טור לפרשת האזינו

טור לפרשת האזינו- מה הקשר בין פרשת השבוע לבייל גיטס ביל גייטס לא נותן צדקה (הוא רק עושה חסד) להלן מקבץ חדשות ברוח הימים הנוראים: קנצלר גרמניה הביע חרטה עמוקה על השואה הנוראה; נשיא ארה"ב ברק אובמה התפלל בכותל; המיליארדר ביל גייטס תרם מיליארד דולר לצדקה. האם המושגים הללו מוכרים לכם? כן, לא טעיתם. שלושת התחומים הללו מאפיינים את ימי הסליחות ומופיעים בתפילת הימים הנוראים: "ותשובה, ותפילה וצדקה מעבירים את רוע הגזירה". אולם, האם לעם ישראל זכות בלעדית על מושגים אלו – תשובה, תפילה וצדקה? התשובה חיובית. אומנם מושגים אלו קיימים בכל השפות, אולם בעברית המשמעות שלהם שונה לגמרי. לדוגמה, הבה ונשווה בין האנגלית והעברית: תשובה – Repentance, תפילה – Prayer, צדקה – Charity. התרגום מגלה מושגים דומים, אך לא זהים. התרגום המדויק…

להמשך קריאה

ממתק לשבת- הקהל

ב"ה ממתק לשבת שובה פרשת וילך תשע"ו בראש השנה ישבנו על הספות בבית חב"ד והתפתח דיון מעניין, "איך זה שעם כל הישראלים שאנו פוגשים בטיול אנחנו מרגישים משפחה ומאד נחמד לנו לשבת איתם ביחד? וגם, מה מושך את כל המטיילים לבוא לשמוע קידוש ולהתחבר יותר לרוחניות?" היו שטענו בתוקף שזה רק בגלל שאנחנו בטיול והכל נחמד ונעים ואנחנו לא באמת "עצמנו", אבל מיד כשחוזרים לארץ מתגלה המצב הטבעי שלנו, והיו שאמרו בדיוק ההיפך, שבארץ אנחנו מושפעים מהפוליטיקה, מהלחצים, ומעומס העבודה, אבל דווקא בטיול מתגלה ה"אני האמיתי" שלנו, החיבור בינינו כעם אחד, וגם החיבור עם הנשמה שלנו, בסופו של הדיון כולם השתכנעו שאכן כאן בטיול זה באמת אנחנו, והלוואי שנצליח גם בארץ להישאר עם ההרגשה הזו, אמרתי להם, שלא מפתיע שהם בחרו במסקנה…

להמשך קריאה

וילך ויקהל

חיזוק דת האמת – מגוף מצות הקהל בפרשתנו וילך כתוב "הקהל את העם גו' למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את ה"א ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת" (לא, יב). והנה, בנוגע למצות הקהל כתב הרמב"ם: "וגרים שאינן מכירין חייבין להכין לבם ולהקשיב אזנם לשמוע באימה ויראה וגילה ברעדה כיום שניתנה בו בסיני. אפילו חכמים גדולים שיודעים כל התורה כולה חייבין לשמוע בכוונה גדולה יתירה. ומי שאינו יכול לשמוע מכוין לבו לקריאה זו שלא קבעה הכתוב אלא לחזק דת האמת ויראה עצמו כאילו עתה נצטוה בה ומפי הגבורה שומעה שהמלך שליח הוא להשמיע דברי הא-ל" (הל' חגיגה פ"ג ה"ו). ולכאורה צריך להבין במה שהאריך כל כך בטעם מצוה זו "שלא קבעה הכתוב אלא לחזק דת האמת ויראה עצמו כאילו עתה נצטוה בה…

להמשך קריאה

וילך חיים הבר

טור לפרשת  וילך פרשת השבוע ושבוע הספר היהודי חידה: מהי המצוה היקרה ביותר בתורה? רמז: זה עולה יותר מאתרוג מהודר, ואפילו יקר יותר מתפילין. תשובה: מצוות כתיבת ספר תורה. בפרשת וילך נאמר: "ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל". מכך למדו חכמים כי כל אחד ואחד מצווה לכתוב לעצמו ספר תורה.ספר תורה אם תערכו סקר קצר, תגלו כי רוב היהודים סביבכם עדיין לא קיימו את המצוה הזו (וכנראה שגם אתם לא...). בודדים ממש זוכים להכניס ספר תורה. איך יתכן שאנחנו מפספסים מצוה כה חשובה? היה ניתן לחשוב כי פשוט קשה לקיים את המצוה בשל עלותה הגבוהה. אך זה לא הכול. הבה ונחשוב מדוע באמת נדרש יהודי לכתוב ספר תורה? לא בשביל לשים אותו בארון, אלא כדי שיוכל ללמוד ממנו. מהות…

