אופן נתינת הכח ממשה רבינו לקיום החוקים | פרשת חוקת | פנינה יומית

מצוות פרה אדומה נקראת על שמו של משה, וכפירוש רש"י על הפסוק "ויקחו אליך פרה אדומה גו'" – "ויקחו אליך, לעולם היא נקראת על שמך פרה שעשה משה במדבר". ענינה המיוחד של מצוה זו הוא היותה "חוקה", וכמפורש בכתוב "זאת חוקת התורה", שהיא ראש ועיקר לכל המצוות מסוג ה"חוקים" אשר טעם אין להם, ועושין אותן רק משום שכן ציווה הבורא ית"ש. ומה ייפלא איפה שנקראת מצוה זו על שמו של משה, שהוא הנותן כח ועוז לבני ישראל בקיום מצוות פרה אדומה, בשעה אשר משה עצמו לא הייתה לו שייכות לעבודת ה"חוקה" – קיום המצווה בלא ידיעת טעמה. שהלא אמר לו הקב"ה למשה (במדב"ר חוקת יט, ו) "לך אני מגלה טעם פרה אבל לאחר חוקה", והיינו שמשה זכה להבין ולהשיג טעם מצות פרה,…

להמשך קריאה

פנינה יומית | פרשת שלח | זכותן ו"גנותן של ישראל"

בפרשתנו "שלח" מובא סיפור מקושש העצים "ויהיו בני ישראל במדבר וימצאו איש מקושש עצים ביום השבת" (טו, לב), ומפרש רש"י "בגנותן של ישראל דבר הכתוב שלא שמרו אלא שבת ראשונה ובשני' בא זה וחללה". ויש ללמוד מזה הוראה נפלאה בעבודת האדם לקונו: הרי בזמן ההוא היו ריבוי אנשים בבני ישראל, ועד למשה ואהרן עם שבעים הזקנים וכו', ומכל מקום חילול השבת שנעשה על ידי אדם אחד בלבד נחשב ל"גנותן של ישראל" כולם! והטעם לזה הוא כי תפקידם של כל אחד מישראל הוא לוודאות שלא יהי' יהודי שיכול לבוא לידי דבר בלתי רצוי, ולכן חטא של יהודי אחד בלבד נחשב ל"גנותן של ישראל", כל העם כולו, כי מזה ראי' שלא פעלו מספיק בדבר זה. ואם במדת פורעניות הדברים אמורים, הנה כל שכן וקל…

להמשך קריאה

מדוע התפלל משה על יהושע בלבד? | חטא המרגלים | פנינה יומית פרשת שלח

בפרשתנו שלח מסופר שקודם שילוח המרגלים לארץ ישראל "ויקרא משה להושע בן נון יהושע" (יג, טז). ומפרש רש"י "התפלל עליו י-ה יושיעך מעצת מרגלים". ולכאורה צריך ביאור: הרי 'באותה שעה כשרים היו' (רש"י שם, ג), וכמובן בפשטות, באם לא היו כשרים לא הי' משה שולחם, ואם כן, מדוע הוצרך להציל את יהושע מעצתם? ואם מאיזה סיבה הי' צורך בתפילה, מדוע התפלל רק על יהושע ולא על שאר המרגלים? ויש לומר הביאור בזה: ידוע ביאור כ"ק אדמו"ר הזקן נ"ע בנוגע להמרגלים, שהטעם לזה שרצו המרגלים לישאר במדבר הוא כי רצונם הי' לעסוק כל היום בעבודה רוחנית כמו שהורגלו במדבר, ולא רצו ליכנס לארץ ישראל שאז יצטרכו לזרוע את שדותיהם ולהתעסק גם בעבודה גשמית, שינתק אותם מעבודתם הרוחנית (לקו"ת ריש פרשתנו, ועוד). ואכן, ייתכן…

להמשך קריאה

מחשבה טובה הפועלת על השני | פרשת קורח | פנינה יומית

בפרשתנו  קורח נאמר "ונחשב לכם תרומתכם גו'" (יח, כז). ומכתוב זה למדים דין מיוחד, שידיעת ומחשבת האדם יכולה לפעול על דבר שמחוץ ממנו. וכמו שכתב הרמב"ם "הפריש תרומה במחשבתו, ולא הוציא בשפתיו כלום, הרי זו תרומה, שנאמר, ונחשב לכם תרומתכם, במחשבה בלבד תהי' תרומה" (הל' תרומות פ"ד הט"ז). ומזה אפשר ללמוד גודל ערך ידיעת ומחשבת האדם: הן בצד הלא טוב, עד כמה צריכים להיות זהיר ממחשבה בלתי טובה, כי נוסף על חומר הדבר מצד עצמו הרי זה מזיק גם לעולם סביבו (ראה זכרי' ז, י. ח, יז). ו"מרובה מדה טובה ממדת פורענות", שמזה יש ללמוד גודל העילוי והצורך במחשבה טובה, לחשוב בטובת הזולת, כי נוסף על העזרה במעשה בפועל או בדיבור, הרי גם מחשבה מועלת הרבה. ועל ידי שחושבים רק טוב על…

להמשך קריאה

פנינה יומית | פרשת שלח| עונשים מהשי"ת – כדי להעלות ולזכך

בפרשתנו שלח מדובר אודות שכאשר אמר הקב"ה למשה גזירת "אכנו בדבר ואורישנו ואעשה אותך לגוי גדול ועצום ממנו" (יד, יב), ענה משה "ושמעו מצרים גו' והמתה את העם הזה גו' ואמרו הגוים גו' מבלתי יכולת ה׳ להביא את העם הזה אל הארץ אשר נשבע להם וישחטם במדבר" (יד, יג ואילך). ולכאורה דבר זה תמוה ביותר, שהרי המדובר הוא על הריגת שישים ריבוא ישראל, והאם לא מצא משה רבינו כל טענה אחרת מלבד "ושמעו מצרים"? ויש לומר הביאור בזה, על פי מה שמצינו שלשון הכתוב על גזירת הקב"ה הוא "וישחטם במדבר". והנה, שחיטה עניינו הכשרת הבהמה למאכל אדם, ולא רציחת הבהמה בלבד. וכן מצינו בנסיון העקידה שהליכת אברהם "לשחוט את בנו" לא הי' להרוג אותו ח"ו אלא כדי ל"והעלהו שם לעולם" להעלותו ולהקדישו…

