שבת הגדול- נס גדול!!
שתזכו לשבת נהדרת שתהא בכל אורה מעוטרת שבת שלום ומבורכת!

שבת הגדול- נס גדול!!

השבת הקרובה, שבת לפני פסח נקראת "שבת הגדול", הסיבה לכך היא משום ש"נעשה בו נס גדול" לבני ישראל במצריים. ביום זה שמעו בכורי מצריים מפי בני ישראל על מכת בכורות הממשמשת ובאה עליהם... באו בכורי מצריים אל אבותיהם בתביעה לשחרר את עם ישראל, כדי שינצלו חייהם- ודרישתם נדחתה. כתגובה יצאו בכורי מצריים למלחמה בתוך עמם, ורבים נפלו. לזכר נס זה מציינים את "שבת הגדול".  מה בדיוק היה הנס הגדול? "בכורי מצריים"- סימלו את שיא עוצמתו של האויב. ודווקא הם נלחמו בחירוף נפש- למען שחרור בני ישראל. בחסידות מוסבר שיש שתי דרכים של 'בירור' הרע בעולם: הראשונה- ע"י ששוברים את הרע ומונעים ממנו להפריע. השנייה והנעלית יותר- הפיכת החושך לאור, הרע עצמו נהפך לטוב והוא עצמו מתהפך לטוב ומשרת את הקדושה. וזה מה…

להמשך קריאה

מחשבה חסידית

רבי זושא מאניפולי היה עני מרוד. יום אחד הגיע רעבונו עד כדי פיקוח-נפש ממש. אמר רבי זושא בליבו: "לו אדם כלשהו היה מביא עכשיו לזושא דבר-מאכל, היה מציל נפש מישראל וקונה לו חיי העולם הבא. מדוע אפוא לא יזכה זושא בעצמו במצווה הזאת?"… מיד הסיר את חגורתו מעל מותניו, יצא החוצה ומכר את החגורה בכמה פרוטות, שבהן קנה פרוסת לחם להחיות את נפשו. מתוך עלון "שיחת השבוע", בעריכת הרב מנחם ברוד.

להמשך קריאה

ניקיונות לפסח

כעת, אנו נמצאים בתחילת ההכנות והניקיונות לפסח. זה הזמן להתבונן באספקטים פנימיים שקשורים בהכנות ובניקיונות אלו. החמץ והמצה מסמלים מוטיבים שונים בעבודת ה'.  חמץ- הוא בסך הכל ערבוב של קמח עם מים, לאחר מעט זמן החמצה תופחת התערובת ומתנפחת - תופעה זו מסמלת גאווה וגסות רוח. גם האדם הגאה "מנפח" את עצמו ומיקר בחשיבותו. במשך השנה כאשר אדם שקוע בענייני חולין, עלולה להתגנב לליבו תחושה של גאווה והתנשאות. הצלחתו עלולה לגרום לו לחשוב ש"כוחי ועוצם ידי עשו לי את החיל הזה"... מצה- מבטאת ענווה והתבטלות. שיא ההתבטלות היא מצת המצווה שאוכלים בסדר, 'לחם עוני' (מצה שמורה)- שאין לה טעם וריח. זו מסמלת עבודת ה' מתוך קבלת עול מוחלטת בלי תערובות של טעם אישי, שכל ומידות.  בפסח אנו מצווים לבער לחלוטין את החמץ…

להמשך קריאה

תפקידו של הנשיא

בראש חודש ניסן הייתה חנוכת המזבח של המשכן. במשך 12 יום הקריבו 12 נשיאי השבטים קרבנות מיוחדים לחנוכת המזבח. הרבי מליובאוויטש נשיא דורנו מסביר כי: בחנוכת המשכן נוצק היסוד וההתחלה לעבודת בני ישראל בכל הדורות. "חנוכה" גם מלשון "חינוך"- כפי שהחינוך בונה את היסוד למשך כל חיי האדם, כך חנוכת המזבח בנתה את היסוד לעבודת המשכן (הגשמית והרוחנית), שהיא תכלית כל עבודת האדם ("ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם"- בקרב כל אחד ואחד...). מסיבה זו נדרשו דווקא הנשיאים להקריב את הקורבנות- כי הנשיא כולל את כל בני שבטו, ומרומם את עמו. כל נשיא בדורו הוא כנשיא הראשון אומר הרבי, וע"י ההתקשרות עמו זוכים להשפעות ולאורות הקדושים של כל השבטים כולם. מכאן אנו לומדים את המעלה שבהתקשרות לנשיא הדור, שמקשר כל יהודי באשר הוא…

