פרשת בראשית | עבודה קטנה שעושה הבדל גדול

מי הפועל שלא יהי' "העולם חסר"? על הפסוק בפרשתנו בראשית "ויכל אלקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה" (ב, ב) כתב רש"י "מה הי' העולם חסר, מנוחה. באת שבת באת מנוחה, כלתה ונגמרה המלאכה". ויש לבאר זה בעבודת האדם לקונו: ידוע שששת ימי בראשית רומזים ל"שית אלפי שנין דהוי עלמא" (ראה רמב"ן עה"ת בראשית ב, ג). וא"כ, הזמן שבו אנו נמצאים עכשיו, בסיום אלף הששי, נרמז בזמן של סיום יום הששי של מעשה בראשית. ועפ"ז יש לומר שמדברי רש"י אלו, שדווקא ברגעים האחרונים, "כלתה ונגמרה המלאכה", ועד אז "הי' העולם חסר", יש ללמוד הוראה חשובה: עלול אדם לחשוב, שאחרי עבודתם הנעלית של כל הדורות שקדמונו, הצדיקים גדולים עם נשמות קדושות ביותר, כמו האבות ומשה רבינו, הנביאים, התנאים והאמורים, עד לדור האחרון, הרי הם…

להמשך קריאה

לנצל כל רגע לפני שבת | פנינה יומית על פרשת בראשית

חשיבות רגע אחד! על הפסוק בפרשתנו  בראשית "ויכל אלקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה" (ב, ב) כתב רש"י "ר' שמעון אומר, בשר ודם שאינו יודע עתיו ורגעיו צריך להוסיף מחול על הקודש, אבל הקב"ה שיודע עתיו ורגעיו נכנס בו כחוט השערה, ונראה כאילו כלה בו ביום". ולכאורה צריך ביאור, למה עשה הקב"ה מלאכתו באופן ש"נראה כאילו כלה ביום ביום", הרי למרות "שיודע עתיו ורגעיו" ולא הי' בזה מלאכה האסורה בשבת, מ"מ הרי הי' יכול לעשות מלאכה זו קודם, ומדוע כילה מלאכתו דווקא בזמן זה? אלא שמזה למדים אנו הוראה חשובה בעבודת האדם לקונו: אמרו חז"ל "לא ברא הקב"ה בעולמו דבר אחד לבטלה" (שבת עז, ב). כל דבר ודבר, וכל רגע ורגע, שברא הקב"ה, גם אם זה דבר קטן או זמן מועט ביותר,…

להמשך קריאה

למה הלוויתן זקוק לבן זוג | פרשת בראשית פנינה יומית

קנה לך חבר על הפסוק בפרשתנו בראשית "ויברא אלקים את התנינם הגדולים וגו'" (א, כא) כתב רש"י "הוא לויתן ובן זוגו". ויש לבאר זה בעבודת האדם לקונו: בנוגע ל"לויתן" מבאר כ"ק אדמו"ר הזקן נ"ע (לקוטי תורה שמיני יח, ב) שהוא מורה על מדריגה נעלית ביותר ברוחניות, כי "לויתן" הוא מלשון חיבור, כמו "הפעם ילוה אישי אלי" (לשון הכתוב – ויצא כט, לד), והיינו שהוא תמיד בהתאחדות והתחברות עם הקב"ה. והנה, אדם הנמצא במדריגה של "לויתן", הנה מחמת מדריגתו הנעלית, יכול הוא לחשוב שאין לו צורך בבן-זוג, היינו "חבר" שיהיה בעזרו בעבודת ה' ויחד יישמרו מעצות היצר וכו', שהרי כבר התעלה בקודש ואין לו עוד ממה לחשוש. ועל זה מלמדנו רש"י שאינו כן, כי גם מי שבמדריגה נעלית זו של "לויתן" צריך הוא…

להמשך קריאה

ב' דרגות בתשובה – פנינה יומית ל 10 ימי תשובה

שנינו בסוף מסכת יומא "אמר רבי עקיבא אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרים ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים". והנה, במשנה זו יש לכאורה כפל לשון: "לפני מי אתם מטהרים" ו"מי מטהר אתכם". ודרוש ביאור מה רמזו בזה? ויש לבאר: בירידת הנשמה שני פרטים: א. עצם הירידה בגוף היא ירידה עצומה לנפש "מאיגרא רמא לבירא עמיקתא" (לשון חז"ל חגיגה ה, ב). ב. כאשר האדם חוטא ר"ל, הרי הוא מוריד את הנפש ופוגם בה. כנגד שתי ירידות אלו, ישנן שתי דרגות בתשובה: א. תשובה כפשוטה, הבאה על חטא ועוון. תשובה זו היא בכוחו של כול אחד ואחד, וחובתו של כל אדם לשוב בתשובה על חטאיו. ב. תשובה נעלית יותר, שענינה השבת הנפש למקורה, כמ"ש "והרוח תשוב אל האלוקים אשר נתנה" (קהלת יב, ז). פעולת…

להמשך קריאה

בין "עמו אנכי" ל"השכינה שרוי'" | פנינה יומית לפרשת נצבים

נאמר בפרשתנו ניצבים "ושב ה' אלקיך את שבותך" (ל, ג). ומפרש רש"י "הי' לו לכתוב והשיב את שבותך. רבותינו למדו מכאן, כביכול שהשכינה שרוי' עם ישראל בצרת גלותם". ולכאורה תמוה, הרי בפרשת שמות כבר פירש רש"י שמה שהקב"ה התגלה למשה "מתוך הסנה" (ג, ב) הוא "משום 'עמו אנכי בצרה'". ואם כן, מדוע כתב רש"י ש"רבותינו למדו מכאן" – "שהשכינה שרוי' עם ישראל בצרת גלותם" – הרי דבר זה ידוע כבר מפ' שמות! ויתירה מזו: "עמו אנכי בצרה" הוא הרי פסוק מפורש (תהלים צא, טו) – ואם כן, למה צריך ללמוד תוכן זה מדיוק הכתוב כאן, כאשר יש לזה פסוק מפורש?! ויש לומר הביאור בזה: הפסוק "עמו אנכי בצרה" מלמדנו שמצד גודל החיבה של הקב"ה לישראל, הרי כאשר ישראל נמצאים בצרה רח"ל ומתייסרים…

להמשך קריאה

הפטרת פרשת כי תבוא באור החסידות | הגוים חרוב יחרבו – מדוע?