להמשך קריאה

"ראשית" היום – "יתנו לה'" | פנינה יומית | פרשת קורח

בפרשתנו  קורח נאמרו כמה ממתנות כהונה, שמהותן היא שהראשית והמובחר שבכל ענייני האדם, הנה "ראשיתם גו' יתנו לה'" (פרשתנו יח, יב). וזה שהאדם נותנם לכהן הוא מפני שהכהנים אינם מתעסקים בענינים גשמיים אלא "אני חלקך ונחלתך" (שם, כ), ולכן נחשבת הנתינה לכהן לנתינה להקב"ה. ומזה יש ללמוד בעבודת האדם לקונו: גם בזמן הזה צריכה להיות העניין של נתינה להקב"ה, ובכל נתינה כזו יש לראות שתהי' הנתינה מהיפה והמובחר. ולא מחפציו הגשמיים בלבד צריך ליתן ה"ראשית" שבהם לעבודת ה', אלא גם מהזמן שברשותו של האדם צריך שייתן ראשיתו וחלבו להשי"ת. שהרי, במשך היום עוסק האדם ב"עובדין דחול" ועמל לפרנסתו, ורק חלק מהזמן הוא עוסק בלימוד התורה וקיום מצוותיה, אך זאת עליו לידע שמכיוון שהעיקר הוא התורה והתפילה, הרי "כל חלב לה'", וצריך שראשית…

להמשך קריאה

מה לומדים מ"ויתורו את ארץ כנען"? | פנינה יומית | פרשת שלח

בהתחלת פרשתנו הובאו דברי הקב"ה למשה "שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען". והנה, הכניסה לארץ ישראל היא ענין כללי ביותר בתורה ובמצוות. כי תוכן ענין המצות הוא שכאשר יהודי מקיים מצוה מעשית הוא לוקח דבר גשמי ומכניס בו קדושה, והרי זה כאילו הוא "מכניס" את הדבר הגשמי לארץ "ישראל". וכפי שאמר כ"ק אדמו"ר ה"צמח צדק" לאחד ששאלו האם כדאי לעלות לארץ ישראל: "מאַך דָא ארץ ישראל!" (עשה כאן ארץ ישראל), שכאשר אדם מקיים מצוות הוא לוקח את ה"ארצי" והגשמי ומביא בו אלוקות, בחינת "ארץ ישראל". ועל פי זה יש לומר, שבציוויו של הקב"ה "שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען" נרמז הוראה כללית בקיום המצוות: לפני קיום מצוה, שזהו כאמור ענין הכניסה לארץ, יש "לתור" ולהתבונן במהותה של המצוה, ורק אחר…

להמשך קריאה

מצוות המאירות את העולם | פנינה יומית | פרשת קורח

על טענת קורח שבפרשתנו מצינו שענה משה "בוקר ויודע ה' את אשר לו" (טז, ה). יש לבאר על דרך החסידות שב"בוקר ויודע ה'" ענה משה וביטל טענתם של קורח ועדתו: טענת קורח היתה "כי כל העדה כולם קדושים גו' ומדוע תתנשאו על קהל ה'". והיינו, שלמרות שגם קורח ידע גודל מעלת משה רבינו בידיעת התורה והשגות רוחניות, מ"מ טען שאין על משה להתנשאות על "קהל ה'", כי "המעשה הוא העיקר" (אבות פ"א מי"ז), ובנוגע לקיום המצוות במעשה ובפועל הרי כל ישראל שווים, ואין חילוק בין אופן קיום מצוה על ידי משה רבינו לאופן קיומו על ידי הפשוט בישראל. ולכן אין מעלותיו הרוחניים של משה רבינו טעם להתנשאות על קהל ה', כי העיקר הוא המעשה, ובזה שווה הוא לכל ישראל. ועל זה ענה…

להמשך קריאה

"אנכי" ו"לא יהי' לך" – ב' הפכים? | פנינה יומית לחג השבועות

ידוע מאמר רז"ל (ראה מכילתא יתרו כ, ח), ששני הדברות "אנכי" ו"לא יהי' לך" "בדיבור אחד נאמרו". ולכאורה דרוש ביאור – כיצד ישכנו יחדיו הציווי ד"לא יהי' לך" עם הציווי ד"אנכי"? הלא "אנכי" הוא מצות הידיעה אודות "אמתת המצאו" של הקב"ה, שהוא המציאות היחידה, ואין כלל מקום למציאות זולתו ח"ו; ואילו תוכן הציווי "לא יהי' לך" הוא להיפך, לכאורה – שקיימת מציאות של "אלהים אחרים" ו"פסל וכל תמונה", אשר לכן צריך להזהיר ש"לא יהי' לך"!? אמנם מצד האמת אין זו קושיא כלל. ואדרבה: הציווי "לא יהי' לך" הוא המביא לידי שלימות את הציווי "אנכי". וההסברה בזה: את מציאות הקליפה וסטרא אחרא יצר הקב"ה בעולם, לצורך ותועלת עבודתו ית'. כי רצונו של הקב"ה הוא שיהי' ענין הבחירה, והאדם מרצונו ובחירתו יתגבר על הרע…