להמשך קריאה

ניצבים- ממתק לשבת – חליל

ב"ה ממתק לשבת פרשת נצבים תשע"ה בכפר קטן ליד העיר מז'יבוז' היה חי רועה צאן צעיר, שנה אחת בימים שלפני יום הכיפורים התעורר בו הניצוץ היהודי והוא החליט ללכת להתפלל ביום כיפור, הוא הגיע לבית הכנסת של הבעל שם טוב, המוני יהודים נאספו להתפלל ביחד עם הצדיק, התפילה מתחילה וכולם רואים שהבעל שם טוב מתפלל השנה בדבקות עצומה, יותר מכל שנה, דביקותו של הבעל שם טוב סוחפת את כל הקהל וכולם מתפללים בהתרגשות גדולה, גם רועה הצאן נסחף בהתרגשות של כולם, הוא מרים את עיניו לשמים ואומר "ריבונו של עולם, אני לא יודע להתפלל, אבל אני יודע לנגן מאוד יפה בחליל אנגן בחליל שלי לכבודך, אנא קבל את תפילתי בדרך זו", הוא לוקח את החליל ומתחיל לנגן ניגון רועים, כל המתפללים משתתקים…

להמשך קריאה

וידיאו 5 דקות- ניצבים

https://www.youtube.com/watch?v=9ezOlx7Zf3s פרשת ניצבים- למי יש קורות חיים מוצלחים? ואיך לשפר את הקורות חיים לשנה טובה ומתוקה. לגימת חסידות 2 עם הרב שרגא זלמנוב  

להמשך קריאה

כריתת ברית בראש השנה

ההכנה לכריתת ברית של ראש השנה בתחילת פרשתנו ניצבים כתוב "אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלקיכם ראשיכם גו' עד שואב מימיך. לעברך בברית ה' אלקיך גו'". ובספר לקוטי תורה (ריש פרשתנו) מביא כ"ק אדמו"ר הזקן נ"ע אשר "פרשה זו (נצבים) קורין לעולם קודם ראש השנה". וטעם הדבר, כי פרשת נצבים שייכת לראש השנה: כתוב "אתם נצבים היום" – ש"היום" מרמז על ראש השנה (פענח רזא סוף פרשתנו), שהוא "יומא דדינא רבא" (תרגום לאיוב ב, א). ובבוא "היום", יום ראש השנה, צריך להיות "אתם נצבים גו' כולכם" – שכל הנשמות כולם, מ"ראשיכם שבטיכם" ועד ל"שואב מימיך", צריכים להתייצב כולם יחדיו "לפני ה'" באופן של "כולכם". וממשיך בכתוב "לעברך בברית ה' אלקיך" – שענין זה היא הכנה לכריתת הברית שבין הקב"ה לישראל ביום…

להמשך קריאה
ומל ה' אלקיך את לבבך
ראיה רואים

ומל ה' אלקיך את לבבך

להכרית הקשר בין העין והלב בפרשתו ניצבים כתוב "ומל ה' אלקיך את לבבך (ל, ו). ולכאורה תמוה, הרי "מילה" היא בדרך כלל על "ערלה", וכן הוא גבי הלב, כמו שנאמר "ומלתם את ערלת לבבכם" (עקב י, טז), ואם כן, מהו שנאמר כאן "ומל גו' את לבבך", שימול הקב"ה את הלב עצמו? ויש לבאר בזה: לעיל נאמר "ושבת עד ה' אלקיך גו' בכל לבבך", ואם כן, ברור שכאשר שבו ישראל בכל לבבם כבר לא נמצא אצלם "ערלה" בלב, אלא שגם כאשר אין לאדם "ערלת הלב" עדיין יש מקום לחשש שיפנה הלב מאחרי ה'. והוא מה שנאמר "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם" ומפרש רש"י "העין רואה והלב חומד" (שלח טו, לט). והיינו, שאף אם אין ללב חמדה לדברים כאלו, הנה כאשר "העין רואה"…

להמשך קריאה

ניצבים פנינה יומית

"לחטוב" את ה"רבות מחשבות בלב איש" בפרשתנו  ניצבים כתוב "אתם נצבים גו' מחוטב עציך עד שואב מימך". ופירש רש"י "מלמד שבאו כנענים להתגייר בימי משה כו' ונתנם משה חוטבי עצים ושואבי מים". והנה, ידוע פתגם רבינו הזקן נ"ע (הובא בקובץ "היום יום" עמ'  פט), ש"עציך" הוא מלשון עצה, ומלמדנו הכתוב שצריך "לחטוב" ולהסיר את ה"עצות" ‑ "רבות מחשבות בלב איש"; ו"מימך" רומז על ה"מים המצמיחים כל מיני תענוג" (תניא פ"א), ועל האדם להיות "שואב מימך" ‑ "לשאוב" מתוכו ולבטל את התאוות לעניני גשמיות. ויש לומר שרש"י בפירושו כאן מרמז פרט נוסף בהוראה זו: עלול האדם לחשוב שכאשר הוא עוסק בתורה ובתפילה, אז ודאי שצריך הוא להיות עסוק כל כולו בעניני קדושה אלו, ואסור שיתערבו בהם ח"ו מחשבות אחרות ותאוות הגוף; אבל בשעה…