בהפטרת פרשתנו כי תבוא מתאר הנביא את גאולת ישראל ש"בנייך מרחוק יבואו ובנותייך על צד תאמנה", וגם אומות העולם יימשכו לישראל – "והלכו גויים לאורך ומלכים לנגה זרחך", ונוסף לזה הם יעבדו וישרתו את בני ישראל – "ובנו בני נכר חומותייך ומלכים ישרתונך". וממשיך: "הגוי והממלכה אשר לא יעבדוך יאבדו, והגויים חרוב יחרבו". ולכאורה הדבר תמוה ביותר: הרי אין מדובר כאן שלא שמרו על שבע מצוות שלהם, אלא רק שלא שירתו את ישראל, ומדוע מגיע על כך עונש כה חמור? והביאור בזה קשור במטרת ותכלית בריאת העולם. שהרי אמרו חז"ל (הובא ברש"י לבראשית א, א) שבתיבת "בראשית" נרמז שהעולם נברא "בשביל ישראל שנקראו ראשית", ונמצא שישראל הם מטרת בריאת העולם, ושאר הבריאה, ובכללה אומות העולם, כל תכלית בריאתם והיותם עלי אדמות היא…

להמשך קריאה

חסד וברית – להראוי דווקא? | פרשת עקב | פנינה יומית

בתחילת פרשתנו עקב כתוב "והי' עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם ושמר ה' אלקיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך". והקשה הכלי יקר "הלא השבועה לא היתה על תנאי, ואף אם לא יהיו זוכים וכי בעבור זה לא יקיים ה' את השבועה", ועל דרך זה יש להקשות בנוגע ל"ברית" ו"חסד", שהרי "חסד" מורה על השפעה לכל, גם לאלו שאינם ראויים, ואם כן, איך מתנה הכתוב את שמירת ה"חסד" בשמירת המשפטים. וכן בנוגע ל"ברית" יש להקשות, איך שייך להתנות שמירת "ברית" במשהו, הרי כל עיקר "כריתת ברית" הוא שלעולם תישמר הברית ושום סיבה בעולם אינו יכול לבטלה? ויש לומר הביאור בזה: כאשר נותנים לאדם מתנת חינם, שהאדם לא עמל להיות ראוי לקבלו, הרי זה נקרא "נהמא דכסופא" - "לחם…

להמשך קריאה

להשוות "ראש" ו"עקב" בקיום המצוות |פרשת עקב | פנינה יומית

בתחילת פרשתנו עקב נאמר "והיה עקב תשמעון" (ריש פרשתנו), ודרשו על כך רז"ל (תנחומא כאן) שבתיבת "עקב" מרומז שישראל שומעים ל"מצוות קלות שאין בני אדם משגיחין בהן אלא משליכין אותן תחת עקביהן". ויש לבאר זה בעבודת האדם לקונו: ב"משליכין אותן תחת עקביהן" אין הכוונה לאלו שאינו מקיימים המצוות הקלות ח"ו, אלא באלו שמסכימים לקיום המצות הקלות, רק ש"משליכים" את זמן קיומן ללאחר זמן עד לאחר ה"עקב". טוענים הם שעבודת השי"ת חייבת להיעשות בסדר מסודר, ועל כן בתחילת העבודה יש לדאוג ולהבטיח קיומן של "מצוות חמורות" שהם ראשית ו"ראש" בעלייתו הרוחנית של האדם, ורק לאחר שעומד איתן במצוות אלו, יכול להשתדל גם בקיום מצוות שאינן חמורות ביותר אך סמוכות ל"ראש", ובוודאי שבשלב זה אינו חושב עדיין על מצוות "קלות" ועד למצוות שנחשבות ל"עקב"…

להמשך קריאה

מתי לחשוב על חינוך הילדים? – תמיד! | פרשת עקב | פנינה יומית

בפרשתנו עקב  כתוב "ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך" (יא, יט). ובדרך כלל לומדים שסיום הכתוב בנוגע ל"בשכבך ובקומך" מוסב על מצות קריאת שמע ומצות תלמוד תורה. אך אין המקרא יוצא מידי פשוטו, ש"בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך" מוסב על "ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם", והיינו שעל האדם להיות שקוע בחינוך ילדיו בכל עת ושעה. ומכאן, שאל יאמר האדם שדי לו במה שזמן מסויים ביום חושב הוא אודות חינוך ילדיו או ילדי ישראל שהשפעתו עליהם, אלא המחשבה אודות חינוך הילדים צריכה להיות כל הזמן החל מ"בשבתך בביתך", ואפילו כאשר הולך בדרך ועוסק בעניניו שלו ‑ "בלכתך בדרך" אסור לו לשכוח מ"ולמדתם אותם את בניכם". וגם כאשר עייף מעבודתו במשך היום והולך לנוח, הנה כאשר…

