יג' תמוז – חג הגאולה!!

בשנת תרפ"ז (1927), תחת שלטון הקומוניסטים ברוסיה, מתנהל מסע טיהור ודיכוי נגד הדת היהודית-השלטון החדש יוצא נגד שמירת המצוות, החינוך התורני, ברית המילה, שחיטה כשרה וכו'. רבים מיהודי רוסיה נסים על נפשם למערב, ורבים אחרים מוותרים על זהותם ונטמעים בתרבות הקומוניסטית. מול מציאות זו, ניצב בתוקף יהודי אחד- האדמו"ר מליובאוויטש, הרבי הריי"צ (יוסף יצחק שניאורסהן, השישי בשושלת אדמו"רי חב"ד). הוא מקים רשת של שליחים ברחבי רוסיה, שמחיים מרכזי יהדות, פותחים תלמודי תורה במחתרת, מפעילים מקוואות ועוד. כל זאת במסירות נפש אמיתית. רבים נאסרים, נשלחים למחנות או להגליות, ואף מוצאים להורג. השלטון הסובייטי מחליט לדכא את הפעילות המחתרתית ע"י תפיסת הרבי. ואכן, בט"ו בסיון, תרפ"ז, הרבי נאסר ונגזר עליו גזר דין מוות! במאסר עובר הרבי עינויים פיזיים, נפשיים ורוחניים קשים. יחד עם זאת…

להמשך קריאה

כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו

אבא ואמא שלי בפרשת השבוע (בלק), מופיעה נבואתו של בלעם בדבר אחרית הימים. אחד הפסוקים בנבואתו הוא: "כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו" (במדבר כג,ט). מדרש רבה מפרש: "מראש צורים – אלו אבות; ומגבעות – אלו אימהות". ההבדל שבין אב לאם הוא, שהאב מעניק לילד את עצם מציאותו הכללית, ואילו הפיתוח לפרטים ולאיברים נעשה ע"י האם. כך גם בעולמו הפנימי של האדם, בנפשו, ישנם אב, אם וצאצאים. השכל הוא המקור לרגשות (אהבה ויראה) המכונים 'תולדות'. התפתחות הרגשות נקראת 'לידה', ולצורך קיום ההולדה ישנו צורך ב'אב ואם' בנפש. האב הוא כוח ה'חכמה' שבנפש – זו נקודת הרעיון ותמציתו וממנו מתחיל הכול. ה'אם' היא כוח ה'בינה', הדואגת לפיתוח הרעיון והרחבתו לפרטים ולפרטי פרטים. רק לאחר תהליך זה יכולה להיווצר 'לידה' – היווצרות של רגשות…

להמשך קריאה

פרשת בלק – שם רשעים ירקב

להפוך את הרע לטוב פרשת בלק על יסוד הנאמר במשלי "שם רשעים ירקב", הורו חז"ל, שאל לו לאדם לקרוא לבנו בשם של אדם רשע. לאור זאת מתעוררת שאלה לגבי פרשתנו, שנקראת על שמו של בלק הרשע...? בלק מסמל כריתה וניתוק מהקדושה. השם בלק, הוא מלשון "בולקה ", שמשמעותו כריתה ומוות. ומצד שני, רות המואבייה, שממנה יצא דוד המלך ושמזרעה יהיה המשיח, הייתה מצאצאיו של בלק! מכך לומדים, שבלק מציין סוג מיוחד של אור הקדושה- קדושה שנובעת מהפיכת הרע לטוב והמר למתוק. עבודת ה' מתחלקת לשני סוגים: עשיית טוב, והפיכת הרע לטוב. כאשר יהודי נלחם עם הרע, עד שהוא הופך אותו לטוב, יש ממנו נחת רוח רבה למעלה. כזו היא למשל עבודת התשובה, שהופכת זדונות לזכויות ושמרוממת את בעל התשובה לדרגה כה עליונה,…