להמשך קריאה

חודש של ניסים! ניסן

ראש חודש ניסן, שנקרא גם "חודש הגאולה". המצווה הראשונה שניתנה לעם ישראל כעם במצריים קשורה עם חודש ניסן. עם ישראל נצטווה לקדש חודשים ואילו חודש ניסן הינו "ראש חודשים", ככתוב: "החודש הזה לכם ראש חודשים, ראשון הוא לכם לחודשי השנה" (ויקרא יב', ב). מכאן שישנם שני ראשי שנים- תשרי וניסן. תשרי- הינו ראש השנה לבריאת העולם והאדם, שעניינו ההנהגה הטבעית של העולם. ניסן- הינו ראש השנה לגאולת עם ישראל, שעניינו ההנהגה הניסית בעולם. עניינו של חודש ניסן בעבודת האדם: מהיום מתחדשת התגלות של הקב"ה באופן נעלה יותר מבשאר ימות השנה. התגלות זו הינה נתינת כוח לכל אחד מאתנו לצאת ולהיגאל מכל ענייני המדידה וההגבלה שלו בעבודת ה', לאופן עבודה אחר וחדש לגמרי של הנהגה ניסית, למעלה מטעם ודעת. ומאחר וזהו גם "ראש…

להמשך קריאה

מודעות עצמית באלף הזעירא בפרשת ויקרא

המילה "ויקרא" הפותחת את פרשתנו מופיע בתורה באות 'א' קטנה. (ויקרא). חז"ל מסבירים כי כתיבת האות הקטנה מרמזת על ענוותנותו של משה רבינו. שלמרות כל מעלותיו הנשגבות היה "עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה".  בדברי הימים האות 'א' של המילה "אדם" (האמורה לגבי אדם הראשון), הינה 'א' גדולה. רמז למעלותיו העצומות של אדם הראשון יציר כפיו של הקב"ה, ואת העובדה שהכיר במעלת עצמו. אלא, שאצל אדם הראשון הכרת מעלותיו הביאה לזחיחות הדעת שהביאה לנפילה של חטא עץ הדעת.  בשתי אתיות אלו מלמדת אותנו התורה, אומר הרבי, כי ביהודי ישנן וצריכות להיות שתי תנועות הפוכות. מצד אחד עליו לדעת שמכוח היותו בן אברהם, יצחק ויעקב, הוא יורש מהם מעלות נפלאות. ולכן עליו להכיר בערך עצמו. מצד שני, עליו לזכור שמעלות אלו…

להמשך קריאה

בהעלות הענן – פרשת פקודי

פרשת פקודי היא הפרשה בה מסתיים ספר שמות ובסופה תיאור הקמת המשכן וגילוי השכינה בו, וכך כתוב: "ויכס הענן את- אהל מועד וכבוד ה' מלא את המשכן" (שמות מ, לד) ובסיום הפרשה כתוב: "ובהעלות הענן מעל המשכן, ייסעו בני ישראל בכל מסעיהם" (שמות מ, לו). מהדברים משתמע, שהנסיעה וההתקרבות לארץ ישראל קשורות דווקא בהסתלקות השכינה ("בהעלות הענן"). הרבי מליובאוויטש מסביר: תכלית הכול (של המשכן ושל הבריאה כולה) מקופלת בכך שבני ישראל "נוסעים" דווקא "בהעלות הענן". כלומר- אין זו חכמה לעשות רצון ה' בשעה ששכינתו נמצאת בגלוי למטה. התכלית היא להגיע אל הקדושה גם כאשר זו מוסתרת וחבויה!  זו כוונת הבריאה: שמקום 'תחתון' זה, שאין בו גילוי שכינה, יהיה 'דירה' לקב"ה- שבני ישראל ישכינו את השכינה בעולם על ידי תורה ומצוות.  מעובד מתוך…

להמשך קריאה

מלמטה עד למעלה – ספר שמות

השבת קראנו את פרשות ויקהל - פקודי, וסיימנו את ספר שמות (חזק). בספר שמות, מסביר הרבי מליובאוויטש, משתקפת כללות עבודת האדם, מתחילתה ועד סופה:  התחלת הספר "ואלה שמות בנ"י הבאים מצרימה" (שמות א,א) – מתוארת הירידה בגלות מצרים. התחלת הספר מורה ומבטאת (בעבודת האדם) – את כללות ירידת הנשמה (בנ"י) ל(מצרים לשון) מיצר הגוף ומיצר עולם הזה הגשמי והחומרי.  ובהמשך לזה (בפרשיות וארא, בא ובשלח) – אודות השבירה ובירור (קליפת) מצרים ע"י עשר המכות – המרמז על כללות העבודה של בירור וזיכוך גשמיות וחומריות העולם. ועד שמגיעים ליציאת מצרים – השתחררות מעול השעבוד של המיצרים והגבולים של העולם.  כל זאת כהכנה ל"תעבדון את האלוקים על ההר הזה" (שמות ג, יב), מתן תורה, ביחד עם הנתינת כוח לעשות מהעולם הזה הגשמי (חפצא של)…

להמשך קריאה

ההבדל בין איש עסקים לעובד שכיר

איש עסקים  ישנו הבדל מהותי בין בעל עסק לבין עובדיו השכירים. העובד השכיר משקיע את מספר שעות העבודה הנדרש ממנו, ובסוף היום משאיר מאחוריו את דאגות העסק. אפילו העובד החרוץ והמסור ביותר, לא מפגין אותה מידה של מעורבות כמו בעל העסק עצמו. בעל העסק נושא עימו תמיד את נטל הדאגה לכל ענייני העסק. אפילו כאשר העסק מנוהל על מי מנוחות, הוא אינו יושב ומחכה שהזדמנויות עסקיות תיפולנה לחיקו, אלא מחפש תמיד דרכים לשפר או להרחיב את נכסיו.  אנו כיהודים חייבים להתייחס ל"עסק" הרוחני שלנו באותה מסירות שמוכיח היזם כלפי העסק שלו. יהיו אשר יהיו עיסוקינו במשך רוב שעות היום, העבודה הרוחנית של לימוד התורה, צריכה להיות העסק האמיתי שלנו. לא חשוב כמה זמן מקדישים ללימוד היומי שלנו (אפילו אם זו רק קריאה…

להמשך קריאה
המעלה שבשיברון, פרשת כי-תשא
משה שובר את לוחות הברית למראה חטא העגל.