להמשך קריאה

לעבוד את הקב"ה כהודאה | פרשת ראה |פנינה יומית

לבטל את הדם או להתעלות למעלה? בפרשתנו ראה כתוב "רק חזק לבלתי אכול הדם" (יב, כג). ומפרש רש"י "שהיו שטופין בדם לאכלו, לפיכך הוצרך לומר חזק. דברי רבי יהודה. רבי שמעון בן עזאי אומר לא בא הכתוב אלא להזהירך וללמדך עד כמה אתה צריך להתחזק במצוות, אם הדם שהוא קל להשמר ממנו כו' הוצרך לחזקך באזהרתו, קל וחומר לשאר מצות". ויש לבאר שני פירושים אלו בעבודת האדם לקונו: "יהודה" הוא מלשון "הפעם אודה את ה'" (ויצא כט, לה), וזה מורה על אדם שעבודתו את ה' היא בבחינת הודאה, שאין לו הבנה או רגש בקיומו את המצוות, אלא "מודה" ומבטל שכלו ותענוגיו האישיים לשם קיום רצון ה'. ונמצא, שאדם כזה יש לו תענוגים שאינם קדושים ועליו לבטל תענוגים אלו, ולעבוד את ה'. וזהו…

להמשך קריאה

מה יעשה אדם שלא ימסרו חובותיו לבית דין של מעלה? פרשת ראה

בפרשתנו ראה נאמר "וזה דבר השמיטה, שמוט כל בעל משה ידו גו'" (טו, ב). ויש לבאר ענין שמיטת החובות בעבודת האדם לקונו: אמרו חז"ל בנוגע לחובות האדם כלפי הבורא: "החנות פתוחה, והחנווני מקיף, והפנקס פתוח, והיד כותבת, וכל הרוצה ללוות יבוא וילווה" (אבות פ"ג, מט"ז). והיינו, שהקב"ה נותן לאדם בני חיי ומזוני רוויחי, אך השפעה זו בתורת הלוואה היא, שהקב"ה "מלווה" לאדם את ההשפעה על מנת שישיב את אשר לווה, כאשר יקיים עם ההשפעה מלמעלה המצוות שמחוייב לקיימם. ועל פי זה, שנת השמיטה היא מצב שבו הקב"ה "משמט" חוב זה, וגם אם האדם לא "פרע" חובותיו הרוחניים משפיע לו הקב"ה את הנצרך לו. והנה, "המוסר שטרותיו לבית דין", שנותן לידי בית דין את שטרי הלוואותיו ואומר להם "אתם גבו לי חובי", אין…

להמשך קריאה
איך ידעו שהקול יהי' "קיים לעולם"? | פרשת ואתחנן פנינה יומית
Listen. Businessman holds his hand near his ear and listening

איך ידעו שהקול יהי' "קיים לעולם"? | פרשת ואתחנן פנינה יומית

בפרשתנו ואתחנן נאמר בנוגע לקול של מתן תורה "את הדברים האלה דבר ה' גו' קול גדול ולא יסף" (ה, יט). ומפרש רש"י "ולא יסף – מתרגמינן ולא פסק, כי קולו חזק וקיים לעולם". והנה, בפשטות כוונת הכתוב אינה שבני ישראל האמינו שזהו קול שיהי' קיים לעולם, אלא שראו והרגישו בקול זה שהוא קול כזה ש"קיים לעולם". ולכאורה אינו מובן, הרי הן אמת שעברו ריבוי שנים לאחרי מתן תורה, ועדיין הקול הוא בתקפו – אבל עדיין אין זה מוכיח שגם לאחרי זמן לא יפסק הקול, ובוודאי שברגע דמתן תורה לא יכלו לדעת מה יהי' מצב הקול לאחרי כן, ואם כן, כיצד קראו לקול זה בזמן מתן תורה "קול גדול ולא יסף"? אלא, שפירוש קול ש"לא פסק" אינו רק שהקול אינו נפסק, ונמשך לאחרי…

להמשך קריאה
"כי הם חיינו ואורך ימינו" | פרשת ואתחנן פנינה יומית
JERUSALEM, ISRAEL - OCT 08, 2014: An jewish man is reading in the torah near the wailing wall in Jerusalem

"כי הם חיינו ואורך ימינו" | פרשת ואתחנן פנינה יומית

בפרשתנו ואתחנן נאמר "רק השמר לך ושמור נפשך מאוד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך" (ד, ט). ובמסכת אבות למדו מכתוב זה ש"כל השוכח דבר אחד ממשנתו מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו שנאמר רק השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך" (אבות פ"ג מ"ח). ולכאורה תמוה, וכי שכחת דבר אחד מדברי תורה חמורה כל כך עד שיתחייב בנפשו?! ויש לומר הביאור בזה: הטעם ששכחת דברי תורה הוא ענין של איסור, כדברי הגמ' (מנחות צט, רע"ב) "כל המשכח דבר אחד מתלמודו עובר בלאו", הוא מפני שדברי תורה "הם חיינו ואורך ימינו", והרי הם לאדם דוגמת מקום חיות הדגים לדגים (ברכות סא, ב). ולכן, כאשר האדם שוכח ומסלק דבר אחד ממשנתו הרי הוא מסלק "חייו" מעצמו, ולכן…