להמשך קריאה

סיפור קצר על הרבי מילובביטש

להיות קרובים משפחה של חסידי חב"ד משכונת קראון- הייטס בניו- יורק (שכונתו של הרבי), עברה להתגורר בלונדון, מכיון שאבי המשפחה קיבל תפקיד באחד ממוסדות חב"ד בעיר. עברו שנים והאישה כתבה לרבי שקשה לה להשלים עם הריחוק מד' אמותיו של הרבי. היא מרגישה שמקומה בשכונתו של הרבי ולא במרחקים. "רצוני לגדל ולחנך את בנינו שיחיו בסביבת כבוד קדושת אדמו"ר שליט"א", כתבה האישה. הרבי הקיף בעיגול את המילים האלה וכתב: "בוודאי כוונתה לרוחניות שבזה (ולא לעצים ואבנים שבהשכונה) וזה תמצא במוסד שלי בלונדון." מתוך עלון "שיחת השבוע", צעירי אגודת חב"ד.

להמשך קריאה
ראש חודש תמוז
ברכת החודש מתוק מדבש

ראש חודש תמוז

בס"ד א' תמוז ראש חודש תמוז היום חל ראש חודש תמוז. יום זה נקרא "ראש" חודש משום שכמו שהראש נותן חיות לכל הגוף, כך מיום ראש החודש נמשכת חיות לכל ימי החודש. על כן ראש חודש הוא זמן מיוחד, ביום זה יש להשתדל להוסיף בתפילה, בצדקה, בשמחה בכלל וכמובן – באהבת ישראל. בעניין זה, כותב רבינו הזקן בסידורו: "נכון לומר לפני התפילה: הריני מקבל עלי מצוות עשה של ואהבת לרעך כמוך". כיון שמצוות אהבת ישראל היא שער הכניסה, אשר דרכו יכול האדם לבוא לפני ה' אלוקיו להתפלל, ובזכותה תתקבל תפלתו. שיהיה לנו חודש טוב, חודש של גאולה, שמחה ואהבת ישראל!!

להמשך קריאה

כח סיוון

כ"ח סיון: מקבלים כוח היום כ"ח סיון: כ"ח- אותיות כח- יום זה מעניק את הכוח של כל החודש. וחודש סיון, הוא חודש מתן תורה, מדגיש ומעניק את הכוח של מתן תורה. ומהו הכוח הזה? מוסבר בחסידות כי במתן תורה נתבטלה הגזירה שהפרידה בין "עליונים" ל"תחתונים", וניתן הכוח להמשיך ולגלות אלוקות ("עליונים") בעולם, עולם הזה התחתון, תחתון שאין תחתון למטה ממנו, עד שזה יחדור לגמרי את מציאות העולם בפנימיות, שענייני העולם עצמם ייעשו "חפצא של קדושה". ובהשגחה פרטית, ביום זה בדיוק, כ"ח סיון, לפני 72 שנים (שנת התש"א 1941), הגיעו הרבי מליובאוויטש ורעייתו, מאירופה לארה"ב. אז מה הקשר? מסביר הרבי כי ע"י גילוי פנימיות התורה (תורת החסידות), ניתוסף חידוש לגבי מתן תורה, שמקבלים כוח נעלה יותר לגלות אלוקות בעולם, יותר מכפי שהיה בגלוי…

להמשך קריאה

לאיפה צריך ללכת מיטב הזמן

מתנה ל'כהן' פרשת קורח מתמקדת, למעשה, סביב נושא הכהונה. הכהונה היא יסוד חשוב בעבודת ה', ומחלוקת קורח מסמלת את הגורמים המנסים להפריע לה. הכוהנים הם מי שמוסרים את כל חייהם לעבודת הבורא, ככתוב: "ה' הוא נחלתם". מתנות הכהונה אותם נותנים בני ישראל מבטאות את ההתמסרות של כל יהודי לעבודת הבורא ולכן הכלל הוא: "כל חלב לה'" – יש לתת לקב"ה מהטוב ומהיפה. המשמעות הרעיונית של מצוות מתנות- הכהונה תקפה גם בימינו. הקדשת מיטב הנכסים לכהן מבטאת גם את הצורך לתת את מיטב הנכסים הרוחניים – מיטב הזמן והכוח – ל'כהן' שבקרבנו – לנשמה, לה' ולתורתו. אדם נדרש להקדיש את מיטב זמנו וכוחותיו לעבודת ה'. את הרגע הראשון של היום עליו לייחדו למתן תודה לה' – באמירת 'מודה אני לפניך'. לאחר מכן, את…

להמשך קריאה

מדוע נוצר האדם עם שתי עיניים?