להמשך קריאה

פחיתות שהיא מעלה | חג השבועות | פנינה יומית

חג מתן תורה (שבועות) מתייחד בכך שמקדימים לו ימי הכנה, אשר מכח הכנות אלו באים ישראל לקבל את התורה. ולכאורה דרוש ביאור: הרי, מחד – פשוט שימי ההכנה הם פחותים במעלתם. כי מדובר בימים קודם מתן תורה, כשעדיין לא ניתן הכח המיוחד של מתן תורה, להביא את אור הקדושה בעניני העולם; אמנם מאידך, כיון ש"הגורם הוא חזק ונעלה יותר מן הנגרם" (ראה המשך וככה תרל"ז פכ"א (ס"ע כ"ה)), צריך לומר – שימים אלו, שהם המביאים וגורמים את מתן תורה – יש בהם מעלה ויתרון אף לגבי זמן מתן תורה! ויש לבאר, שדוקא מצד פחיתות ימים אלו – בזה היא מעלתם. כלומר: כאשר ביום חג השבועות, זמן מתן תורה, עומד יהודי בתשוקה לקבל את התורה – אין זה דבר חידוש, שהרי ישנו אז…

להמשך קריאה

"מדבר" העולם | חג השבועות |פנינה יומית

מכך שנתינת התורה היתה במקום מדבר דוקא, למדו רז"ל כמה-וכמה דברים אודות התורה ואופן לימודה (ראה במדב"ר פ"א, ז. ועוד). ויש להוסיף, דיש בזה אף משום רמז לכללות מטרת מתן תורה: "מדבר" הוא מקום "אשר לא ישב אדם שם" (ירמיה ב, ו). ובעומק הענין – הרי זה מורה על מקום הקליפה והסטרא-אחרא, אשר אין זה מקום "מושבו" של "אדם" העליון – שכינת עוזו ית' (ראה לקוטי תורה במדבר ד, ג). ולזאת ניתנה התורה במדבר. כי מטרת נתינת התורה לנבראים בעולם הזה, היא "לעשות לו ית' דירה בתחתונים" (תנחומא נשא טז) – שגם בעולם הזה, אשר הוא "תחתון במדרגה שאין תחתון למטה ממנו . . עד שהוא מלא קליפות וסטרא אחרא שהם נגד ה' ממש" (תניא פל"ו) – יחדור אור הקדושה, באמצעות התורה…

להמשך קריאה

הכיסוי וההעלם כתנאי להתעלות | פרשת במדבר | פנינה יומית

בעת נסוע המחנה, מצווה התורה בפרשתנו  (במדבר ד, ה-ו) שצריך שיהיה הארון מכוסה, ולא בכיסוי אחד, כי אם בשלושה כיסויים זה על גבי זה: א) "והורידו את פרוכת המסך וכסו בה את ארון העדות". ב) "ונתנו עליו כסוי עור תחש". ג) "ופרשו בגד כליל תכלת". והנה, בהתבונן בפרטי ציווי זה במשמעותו הרוחנית, נמצא אשר הארון מורה על התורה הקדושה ועבודת האדם את קונו בלימוד התורה וקיום מצוותי', הכיסויים מורים על המניעות והעיכובים המסתירים ומפריעים לתורה ולעבודת השי"ת (ועיין במקור הדברים שנתבאר איך שפרטי כיסויי הארון מורים על מניעות שונים בעבודת ה'), ו"בנסוע המחנה" מורה על "נסיעה" ועלי' מדרגא לדרגא בעבודת ה'. ובדברים אלו טמונה הוראה עיקרית ועידוד נפלא לאדם העמל בעבודת הבורא: כאשר האדם מתבונן בכך שאור נשמתו מכוסה בשלשה כיסויים שונים,…

להמשך קריאה

המנין שפועל חשיבות | פרשת במדבר | פנינה יומית

בפרשתנו במדבר  מדובר אודות מנין בני ישראל. והנה, בענין הצורך למנות את בני ישראל אף שודאי מנינם ידוע הוא לפני המקום, כתוב בשל"ה (שמז, סע"א ואילך) שעל ידי הספירה נעשו ישראל "דבר שבמנין", ו"דבר שבמנין לא בטיל" (ביצה ג, ב). ולכאורה צריך ביאור, הרי ישנם דברים נוספים שמחמת חשיבותם אינם בטלים, כ'בריה' (חולין ק, א), 'בעל חיים' (זבחים עג, א) ועוד, ואם כן, מדוע הוצרכו למנין דוקא? ויש לומר הביאור בזה: בשאר דברים שאינם בטלים, הרי חשיבותם ניכרת בהם עצמם בגלוי, ולכך אינם בטלים. מה שאין כן עניין ה'מנין' הוא שגם דבר שכשלעצמו אין ניכרת בו חשיבותו, הרי כשמונים אותו הוא מקבל חשיבות ואינו בטל. וכך  הוא בבני ישראל: מנינם על ידי הקב"ה מגלה דרגא נעלית בעם ישראל, אשר גם כשבחיצוניותם לא…

להמשך קריאה

ערבים זה בזה – ברכה! | פרשת בחוקותי | פנינה יומית

בה"תוכחה" שבפרשתנו בחוקותי  נאמר "וכשלו איש באחיו" (כו, לז). ובגמרא (שבועות לט, סע"א) דרשו כתוב זה "איש בעון אחיו מלמד שכל ישראל ערבים זה בזה". והנה, ידועים דברי כ"ק אדמו"ר הזקן נ"ע בנוגע לה'תוכחה' ש"אף שלפי הנראה דברי התוכחות אלו הם קללות, אבל לפי האמת אינם רק ברכות" (לקוטי תורה פרשתנו מח, א). ועל דרך זה יש לפרש ענין זה, שזה ש"כל ישראל ערבים זה בזה" – ברכה היא, שכל אחד יכול לעזור ולהועיל לחבירו, ויש לו "ערבות" לחבירו. והטעם ל"ערבות" זו הוא מפני ש"כל ישראל ערבים זה בזה, כלומר "מעורבים" זה בזה . . [ו]כמו האדם שיש לו ראש ורגל והראש מקבל חיות גם מהרגל שצריך לו, כך כל ישראל ביחד הם נקראים "אדם" אחד - קומה אחת" (לשון אדמו"ר הזקן…

