דברי תורה קצרים לפרשת במדבר,ראש חודש סיוון לקראת שבועות – כאיש אחד בלב אחד

ממתק לשבת פרשת במדבר תשע"ז - למה הקב"ה סופר את עם ישראל? אשה מבוגרת המתינה בתור לקבלת דולר לצדקה ולברכה מהרבי מליובאוויטש, כל יום ראשון היה הרבי עומד ומחלק דולרים לאלפי אנשים וכמובן שהתור היה ארוך, כשהגיעה תורה פנתה אל הרבי בשאלה "רבי, איך יש לך כח לעמוד כל כך הרבה שעות על הרגליים, אני עמדתי בתור שעתיים ואני כבר בלי כוחות ואתה כבר עומד הרבה שעות ולא מתעייף?" ענה לה הרבה "כשסופרים יהלומים לא מתעייפים" האמת שמי שילך לבורסת היהלומים יוכל לראות הרבה אנשים שתפקידם לספור יהלומים והם כן עייפים אלא שכשהיהלומים שלך אתה לא מתעיף מלספור אותם והרבי הרגיש שכל יהודי הוא שלו ולכן לא התעייף. ספר במדבר אותו נתחיל לקרוא השבוע מתחיל בציווי של הקב"ה לספור את עם ישראל,…

להמשך קריאה

מתי אין להתווכח? | פרשת בלק פנינה יומית

בסוף פרשתנו בלק מסופר על מעשה זמרי וקנאות פנחס. ובנוגע לזה כתוב "והנה איש מבני ישראל בא ויקרא אל אחיו את המדינית לעיני משה" (כה, ו), ופירש רש"י "אמרו לו, משה, זו אסורה או מותרת, אם תאמר אסורה, בת יתרו מי התירה לך". והנה, על שאלה זו "בת יתרו מי התירה לך" לא מצינו שענה משה כלום, וגם פנחס, לא נכנס לשקו"ט עם זמרי, אלא קינא את קנאת ה', והרגו. ומזה יש ללמוד בעבודת האדם לקונו: כאשר מישהו שואל שאלה, יש לעיין היטב בכוונתו של השואל, שאם כוונתו לשם שמים, אזי אפילו ל"כסיל" יש לענות, כמ"ש "ענה כסיל כאולתו" (משלי כו, ה). אך אם כוונת השואל אינה לשם שמים, הרי אפילו אם שואל בדברי תורה, מ"מ אם כוונתו בזה היא להתיר מה…

להמשך קריאה

ממתק לשבת פרשת במדבר תשע״ו 2016

ב״ה ממתק לשבת פרשת במדבר תשע״ו בכפר קטן התגוררו שני ילדים שהיו חברים קרובים למרות הפרש הגילאים בניהם, הקטן היה בן 6 והגדול בן 10. יום אחד שיחקו הילדים בשדה ולא הבחינו שהם מתרחקים מאד מהכפר, לפתע נשמעה צעקה, החבר הצעיר רץ לעבר הקול וגילה את חברו הטוב יושב ובוכה בתחתית באר נטושה. החל החבר לצעוק לעזרה, אבל הכפר היה מרוחק מרחק שעה הליכה ממקום ישוב כלשהו, לא היה סיכוי שמישהו ישמע. הילד הגדול בתחתית הבאר קרא לחברו: ״אתה חייב לחפש ולמצוא חבל או משהו״. החל הצעיר לסרוק את השדה ואכן לאחר כמה דקות מצא חבל ישן! הוא זרק קצה אחד לבאר ואחרי שחברו אחז בחבל, משך בכל כוחו עד שחברו הטוב הצליח לצאת מהבאר. חזרו הילדים לביתם וסיפרו על האירוע המרגש…