להמשך קריאה

התעלות תמידית בעבודת ה' | פרשת מסעי | פנינה יומית

במ"ב (42) מסעות נסעו בני ישראל ממצרים, כמסופר בתחילת פרשתנו: מסעי  "אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים" וגו'. וכבר תמהו בזה (לקוטי תורה פרשתנו פח, ג), שמכך שנקט הכתוב לשון "מסעי" הכולל כל המסעות, משמע שבכל אחד מאותם מ"ב מסעות "יצאו מארץ מצרים", ולכאורה תמוה, הלא "מארץ מצרים הוא רק יציאה ונסיעה ראשונה שנסעו מרעמסס לסוכות", ומהו שנוקט הכתוב לשון רבים "מסעי בני ישראל", וממשיך אשר בכל אלו "יצאו מארץ מצרים"? ויש לבאר זה בדרך הפנימיות: "מצרים" הוא מלשון מיצר, והיינו, שמשמעותו הפנימית של מצרים היא גדר המונע ומגביל, ובעבודת האדם רומז "מצרים" על מצב שבו עבודתו היא מוגבלת במיצרים וגדרות, שמגיע רק עד דרגה מסוימת ואינו מתקדם למעלה גבוהה יותר, וצריך האדם לצאת מן המיצר אל  המרחב, ולהתקדם הלאה…

להמשך קריאה

אכילת לחם רוחני גורם לרצות להיות אדם רוחני | פרשת מטות פנינה יומית

כתוב בפרשתנו מטות  "ומקנה רב הי' לבני ראובן ולבני גד עצום מאוד" (לב, א). והקשה ה'תפארת יהונתן' (להג"ר יהונתן אייבשיץ) ״יש לתת טעם למה דווקא לשני שבטים הללו היה מקנה רב״? ומתרץ ש״שני השבטים הללו חיבבו את המן ולכך מקנה רב היה להם מאשר הביאו ממצרים מה שאין כן שאר השבטים ששחטו הבהמות ולא חיבבו את המן לאכלו בכל פעם״. ויש לומר, שזה שחיבת המן גרמה לכך שלא רצו ליכנס לארץ ישראל לא היתה רק מפני שחיבתם למן גרמה ל"מקנה רב" אלא היה בזה גם ענין עמוק יותר: כל מאכל גשמי יש לו רק טעם אחד ולכל היותר כמה טעמים, אך במן מצינו (יומא עה, א) ״המן . . מוצאין בו כמה טעמים״ ויתירה מזו כתוב שם ״המן מתהפך לכמה טעמים״, שהיו…

להמשך קריאה

פנינה יומית לפרשת מטות | כבודן של ישראל וכבודו של הקב"ה

בפרשתנו מטות כתוב "וידבר ה' אל משה גו' נקום נקמת בני ישראל מאת המדינים גו' וידבר משה אל העם גו' לתת נקמת ה' במדין " (לא, א-ג). ונמצא, שבדברי הקב"ה נקרא מלחמת מדין "נקמת בני ישראל", אך בדברי משה לישראל נקראה המלחמה "נקמת ה'". ומבאר אאמו"ר [הגה"ק ר' לוי יצחק נ"ע] "כי הקב"ה חפץ ומדקדק על כבודן של ישראל יותר מכבודו . . ומשה בהיפך, מדקדק על כבודו של הקב"ה יותר מכבודן של ישראל" (לקוטי לוי יצחק לזוהר פ' שלח עמ' שעז). ויש לבאר דבריו: במזימותיהם של אנשי מדין נגד עם ישראל מצינו שני דברים: א. הם רצו להלחם ולהרוג את ישראל. ב. בלעם יעץ להם להלחם עם ישראל על ידי "זימה", כי "אלקיהם של אלו שונא זימה כו'" (רש"י ד"ה בדבר…

להמשך קריאה

מה ההבדל בין הפרה להתרה של נדר במובן הרוחני | פנינה יומית פרשת מטות

בין הפרת נדר להתרת נדר בענין ביטול הנדרים מצינו שני אופנים: א. הפרת נדר על ידי האב והבעל. ב. התרת הנדר על ידי החכם. ויש לבאר זה בעבודת האדם לקונו: בתוכן ענין הנדרים, שאדם אוסר על עצמו דבר המותר לו, מצינו בספרים כמה אופנים: מי שנמצא בדרגא נמוכה בעבודת ה' זקוק לפרוש את עצמו מדברים המותרים, כי מצד זה שנמשך הוא אחרי מותרות הרי הוא יורד למטה בדרגתו, ולכן צריך הוא להתחזק בעבודת ה' על ידי שידור נדר, ויפרוש עצמו מדברים המותרים. ועל זה אמרו חז"ל "נדרים סייג לפרישות" (אבות פ"ג מי"ג). אך מי שאינו נמשך אחרי מותרות, אינו זקוק לנדר לפרוש מהן, אלא עושה כן גם בלי זה. ועל זה כתב הרמב"ם (הל' נדרים פי"ג הכ"ג) ש"לא ירבה אדם בנדרי איסור…

להמשך קריאה

פרשת מטות | פנינה יומית | הפרת נדרים ביחיד מומחה, למה?

תפקיד ה"מומחה" להפר הנדרים ולא לקיימם בתחילת פרשתנו מטות  נאמר "וידבר משה אל ראשי המטות גו' איש כי ידור נדר", ופירש רש"י "חלק כבוד לנשיאים כו', ומה ראה לאומרה כאן, למד שהפרת נדרים ביחיד מומחה". ויש לעיין, מדוע למד מזה ש"חלק כבוד לנשיאים" דין מיוחד ב"הפרת נדרים", הרי אפשר להיות שבא ללמד דין מיוחד אצל מומחה – בקיום הנדרים? ויש לבאר בזה על דרך הדרש: שנינו בפרקי אבות (פ"ג מי"ג) "נדרים סייג לפרישות", שהפרישה מעניני עולם הזה, הנהגה רצויה היא. ולכאורה הרי בירושלמי מובא לגבי נדרים (נדרים פ"ט ה"א): "לא דייך מה שאסרה עליך תורה אלא שאתה מבקש לאסור עליך דברים אחרים"? ומבואר בזה (ראה לקוטי שיחות ח"ד עמ' 1076) שהדבר תלוי בדרגת האדם: כאשר יש לאדם חלישות בעבודתו לקונו, אזי "נדרים סייג…