להמשך קריאה

לגלות את נקודת היהדות החבויה – פרשת במדבר פנינה יומית

על מנין בני ישראל שבפרשתנו במדבר  כתב רש"י "מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה" (רש"י א, א). ולכאורה תמוה הדבר, הרי טעם הדבר שסופרים דברים החביבים הוא שמפני יוקרם רוצה האדם לדעת מנינם המדויק, אך הקב"ה ש"לפניו נגלו כל תעלומות" בוודאי יודע את מספרם המדויק של בני ישראל, ואם כן מדוע הרי הוא מונה אותם כל שעה? ויש לבאר בזה: חביבותם של ישראל לפני המקום, שמפני כן מונה אותם, אינה נובעת ממעלתם בעבודת השי"ת, שהרי יש בה בחינות ומדריגות שונות, ואין אחד דומה לחבירו בדרגתו. ומזה שבעת מנין בני ישראל לא היה חילוק בין איש לרעהו, וכולם ‑ מה"גדול שבגדולים" עד ה"פחות שבפחותים" ‑ נמנו בשווה, נמצא שחביבותם לפני המקום שלשמה נמנו היא הנקודה שבה שווים כל ישראל, ואין בזה חילוקים.…

להמשך קריאה

פרשת בחוקותי פנינה יומית | עמל התורה – חוקים?

בתחילת פרשתנו בחוקותי נאמר "אם בחוקותי תלכו", ומפרש רש"י "שתהיו עמלים בתורה". והקשו המפרשים, הרי אם מדובר על לימוד התורה מדוע נקרא זה בכתוב בשם "חוקותי", הרי ה"חוקים" הם המצוות והגזירות שאין להם טעם בשכל האדם (ראה פרש"י אחרי יח, ד. ועוד), ולכאורה עיקר העמל בתורה הוא בנוגע לטעמי התורה, וזה שייך דוקא באותן מצוות שיש בהן טעם והבנה, ולא כל כך בנוגע ל"חוקים", שבהם אי אפשר להבינם כלל! ויובן זה בהקדים המבואר בספרים (ראה תניא שער היחוד והאמונה פ"ד. שם פ"ח. קונטרס אחרון סד"ה דוד זמירות, ובכ"מ) שבאמת גם אותם חלקים בתורה שמובנים הם בשכל, הנה בעומק ובפנימיות הרי הם למעלה מהשכל. שהרי מדובר בחכמתו של הקב"ה, וכשם שאי אפשר להשיג ו"לתפוס" באמת את הבורא שהוא אין-סוף – כך אי אפשר…

להמשך קריאה

פרשת בחוקותי פנינה יומית | להשבית את החיה רעה ואת החמץ

בפרשתנו בחוקותי  נאמר שלעתיד לבוא "והשבתי חיה רעה מן הארץ" (פרשתנו כו, א-ו). ובפירוש "השבתה" זו אמר רבי שמעון (בתורת כהנים) שהוא "משביתן שלא יזוקו" – שהמזיקים לא יעברו מן העולם, אלא ישתנה טבעם שלא יזיקו. ומוסיף, אשר השבתה "שלא יזיקו" גדולה היא מהשבתה לגמרי, שהרי "אימתי הוא שבחו של מקום" – כאשר "יש מזיקים ואין מזיקים" – שמציאותה של ה"חיה רעה" קיימת ומכל מקום אינה מזקת, שדבר זה הוא מופלא יותר ממצב שבו "אין מזיקים" כלל. ויש לבאר הקשר בין ענין זה לזמן שקוראים פרשה זו - במועד ספירת העומר, לקראת בוא חג מתן תורתנו: ובהקדים מה שמצינו שינוי גדול בין פסח לשבועות, שבחג הפסח חמץ אסור באכילה, ונצטווינו לבער  את החמץ, בל יראה ובל ימצא. ובחג השבועות, לא רק שהחמץ…

להמשך קריאה

פרשת אמור | פנינה יומית | "תספרו חמישים יום" – הרי סופרים מ"ט?

למה ספירת העומר היא 49 ובעצם המצווה היא 50: התשובה של הרבי מילובביטש בפרשתנו אמור נאמרה מצוות ספירת העומר, ולשון הכתוב הוא "תספרו חמישים יום" (כג, טז). וידועה הקושיא (עיין תוס' ד"ה כתבו, מנחות סה, ב) מדוע נאמר "תספרו חמישים יום", בעוד הספירה בפועל היא רק ארבעים ותשעה ימים. ומבואר בספרים (לקו"ת במדבר י, ד. שה"ש לה, ג), אשר ארבעים ותשע הימים הנספרים הם כנגד מ"ט דרגות (שערי בינה) שיכול האדם להשיג בעבודת השי"ת, וכאשר משלים את עבודתו בהשגת מ"ט השערים מקבל מלמעלה, באופן של מתנה, את "שער החמישים" ("תספרו חמישים"), שלא ניתן להשיגו בכוחות עצמו. ונמצא, שהאדם "סופר" רק מ"ט, ושער החמישים, מגיע מלמעלה. אך עדיין צריך עיון בזה, שהרי משמעות הלשון "תספרו חמישים יום" היא, שעבודת האדם עצמו משיגה  את…