להמשך קריאה

הכיסוי וההעלם כתנאי להתעלות | פרשת במדבר | פנינה יומית

בעת נסוע המחנה, מצווה התורה בפרשתנו  (במדבר ד, ה-ו) שצריך שיהיה הארון מכוסה, ולא בכיסוי אחד, כי אם בשלושה כיסויים זה על גבי זה: א) "והורידו את פרוכת המסך וכסו בה את ארון העדות". ב) "ונתנו עליו כסוי עור תחש". ג) "ופרשו בגד כליל תכלת". והנה, בהתבונן בפרטי ציווי זה במשמעותו הרוחנית, נמצא אשר הארון מורה על התורה הקדושה ועבודת האדם את קונו בלימוד התורה וקיום מצוותי', הכיסויים מורים על המניעות והעיכובים המסתירים ומפריעים לתורה ולעבודת השי"ת (ועיין במקור הדברים שנתבאר איך שפרטי כיסויי הארון מורים על מניעות שונים בעבודת ה'), ו"בנסוע המחנה" מורה על "נסיעה" ועלי' מדרגא לדרגא בעבודת ה'. ובדברים אלו טמונה הוראה עיקרית ועידוד נפלא לאדם העמל בעבודת הבורא: כאשר האדם מתבונן בכך שאור נשמתו מכוסה בשלשה כיסויים שונים,…

להמשך קריאה

המנין שפועל חשיבות | פרשת במדבר | פנינה יומית

בפרשתנו במדבר  מדובר אודות מנין בני ישראל. והנה, בענין הצורך למנות את בני ישראל אף שודאי מנינם ידוע הוא לפני המקום, כתוב בשל"ה (שמז, סע"א ואילך) שעל ידי הספירה נעשו ישראל "דבר שבמנין", ו"דבר שבמנין לא בטיל" (ביצה ג, ב). ולכאורה צריך ביאור, הרי ישנם דברים נוספים שמחמת חשיבותם אינם בטלים, כ'בריה' (חולין ק, א), 'בעל חיים' (זבחים עג, א) ועוד, ואם כן, מדוע הוצרכו למנין דוקא? ויש לומר הביאור בזה: בשאר דברים שאינם בטלים, הרי חשיבותם ניכרת בהם עצמם בגלוי, ולכך אינם בטלים. מה שאין כן עניין ה'מנין' הוא שגם דבר שכשלעצמו אין ניכרת בו חשיבותו, הרי כשמונים אותו הוא מקבל חשיבות ואינו בטל. וכך  הוא בבני ישראל: מנינם על ידי הקב"ה מגלה דרגא נעלית בעם ישראל, אשר גם כשבחיצוניותם לא…

להמשך קריאה

לגלות את נקודת היהדות החבויה – פרשת במדבר פנינה יומית

על מנין בני ישראל שבפרשתנו במדבר  כתב רש"י "מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה" (רש"י א, א). ולכאורה תמוה הדבר, הרי טעם הדבר שסופרים דברים החביבים הוא שמפני יוקרם רוצה האדם לדעת מנינם המדויק, אך הקב"ה ש"לפניו נגלו כל תעלומות" בוודאי יודע את מספרם המדויק של בני ישראל, ואם כן מדוע הרי הוא מונה אותם כל שעה? ויש לבאר בזה: חביבותם של ישראל לפני המקום, שמפני כן מונה אותם, אינה נובעת ממעלתם בעבודת השי"ת, שהרי יש בה בחינות ומדריגות שונות, ואין אחד דומה לחבירו בדרגתו. ומזה שבעת מנין בני ישראל לא היה חילוק בין איש לרעהו, וכולם ‑ מה"גדול שבגדולים" עד ה"פחות שבפחותים" ‑ נמנו בשווה, נמצא שחביבותם לפני המקום שלשמה נמנו היא הנקודה שבה שווים כל ישראל, ואין בזה חילוקים.…