להמשך קריאה

להוסיף באור ולפרוש מגשמיות | פרשת מטות פנינה יומית

בנדרים, שדיניהם נתפרשו בפרשתנו מטות, מצינו שכאשר אדם אוסר דבר על עצמו בנדר הנה הדבר הנדור נאסר עליו מצד שחל על זה קדושת קרבן, וכלשון הרגיל בנדרים "קונם בשר זה עלי" – ש"קונם" הוא לשון קרבן, כלשון הגמ' "קונמות קדושת הגוף נינהו" (כתובות נט, רע"ב), וכן הוא גם בשאר לשונות של נדר (ראה שו"ע יו"ד סר"ד ס"א. משנה למלך ריש הל' נדרים, ועוד). ויש ללמוד מזה בעבודת האדם לקונו: אמרו חז"ל "נדרים סייג לפרישות" (אבות פ"ג מי"ג). ומבואר בזה (ראה לקו"ש ח"ד עמ' 1076. ועוד), שכאשר אדם לא הגיע עדיין לעבודה נעלית בעבודת ה', זקוק הוא לפרוש גם מדברים המותרים, כי מצד פחיתות ערכו, שייך הדבר שגם דברים המותרים יכולים לגרום אצלו ירידה בעבודת ה', ולכן עליו לפרוש מהם בנדרים. אך על…

להמשך קריאה

להצליח בכיבוש – יש לנצל את כל הכוחות והחושים! | פנינה יומית על פרשת פנחס

בפרשתנו פינחס מדובר אודות כיבוש וחלוקת ארץ ישראל. ויש לבאר ענין כיבוש הארץ בעבודת האדם לקונו: כיבוש "ארצות שבעה גוים" (ל' רש"י ר"פ בראשית) ועשייתם לארץ ישראל וארץ קדושה מורה על עבודת האדם ב"מלאו את הארץ וכבשוה" (בראשית א, כח), לכבוש את העולם כולו שיהי' תחת ממשלת הקדושה. וכמאמר חז"ל (תנחומא נשא טז, ועוד) שתכלית בריאת העולם הוא שנתאווה הקב"ה להיות לו דירה גם בעולם הזה שאין דבר למטה ממנו. והנה כמו שבכיבוש ארץ בגשמיות הרי כדי שהכיבוש יהי' בשלימות צריך הכובש להכניס את כל כחות נפשו בכיבוש, ובלי זה לא יכבוש את המנגד, כי באם ישתמש רק בכח המעשה שלו ולא ינצל את כח מחשבתו בדרכי ותכסיסי מלחמה, הרי אי אפשר לנצח. וכמו כן באם ישתמש רק בכח המחשבה והמעשה, אך…

להמשך קריאה

פנינה יומית לפרשת פינחס | מיתה רוחנית באה כאשר "האב" אינו נזכר!

בסדר ירושת הקרובים שבבפרשתנו פנחס כתוב "איש כי ימות ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו . . לאחיו . . לאחי אביו . . לשארו הקרוב אליו" (כז, ח ואילך). והקשה הרמב"ן, מהו הטעם לזה שבין הקרובים היורשים לא הזכיר הכתוב את האב, שהרי גם האב יורש את בנו המת, ותירץ על פי דרכו. ויש לבאר זה בדרך הפנימיות:  ענין המיתה ברוחניות הוא מי שאינו מקיים את התורה והמצוות כדרוש, וכמאמר חז"ל "רשעים – שבחייהם קרויין מתים" (ברכות יח, ב), וגם מי שאינו רשע, אלא שנפל וירד ממדריגתו, גם עליו כתוב בזוהר הקדוש "מאן דנחית מדרגא . . קארי בי' מיתה [מי שירד מדריגה קוראים עליו "מיתה"]" (זח"ג קלה, ב). והנה מבואר בספר תניא קדישא (פי"ט) שהטעם לזה שיש ביכולת בן…

להמשך קריאה

פרשת בלק פנינה יומית | הירוס האומות – היתכן?

בנבואת בלעם שבפרשתנו בלק נאמר על מלך המשיח "וקרקר כל בני שת" (כד, יז), ומפרש האבן עזרא "כמו מקרקר קיר, והטעם הורס הקיר", והיינו, שלעתיד לבוא יהרוס הקב"ה ויחריב את "כל בני שת", ולא יתקיימו אומות העולם כלל. ולכאורה דבר זה תמוה ביותר, הרי "טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו" (תהלים קמה, ט), והאיך יתכן שיהרוג הקב"ה את "כל בני שת"? ויש לומר הביאור בזה: אמרו חז"ל (הובא ברש"י ר"פ בראשית) שהעולם כולו נברא בשביל התורה ובשביל ישראל, ונמצא, שהטעם לבריאתם של "כל בני שת" הוא רק בשביל ישראל. לעתיד לבוא כאשר תבוא גאולה לעולם כולו, ויורגש בעולם הטעם האמיתי לבריאתו, יראו בגלוי איך שכל באי העולם וכל בני שת, אין להם חשיבות בפני עצמם, כי כל מטרת בריאתם היא רק…