המעלה שבשיברון, פרשת כי-תשא

בפרשת "כי תשא" מסופר בין השאר על חטא העגל. משה רבינו יורד מהר סיני ובידיו לוחות הברית. כאשר הוא רואה את החוטאים בעגל, שובר משה את הלוחות לעיני כל ישראל. "וישלך מידו את הלוחות וישבר אותם תחת ההר" (שמות לב', יט). לאחר מכן עולה משה שוב להר ומקבל את הלוחות השניים, עמם ניתנה התורה שבעל-פה. לוחות הברית השניים ושברי הלוחות הראשונים הוכנסו יחד לארון הברית שבמשכן. מדוע הוכנסו שברי הלוחות, המזכירים את חטאו של עם ישראל? ומדוע ניתנה תורה שבעל- פה דווקא עם הלוחות השניים?  בחסידות מוסבר שבשל מהותה האינסופית של התורה, שהיא חוכמתו הבלתי מוגבלת של הקב"ה- אין האדם יכול לתפוס אותה בשכלו. כל עוד הוא חש את גדרי מציאותו המוגבלת, קיים מחסום בפניו לקליטת התורה. התנאי לקבלת התורה הוא ביטול…

להמשך קריאה

צום קל  ומועיל מתכוננים לנס פורים

 ידוע כי חז"ל תקנו ביום שלפני פורים לצום זכר לתענית אסתר. מתקנה זו אנו למדים מסר אותו רצו להעביר בני אותו הדור ומחברי המגילה. בזמן גזירת המן היה למרדכי ולאסתר מעמד מדיני רב השפעה: מרדכי היה שר נכבד – "יושב בשער המלך" (אסתר ב, יט) ואסתר הייתה המלכה. צפוי היה, שבראש ובראשונה ינסו להפעיל את השפעתם בחצר המלכות לביטול הגזירה. בפועל אנו רואים כי המעשה הראשון שעשו היה לקרוא לצום ולתשובה. "לך כנוס את כל היהודים... וצומו עלי, ואל תאכלו ואל תשתו שלושת ימים" (אסתר ד, טז). רק אחרי הצום והתשובה התפנו מרדכי ואסתר לפעילות מדינית. חז"ל ביקשו ללמדנו כי הגזירה והצרות הם איתות מה' לתשובה ולתיקון דרכנו. התמודדות עם הגזירה והצרות בדרכי הטבע ובכוחנו המוגבל בלבד איננה הדרך, היא השלב השני,…

להמשך קריאה

עניינו של פורים

הרבי מסביר כי עניינו העיקרי של חג הפורים מוזכר במגילה עצמה. לקראת סוף המגילה שואלת מגילת אסתר על מה ולמה זכו היהודים לנס ההצלה? ובהמשך עונה המגילה: "קיימו וקיבלו היהודים עליהם" (אסתר ט, כ). חז"ל מפרשים כי "קיימו וקבלו את אשר החלו לעשות" (שבת פח, א).  כלומר שבימי הפורים הייתה שלימות קבלת התורה, מצד זה שאותו הדור עמד במסירות נפש על קיום תורה ומצוות במשך כל השנה בה הייתה הגזירה להרוג ולאבד את כל היהודים ח"ו. למרות שבנ"י היו אז בתכלית השפלות, בחשכת הגלות, ולא האיר אצלם גילוי אור אלוקי, ואף על פי כן עמדו בכל התוקף בקיום התורה ומצוות בכח עצמם – הרי זה גמר ושלימות הקבלה האמיתית של תורה ומצוות.  לסיכום: קבלת התורה בסיני הייתה בעיקר מצד הכוחות הגלויים, הבנה…

להמשך קריאה

שבת "זכור"- והמלחמה בעמלק!!

בשבת שלפני פורים קראנו "במפטיר" מתוך פרשת "זכור": "זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים: אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך, ואתה עייף ויגע ולא ירא אלוקים...(ומסיימים) תמחה את זכר עמלק מתחת השמיים לא תשכח" (ס"פ תצא כה, יז- יט). המלחמה בעמלק היא עניין כל כך חשוב ויסודי בעם ישראל, עד שכל יהודי מחויב ללכת לבית הכנסת בשבת זכור ולשמוע את הקריאה בתורה על עניין המלחמה בעמלק.  בחסידות מוסבר על עמלק ברוחניות- אשר עניינו "קרך" מלשון קירור. המלחמה בעמלק היא מלחמה פנימית, ב"עמלק הפנימי" שבנו, שמקרר ומצנן את ההתלהבות מעניינים של קדושה. הרבי מליובאוויטש מסביר כי יש להתייצב נגד "עמלק" זה במלוא התוקף, לדחותו ולסלקו.. בכל האמצעים האפשריים – וללכת במלוא ההתלהבות לקבל את התורה ואת פני משיח…