להמשך קריאה

פרשת במדבר ושבועות בשלוש דקות

https://www.youtube.com/watch?v=WF8UlqkzGEI פרשת השבוע במדבר המצווה הראשונה בחומש במדבר היא לספור את בני-ישראל: "שאו את ראש כל עדת בני-ישראל". במניין אין מתחשבים בתכונתו ובמעלתו של כל פרט, וכל אחד שווה אחד. בפרשתנו, בציווי למנות את בני-ישראל, אין שום התייחסות לדרגתו ולכישרונותיו של כל אחד ואחד. אין שום חשיבות לאיכותם של האנשים המצטרפים למניין; ברגע שמתקבצים עשרה מישראל מתחוללת איכות אחרת - השכינה שורה עליהם ואפשר לומר דבר שבקדושה. כך גם בזימון הופכת הכמות לאיכות: בשלושה אפשר לזמן, בעשרה אומרים "נברך לאלוקינו" וכך הלאה. מכאן אפשר ללמוד הוראה, עד כמה יש לייקר את הכמות. עכשיו זו תקופה שבה הכמות חשובה יותר מן האיכות. כשיהודים רבים כל-כך משוועים להצלה רוחנית, יש להשתדל לזכות במצוות יהודים רבים ככל האפשר. הדגש הוא על הכמות דווקא, וככל שיותר…

להמשך קריאה

פרשת במדבר בשבוע של שבועות – על חברות

ממתק לפרשת במדבר וחג השבועות תשע"ה היו פעם שני חברים מאוד טובים שגרו בשכנות, יום אחד פרצה מלחמה ולאחריה סומן הגבול מחדש בין שני הבתים שלהם כך שאחד נשאר מצד זה והשני מצד שני, הגבול היה סגור ולא יכלו לעבור האחד לשני, כשגברו הגעגועים החליט אחד החברים לחצות את הגבול בהיחבא וללכת לבקר את חברו, הוא הגיע לבית החבר ושניהם התרגשו ושמחו מאוד, אך זמן קצר לאחר מכן, באו שוטרים, עצרו אותו והביאו אותו בפני המלך שגזר את דינו למוות, הוא התחנן על חייו אך כלום לא עזר, *** בצר לו פנה אל המלך בבקשה אחרונה שייתן לו לחזור לביתו רק כדי להיפרד מאשתו וילדיו, המלך חייך ואמר לו "אתה באמת חושב שאני טיפש, אם אתן לך לעבור את הגבול הרי לא…

להמשך קריאה

מדוע פרחה נשמתן בדיבור "לא יהיה לך"?

אמרו חז"ל (שבת פח, ב) שעל "כל דיבור ודיבור [מעשרת הדברות] שיצא מפי הקב"ה, יצתה נשמתן של ישראל כו', ומאחר שמדיבור ראשון יצתה נשמתן, דיבור שני היאך קיבלו? הוריד טל שעתיד להחיות בו מתים והחיה אותם". ויש לעיין בזה: הרי הסיבה ש"יצאה נשמתן" של ישראל היא מפני שגופם לא הי' יכול להכיל את גודל התענוג שבהתגלות דיבורו של הקב"ה, עד שכלתה נפשם. וא"כ, פעולת ה"טל תחי'" היא לתת כח בגופם שיוכלו להכיל תענוג זה. וכיון שגם לאחרי שהחי' אותם הטל בדיבור הראשון, "יצתה נשמתן" בדיבור שני, על-כרחך צריך לומר שהתגלות השכינה בדיבור השני היה בה תענוג גדול יותר מבדיבור הראשון, ולכן גם אחרי ה"טל תחי'" עדיין יצתה נשמתן כתוצאה מדיבור השני, ועד"ז צריך לומר בכל הדברות. ותמוה, איזה עילוי יש בדיבור השני…

להמשך קריאה
נצא אל ה'מדבר'
התורה ניתנה דווקא במדבר, לרמז שאדם ללא תורה נחשב כמדבר שאין בו כל עשב וצמח

נצא אל ה'מדבר'