להמשך קריאה

מהותו האמיתי של יהודי – פרשת בהר – פנינה יומית

בתחילת פרשתנו בהר נאמר "כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם, ושבתה הארץ שבת לה'. שש שנים תזרע שדך וגו'" (כה, ב-ג). והקשו המפרשים (פנ"י ר"פ בהר. לקו"ת ר"פ בהר, ועוד) הרי "ושבתה הארץ שבת לה'" היא רק בשנה השביעית, אחרי ה"שש שנים תזרע כרמך", ואם כן מדוע נאמר כתוב זה לפני ה"שש שנים" ולא אחריהם, כפי סדר הזמנים? ויש לומר שבזה טמונה הוראה חשובה בעבודת האדם לקונו: העולם כולו לא נברא אלא בשביל ישראל (רש"י ר"פ בראשית), שנברא כדי "לשמש את קוני" (קידושין בסופה). ונמצא, שישראל מצד עצמם אין להם שייכות לעניני העולם ועבודת האדמה, אלא העולם כולו לא נברא אלא לשמש את ישראל. וכמובן גם בפשטות, שהרי כל יהודי הוא בן מלך (שבת סז, א), ורואים בפשטות שבן מלך…

להמשך קריאה

השבת – תכלית שש השנים | פרשת בהר פנינה יומית

בתחילת פרשתנו בהר  נאמר הציווי על שמיטה "כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם, ושבתה הארץ שבת לה'. שש שנים תזרע שדך וגו'" (כה, ב-ג). והקשו המפרשים (פנ"י ר"פ בהר. לקו"ת ר"פ בהר , ועוד) הרי "ושבתה הארץ שבת לה'" היא רק בשנה השביעית, אחרי ה"שש שנים תזרע כרמך", ואם כן, מדוע נאמר כתוב זה לפני ה"שש שנים" ולא אחריהם, כפי סדר הזמנים? ותירץ כ"ק אדמו"ר הזקן נ"ע (לקו"ת שם מ, ד) שבא הכתוב לומר בזה, שהגם שהשנה השביעית באה לאחרי ששת השנים, מכל-מקום מיד כאשר "תבואו אל הארץ" צריך לידע שמטרת ותכלית הכניסה לארץ אינה העבודה עם הקרקע בשש שנות החול, אלא התכלית היא השנה בה "ושבתה הארץ שבת לה'". והיינו, שגם בעת העבודה ב"שש שנים" צריך להיות ניכר שאין…

להמשך קריאה

בין "כלל" בתורה ל"כל התורה כולה" אהבת ישראל

בין "כלל" בתורה ל"כל התורה כולה" בפרשתנו קדושים נאמר הציווי "ואהבת לרעך כמוך" שעלי' "אמר ר' עקיבא, זה כלל גדול בתורה" (הוא ברש"י עה"פ). והנה, ידועים דברי הלל הזקן על מצות אהבת ישראל - "דעלך סני לחברך לא תעביד [מה ששנוי עליך, לא תעשה לחברך]" – ש"זו היא כל התורה כולא, ואידך פירושא הוא [שאר התורה הוא פירוש לענין זה]" (שבת לא, א). ואם כן, צריך ביאור מדוע אמר רבי עקיבא שאהבת ישראל היא רק "כלל גדול בתורה", ולא כדברי הלל ש"זו היא כל התורה כולה"? ויש לבאר הדברים, בהקדים מה שלפעמים מצינו בדברי חז"ל שישראל קדמו ונעלים מהתורה, ולפעמים מצינו שישראל הם למטה במדריגה מן התורה, ומבאר כ"ק אדמו"ר הזקן נ"ע "כי בישראל יש ב' בחינות. ה[בחינה ה]א' [היא] חלק הנשמה…

להמשך קריאה

בין הקרבת 'בהמה' והקרבת 'אדם' פניה יומית חסידית לפרשת אמור

בפרשתנו נאמרו דיני הקרבת העומר ושתי הלחם. ובנוגע לדינים אלו שנינו "אין מביאין מנחות כו' קודם לעומר אם הביא פסול, קודם לשתי הלחם לא יביא אם הביא כשר" (מנחות סח, ב). ויש לבאר ענין זה בעבודת האדם לקונו: העומר, הבא מן השעורים, שהם מאכל בהמה (סוטה רפ"ב), מרמז על הקרבת ה"בהמה", נפש הבהמית שבאדם, לה', שצריך לזבוח יצרו ולכפותו לעבודתו יתברך. אך שתי הלחם, שהם מן החטים, מאכל אדם, מרמזים על אדם שכבר זבח את ה'בהמה' שבו לה', והוא בדרגת "אדם", שעבודתו אינו רק בביטול ה"בהמה" שבו, אלא בקירוב ה"אדם" שבו, שהוא עלי' במדריגות הקדושה. וזהו מה ש"קודם לעומר. . אם הביא פסול, קודם לשתי הלחם. . אם הביא כשר": הקרבת העומר - ה"בהמה" שבאדם – הוא דבר הכרחי. כי באם לא…

להמשך קריאה

שלא לאבד "ימיו" פנינה יומית חסידית לפרשת אמור

בפרשתנו נאמר מצוות ספירת העומר. והנה, כאשר מתבוננים במצוה זו עולה תמיהה: הרי, מאז שברא הקב"ה את עולמו, "עוד כל ימי הארץ זרע וקציר וקור וחום וקיץ וחורף ויום ולילה לא ישבותו", הזמן סובב על צירו ללא שום הפסק, ולגמרי אינו תלוי באדם. ואם כן, מצוה זו של ספירת העומר אין לה הבנה לכאורה, מהו התוכן במצוה זו של ספירת הימים, וכי יכול לקרות שיום ייאבד, ובין אם יספור ובין אם לאו – יעברו אותם מספר ימים?! אלא, שכאן טמונה הוראה ומוסר השכל נפלא: כיון שהקב"ה בורא ומחדש בטובו בכל יום תמיד מעשי בראשית, וכמבואר בחסידות (שער היחוד והאמונה בתחילתו) שבכל רגע ורגע מהוה הקב"ה את מציאות העולם כולה, כולל מציאות הזמן. ובוודאי שום נברא לא נברא לבטלה ח"ו, אלא לשם תכלית…