להמשך קריאה

עם אחד לה' אחד

 במגילת אסתר כתוב: "ויאמר המן למלך אחשוורוש ישנו עם אחד, מפוזר ומפורד בין העמים בכל מדינות מלכותך.." כלומר, המאפיין ומייחד את העם היהודי הוא היותו אחד- גם בהיותו מפוזר ומפורד בין העמים. כפי שאומר הזוהר הקדוש: התורה ישראל והקב"ה- נקשרים יחד לאחדות אחת בלתי ניתנת להפרדה.  הכנות נעימות לפורים...

להמשך קריאה

ז' באדר מזל טוב לנו

בנוגע לחודש אדר כתוב בגמרא: המן הפיל פור, לבחור יום בו יוציא תוכניתו לפועל. "כיון שנפל פור בחודש אדר, שמח (המן) שמחה גדולה, אמר- נפל לי פור בירח שמת בו משה, ולא היה יודע שבשבעה באדר מת ובשבעה באדר נולד..."  היינו שלידת משה ביום זה (שבעה באדר) פועלת ביטול והפיכת גזירת המן בחודש אדר, באופן ש"כל החודש...נהפך...לששון ולשמחה", ולכן "משנכנס אדר מרבין בשמחה" וב"אדר בריא ותקיף מזלם של ישראל".  כידוע ביום הולדתו של אדם "מזלו גובר", ו"משה הוא ישראל וישראל הם משה...נשיא הדור הוא ככל הדור כי הנשיא הוא הכל", על כן ביום זה: "גובר מזלם של כל ישראל"!!  אז שיהיה מזל טוב לכולנו ויום הולדת שמח!!  מעובד מתוך "שולחן שבת" שיחות הרבי מליובאוויטש.

להמשך קריאה
"מחני נא מספרך" – מזון רוחני
אשה מתפללת לבורא עולם

"מחני נא מספרך" – מזון רוחני

בפרשת השבוע, תצוה. הקב"ה מצווה את משה ציוויים רבים בענין המשכן וכליו. למרבה הפלא שמו של משה לא מוזכר בכל הפרשה. ואכן מאז לידתו של משה ועד סוף התורה, זו הפרשה היחידה שבה שמו של משה לא מופיע כלל אפילו לא פעם אחת. לפי המפרשים אחת הסיבות היא קיום דברי משה לקב"ה לאחר חטא העגל: "אם תשא חטאתם (הרי טוב), ואם אין (ואם לא) – מחני נא מספרך אשר כתבת". ודברי צדיק, אפילו אם נאמרים על- התנאי, מותירים רושם. לכן על אף שמחל ה' לעם ישראל, בכל זאת נמחק שמו של משה מפרשה אחת בתורה. נקל לשאר כי התורה הייתה כל מציאותו של משה, עד כדי כך שנקראת על שמו, "זכרו תורת משה", אך על מנת לעורר רחמי שמים היה מוכן למסור…

להמשך קריאה

חודש אדר ופורים

עניינו של חודש אדר הוא חג הפורים. ובזכות הנס של חג הפורים כל ימי חודש אדר נהפכים לימי ששון ושמחה. פורים הוא חג גאולה כשם שפסח הוא חג גאולה, אך ישנו הבדל ביניהם. בעוד בפסח נאמר "נגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקב"ה, וגאלם". בניסים גלויים ובשבירת חוקי הטבע.  בפורים הנס היה, כביכול, על פי חוקי הטבע. עם ישראל עמד במדרגה כזו שגם בדברים שקורים "על פי טבע" ושניתן להסביר אותם בשכל, ראו כולם, אנשים נשים וטף, את יד ה' שבדבר. ובזכות האמונה והביטחון בה' זכו היהודים לגאולה. גם בדורנו על ידי פקיחת העיניים והאמונה כי במאורעות הטבעיים והניתנים להסבר שכלי מסתתר הקב"ה, נזכה לגאולה אמיתית ושלימה בהתגלות משיח צדקנו בפועל ממש! חודש טוב ושמח! 

להמשך קריאה

ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם – המשכן שבלב

 [sociallocker]  לאחר מעמד הר סיני ומתן תורה, הקב"ה מצווה את בנ"י להקים עבורו משכן, וזו לשון המצווה: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (שמות כה, ח). לכאורה היה צריך להיות כתוב "... ושכנתי בתוכו" (בלשון יחיד). חז"ל פירשו כי על ידי בניית המקדש זוכים עם ישראל להתגלות השכינה "בתוכם", בתוך כל אחד ואחד מאיתנו. בחסידות מוסבר כי בניית המקדש היא ציווי נצחי שהוא גם פיזי וגם רוחני. כשם שבבניית המקדש הפיזי לקח העם – זהב,כסף, נחושת, עצי שיטים...וכו'. כך גם אנחנו – כאשר אנו משתמשים בעולם הגשמי איתו אנו באים במגע: אכילה, שתייה, פרנסה, זוגיות, ילדים וכו' לשם שמיים, בכך אנו הופכים את העולם למקום בו הקב"ה יכול להתגלות ולשכון בתוכנו. [/sociallocker]