להמשך קריאה

פרשת ניצבים – מזון רוחני

פרשת השבוע נפתחת בפסוק: "אתם ניצבים היום כולכם לפני ה' אלוקיכם..לגו', מחוטב עציך עד שואב מימיך." (דברים כט', ט-י). פירש האדמו"ר הזקן: "חוטב עציך" – עציך מלשון 'עצה'. כלומר- יש לחטוב, לעקור את העצות הרעות.. 'רבות מחשבות בלב איש', אלו מחשבות של ספק וקירור בענייני קדושה. "שואב מימיך" – לשאוב את המים שמצמיחים כל מיני תענוג. זו היא ההתעסקות והרדיפה אחר תענוגות ותאוות הקשורים בחומר ובגשמיות. וזו הדרך להגיע לידי " ניצבים.. לפני ה' אלוקיכם", לפני- מלשון ליד ובסמוך. וכן לפני- מלשון פנימה, כלומר שהפנימיות הופכת לאלוקות! המשך שבוע נעים...! מוקדש לע"נ עדי חיה בת שרה ע"ה.

להמשך קריאה

חיים הבר לראש השנה

טור לפרשת נצבים-וילך, לקראת ראש השנה כותרת: איך עושים שנה טובה? בימים אלו מאחלים הכול זה לזה 'שנה טובה ומתוקה'. גלויות ברכה עוברות מיד ליד, ולחלקם אף מצורפת צנצנת דבש קטנטנה, לקראת התחלת השנה החדשה. זה הזמן לבדוק מדוע חוגגים את ראש השנה דווקא בתאריך א' בתשרי. עיון קצר במחזור מגלה כי ראש השנה הוא יום בריאת העולם, כפי שאנו אומרים בתפילת מוסף "זה היום תחילת מעשיך". אולם עיון מעמיק במקורות מלמד כי היום הראשון לבריאה היה כמה ימים קודם לכן, בתאריך כ"ה באלול. במשך חמישה ימים נברא עולם ומלואו, וביום השישי לבריאה – א' תשרי – נברא אדם הראשון. מדוע אפוא נקבע ראש השנה ביום האחרון לבריאה, וכיצד אפשר להגדיר אותו בתור "תחילת מעשיך"? המדרש מספר כי ביום השישי, מיד לאחר…

להמשך קריאה

פרשת ניצבים – הרב חיים הבר

טור לפרשת נצבים-כותרת: זה לא בשמים יצא לי לשוחח עם אדם שחנותו פתוחה בשבת, ודיברתי על ליבו על חשיבות שמירת השבת. בתגובה, אמר את המשפט הבא: "גם אני הייתי רוצה לסגור את החנות בשבת, אבל זה פשוט בלתי אפשרי מבחינה כלכלית". טענות דומות, על קשיים בשמירת מצוות, נשמעות מידי פעם, מה שמעלה את השאלה: אולי התורה דורשת מאתנו יותר ממה שאנו מסוגלים? בדיוק את הטענה הזו, שוללת התורה בפרשת נצבים: "כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום – לא נפלאת היא ממך, ולא רחוקה היא, לא בשמים היא... כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו". ואכן, ההלכה 'לוקחת בחשבון' את הנסיבות המורכבות של החיים. כפי שניתן ללמוד מהסיפור הבא: התלמוד מספר על מחלוקת חריפה שהתעוררה בבית המדרש בין רבי אליעזר לרוב…

להמשך קריאה
כי תבוא- ערבות הדדית
אהבת ישראל כך אמר להם הקב"ה לישראל: בני, מה אני מבקש מכם, אלא שתהיו אוהבים זה את זה ומכבדים זה את זה.

כי תבוא- ערבות הדדית

ב"ה ממתק לשבת פרשת כי תבוא תשע"ה ישבתי פעם במשרדו של מפקד תחנת המשטרה ברחוב הקאוסן בבנגקוק כדי לנסות לעזור לבחור ישראלי שנעקץ על ידי חנות תכשיטים בבנגקוק, מכרו לו תכשיטים מאוד זולים במחיר של אלפי דולרים, בעודנו יושבים שם נכנסו שני אמריקאים בליווי מקומית עם אותה בעיה בדיוק, הבחורה שאלה מי אני ואמרתי שאני מנהל מרכז יהודי שעוזר למטיילים היהודים כאן, היא פנתה לאמריקאים ואמרה להם "אתם צריכים לדאוג שגם האמריקאים ייפתחו כזה בית שעוזר למטיילים" המפקד התחיל לצחוק ואמר לה "את לא מבינה, זה לא משהו שמדינות מקימות, זה העם שלהם, אצלם העזרה ההדדית היא בגנים, כשנעצר ישראלי מיד מגיעים אלי 20 ישראלים לשאול כמה אפשר לשלם בשביל לשחרר אותו, לעומת זה כשייעצר בחור אמריקאי ואני מציג לאמריקאי אחר את…