את פרשת במדבר קוראים תמיד לפני חג השבועות, ומכאן שהיא בבחינת הכנה לקבלת התורה. 'מדבר'- מבטא לכאורה מצב בלתי רצוי, שהרי מדבר הוא מקום בלתי מיושב, שאינו מצמיח דבר. כך גם היהודי הניגש ללמוד תורה עליו לשים עצמו "כמדבר הפקר", לפנות לבו ולהסיח דעתו מכל ענייני העולם ולהרגיש כאילו אין לו מאומה מלבד התורה. מעובד מתוך "שולחן שבת", שיחות הרבי מליובאוויטש.

להמשך קריאה

אז יקום דבר – נצא אל 'המדבר

השבוע נקרא את פרשת במדבר, אותה קוראים תמיד לפני חג השבועות ומכאן שהיא בבחינת הכנה לקבלת התורה. 'מדבר'- מבטא לכאורה מצב בלתי רצוי, שהרי מדבר הוא מקום בלתי מיושב, שאינו מצמיח דבר. כך גם היהודי הניגש ללמוד תורה עליו לשים עצמו "כמדבר הפקר", לפנות לבו ולהסיח דעתו מכל ענייני העולם ולהרגיש כאילו אין לו מאומה מלבד התורה. מעובד מתוך "שולחן שבת", שיחות הרבי מליובאוויטש. שבוע טוב!

להמשך קריאה

פרשת במדבר ויום ירושלים

טור   לפרשת במדבר נקודה (יהודית) למחשבה ביום ראשון הקרוב כ"ג לעומר, כאשר נציין את יום שחרור ירושלים, נביט שוב בתמונה המרגשת של הצנחנים העומדים נפעמים מול הכותל המערבי. באותם ימים, כאשר התמונה פורסמה בארץ ובעולם, התנועה הקיבוצית היתה מופתעת מול התופעה. השאלה שהעסיקה אותם היתה: מה גרם לאותם צנחנים שגדלו בחינוך ללא כל זיקה דתית, להתרגש כל כך מול אבני הכותל? אולם, גם אנשי מקצוע ותיאוריות פסיכולוגיות לא סיפקו את המענה. מסתבר, שהתשובה לכך נמצאת בפרשת השבוע. בתחילת ספר במדבר אנו קוראים על מיפקד האוכלוסין שנערך לבני ישראל. לכאורה, הרי הקב"ה בוודאי יודע את מספרם של בני ישראל. אם כן, לשם מה הוא מבקש לספור אותם? איזו תועלת תצמח מפעולה זו? אלא, בספירה זו מבקש הקב"ה להדגיש את המכנה המשותף לכל בני…

להמשך קריאה

טור לפרשת במדבר – ראש חודש סיוון

כותרת: הכלה שותקת "הרי את מקודשת לי בטבעת זו, כדת משה וישראל", נשמע קולו הנרגש של החתן. שום תגובה לא נשמעת מצד הכלה. הכלה אינה מצהירה בחגיגיות "אהיה נאמנת לך כל חיי", וגם לא אומרת "אני מסכימה". ברגע המיוחד הזה, הכלה דווקא שותקת. יש רגעים שבהם כל מילה מיותרת. בשתיקה טמונה עוצמה גדולה יותר מאשר בכל מילה אחרת. רגע כזה התרחש השבוע לפני אלפי שנים, לקראת הנישואין של הקב"ה עם בני ישראל במתן תורה. בראש חודש סיון, הגיעו בני ישראל אל הר סיני. נוצרה אז אחדות מוחלטת בעם, ולאחר מחלוקות ומריבות – לפתע הם חשו "כאיש אחד בלב אחד". הפתגם העממי אומר "שני יהודים, שלוש דעות". בדרך כלל, היו ויהיו חילוקי דעות ומחלוקות. אחד חושב כך, שני חושב אחרת. היא רוצה משהו,…

להמשך קריאה