להמשך קריאה
שמירת הפיקדון, פרשת משפטים
שומרים

שמירת הפיקדון, פרשת משפטים

בפרשת משפטים מפורטים דיני השומרים (שומר חינם, שומר שכר, שוכר ושואל) ומידת אחריותם לפיקדון שהופקד בידם.  בחסידות מוסבר כי ברובד פנימי כל יהודי גם הוא "שומר" פיקדון. נפשו "האלוקית" היא הפיקדון שהפקיד בידו הקב"ה. כפי שמוסבר ב"תניא" נשמתו היא "חלק אלוקה ממעל ממש". חלק מהקב"ה שהופקד בגופו של היהודי. יתירה מכך על השומר להשיג את המטרה שלשמה ירדה נשמתו לעולם "ירידה זו היא צורך עליה". על ידי העיסוק בקיום תורה ומצוותיה, מתעלה הנשמה למדרגה גבוהה יותר. שבת שלום ובשורות טובות.

להמשך קריאה
בדיקת שמיעה…
בעבר כל אימרה ששמעו - היתה תורה, וכל מחזה שראו - הוראה בעבודה והדרכה.

בדיקת שמיעה…

בשבת קראנו בפרשת יתרו על מעמד מתן תורה. הפרשה פותחת במילים "וישמע יתרו וכו'" אומר רש"י: מה שמועה שמע ובא? קריעת ים סוף ומלחמת עמלק." (שמות יח,כא). אומר רבי- מנחם מנדל מקוצק: "מה ששמע יתרו שמעו גם רבים אחרים, אבל יש שומעים ואין שמיעתם שמיעה, שאין הדברים נכנסים לתוך ליבם. מעלתו של יתרו ששמע וידע מה שמע."

להמשך קריאה

הדיבר הראשון – מזון רוחני

השבת נקרא בבתי הכנסת את עשרת הדברות.  הדיבר הראשון נפתח במילים: "אנוכי ה' אלוקיך.." אומר המדרש: "אנוכי – לשון מצרי". דבר זה מעורר פליאה רבה. הרי עשרת הדברות הם "כללות כל התורה", ובתוכם שני הדיברות הראשונים מקודשים עוד יותר, כי אותם שמענו מפי הגבורה (הקב"ה בעצמו). כיצד ייתכן שהמילה הראשונה  של התגלות חד פעמית זו היא - "אנוכי" -  דווקא מלשון מצרית?  הרבי מליובאוויטש מסביר שגם לפני מעמד הר סיני הייתה קדושה בעולם. ואילו מתן תורה מטרתו ותכליתו היא לחבר את הקדושה עם המציאות הגשמית. כלומר, לקדש את הדברים הרחוקים לגמרי מעולם התורה והקדושה. ומאחר וזוהי התכלית – דבר זה מקבל את ביטויו במילה הראשונה "אנוכי". שימוש בלשון מצרים המסמל דרגה תחתונה ביותר שאותה מחברים עם שיא הקדושה – הקב"ה בעצמו!  ומכאן…

להמשך קריאה
מלאים מצוות כרימון
רימון ועניב

מלאים מצוות כרימון

באחת ההזדמנויות, המשיל הרבי את שמונת בגדי הכהן הגדול, לשמונה חלקים בעם ישראל. "המעיל- ", אמר הרבי, " רומז על הרשעים (שהיו בו פעמונים ורימונים)" וידוע שאומרים חז"ל "רשעים שבישראל – מלאים מצוות כרימון"  כעבור זמן, ביקר חסיד  אצל הרבי ושאל: ,איך ייתכן להגיד על רשעים שהם מלאים מצוות כרימון??  הגיב הרבי: "גם אני שואל: איך ייתכן שחכמים מכנים יהודים שמלאים מצוות כרימון – רשעים??"

להמשך קריאה

"וכל העם רואים את הקולות" בחסידות

בפרשת השבוע, "יתרו", מתואר מעמד מתן תורה:"וכל העם רואים את הקולות". רבי עקיבא אומר:"רואים את הנשמע ושומעים את הנראה". בחסידות מוסבר ההבדל בין ראייה לשמיעה: ראייה מאמתת דברים בצורה ברורה ומוחלטת. אדם שראה דבר מה, שוב אינו זקוק להוכחות והסברים. לעומת זאת, לשמיעה אין עוצמה כה עזה, תמיד נשאר מקום לספקות ופקפוקים. בעולם שלנו, המציאות הגשמית היא בבחינת 'נראה' – ברורה ומוחשית. אין צורך להוכיח את המציאות הגשמית. לעומת זאת, המציאות הרוחנית היא בבחינת 'נשמע' – מופשטת ודורשת הוכחות.  וזה החידוש שהתחולל במעמד הר-סיני – המציאות הרוחנית (נשמע), נעשתה ברורה ומוחשית ("רואים"), ואילו המציאות הגשמית, איבדה מאמיתותה והועמדה בסימן שאלה. כאשר נתגלה הקב"ה על הר סיני, נעשתה מציאות הבורא הדבר הברור והמוחלט ביותר, ואילו העולם הגשמי איבד את ישותו העצמית, עד שהחלו…