להמשך קריאה

כי תבוא ותשוקה לאלוקות

"הרג" התאוות "וכליון" הנפש לחצרות ה' בסיום התוכחה שבפרשתנו  כי תבוא נאמר "והשיבך ה' מצרים באניות גו' והתמכרתם שם לאויביך לעבדים ולשפחות ואין קונה". ובפירוש "ואין קונה" כתב רש"י "כי יגזרו עליך הרג וכליון". ויש לבאר תוכן הפנימי בענין זה שלא רק שאין זה קללה, אלא מעלה היא: הכוונה שבתוכחה היא שע"י זה יבואו ישראל למעלת התשובה, כמ"ש "והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה גו' והשבות אל לבבך גו' ושבת עד ה' אלוקיך גו'" (נצבים ל, א-ב). ובתיבות אלו שבכתוב ובפירוש רש"י מבואר ה"ברכה" והדרגא נעלית המושגת על ידי עבודת התשובה. דהנה, מבואר בספרים (ראה תניא פ"ז – והציטוטים דלקמן הם משם, ובכ"מ) אשר הצימאון והתשוקה אל השי"ת היא חזקה ביותר אצל הבעל תשובה, יתר על אשר הצדיק תאב…

להמשך קריאה

tzvika770

https://www.youtube.com/watch?v=so_sGHeS8As&feature=youtu.be לגימת חסידות 2 עם הרב שרגא זלמנוב על פרשת כי תבוא

להמשך קריאה

כי תבוא – מעלת התשובה

"תפארתם" של בעלי תשובה בפרשתנו כי תבוא כתוב "את ה' האמרת היום להיות לך לאלקים גו' וה' האמירך היום להיות לו לעם סגולה" (כו, יז-יח), ומפרש רש"י ש"האמרת והאמירך" – "הוא לשון הפרשה והבדלה, הבדלתו לך מאלקי הנכר כו'. הוא לשון תפארת כמו יתאמרו כל פועלי און". ויש לבאר דברי רש"י שבהם מרומזים גודל מעלת התשובה: בכתוב זה מבואר מעלת ישראל על אומות העולם בזה שה' הוא אלקיו, והם "עם סגולה". ובמעלתם זו של ישראל ישנם שני אופנים. ישנם כאלו שאין להם שייכות וקרבה כלל ל"אלקי הנכר", כי דבוקים הם תמיד בהשי"ת, ועוסקים רק בתורה ובמצוות. וישנם כאלו שנכשלו רחמנא-ליצלן בעבירות, והייתה להם קרבה ל"אלקי הנכר", ומכל-מקום נכללים ב"האמרת והאמירך", כי בכוחם לעשות תשובה, ואז לא רק שפוסקת שייכותם ל"אלקי הנכר" אלא…

להמשך קריאה

כי תבוא – חסידות למתקדמים

על מי נאמר "להתפאר"? בהפטרת פרשתנו כי תבוא אומרים "ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ נצר מטעי מעשה ידי להתפאר". ומכתוב זה למדו חז"ל במסכת סנהדרין "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא שנאמר ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ נצר מטעי מעשה ידי להתפאר" (ריש פרק חלק). ולכאורה תמוה, הרי הראיה מהכתוב ש"כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא" הוא רק מתחילתו, שנאמר בה "ועמך כולם צדיקים, לעולם ירשו ארץ", ואם כן מדוע מביא התנא גם את סיום הכתוב "נצר מטעי מעשי ידי להתפאר"? ויש לומר הביאור בזה: ירושה - "ירשו ארץ" היא דבר שאינו תלוי במצב היורש, וכלשון המשנה שאפילו "תינוק בן אחד" - "נוחל ומנחיל" (נדה פ"ג מ"ה), וכמבואר בספר התניא שירושה היא ש"נפלה לו הון עתק שלא עמל…

להמשך קריאה

פרשת כי תבוא הפנינה היומית

הברכה  ב"והתמכרתם שם לאויביך" בסיום התוכחה שבפרשתנו נאמר "והשיבך ה' מצרים גו' והתמכרתם שם לאויביך גו'". ויש לפרש תוכן הפנימי שבכתוב זה שהוא ברכה: הכוונה שבתוכחה היא שע"י זה יבואו ישראל למעלת התשובה, כמ"ש "והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה גו' ושבת עד ה' אלוקיך גו'" (נצבים ל, א-ב). ומעלת התשובה היא ש"גדולה תשובה שזדונות נעשו לו כזכיות" (יומא פו, ב), שעל ידי התשובה ניתוסף סוג מיוחד בזכיות שאפילו צדיק גמור אינו מגיע לזה על ידי עבודתו. והנה, מבואר בספרים (ראה תניא פ"ז-ח, פל"ז (מח, ב), ובכ"מ) שבדברים הגשמיים שבעולם יש בהם "ניצוצות" של קדושה ש"נפלו" שם וממתינים לגאולתם, והאדם על ידי עבודתו "מעלה" הוא את הניצוצות מגלותם למקורם ושרשם. העלאת הניצוצות אפשרית רק בניצוצות שנפלו ונמצאים בדברים המותרים,…

להמשך קריאה
כי תבוא ותחיית המתים
לכל יהודי מגיע שכר גדול על פי דין מגיע לכל יהודי שכר גדול מיד ה' המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה עבור פעולותיו בקיום תורה ומצוות, שכן יהודים מלאים מצוות כרימון (התוועדויות תשמ"ה ח"ג).