עיניים שלי ילד צעיר שאל פעם את הרבי מדוע נוצר האדם עם שתי עיניים, ולא עם עין אחת, בדומה לאף או לפה. הסביר לו הרבי שיש תפקיד לשתי העיניים: "בעין שמאל עליך להסתכל תמיד על עצמך ולראות כיצד אתה יכול להשתפר, ובעין ימין עליך להסתכל על האחרים באהבה, ולחפש תמיד את תכונותיהם הטובות." יום נפלא

להמשך קריאה

חז"ל אומרים על תינוק שהוא "מפרר יותר ממה שהוא אוכל"

מעלת הקטנים אחת הטענות של המרגלים כנגד הכניסה לארץ הייתה: "נשינו וטפינו יהיו לבז". ואילו העונש היה שהם לא זכו להיכנס לארץ אלא דווקא הטף, ילדיהם הם שזכו לרשת את הארץ: "טפכם אשר אמרתם לבז יהיה... הם יירשוה". חז"ל אומרים על תינוק שהוא "מפרר יותר ממה שהוא אוכל". כלומר התינוק מנצל רק חלק קטן מהמזון הניתן לו, שכן הרוב מתפורר ונופל על הארץ. תינוק במשמעותו הרוחנית רומז לאלה שהם קטנים בדעת. מזון, ברוחניות, רומז לתורה ולמצוות, שמזינות את נפש האדם. העניין הוא, אצל "הגדולים" בדעת מושקעים רוב הכוחות בתורה ובמצוות, ואילו ה'טף' בדעת מבזבזים את כוחותיהם לדברים אחרים, קיום המצוות שלהם מלא פניות ומזונם הרוחני, התורה והמצוות, מתבזבז יותר משהוא נקלט בפנימיותם. טענת המרגלים (הגדולים) הייתה: בכניסתנו לארץ שמה נהייה כמו 'טף',…

להמשך קריאה

חטאם של המרגלים

חטאם של המרגלים היה שרצו להישאר במדבר ולא להיכנס לארץ- ישראל. תורת החסידות מסבירה שפנימיות כוונתם של המרגלים ורצונם להישאר במדבר נבע מכוונות טהורות. הם רצו להמשיך בחיי הקדושה של המדבר, שם היו מנותקים מטרדות העולם ומדאגות הפרנסה. הם חששו, שכניסת העם לארץ- ישראל והצורך להתחיל בחרישה ובזריעה ובשאר העיסוקים הנדרשים בארץ - יפגעו בדבקותם בה', ולכן העדיפו להישאר במדבר. הכניסה של בני-ישראל לארץ-ישראל מסמלת את כללות עבודתו של יהודי בעולם. נשמתו של יהודי ירדה למטה כדי להחדיר קדושה בתוך העולם הגשמי ולעשות מהגשמיות כלי לאור האלוקי. כך גם הכניסה לארץ-ישראל מטרתה: להפוך את 'ארץ כנען' – ל'ארץ-ישראל', ארץ שהקדושה האלוקית מורגשת וגלויה בה. כוונות רוחניות נעלות וטהורות ככל שיהיו אינן מגלות קדושה זו, ללא קיום מצוות מעשיות בפועל ובגשמיות דווקא. שבוע…

להמשך קריאה
בהעלותך את הנרות
אדם יכול להאיר את החושך שבתוכו ושמסביבו וכל חושך הנמצא בחלקו בעולם עד לחושך שבעולם כולו, על ידי שמדליק את הנר - "נר מצוה ותורה אור", כי "נר ה' נשמת אדם" (על פי מאמר הרבי י"ג ניסן תשמ"ה).