להמשך קריאה

עבודת ה' בדבר הקשה דווקא | פרשת פנחס פנינה יומית

בפרשתנו פנחס נאמר בנוגע לחלוקת הארץ "אך בגורל יחלק את הארץ" (כו, נה), שחלוקת הנחלות לא תהי' על פי סדר שכלי כי אם על פי הגורל. והנה, "ארץ ישראל" ברוחניות מורה על כללות עבודתו הרוחנית של האדם כמבואר בספרים (ראה תורה אור ריש פ' וישב), ואם כן, גם חלוקת הארץ מורה על התחלקות עבודותיהם של ישראל, איש איש ועבודתו את קונו השייכת לנשמתו באופן פרטי. ולכאורה ייפלא, הרי עבודת האדם מוכרח שתהא מסודרת ומיוסדת על פי השכל, כפי הוראות התורה בסדר נכון, ואיך יעבוד עבודתו על פי "גורל" בלא סדר מסודר? ויש לבאר זה על פי מה שמבואר בספר התניא (חלק אגרת הקודש ס"ז) שיש לכל איש ישראל מצוה מיוחדת שהיא שייכת במיוחד לנשמתו, וכדברי רז"ל "אבוך במאי הוי זהיר טפי" (שבת…

להמשך קריאה

פרשת בלק | פנינה יומית | איך מקיימים מצות "בעפר"?

בפרשתנו בלק נאמר בנבואת בלעם "מי מנה עפר יעקב" (כג, י), ופירש רש"י "אין חשבון במצות שהם מקיימים בעפר". ויש לבאר זה בעבודת האדם לקונו: ידוע שבקיום המצות ישנם בכללות שני אופנים, קיום המצות מצד החשבון והטעם (הן טעם שכלי, מצד המעלות שבמצות, והן טעם ועונג, שיש לו עונג והרגש בהמצות), וקיום המצות בלי טעם בדרך קבלת עול, אך ורק מפני שהן מצות - ציווי ורצון ה'. והחילוק ביניהם: כאשר האדם מקיים מצוה מצד חשבון וטעם ודעת שלו, הרי עשיית המצוה קשורה עם שכלו ורגשותיו של האדם, והאדם, מדוד ומוגבל הוא, ושכלו ורגשותיו מוגבלים הם. ומצד זה, כמו שסיבת עשיית המצוה מדודה ומוגבלת היא, כן גם פעולת המצות תהי' מדודה ומוגבלת. משא"כ כאשר האדם מקיים מצוה רק מפני שכן הוא רצון הקב"ה,…

להמשך קריאה

הרואה פיל בחלום פלאות נעשו לו | פרשת פנחס פנינה יומית

"פלא" שלמעלה מ"פלאות" נאמר בגמרא "הרואה פינחס בחלום פלא נעשה לו (כמו שנעשה לפינחס. רש"י), הרואה פיל בחלום פלאות נעשו לו" (ברכות נו, ב). ומפשטות הגמרא משמע, שהחילוק בין "הרואה פינחס" ל"הרואה פיל" הוא, ש"הרואה פיל" עושים לו "פלאות" רבות, ואילו "הרואה פינחס" עושים לו רק פלא אחד. ולכאורה תמוה, הרי אמרו רז"ל "ששה נסים נעשו לו לפינחס" (סנהדרין פב, ב), ואם כן, מדוע "הרואה פינחס בחלום" נעשה לו רק פלא אחד - הרי אין זה "כמו שנעשה לפינחס"? ויש לבאר זה בהקדים החילוק בין "נס" ל"פלא": "נס" הוא שידוד מערכות הטבע, שמזה שקוראים לו "שידוד מערכות הטבע" מובן שכדי לפעול "נס" זה צריכה להיות פעולה מיוחדת של ביטול הנהגות הטבע. משא"כ "פלא" מורה על הנהגה שמובדלת לגמרי מהנהגת הטבע, שהרי "כל…

להמשך קריאה

פרשת פינחס פנינה יומית | "כהונת עולם" – לפנחס ולא למשה?

בהתחלת פרשתנו פנחס נאמר שמכיו ש"פנחס גו' השיב את חמתי מעל בני ישראל גו'" לכן יזכה ש"והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם" (כה, יא-יג). והנה, במדרש (תנחומא פרשתנו יא. ועוד) על בקשת משה "יפקוד ה' גו' איש על העדה" מובא ש"אמר משה . . בדין הוא שיירשו בני את כבודי". ומצינו שלא נעתר לו הקב"ה אלא ציווה לו שיהושע יירשנו. ולכאורה תמוה, הרי באם פנחס זכה לכהונה "לזרעו אחריו" מפני ש"השיב את חמתי מעל בני ישראל", הרי משה שהשיב חמתו של הקב"ה מעל בני ישראל כמה וכמה פעמים בוודאי הי' צריך לזכות בגלל זה ש"זרעו אחריו" יירשו את כבודו? ויש לומר הביאור בזה: האופן בו הגין משה על בני ישראל הי' שעמד בתפילה להקב"ה שיסלח לישראל על חטאם. אך בפנחס לא…

להמשך קריאה

מתי אין להתווכח? | פרשת בלק פנינה יומית

בסוף פרשתנו בלק מסופר על מעשה זמרי וקנאות פנחס. ובנוגע לזה כתוב "והנה איש מבני ישראל בא ויקרא אל אחיו את המדינית לעיני משה" (כה, ו), ופירש רש"י "אמרו לו, משה, זו אסורה או מותרת, אם תאמר אסורה, בת יתרו מי התירה לך". והנה, על שאלה זו "בת יתרו מי התירה לך" לא מצינו שענה משה כלום, וגם פנחס, לא נכנס לשקו"ט עם זמרי, אלא קינא את קנאת ה', והרגו. ומזה יש ללמוד בעבודת האדם לקונו: כאשר מישהו שואל שאלה, יש לעיין היטב בכוונתו של השואל, שאם כוונתו לשם שמים, אזי אפילו ל"כסיל" יש לענות, כמ"ש "ענה כסיל כאולתו" (משלי כו, ה). אך אם כוונת השואל אינה לשם שמים, הרי אפילו אם שואל בדברי תורה, מ"מ אם כוונתו בזה היא להתיר מה…