כי תבוא ותחיית המתים

כל ישראל צדיקים הם  בהפטרת פרשתנו כי תבוא  אומרים "ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ נצר מטעי מעשה ידי להתפאר". ומכתוב זה למדו חז"ל במסכת סנהדרין "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא שנאמר ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ נצר מטעי מעשה ידי להתפאר" (ריש פרק חלק). ופירשו המפרשים, ש"עולם הבא" במשנה זו הוא זמן תחיית המתים (ראה רע"ב סנהדרין שם, מדרש שמואל בתחילתו ועוד), ועל כך אמרו חז"ל ש"כל ישראל" בלי הבדל כלל, יחזרו לחיים, ויהי' "להם חלק" בענין זה. ולכאורה צריך ביאור, מדוע כדי לזכות לגן עדן ישנם כמה תנאים, וחילוקים בין איש לרעהו, אך על תחיית המתים מצינו ש"כל ישראל" יזכו לזה? ויש לומר הביאור בזה: מבואר בספרי חסידות שהשכר דג"ע הוא על עסק התורה, והשכר דתחיית המתים…

להמשך קריאה

כי תצא ותלית אותו על עץ

איך אפשר לתלות "דיוקנו של מלך"? בפרשתנו כי תצא כתוב "וכי יהי' באיש חטא משפט מות והומת, ותלית אותו על עץ. לא תלין נבלתו על העץ גו' כי קללת אלקים תלוי (כא, כב-כג). ומפרש רש"י "קללת אלקים תלוי – זלזולו של מלך הוא, שאדם עשוי בדמות דיוקנו". ולכאורה תמוה, הרי באם יש בתליית אדם "זלזולו של מלך" ו"קללת אלקים", מדוע צריך לתלותו על עץ כל עיקר, הרי אסור לזלזל במלך אפילו לרגע אחד! ויש לומר הביאור בזה, בהקדים ביאור סיבת "תליה" זו: מיתה בכלל הרי היא כפרה על כל העוונות, וכמו שהיו הרוגי בית דין מתוודים ש"תהא מיתתי כפרה על כל עוונותי" (סנהדרין מג, ב). אך לפעמים גם לאחר המיתה, הנה מצד חומר העוון צריכים גם לדברים אחרים כדי שתושלם הכפרה. והנה,…

להמשך קריאה

כי תבוא – פנינה יומית

השכר לקירוב יהודים: קירוב עוד יהודים! בתחילת פרשתנו כי תבוא מדובר אודות מצות ביכורים. ויש לבאר ההוראה ממצוה זו בעבודת האדם לקונו: עם ישראל נקרא "כרם ה'" (ישעיה ה, ז). ובאילני הכרם ישנם שרשים ענפים ופירות. שרשים הם האבות, הענפים הם ראשי המטות, והפירות הם הנוער, בדוגמת פירות הכרם הנולדים וגדלים באילנות. והקב"ה נכנס לכרם עם ישראל, וכמו שנאמר "באתי לגני אחותי כלה", ורואה פרי שבכרה, היינו, ילד או ילדה שנכנסו לגיל מצוות, או אחד מישראל שנתוודע מעניני התורה ומצוותיה שלא ידע עליהם עד עתה מפני סיבות שונות. מצווה הקב"ה ואומר שיביאו "פרי זה" לביכורים. היינו, שיחנכו אותו לעניני תורה ומצוות. אמנם, לא די בזה שיתחילו לחנכו ואחר כך יעזבו אותו לנפשו, או שימסרו את חינוכו למישהו אחר, אלא "המתחיל במצווה אומרים…

להמשך קריאה

כי תבוא עפ"י הרב חיים הבר

טור לפרשת כי תבוא כותרת: חנוך לנער על פי דרכו מהרגע שנכנסו לחדר האחות, לא הפסיקה דיני לצרוח בהיסטוריה. אמא ליטפה אותה ביד אוהבת וניסתה להרגיע, אך ללא הועיל. אמא ריחמה על דיני כל כך, עד שבסוף ויתרה על החיסון... על פניו, נוכל לתת לאמא את המקום הראשון בתחרות 'האמא האוהבת'. אולם כל בר-דעת מבין כי התנהגות כזאת אינה לטובתו של הילד ופוגעת בו במוקדם או במאוחר. תקופתנו מאופיינת באיבוד הסמכות ההורית. הורים מעדיפים לוותר לילדים, לתת להם לעשות מה שהם רוצים, מבלי להתערב ולהציב גבולות. למרבה הפלא, מחקרים מראים כי ילדים שגדלו בלי גבולות, מגלים חוסר ביטחון עצמי ונוטים לאלימות יתר. מסתבר אפוא כי לא תמיד מה שמשדר אהבה ורחמנות הוא אכן לטובת הילד. מצד שני גם הגישה ההפוכה, של חינוך תקיף…

להמשך קריאה

כי תצא? כי תבוא!