בהעלותך את הנרות

בהעלותך את הנרות שבת זו הייתה הראשונה לאחר קבלת התורה בחג השבועות, ובה קראנו את פרשת "בהעלותך". הפרשה נפתחת בציווי להדליק את נרות המקדש: "בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה.." (במדבר ח', ב'). רש"י מפרש מדוע נכתב "בהעלותך את הנרות" ולא "בהדליקך את הנרות"- "שתהא שלהבת עולה מאליה"- כלומר יש להדליק את הנרות בצורה כזו שהאור ידלק ויאיר מעצמו!! מכאן אנו לומדים על כללות עבודתו של יהודי בעולם, כפי שמסביר הרבי מליובאוויטש: כל אחד מאתנו אף הוא בבחינת מנורה ותפקידו להאיר – וכשם שבמנורה ישנו גוף המנורה וישנו הנר המאיר, כך גם בנו – הגוף הגשמי נמשל לגוף המנורה, והנשמה משולה לנר. ככתוב: "נר ה' נשמת אדם". תפקידו של יהודי אם כן הוא להיות מנורה מאירה – שייראה בגלוי כי הגוף…

להמשך קריאה

ממה צריכים להיות שמחים מהרוחני או מהגשמי?

השמח בחלקו רוחניות וגשמיות הפכים הם בעצם מהותם. מעלה בגשמיות היא לאו דווקא מעלה ברוחניות ולהיפך... בגשמיות – "השמח בחלקו" הוא בעל מדרגה גדולה ביותר, וע"י עבודה רוחנית יגיע לדרגות הגבוהות ביותר. ברוחניות – "השמח בחלקו", הוא בעל חסרון גדול ביותר.. והוא יורד ונופל, חס ושלום. עצת אדמו"ר הזקן (בעל ספר התניא) היא – בגשמיות- תמיד להשוות עצמך לאלו שיש להם פחות, ואילו ברוחניות – להתבונן במי שנמצא בדרגה גבוהה יותר ולשם לשאוף! שיהיה לנו שפע של גשמיות ונזכה להפוך אותו לשפע ברוחניות ע"י צדקה וגמילות חסדים!

להמשך קריאה

מנורת העם…

מנורת העם... פרשת בהעלותך פותחת בציווי הקב"ה לאהרון הכהן בדבר הדלקת המנורה בבית המקדש. בפנימיות התורה מוסבר כי המנורה ונרותיה מסמלים את עם ישראל בכללותו, וכי בציווי על הדלקת המנורה טמונות גם הנחיות בעניין הגישה הכללית ליהודי שני, שהוא בבחינת נר ב'מנורה' של עם ישראל. למנורת המקדש שבעה קנים. שבעה אלה מסמלים את שבעת הקווים הכלליים (חסד, גבורה, תפארת וכו') שקיימים בעם ישראל. יש יהודים שנוטים לקו החסד, האהבה, עשיית הטוב. ולעומתם יש אחרים שנוטים לקו הגבורה – הם קפדנים יותר, שמים דגש על סור מרע וכדומה. יכול מישהו לחשוב, שרק דרך אחת נכונה ושכל השאר מוטעות. אומרת לנו התורה, יש בעם ישראל שבעה 'נרות', שבע דרכים והסתעפויות, וכולן נכונות וכולן יחדיו יוצרות את אור המנורה הטהורה של העם היהודי. וזאת כל…

להמשך קריאה

לכל אחד יש עבודה פרטית ומיוחדת לו בעולם הזה

חסרון שהוא מעלה?! "כל נשמה יש לה עבודה פרטית במוחין ומדות כפי טבעה ועניינה. וכתיב: "מאויבי תחכמני", מההטיות הרעות שמרגיש במידותיו הטבעיות, מזה מתחכם ויודע איך לכלכל תיקון מידותיו ושעבוד הכוחות שלו בעבודת ה' יתברך". (מתורתו של הרבי מליובאוויטש). ובמילים פשוטות...: לכל אחד יש עבודה פרטית ומיוחדת לו בעולם הזה, שמיוחדת לו – מקומות בנפש שבהן קשה לו – אם בחולשות ואם במידות רעות. בחסידות מוסבר שאלו אינן נקודות תורפה – אלא להפך – נקודות החוזק שלנו! כך הקב"ה מראה לכל אחד ואחד באופן פרטי מהי עבודתו בעולם, כיצד והיכן הוא צריך לפעול. כאשר אדם יודע על מה הוא צריך לעבוד, מתוך רצון להתפתח מבחינה רוחנית ולהתקרב אל ה', אזי הוא מקבל כוחות וצומח באופן שלא ייחל אליו קודם!!