להמשך קריאה

פנינה יומית פרשת בלק| להמשיך אור הקדושה "עד אפסי ארץ"

אחת מנבואות בלעם שנאמרו בפרשתנו בלק היא "וירד מיעקב" (כד, יט), ומפרש רש"י אשר כוונת הכתוב ב"וירד" היא "על מלך המשיח" שנאמר בו (תהלים עב, ח) "וירד מים עד ים ומנהר עד אפסי ארץ". ויש לבאר ענין זה בעבודת האדם לקונו, אשר עבודת האדם היא שיהא שליט ומושל בכל ענייניו - "מים עד ים ומנהר עד אפסי ארץ": "מים עד ים" - "ים", בשונה מ"ארץ", משמעותו שהוא מכוסה ומוסתר על ידי המים, וכמו כן בכוחותיו של האדם מרמז "ים" על כוחות הנפש שעדיין לא באו לידי גילוי לכל, ועודם טמונים בנפש האדם. ומצווה הכתוב  "וירד מים עד ים", שעל "ניצוץ משיח" שבו לרדות ולמשול בכל הכוחות הפנימיים, מ"הים הקדמוני" עד "הים האחרון" (זכרי' יד, ח): "ים הקדמוני" מורה על הכוח הראשון והפנימי…

להמשך קריאה

פרשת בלק | פנינה יומית | נבואת הגאולה ע"י בלעם דווקא

כתב הרמב"ם (הל' מלכים רפי"א) "המלך המשיח עתיד לעמוד כו', התורה העידה עליו כו', בפרשת בלעם נאמר ושם נבא בשני המשיחים. במשיח הראשון כו', ובמשיח האחרון שעומד מבניו שמושיע את ישראל כו' אשורנו ולא קרוב זה מלך המשיח וכו'". ויש לתמוה, הרי בלעם הי' גוי ושונא ישראל, ואם כן מדוע הדגיש הרמב"ם שנבואה זו נאמרה ע"י בלעם דווקא? ויש לומר בזה על דרך הדרוש: רצון בלק הי' שבלעם ישתמש בכח נבואתו לקלל את בני ישראל ר"ל, ותמורת זאת הנה נוסף לזה שלא קלל את בני ישראל, הוצרך גם להשתמש בכחו זה, כח הנבואה, לברך את ישראל. וזהו מה שהדגיש הרמב"ם שנבואת הגאולה נאמרה "בפרשת בלעם", כי גם בגאולה העתידה לבוא כן יהי' אצל אומות העולם. ותמורת זאת שבזמן הגלות שולטים הם על…

להמשך קריאה

פרשת חוקת פנינה יומית | נשיא הדור הוא ככל הדור

במלאכים שנשלחו עם "דברי שלום" אל סיחון, מצינו מקראות הסותרים זה את זה, כתוב אחד אומר "וישלח ישראל מלאכים" (פרשתנו כא, כא), ובמקום אחר נאמר שמשה הוא השולח "ואשלח מלאכים" (דברים ב, כו). ומיישב המדרש (תנחומא חוקת פכ"ג), אשר "הכתובים אלו צריכים זה לזה – שמשה הוא ישראל וישראל הוא משה, ללמדך שראש הדור הוא כל הדור". והנה, רש"י (פרשתנו שם) כשמביא את דברי המדרש משנה מלשונו, ותחת אשר "ראש הדור הוא ככל הדור", כתב "שנשיא הדור הוא ככל הדור", והדברים צריכים תלמוד. ויש לומר הביאור בזה: את דברי המדרש ש"משה הוא ישראל" אפשר לפרש בשני אופנים: א. כאשר מדובר אודות התעסקותו של משה בענין השייך לצרכי כלל ישראל, הרי מכיון שטעם התעסקותו בזה אינו בשביל עצמו אלא הוא עושה זאת עבור…

להמשך קריאה

פנינה יומית | חוקת | כל יהודי אוהב את כל ישראל – ואין זה שקר!

בפרשתנו כתוב על מיתת אהרן ש"ויבכו את אהרן שלשם יום כל בית ישראל" (כ, כט), ובאבות דר' נתן (פי"ב מ"ג) נאמר הטעם לזה שבכו כל בית ישראל על מיתת אהרן, כי הוא היה מטיל שלום בין בני ישראל, וכאשר היה רואה שני בני אדם שעשו מריבה זה עם זה, היה הולך לכל אחד בפני עצמו, ואומר לו שחבירו מתחרט ומצטער על המריבה, ועל ידי זה השכין שלום ביניהם. ויש לבאר הנהגה זו, שוודאי לא היתה באופן של שקר ח"ו: ידועים דברי הרמב"ם (ספ"ב דהל' גירושין) ש"מי שהדין נותן שכופין אותו לגרש את אשתו ולא רצה לגרש . . בית דין . . מכין אותו עד שיאמר רוצה אני . . ולמה לא בטל גט זה שהרי הוא אנוס? . . [כי] זה…

להמשך קריאה

פרשת חוקת | פנינה יומית | מנהיג ישראל מניח טובתו על הצד ודואג לצאן מרעיתו

אמרו חז"ל "שלשה פרנסים טובים עמדו לישראל . . וג' מתנות טובות ניתנו על ידם . . באר בזכות מרים, עמוד ענן בזכות אהרן מן בזכות משה. מתה מרים נסתלק הבאר" כנלמד מהאמור בפרשתנו (כ, א-ב) "ותמת שם מרים . . ולא הי' מים לעדה", ומכל מקום "חזרה בזכות שניהן" - משה ואהרן, וכאשר נסתלק גם אהרן ועמו ענני הכבוד – "חזרו שניהם – הבאר וענני הכבוד - בזכות משה" (תענית ט, א). והנה, כל אחד מן ה"פרנסים טובים" שקיבלו ישראל מתנה בזכותו, יש לו קשר פנימי ורוחני עם המתנה שבאה בעטיו, שלכן באה "מתנה טובה" מסויימת דווקא בזכות "פרנס" ההוא דוקא: משה הי' רועה את ישראל, שרועה עניינו לזון ולפרנס צאנו בפרטיות כל אחד כפי צרכיו, ולכן הגיע בזכותו ה"מן", שהיא…