להמשך קריאה

מדוע "דברה תורה כנגד יצר הרע"? פנינה יומית קדושים

בפרשתנו נאמר בנוגע למצות שמיטה ויובל "ובשנה החמישית תאכלו את פריו להוסיף לכם תבואתו" (יט, כה). ופירש רש"י "דברה תורה כנגד יצר הרע, שלא יאמר אדם הרי ארבע שנים אני מצטער בו חנם, לפיכך נאמר להוסיף לכם תבואתו". ויש לפרש דברי רש"י אלו בעבודת האדם לקונו: אמרו חז"ל (משנה ברכות רפ"ט) על הפסוק "ואהבת גו' בכל לבבך" שפירושו "בשני יצריך". והיינו, שעל האדם לעבוד גם עם יצרו הרע, שבמקום לרצות דברים רעים, ירצה לקיים את המצוות. וזהו "דברה תורה כנגד יצר הרע" – שבמצוה זו, שנאמר בה שכרה "להוסיף לכם תבואתו" – כוונת התורה היא שגם יצרו הרע של האדם ירצה לקיים מצוה זו, כדי לקבל שכרה. והטעם לזה שצריך גם לעבודת יצר הרע הוא "להוסיף לכם תבואתו": כתוב "ורב תבואות בכח…

להמשך קריאה

ספירת העומר – למה מתחילים מהלילה? פרשת אמור – פנינה יומית

בפרשתנו נאמר "וספרתם לכם ממחרת השבת גו' שבע שבתות תמימות תהיינה". ומתיבת "תמימות" למדו שספירת העומר מונים בלילה, והיום הולך אחר הלילה (מנחות סו, א). ולכאורה צריך ביאור: הרי בספירת העומר מונים את הימים מהבאת והקרבת העומר, ואם כן כמו שבקדשים הלילה הולך אחר היום (חולין פג, סע"א. תמורה יד, א), כן היה צריך להיות  דין הספירה שהלילה הולך אחר היום? ויש לומר הביאור בזה: הסדר הרגיל הוא "ויהי ערב ויהי בוקר", שהיום הולך אחר הלילה. כי, העולם מצד עצמו חשוך הוא ואין בו אור הקדושה, ורק על ידי עבודת האדם מאירים את העולם באור אלקי. ולכן, בתחילה בא הלילה והחושך ורק על ידי העבודה בא אחר כך האור והיום. אבל זהו רק כפי שמסתכלים מלמטה, אך כפי שהוא למעלה, הרי סדר…

להמשך קריאה

מדוע "חמץ תאפינה" בשבועות? פנינה יומית לפרשת אמור

בפרשתנו, שבו נאמרו דיני המועדות, מצינו אשר לענין החמץ, ישנו חילוק בין חג הפסח לחג השבועות. אשר בשונה מחג הפסח, בו החמץ אסור לחלוטין, הנה בשבועות לא זו בלבד שהחמץ מותר, אלא הוא אף חובה – מנחת שתי הלחם הקריבה בשבועות צריכה להיות דוקא ״חמץ תאפינה״ (פרשתנו כג, יז). ויותר מכך, דוקא מנחה זו מתירה את הקרבת מנחות המצוה. ויש לומר הביאור בזה (וראה תורה אור (לכ"ק רבינו הזקן) פט, ג. צ, ב. ועוד): ״חמץ״ מורה על הגבהה והתנשאות, וכמו החמץ כפשוטו, שהוא תופח ומגביה עצמו, שזהו המקור לכל עניני הרע. ולכן בפסח, כאשר אוחזים רק ב״יציאת מצרים״, ועדיין שייכים לעניינים שאינם טובים – חייבים ״לברוח״ מן ה״חמץ״, ועד כדי כך ש״לא יראה״ ו״לא ימצא״. לעומת זאת בשבועות, לאחר כל העבודה הרוחנית…

להמשך קריאה

איך נטמא הקב"ה ה"כהן גדול"? פרשת אמור פנינה יומית

בתחילת פרשתנו אמור מובא האיסור על הכהנים להיטמא למת, מלבד לקרובים, שמותרים להיטמא להם. וזה שלכהן גדול אסור להיטמא אפילו לקרוביו (פרשתנו כא, א-יא). והנה נאמר בגמרא "אלקיכם כהן הוא . . כי קברי' [כאשר קבר] למשה . . בנורא טביל [טבל באש]" (סנהדרין לט, סע"א). והקשו התוס' (שם ד"ה במאי טביל), הרי הכהנים אסורים ליטמא למת, ו"היאך נטמא" הקב"ה למשה? ותירצו "דישראל נקראו בנים למקום", והכהן מותר ליטמא לבן. ולכאורה עדיין תמוה, שהרי כתוב בזהר הקדוש שהקב"ה הוא כהן גדול (ראה זח"ג יז, ב), ולכהן גדול אסור להיטמא אפי' לקרובים, ואם כן קושיית התוס' במקומה עומדת (וכן הק' מהר"ש מאוסטראפאלי – ליקוטי שושנים בסו"ס קרניים)? ויש לומר הביאור בזה: כהן הדיוט וכהן גדול  שני בחינות שונות הם: כהן הדיוט, המותר לטמא…