להמשך קריאה

יא' שבט – חג הנשיאות

יא שבט הוא יום עלייתו לכס הנשיאות (תשי"א, 1951) של הרבי מליובאוויטש. הרבי הקודם (הריי"צ) השאיר ליום הסתלקותו מאמר מפורסם הנקרא: "באתי לגני". הרבי ביום קבלת נשיאותו החל לבאר מאמר זה, בו מוסבר החידוש והשליחות של דורנו זה!  באותו מאמר מסביר הרבי שהדור שלנו הוא "דור השביעי" – כמו שמשה רבנו ועם ישראל בתקופתו היו דור שביעי לאברהם אבינו, כך הרבי ואנחנו דור השביעי לאדמו"ר הזקן (מייסד חסידות חב"ד). הרבי מביא במאמר את המדרש שאומר ש"כל השביעין חביבין" – ומסביר כי חביבותו של השביעי היא מצד התולדה שלו כשביעי לראשון, ולא מצד מעלתו של השביעי עצמו, לכן כל השביעין דווקא חביבין.  ומכאן, שכמו שהדור השביעי ההוא (של משה רבנו) – זכה להתגלות אלוקית, ליציאת מצרים, לקריעת ים סוף ולמתן תורה וזאת כיוון…

להמשך קריאה

מילה זה מילה – לפרשת בשלח

בפרשת בשלח, מתואר נס קריעת ים סוף, כאשר בני ישראל עברו בים ביבשה והמצרים טבעו בים: "וישב הים לפנות בוקר לאיתנו": הים חזר לתוקפו וחוזקו הראשון וכיסה את חיל פרעה והטביעם.  המדרש מספר שכאשר ה' ברא את הים התנה עמו הקב"ה תנאי: עליו להיבקע לפני בני ישראל כאשר יצטרכו לעבור בו. ומסביר המדרש שגם לאחר שעמד הים בהתחייבותו זו חזר לתנאו הראשון, וזו משמעות המילה ל'איתנו', אותיות 'תנאו', לתנאי "שהתניתי עמו מתחילה". אך לא ברור כיוון שהים עמד בתנאי ונבקע לפני בני ישראל אז מדוע לאחר מכן נאמר "וישב הים לאיתנו או לתנאו".  מסביר הרבי כי תנאי זה של הים עדיין עומד וקיים. הקב"ה הטביע בבריאה "תנאי", שכאשר יהודי יוצא מ"מצריים" (מהמגבלות שלו) והולך ל"הר סיני" לקבל את התורה על מנת להוסיף…

להמשך קריאה

כי אני הכבדתי את ליבו

הכבדת לב פרעה  "כי אני הכבדתי את ליבו" (י,א)  גזרות פרעה וקושי גלות מצרים לא באו מרצונו החופשי של פרעה, אלא מפני שהקב"ה הכביד את ליבו, כדי שיתגלו ניסי ה' ונפלאותיו.  כשיהודי נתקל ב'מיצר' – בדברים המונעים אותו מעבודת הבורא, יתן אל ליבו שמקור המניעות הוא למעשה הקב"ה עצמו, המבקש לנסותו, כדי שיגלה את כוחות נשמתו.  מתוך שיחות הרבי מליובאוויטש

להמשך קריאה

י יוד שבט

י' שבט י' שבט הוא יום ההילולא של הרבי הריי"צ (יוסף יצחק), האדמו"ר הקודם של חב"ד. בספר "התניא" מבואר שביום ההילולא של צדיק, כל מעשיו תורתו ועבודתו – מתעלים למעלה, ומשום כך מאירים ומתגלים גם למטה – ופועלים ישועות בקרב הארץ. עיקר פעולתו ועבודתו של האדמו"ר הריי"צ היה הפצת מעיינות החסידות. בתחילה פעל תחת ונגד שלטון העריצות ברוסיה הקומוניסטית בחיזוק היהדות והיהודים שם, אח"כ בעשר שנותיו האחרונות פעל בארה"ב – אל מול תופעת ההתבוללות שאפיינה את התקופה שאחרי השואה. הוא התחיל מפעל עצום של שליחות, ובתי חב"ד בכל מקום בו חיים יהודים – ולחזקם שם. ביום זה ניתן לכל אחד מאתנו הכוח והזכות להמשיך את פעולותיו אלו בעולם, בראש ובראשונה ע"י הוספה בלימוד תורה בכלל, בתורת החסידות בפרט, ובהפצת מעיינות החסידות... (כולם…