בכל שבת קוראים בתורה בתפילת שחרית את פרשת השבוע שחלף, ובמנחה מתחילים לקרוא בפרשת השבוע הנכנס. אתמול בשחרית קראנו את פרשת "כי תצא" ובמנחה התחלנו לקרוא בפרשת "כי תבוא". משמות הפרשות ניתן לראות כי שבת זו מחברת שתי פרשיות הופכיות ומנוגדות זו לזו בתכלית יחד: "כי תצא למלחמה על אויביך..." (מצב של העדר מנוחה והתיישבות) לעומת "כי תבוא אל הארץ.. וירשת וישבת בה" (מצב של שלום ומנוחה). מה הוא הלימוד מחיבור שתי פרשיות הופכיות אלו בעבודת ה' הפרטית שלנו? היציאה ל"מלחמה" של כל אחד מאיתנו, שהיא כללות העבודה של הנשמה בירידתה לעולם, צריכה להיעשות מתוך הידיעה וההכרה של "כי תבוא אל הארץ" – כלומר הכרה מראש בשכר המובטח לנו, וההבנה שבעצם אין מציאות ממשית לרע בעולם! מתוך הכרה ומודעות זו נעשית העבודה…

להמשך קריאה

פרשת "כי תבוא" מזון רוחני

פרשת "כי תבוא" "והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלוקיך נותן לך וגו', ולקחת מראשית כל פרי האדמה..והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלוקיך לשכן שמו שם" (דברים כו, א,ב). פרשת השבוע נפתחת במצוות הביכורים. מצווה זו מבטאת את כללות עבודת האדם בעולם: בראש ובראשונה יודע יהודי כי השפע שמניבה לו האדמה מגיע מהקב"ה – "אשר ה' אלוקיך נותן לך". תפקידו של האדם הוא – "תבוא אל הארץ" – לקלוט ולקבל את השפע האלוקי, ואחר כך לעשות ממנו 'ביכורים' לה'. כלומר – לקחת את המציאות התחתונה, 'ארץ', ולהעלות אותה לפסגת הקדושה: 'ביכורים'. המשך שבוע מניב הרבה פירות... וביכורים! מוקדש לע"נ עדי חיה בת שרה ע"ה.

להמשך קריאה

כי תצא- שילוח הקן

ב"ה ממתק לשבת פרשת כי תצא תשע״ה רב חבדניק צעיר נסע פעם מקנדה לניו יורק נסיעת לילה אחרי חתונה, אחרי כמה שעות נהיגה הרגיש שהוא מאוד עייף וחייב לעצור לנוח, ירד מהכביש המהיר והחל לחפש מלון, הוא נוסע ונוסע ואין שום מלון באופק, רק אחרי כחצי שעה נסיעה מצא סוף סוף מלון דרכים קטן, הוא נכנס אך הפקידה אומרת לו "אני מצטערת אין לנו חדרים פנויים", שואל אותה הרב "תגידי לי היכן יש מלון נוסף כי אני ממש לא מסוגל לנהוג יותר, אני חייב לישון כמה שעות", עונה לו הפקידה "האמת היא שבכל האזור אין שום מלונות אבל ישנו בית אבות כמה קילומטרים מכאן וכשיש להם חדר פנוי הם משכירים" הגיע הרב לאותו בית אבות, הבחור הנחמד בקבלה אמר לו שבדיוק התפנה…

להמשך קריאה

כי תצא גאווה

פועל על הזולת? אל תתגאה! בפרשתנו כי תצא כתוב "כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך גו' כי יפול הנופל ממנו". וכתוב בשל"ה הקדוש (סוף פרשתנו) "מצאתי כתוב: רמז גג הוא גבוה. ורומז שיעשה האדם גבול לגאוה". ועל פי זה יש לפרש דברי הכתוב: "כי תבנה בית חדש" ‑ כאשר יהודי עוסק בקירוב בני ישראל לאביהם שבשמים, ובונה "בית" להקב"ה, סביבה שתהיה חדורה ביהדות ‑ "ועשית מעקה לגגך", עליו להיזהר מגאוה. כי באם יתגאה - אין זה רק חסרון בעבודתו שלו, אלא הגאווה יכולה לגרום לנפילה אצל השני עליו הוא רוצה להשפיע ולקרב. כי, כאשר משפיע על השני בדברים היוצאים מן הלב, ובלי פניות, אז הדברים יכנסו אל לב השני ויפעלו פעולתם. אך באם מעורבים בדבריו ישות וגאוה, הנה לא רק שזה…