להמשך קריאה

שלא יהא מידה אחת להגוף ומידה אחרת להנשמה

כל מידות שאדם מודד בהם, מצווה הוא בפרשתנו קדושים (יט, לה-לו) שיהיו מצודקות ומכוונות – "מאזני צדק, אבני צדק, איפת צדק והין צדק", ומוזהר שלא יעשה את המידה במשקל חסר – "לא תעשו עוול במשפט, במדה, במשקל ובמשורה". ובפ' תצא מוסיף שמוזהרים אנו גם שלא יחזיק האדם בנוסף ל"אבן שלימה" גם אבן חסירה – "אבן ואבן . . איפה ואיפה גדולה וקטנה" (תצא כה יג-טו). וביאור הענין בעבודת ה': עבודת האדם נחלקת לשני עניינים כלליים: ישנם עניינים השייכים לנשמתו ועבודתו הרוחנית, ומאידך יש גם עבודת ה' בענייני הגוף וצרכיו הגשמיים, שגם בהם צריך לנהוג על פי הוראות התורה ופסקי השולחן ערוך. טוען היצר הרע: בעניינים הרוחניים ובדברים השייכים לנשמתו, שם ודאי צריכה ה"מידה" להיות שלימה, שלא ישנה כמלא נימא מהוראות התורה, ומסכים…

להמשך קריאה

תחילת פעולת היצר – מחסיר ה"מידה" מעט – פרשת קדושים בראי החסידות

כל מידות שאדם מודד בהם, מצווה הוא בפרשתנו קדושים (יט, לה-לו) שיהיו מצודקות ומכוונות – "מאזני צדק, אבני צדק, איפת צדק והין צדק", ומוזהר שלא יעשה את המידה במשקל חסר – "לא תעשו עוול במשפט, במדה, במשקל ובמשורה". ויש לבאר תוכן מצוות מידות ומשקלות בעבודת האדם את קונו: כל איש ישראל הוא בנו של מקום - "בנים אתם לה' אלקיכם" (ראה יד, א), ואם כן, האיך יכול יהודי ליפול רח"ל בחטא שמנגד להשי"ת ומזיק לקשר שבין יהודי לאביו שבשמים? אלא שהיצר אומן הוא במלאכתו, ואינו בא אל היהודי ומציע לו למרוד בהקב"ה ח"ו, כי אם עושה מלאכתו אט אט, וכמאמר רז"ל (שבת קה, ב) "כך אומנותו של יצר הרע, היום אומר לו עשה כך, ולמחר אומר לו עשה כך, עד שאומר לו…

להמשך קריאה

מדוע "דברה תורה כנגד יצר הרע"? – פרשת קדושים

בפרשתנו קדושים נאמר בנוגע למצות שמיטה ויובל "ובשנה החמישית תאכלו את פריו להוסיף לכם תבואתו" (יט, כה). ופירש רש"י "דברה תורה כנגד יצר הרע, שלא יאמר אדם הרי ארבע שנים אני מצטער בו חנם, לפיכך נאמר להוסיף לכם תבואתו". ויש לפרש דברי רש"י אלו בעבודת האדם לקונו: אמרו חז"ל (משנה ברכות רפ"ט) על הפסוק "ואהבת גו' בכל לבבך" שפירושו "בשני יצריך". והיינו, שעל האדם לעבוד גם עם יצרו הרע, שבמקום לרצות דברים רעים, ירצה לקיים את המצוות. וזהו "דברה תורה כנגד יצר הרע" – שבמצוה זו, שנאמר בה שכרה "להוסיף לכם תבואתו" – כוונת התורה היא שגם יצרו הרע של האדם ירצה לקיים מצוה זו, כדי לקבל שכרה. והטעם לזה שצריך גם לעבודת יצר הרע הוא "להוסיף לכם תבואתו": כתוב "ורב תבואות…

להמשך קריאה

על ידי "ואל" אזי "יבוא בכל עת אל הקודש" פרשת אחרי מות

בתחילת פרשתנו: אחרי-מות נאמר "וידבר ה' גו' אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה' גו'. ויאמר ה' אל משה גו' ואל יבוא בכל עת אל הקודש". ויש לבאר פסוקים אלו על דרך הפנימיות: ידועים דברי האור החיים הק' (ריש פרשתנו) בנוגע למיתת בני אהרן, שבאה מחמת דביקותם הגדולה בהקב"ה. וכלשונו: "שנתקרבו לפני אור העליון בחיבת הקודש ובזה מתו . . הגם שהיו מרגישים במיתתם לא נמנעו מקרוב לדביקות נעימות עריבות ידידות חביבות נשיקות מתיקות עד כלות נפשם מהם". ו"חטא" בני אהרן הי', שאף שידעו שהתקרבותם תביא להיפרדות הנפש מהגוף, מ"מ, לא נמנעו מהתקרבות זו, והלכו בדביקותם בהשי"ת עד כלות הנפש ממש, ולא באופן שיחזרו לקיום התורה והמצוות בעולם הזה (ראה ספר המאמרים תרמ"ו-ן ע' תקסג. ועוד). והנה, רק כאשר רצון האדם…

להמשך קריאה

איך שייך להרגיש אהבה "לרעך כמוך"? פרשת קדושים

בפרשתנו נאמר הציווי "ואהבת לרעך כמוך" (יט, יח). ובנוגע למצוה זו הקשו המפרשים (רמב"ן, פענח רזא, חזקוני, ועוד), הרי כל אדם יכול לשלוט על מעשיו אך אין בכחו של כל אחד ליצור רגש בלבו, ואם כן, היאך שייך שיבוא כל אחד מישראל לקיים מצוה זו, שירגיש בלבואהבה לכל אחד מישראל? ויש לומר הביאור בזה: שנינו באבות "חביבין ישראל שנקראו בנים למקום" (פ"ג מ"ד). וכן אמרו חז"ל "למה הדבר דומה, למלך בשר ודם, שכעס על בנו וחבשו בבית האסורין, וצוה עליו שלא להאכילו ושלא להשקותו, והלך אדם אחד והאכילו והשקהו, כששמע המלך – לא דורון הוא משגר לו, ואנן קרויין בנים, דכתיב בנים אתם לה' אלקיכם" (ב"ב י, א). ונמצא, שכל ישראל, מבלי הבט על מצבם הרוחני, גם במצב ש"כעס על בנו", הם…