להמשך קריאה

פרשת חוקת פנינה יומית | הקב"ה קוראו נחש – ולא התורה

בפרשתנו חוקת מובא ענין עשיית נחש נחושת – "ויעש משה נחש נחושת" (כא, ט). ופרש רש"י "לא נאמר לו לעשותו של נחושת אלא אמר משה, הקב"ה קוראו נחש ואני אעשנו של נחושת". והנה, לפני זה כתוב מפורש שהקב"ה אמר "עשה לך שרף" ולא הזכיר "נחש", ומזה שכותב רש"י "הקב"ה קוראו נחש", רואים שאכן אמר הקב"ה למשה "נחש", ורק שלא הזכירו הכתוב. וצריך ביאור הטעם לזה. ויש לבאר זה על פי מה שאמרו רז"ל "שאלו לתורה חוטא מה עונשו, א"ל יביא אשם ויתכפר לו. שאלו להקב"ה . . א"ל יעשה תשובה ויתכפר לו" (ילקוט שמעוני לתהלים כה). ומבואר בספרים (אור התורה יו"כ ס"ע א'תקנז ואילך. לקוטי שיחות ח"ד עמ' 1152) הפירוש בזה, שמצד התורה, ישנם מדידות והגבלות ושיעורים, ועל כן אין בכוח התשובה…

להמשך קריאה

המזוזה – ששומרת על מי שהוא "מלא ספרים" | פנינה יומית פרשת קורח

נאמר במדרש (במדבר רבה יח, ג. ובכ"מ) שאחד מהדברים ששאל קורח את משה היה "בית מלא ספרים מהו שיהא פטור מן המזוזה" וענה לו משה "חייב במזוזה". ויש לבאר את הדברים בעבודת האדם לקונו: מי שהוא בעל תורה ו"מלא ספרים" עלול לחשוב שאדם שלם הוא ואינו צריך להתעסק גם עם רגשותיו, עם אהבתו ויראתו וכיו"ב. אך מתשובת משה לומדים, שגם "בית שמלא ספרים" חייב במזוזה: במזוזה ישנן ב' הפרשיות "שמע" ו"והיה אם שמוע", שבפרשת "שמע" נאמר "ואהבת", ופרשת "והיה אם שמוע" ענינה יראה (כמבואר בספרי חסידות). וכשם שהמזוזה שומרת על הבית וכל אשר בתוכו, כמו כן ב"בית שמלא ספרים", שיש בו תורה ‑ הנה אם אין בו אהבה ויראה אזי חסר בענין התורה, כיון ש"אורייתא בלא דחילו ורחימו לא פרחא לעילא" (תקו"ז…

להמשך קריאה

נחש שממית ומחי' | פנינה יומית פרשת חוקת

בפרשתנו חוקת  מובא ענין עשיית נחש נחושת, שנצטווה משה "עשה לך שרף גו' והי' כל הנשוך וראה אותו וחי" (כא, ח). ופירש רש"י "אמרו רבותינו, וכי נחש ממית או מחי', אלא בזמן שהיו ישראל מסתכלין כלפי מעלה, ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים, היו מתרפאים, ואם לאו היו נמוקים". ויש לבאר זה בעבודת האדם לקונו: "נחש" מורה על ענין המיתה, שהרי המיתה נגזרה בעולם מצד חטא עץ הדעת, שנעשה על ידי הנחש. ועד שאלו שלא הי' בהם חטא, מתו "בעטיו של נחש" (שבת נה, ב). ומ"מ צווה הקב"ה "עשה לך שרף" שהוא נחש, ומזה יומשך חיים לישראל. ונמצא, שנתהפך הנחש מן הקצה אל הקצה, ומענין המורה על מיתה נהפך לדבר המחי', וכדברי רז"ל "ימחה שמם של אפיקורסין, שהן אומרים אין תחיית המתים, הרי…

להמשך קריאה

אופן נתינת הכח ממשה רבינו לקיום החוקים | פרשת חוקת | פנינה יומית

מצוות פרה אדומה נקראת על שמו של משה, וכפירוש רש"י על הפסוק "ויקחו אליך פרה אדומה גו'" – "ויקחו אליך, לעולם היא נקראת על שמך פרה שעשה משה במדבר". ענינה המיוחד של מצוה זו הוא היותה "חוקה", וכמפורש בכתוב "זאת חוקת התורה", שהיא ראש ועיקר לכל המצוות מסוג ה"חוקים" אשר טעם אין להם, ועושין אותן רק משום שכן ציווה הבורא ית"ש. ומה ייפלא איפה שנקראת מצוה זו על שמו של משה, שהוא הנותן כח ועוז לבני ישראל בקיום מצוות פרה אדומה, בשעה אשר משה עצמו לא הייתה לו שייכות לעבודת ה"חוקה" – קיום המצווה בלא ידיעת טעמה. שהלא אמר לו הקב"ה למשה (במדב"ר חוקת יט, ו) "לך אני מגלה טעם פרה אבל לאחר חוקה", והיינו שמשה זכה להבין ולהשיג טעם מצות פרה,…

להמשך קריאה