשגחה פרטית ונוגעת להשלמת כוונת הבריאה, אז על אחת כמה וכמה כל תנועה שלנו, עם ישראל, "עם קרובו", מושגחת בהשגחה פרטית נפלאה, ומשפיעה ונוגעת בתכלית הבריאה כולה: גילוי משיח צדקנו בפועל ממש, בגאולה האמיתית והשלימה, תיכף ומיד ממש!  שיהיה יום של השגחות פרטיות גלויות

אין יהודי בודד בעולם כל מקום שהוא הולך: ה' אלוקיו עמו (הבעל שם טוב)

בס"ד בכח השמחה! השבוע נתחיל בסיפור על הבעל שם-טוב, שקשור לזמן זה בו כבר מתפללים על הגשמים. סיפור שיפתח לנו את השבוע בשמחה ובברכה הבעל שם-טוב הגיע פעם לישוב יהודי שתושביו התפרנסו מעבודת אדמה. היה זה באמצע הקיץ והאדמה הייתה צחיחה ויבשה. זה זמן רב שלא ירד גשם, והתושבים היו במצוקה קשה של פרנסה ורעב. התושבים היו יראי שמים, והדבר עורר אותם לתשובה. הם אף הזמינו למקום "מגיד מוסר" שיעוררם לתשובה עמוקה יותר. הגיע ה"מגיד", ושפך על היהודים הפשוטים "אש וגופרית" עד שכולם געו בבכי נורא. במקום נכח הבעל שם-טוב, שראה בצרתם של היהודים ובבכיים. קרא אל עבר המגיד בקול גדול: "מה יש לך נגד היהודים הללו? מה אתה רוצה מהם? יהודים טובים הם!" אחר כך פנה אל הקהל: "בואו יהודים יחד…

נח לא התעסק בהבאת בעלי-החיים אל התיבה, אלא הם באו "מאליהן". זאת אומרת, לאחר שנח הכין את התיבה, כפי שנצטווה על ידי הקב"ה – התקבצו ובאו כל בעלי החיים בדרך ממילא, בלי השתדלות מצידו של נח. ולומדים מכאן הוראה נפלאה: יהודי נדרש לעסוק במילוי שליחותו, "אני נבראתי לשמש את קוני", ואין לו לדאוג לשאר הענינים הנדרשים – כי כאשר הוא ממלא את שליחותו, ייפעלו שאר הענינים בדרך ממילא, ללא השתדלות מיוחדת מצידו. ובדוגמת הסיפור הידוע על הבעל שם טוב, שפעם נצרך לדבר מסויים, הלך לאחד הבתים והקיש על החלון, ובלי לחכות למענה חזר לביתו (ואחר כך באו אליו ונתנו לו את מבוקשו). וכששאלו אותו: ממה נפשך – אם הוא סומך על הנס, מדוע בכלל עליו להקיש על החלון? ואם ברצונו לפעול בדרך…

לבוא אל ה"תיבה" – ולצאת ממנה בקשר עם הכתוב בפרשתנו "בא אתה וכל ביתך אל התיבה" (ז, א), מפורסמת היא תורת הבעל שם טוב על פסוק זה (הובא בהוספות ל'כתר שם טוב' ס"ח ואילך. ובכ"מ), אשר "תיבה" רומז לתיבות התורה והתפילה, והפירוש "בא אל התיבה" הוא שיהודי צריך "לבוא" ולהכניס את עצמו בתוך תיבות התורה והתפלה. ולכאורה הדבר פלא, דהרי בהמשך הפרשה (ח, טז) מצווה הקב"ה לנח – "צא מן התיבה"! ולפירוש הבעש"ט, ש"תיבה" קאי על התיבות הקדושות דתורה ותפילה – איך ייתכן הדבר? אלא שבאמת כך הוא הסדר בעבודת האדם, שמצד הכוונה של "דירה בתחתונים" נדרש הוא לצאת מהתבודדתו והסתגרותו בחדרו עם תיבות התורה והתפילה, ולהביא אל העולם כולו את אור הקדושה. יחד עם זה, מוכרחת ההכנה של "בא אל התיבה".…