להמשך קריאה
חודש שבט – שנבשר בשורות טובות  – ברכת החודש
ברכת החודש מתוק מדבש

חודש שבט – שנבשר בשורות טובות – ברכת החודש

חודש שבט  היום ראש חודש שבט. כידוע חודש הוא מלשון חידוש. מכאן שהחל מהיום אנו נדרשים (ויש נתינת כוח מיוחדת לכך) להתעורר ולהתחדש בעבודת ה'. ובזכות התעוררות זו נראה במוחש ובעיני בשר כי חודש שבט כשמו כן הוא – שנתבשר בשורות טובות.  חודש מלא בשורות טובות לכל אחד באופן אישי, ולעם ישראל באופן כללי בביאת משיח צדקנו. לקרוא על חודש שבט לחצו כאן  חודש שבט ראשי תיבות שיהיה בשורות טובות   בסימן טוב ומזל טוב יהא לנו ערב ראש חודש שבט ובשבת קודש יחול חודש שבט- ראשי תיבות: שנשמע בשורות טובות וגם: שלום ברכה טובה.... חודש של צמיחה🌱 והתחדשות☘ פריחה ושגשוג🌸🌷🌸-אמונה ושמחה😃 וגאולה קרובה ודבקות אמיתית בלי יסורין כלל..🍃🌷🍃 "כי האדם עץ השדה" האדם משול לעץ🌳... כמו המחזוריות בטבע..🌀 כך גם בחיים…

להמשך קריאה

בא אל פרעה

הפרשה נפתחת בציווי ה' אל משה ללכת לפרעה ולהתריע בו בפעם האחרונה לשלח את בני ישראל ממצרים. שואלים חז"ל מדוע נאמר הלשון 'בא' אל פרעה? יותר מתאים היה לומר 'לך' אל פרעה.  הרבי מליובאוויטש מסביר כי הפרשה מספרת על גאולת עם ישראל ורומזת לנו כי על מנת לקרב את הגאולה נדרשת עבודת ה' באופן של 'בא' דווקא. למשל כאשר אדם קובע עתים ללמוד תורה, ייתכן כי הוא אכן 'הולך' אל הלימוד ומשתתף בו, אך הלימוד בפועל אינו פועל ומשפיע עליו, והוא והעניין הנלמד נשארים שני דברים נפרדים.  על כך נאמר בא – על האדם 'לבוא' אל הלמוד, שהתוכן הנלמד 'יבוא' ויכנס בפנימיותו, והעניין ישפיע עליו ויתאחד עמו בהתאחדות גמורה. זו גם צריכה להיות השאיפה בכל ענייני עבודת ה' בבחינת בא – התאחדות…

להמשך קריאה

מכת אור או מכת חושך

מכת אור  בפרשת השבוע (פרשת בא), מסופר על מכת חושך:"ויהי חושך אפלה בכל ארץ מצריים...וכל בני ישראל היה אור במושבותם". פרשנים מסבירים שהיו כאן שני ניסים: חושך על טבעי שהצמיד את המצרים למקומם. אור ניסי לישראל, שאפשר להם להיכנס לבתי המצרים, לראות ולקחת את אוצרותיהם. בזכות הניסים הללו יכלו בני ישראל לקיים את ציווי ה' "וניצלתם את מצרים" כשיצאו ממנה. ולקחת איתם רכוש גדול, כמו שהובטח לאברהם אבינו בברית בין הבתרים – "ויצאו ברכוש גדול".  בחסידות מוסבר שהרכוש הגדול הוא גם ברוחניות – ניצוצות של קדושה שנמצאים מוסתרים עמוק בגלות. מכאן לומדים, שהקב"ה נותן לכל יהודי אור מיוחד, כך שגם כאשר הוא נמצא במקום חשוך וקשה, הוא יכול לראות את ניצוצות הקדושה והאוצרות הגדולים הנמצאים בקשיים ובניסיונות שלו, וכך הוא יכול לנצל…

להמשך קריאה

כד טבת – יום ההילולא (הסתלקות) של רבנו הזקן רבי שניאור זלמן מליאדי

יום הילולא היום הוא יום ההילולא (הסתלקות) של רבנו הזקן (רבי שניאור זלמן מליאדי). מחבר ספר התניא – תורת החסידות שבכתב – ומייסד חסידות חב"ד. לגבי ספר התניא וחסידות חב"ד אומר הרבי מליובאוויטש: "והנה גילוי החסידות שייך לכל ישראל ממש, כי לפני זה לא היה כל אחד מישראל יכול להשיג אלוקות, רק מי שהייתה לו נשמה גבוהה, וגופו מזוכך. אבל מי שלא זיכך את עצמו, לא היה יכול להשיג אלוקות אפילו בעת שלמד זוהר וקבלה. כי אופן התגלות פנימיות התורה היה אך ורק ליחידי סגולה. חסידות חב"ד חידשה ופעלה, שכל אחד ואחת מישראל, גם מי שנשמתו נמוכה, ואפילו קל שבקלים, גם הוא יוכל בשכל אנושי שבמוחו, להבין ולהשיג ענייני אלוקות ממש, ולהרגישם בלבו". יום זה הוא יום סגולה לקבל החלטות טובות להוסיף…

להמשך קריאה

ממצרים גאלתנו – איך לצאת ממצרים

ביהדות כל הזמן מזכירים יציאת מצרים. מדוע עלינו להתעסק עם אירוע, חשוב ככל שיהיה, שקרה לפני 3000 שנה. מוסבר בחסידות כי מצרים רלוונטי לימינו אלה מאוד מאוד.  הרבי מליובאוויטש אומר כך:  "'מצרים' - הוא לשון מיצר וגבול. גלות מצרים ברוחניות הוא מה שנפש הבהמית מגבלת ומסתרת על הנפש האלוקית, עד שנפש האלוקית מצטמצמת כל כך שנעשית בקטנות והעלם.  ו'יציאת מצרים' - היא הסרת המיצר והגבול. והיינו שהשכל שבמוח מאיר בלב במדות טובות בפועל ממש."  שיהיה שבוע טוב של יציאה מכל המיצרים והמגבלות... מתוך "היום יום" הרבי מליובאוויטש. יציאת מצרים הרוחנית - הרב יובל הכהן אשרוב | וידיאו 15 דקות | בסוד הדברים http://youtu.be/djP-AnpgMRc?t=52s

להמשך קריאה

למה הרעותה לעם הזה – השאלה המתבקשת?