להמשך קריאה

פרשת אחרי מות על חטאם של בני אהרון – פנינה יומית חסידית

בלי בגדים ובנים ושתויי יין בתחילת פרשתנו "אחרי" נאמר "וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה' וימותו". ובמדרש (ויק"ר פ"כ, ט. תנחומא פרשתנו ו) מצינו כמה טעמים למיתת בני אהרן: "מחוסרי בגדים היו", "שתויי יין נכנסו", "לא היו להם בנים". ויש לבאר בדרך הפנימיות, שבטעמים אלו מרומזים סדר עבודת בני אהרן: ידועים דברי האור החיים הק' (ריש פרשתנו) בנוגע למיתת בני אהרן, שבאה מחמת דביקותם הגדולה בהקב"ה. וכלשונו: "שנתקרבו לפני אור העליון בחיבת הקודש ובזה מתו, והוא סוד הנשיקה, שבה מתו הצדיקים . . הגם שהיו מרגישים במיתתם לא נמנעו מקרוב לדביקות נעימות עריבות ידידות חביבות נשיקות מתיקות עד כלות נפשם מהם". ונתבאר הענין באורך בספרי חסידות בכ"מ (ספר המאמרים תרמ"ו-ן ע' תקסג. ועוד), שדרכם של בני…

להמשך קריאה
"חטא" בני אהרן פנינה יומית על פרשת אחרי
אדמו"ר הזקן אמר בדביקותו: איני חפץ במאומה; איני רוצה בגן עדן שלך, איני רוצה בעולם הבא שלך - כי אם אותך בלבד.

"חטא" בני אהרן פנינה יומית על פרשת אחרי

"חטא" בני אהרן בתחילת פרשתנו: אחרי-מות נאמר "וידבר גו' אחרי מות שני בני אהרן, בקרבתם לפני ה', וימותו". ולכאורה צריך ביאור: לאחר שכבר נאמר "אחרי מות שני בני אהרן", מדוע כופל הכתוב ואומר "וימותו"? ויש לבאר זה על פי דברי האור החיים הק' (ריש פרשתנו), שמיתת בני אהרן באה מחמת דביקותם הגדולה בהקב"ה. וכלשונו: "שנתקרבו לפני אור העליון בחיבת הקודש ובזה מתו, והוא סוד הנשיקה, שבה מתו הצדיקים . . הגם שהיו מרגישים במיתתם לא נמנעו מקרוב לדביקות נעימות עריבות ידידות חביבות נשיקות מתיקות עד כלות נפשם מהם". ונמצא, שמיתתם לא הייתה ענין של עונש, כי אם שנתקרבו לה' עד כלות הנפש ממש. וזה שהתקרבות זה נחשב ל"חטא" אין זה חטא כפשוטו, אלא חטא מלשון חסרון (ראה רש"י ויצא לא, לט ועוד),…

להמשך קריאה
ה"יציאה" אמש היא ה"מצרים" של היום
בכל דור ודור ובכל יום ויום חיב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא היום ממצרים, שהיא יציאת הנפש האלוקית ממאסר הגוף להיכלל ביחוד אוא"ס על ידי עסק התורה והמצוות (ע"פ תניא מז)

ה"יציאה" אמש היא ה"מצרים" של היום

בנוסח ההגדה אומרים "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים" (משנה פסחים קטז, ב). ובספר תניא קדישא (פרק מז) מוסיף רבינו הזקן אשר "בכל דוד ודור ובכליום ויום חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא היום ממצרים". ויש לבאר תוכן עבודת יציאת מצרים בכל יום: הנה "מצרים" הם המיצרים וההגבלות המפריעים לאדם בעבודת השי"ת, ועומדים לנגדו ברצותו להתעלות בעבודתו, ולנצח את טבעו ורגילותו. ו"יציאת מצרים", היינו שמצליח ע"י יגיעתו להתגבר על הניסיונות ולהתקדם מדרגא לדרגא בעבודתו ית'. ובזה מחדש רבנו הזקן, אשר ה"יציאה ממצרים" שעמל ויגע עליה ביום האתמול, אינה מספקת למעמדו ומצבו כהיום הזה. ואדרבא, הדרגא שנחשבה אמש "יציאת מצרים", עתה ל"מצרים" תחשב. שכן אין גבול לשאיפת הנשמה להתקרב למקור חוצבה תחת כסא הכבוד, וכאשר מתקרבת…

להמשך קריאה

למה יש להשתדל בטובתו של כל יהודי? מתוך ההגדה של פסל

בהגדה אנו אומרים "כנגד ארבעה בנים דברה תורה, אחד חכם ואחד רשע, ואחד תם ואחד שאינו יודע לשאול". ויש לפרש עומק לשון זו על דרך החסידות, שנרמזה כאן גודל קדושת כל איש ישראל, אפילו פחות שבפחותים. ובהקדים, שבגמ' נאמר (סנהדרין מד, רע"א) "ישראל . . אע"פ שחטא ישראל הוא". וצריך ביאור, שהרי "ישראל" מורה על שם המעלה דבני ישראל, וכמובא בספרים כמה רמזים במעלת שם "ישראל", ולדוגמא: ישראל נוטריקון "לי ראש" (שער הפסוקים להאריז"ל וישלח לב, כט) וישראל הוא על שם "כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל" (בראשית, לב, כט) - שדברים אלו מראים על המעלות דישראל, ואם כן מהו הדיוק "אע"פ שחטא ישראל הוא", הרי הי' צריך לומור "אע"פ שחטא יהודי הוא" וכיו"ב? ויש לומר שהכוונה כאן היא לרמז אחר…

להמשך קריאה

אם מצאתם אי דיוקים בכתבה או שחסר מידע או בא לכם להוסיף לכתבה אנא כתבו לנו בתגובות