להמשך קריאה

כי תצא פנינה יומית

"מעקה" ל"שמינית שבשמינית"? בפרשתנו כי תצא כתוב "כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך" (כב, ח). ומובא בספרי "בית לרבות היכל". ויש לבאר ענין זה בעבודת האדם לקונו: מובא בשל"ה הקדוש (סוף פרשתנו): "ועשית מעקה לגגך ‑ מצאתי כתוב: רמז גג הוא גבוה. ורומז שיעשה גבול לגאוה. ואם לאו ‑ משם תהיה נפילתו, כי יפול הנופל ממנו לפני שבר גאון". יכול אדם לחשוב, שרק במילי דעלמא ובדברי הרשות צריך לעשות "מעקה" ולשמור על מדת הגאוה, אבל בעבודת השי"ת הרי מקרא מלא דבר הכתוב (דברי הימים ב יז, ו) "ויגבה לבו בדרכי ה'", ואמרו חז"ל (סוטה ה, א): "תלמיד חכם צריך שיהא בו שמינית שבשמינית", ונמצא שלעניני קדושה ‑ מדת ההגבהה והגאוה דבר טוב הוא. ועל זה אמרו חז"ל "בית לרבות היכל" שאפילו גג ההיכל…

להמשך קריאה
כי תצא-נישואין-מעקה
צילום http://www.photo-flare.com/ Wedding Photographers in Manhattan, NY

כי תצא-נישואין-מעקה

מה צריך אדם לעשות בהתחלת חיי נישואין? בפרשתו: "כי-תצא"כתוב "כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך גו' כי יפול הנופל ממנו" (כב, ח). ויש לבאר כתוב זה בעבודת האדם לקונו: אמרו חז"ל "ביתו זו אשתו" (משנה ריש יומא). ואם-כן "כי תבנה בית חדש" רומז על התחלת חיי הנישואין שאז בונה האדם "בית חדש". עלול האדם לחשוב שמכיון שלחתן מוחלין לו על כל עוונותיו (ירושלמי בכורים פ"ג ה"ג, ועוד) אינו צריך לקבל על עצמו גדרים וסייגים נוספים, כי הרי כל עניניו הלא טובים כבר נמחקו לגמרי! על כך מזהיר הכתוב שאדרבה, בזמן כזה, לא רק שיש לשמור על כל הגדרים והסייגים שהיה נזהר בהם עד אז, אלא כאשר "תבנה בית חדש" - עליו לקבל על עצמו סייגים נוספים - "ועשית מעקה", ויש להגדיר…

להמשך קריאה

כי תצא חב"ד

להקים את הנופל בדרך בפרשתנו כי תצא כתוב "לא תראה את חמור אחיך או שורו נופלים בדרך והתעלמת מהם הקם תקים עמו" (כב, ד), ומפרש בספרי "נופלים בדרך – ולא ברפת. מכאן אמרו מצאו ברפת אין חייב בה, ברשות הרבים חייב בה". ויש לבאר זה בעבודת האדם לקונו: רשות היחיד רומז על רשותו של הקב"ה, שהוא "יחידו של עולם", ורשות הרבים רומז על מקום "המלא קליפות וסטרא אחרא" (תניא פל"ג). ו"דרך" – היא ממוצע בין רשות היחיד לרשות הרבים. והנה "עיר פרא אדם יולד" (איוב יא, יב). וכאשר רואים איש שהוא בבחינת "עיר פרא", ובלשון הכתוב כאן "שור או חמור", והוא "נופל" ממדריגתו ואינו נמצא ברשות היחיד, אלא ב"דרך", או יתירה מזו, שנפל ל"רשות הרבים", יכול אדם לחשוב, הרי הוא נמצא במדריגה נעלית יותר,…

להמשך קריאה

פרשת כי תצא פנינה יומית

להציל את ה"שבוי"  בתחילת פרשתנו "כי תצא" כתוב "כי תצא למלחמה על אויביך ונתנו ה' אלקיך בידיך ושבית שביו". ויש לבאר כתוב זה בעבודת האדם לקונו: כי תצא למלחמה על אויביך – "אויביך" לשון רבים, מורה על שני אויבים. האויב בעניני הגוף, והאויב בעניני הנשמה שהוא היצר הרע. ואם-כן, ב"כי תצא למלחמה" מדובר גם על מלחמת היצר. ואומר הכתוב שגם בעת היציאה למלחמה, עוד לפני עריכת המלחמה בפועל, צריכה היציאה להיות באופן של "על אויביך", ויש להרגיש עליונות על ה"אויבים", כי יודעים אשר "ה' אלקיכם ההולך לפניכם". ונתנו ה' אלקיך בידיך ושבית שביו – כאשר היציאה היא באופן כזה, אזי לא רק שנותן ה' את היצר הרע "בידיך", אלא עוד זאת שגם מה שהי' כבר בשבי ניצל מידם. וענין זה הוא בכמה…