השאלה המתבקשת?  פרשת שמות (שקראנו בשבת) מסתיימת בטענה של משה נגד הקב"ה: "למה הרעותה לעם הזה"!...מאז באתי אל פרעה לדבר בשמך, הרע לעם הזה, והצל לא הצלת את עמך". כעת (בפרשת וארא) משיב לו הקב"ה:"וארא אל אברהם, אל יצחק ואל יעקב..". חז"ל מסבירים כי הקב"ה התאכזב ממשה והתגעגע לאבות, אלו על אף כל הנסיונות שעברו לא הרהרו אחר מידותיו של הקב"ה.  הרבי מליובאוויטש אומר: כי קשה להאמין כי התורה מספרת כאן בגנותו של משה, מושיעם של ישראל, זה ששכינה מדברת מפיו. ועוד, שהרי ידוע שכל דבר שנכתב בתורה בא ללמד אותנו משהו בעבודת ה' בחיינו אנו.  אז מה ניתן ללמוד מטענת משה כלפי הקב"ה?  הרבי מסביר: כל עוד אנחנו במצב של "מצריים" – גלות רוחנית ופיזית, צריכות לשכון בקרבנו שתי מגמות בנפש:…

להמשך קריאה

אהבה – ברכה לפרנסה…

פעם באו חסידים לאדמו"ר הזקן והתאוננו על המצב הקשה בפרנסה. אמר להם הרבי: הכלים לפרנסה הם אהבה ואחווה, שלא תהיינה קינאה, רכילות והוצאת דיבה. והראיה: הכוהנים מברכים:"לברך את עמו ישראל באהבה", כלומר, שתהיה אהבה בין בני ישראל, ואז ממילא יהיה: "יברכך ה' וישמרך... וישם לך שלום"! מתוך אוצר פתגמי חב"ד – ספר השיחות תרח"צ.

להמשך קריאה

לצאת ממצרים – ה"משה" שבכל יהודי

התפיסה המצרית היא כאמור, האמונה כי העולם מתנהל על פי הטבע. ואילו האמונה היהודית היא כי הקב"ה משגיח השגחה פרטית על כל הנעשה בעולם על פי כוונה עליונה שבסופה הגאולה האמיתית והשלימה. כיצד משתחררים מהשעבוד ל"מצרים"?  הרבי מליובאוויטש מסביר כי הכוח לצאת ממצרים ניתן לנו על ידי משה רבנו. הוא 'הרועה הנאמן' שמזרים אמונה גם כאשר העם אינו רואה אלוקות, ואפילו כאשר אינו מבין ענייני קדושה. משה שבדור (הרבי) נוטע בנו אמונה חזקה וגלויה, שבכוחה אנו נחלצים מגזירת פרעה ונגאלים מגלות מצרים.  בכל יום ויום "חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא היום יצא ממצרים". אדם הפותח את יומו בתפילה ולימוד תורה חש את הקשר עם הקב"ה. אח"כ כאשר הוא שוקע בחיי המעשה, עלולה להשתרש בו המחשבה שהדברים מתנהלים על פי הטבע.…

להמשך קריאה

התפיסה המצרית – "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו"

בפרשת שמות מתחיל השעבוד והגאולה ממצרים. סיפורי התורה הינם נצחיים ורלוונטיים לכל דור ולכל יהודי בכל זמן. גם הגזירה אותה גזר פרעה: "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו" הינה ניצחית. פירוש גזירה זו ברוחניות ובפנימיות: מי נהר הנילוס עולים על גדותיהם ומשקים את השדות במצרים, על כן עבדו המצרים את הנילוס וראו בתהליך טבעי זה מקור השפע, הקיום והחיות שלהם. בגזירה להשליך את הבנים ליאור (לנילוס), רצו המצרים להשפיע על בני ישראל להאמין גם כן בטבע ולעבדו. ולא בקב"ה שהוא מעל הטבע.  כל עוד בני ישראל היו בארץ ישראל, היו "תולים עיניהם כלפי מעלה" ומרגישים בגלוי שהברכה באה מהקב"ה המשגיח על כל פרט. לאחר שירדו למצריים והתחלף הדור של יעקב ובניו. נולד דור אשר לא זכה לראות את ההשגחה הגלויה שבארץ ישראל, רק…

להמשך קריאה

אם מצאתם אי דיוקים בכתבה או שחסר מידע או בא לכם להוסיף לכתבה אנא כתבו לנו בתגובות