להמשך קריאה

אהבת ישראל זה שער הכניסה לתפילה

שער הכניסה בכמה סידורים נאמר: "נכון לומר קודם התפילה הריני מקבל עלי מצוות עשה של ואהבת לרעך כמוך", שכן מצוות אהבת-ישראל היא שער הכניסה לבוא ולעמוד לפני ה' להתפלל. פרפראות לתורה https://www.youtube.com/watch?v=RR2nmxZGqOk  

להמשך קריאה

אסור להתעלם מהצרכים הגשמיים של בני ישראל

"הקם תקים עמו" התורה אומרת (דברים כד,ד): "לא תראה את חמור אחיך או שורו נופלים והתעלמת מהם הקם תקים עמו". יש לפרש זאת כך: אסור לך להתעלם מהצרכים הגשמיים של בני-ישראל - מחמורם ושורם. עליך לשים את ליבך עליהם, ובכך "הקם תקים עמו" - גם לך תהיה תקומה ותתעלה על-ידי כך. תפארת שלמה-

להמשך קריאה
טור לפרשת כי תצא
"טבילה", היא אותיות "ביטול"

טור לפרשת כי תצא

טור לפרשת כי תצא כותרת: האם הכול אינטרסים? כאשר אדם הולך לעולמו, שואלים כולם ממה הוא נפטר – האם הוא סבל ממחלה קשה או שקפצה עליו הזקנה? התורה מלמדת כי השאלה האמיתית נמצאת במישור הרוחני: למה הוא נפטר – מאיזו סיבה החליט ה' לקחת את נשמתו? הגורם הראשוני למוות הוא חטא עץ הדעת. אדם הראשון היה אמור לחיות לנצח, ואכילתו מן העץ הביאה את המוות לכל הדורות עד ימינו. בתלמוד אף מסופר על ארבעה צדיקים שמתו בגלל "עטיו של נחש". כלומר, הם עצמם לא חטאו מעולם, והסיבה שמתו הייתה רק בגלל שאדם הראשון אכל מעץ הדעת. השאלה היא, הרי בפרשת השבוע נאמר מפורשות "לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות, איש בחטאו יומתו". איך יתכן שאדם ימות רק בגלל…

להמשך קריאה

פרשת כי תצא מזון רוחני

יוצאים למלחמה פרשתנו מתחילה בפסוק: "כי תצא למלחמה על אויביך ונתנו ה' אלקיך בידך ושבית שביו".(דברים לה, ב). תוכן הדבר ברוחניות  - הוא: "אויביך" הם הגוף והנפש הבהמית – כפי שמפרש אדמו"ר הזקן בליקוטי תורה –  "שהרי הם האויבים האמיתיים של האדם, ויש לצאת למלחמה עליהם". נכון, אמנם, שאין הכוונה לשבור אותם, כי אם "לבררם", אך בכל זאת כרוך הדבר במלחמה, שכן אין הם נותנים לבררם, וזו מלחמה קשה. אומרת התורה: כי תצא למלחמה,  יש רק לצאת למלחמה, ואז ישנה ההבטחה: "ונתנו ה' אלקיך בידך" – אתה תנצח אותו ולא להיפך, ח"ו, ויתרה מזו יתוסף לך, "ושבית שביו" – אלו ניצוצות הקדושה שבדברים הגשמיים. שבוע טוב וכתיבה וחתימה טובה לניצחון ושלום על כל אויבנו.

להמשך קריאה

פרשת שופטים עגלה ערופה

מי צריך להתעסק עם ה"נופלים"? בפרשתנו שופטים מובא ענין עגלה ערופה. ויש לבאר ענין זה בעבודת האדם לקונו: "כי ימצא גו' נופל בשדה" – כאשר מוצאים איש אשר ר"ל "נופל" במעמד ומצב ירוד בעבודת ה', והוא נמצא "בשדה" – מקום "עשו . . איש שדה", ולא בסביבה של תורה ומצוה, שהוא מקום "ישוב" - מקום בו יושב ושוכן "אדם העליון", הי' מקום לחשוב שאין זה תפקידנו להתעסק אתו, שהרי זהו אשמת ה"נופל", כי עליו הי' להימצא בסביבה של תורה ויראת שמים, ואזי לא הי' "נופל". וע"ז באה ההוראה מעגלה ערופה, שההתעסקות עם ה"נופל" אינו רק מתפקידי "תושבי העיר" אלא גם ל"זקני העיר", ועד ל"סנהדרי גדולה", כמו שהביא רש"י על הכתוב "ויצאו זקניך ושופטיך" (כא, ב) ופירש "מיוחדים שבזקניך אלו סנהדרין גדולה". דלמרות…

להמשך קריאה

אם מצאתם אי דיוקים בכתבה או שחסר מידע או בא לכם להוסיף לכתבה אנא כתבו לנו בתגובות