להמשך קריאה

סיפור קצר על הרבי מילובבאיטש

מילה במילה... החסיד הרב יהודה לייב גרונר, אשר שימש כמזכירו של הרבי מליובאווטיש מספר: "באחד מימי ראשון הגיעו אל הרבי אב, אם ובנם בן הארבע. ההורים אמרו לרבי שהילד עדיין אינו מדבר וביקשו ברכה. הרבי התכופף ואמר לילד לחזור אחריו 'שמע ישראל' מילה במילה, וכך אכן אירע. בסיום פנה הרבי להורים ואמר להם: "הוא מדבר, מה רצונכם?!" האם פרצה בבכי סוער ואמרה זו הפעם הראשונה שהיא שומעת את בנה מדבר. נענה הרבי ואמר: "בעוד שבועיים הוא גם יתחיל לדבר משפטים". לאחר שבועיים אכן התקשרו ההורים למזכיר הרבי לבשר כי הילד כבר התחיל לומר משפטים. מתוך "סיפורים מחדרו של הרבי".

להמשך קריאה
למחרת מתן תורה…
כאשר שכלו של אדם מבין את מחשבת התורה, נוצרת התמזגות מושלמת בין השכל האנושי לבין חכמת ה'

למחרת מתן תורה…

בשעת מעמד הר- סיני מינה הקב"ה את כל בני- ישראל ל"ממלכת כוהנים וגוי קדוש" (שמות יט', ו), ובכך העלה אותם למעלה עליונה. רוממות זו מושגת על ידי התורה. המעלה המיוחדת של לימוד התורה – אפילו לגבי קיום המצוות – היא בכך, שעל ידי לימוד התורה נוצרת התאחדות גמורה בין שכלו של האדם לבין חכמת ה' המלובשת בתורה. כאשר שכלו של אדם מבין את מחשבת התורה, נוצרת התמזגות מושלמת בין השכל האנושי לבין חכמת ה'. כשיהודי לומד תורה, היא גורמת לו להתרומם ולהתעלות מעל גדרי המציאות הארצית. ימים אלה שאחרי החג, הם ימי סגולה לקבלת החלטות טובות בכל הקשור ללימוד התורה. הן לימוד באופן אישי בקביעת עיתים לתורה והן בהשתתפות בשיעורי תורה ומסירת שיעורים כל אחד לפי מדרגתו אנשים נשים וטף. ממתן תורה…

להמשך קריאה
נצא אל ה'מדבר'
התורה ניתנה דווקא במדבר, לרמז שאדם ללא תורה נחשב כמדבר שאין בו כל עשב וצמח

נצא אל ה'מדבר'

את פרשת במדבר קוראים תמיד לפני חג השבועות, ומכאן שהיא בבחינת הכנה לקבלת התורה. 'מדבר'- מבטא לכאורה מצב בלתי רצוי, שהרי מדבר הוא מקום בלתי מיושב, שאינו מצמיח דבר. כך גם היהודי הניגש ללמוד תורה עליו לשים עצמו "כמדבר הפקר", לפנות לבו ולהסיח דעתו מכל ענייני העולם ולהרגיש כאילו אין לו מאומה מלבד התורה. מעובד מתוך "שולחן שבת", שיחות הרבי מליובאוויטש.

להמשך קריאה

כל תורה שאין עמה מלאכה- סופה בטילה

בשבתות הקיץ נוהגים ללמוד פרקי אבות בין מנחה לערבית. בפרק ב, משנה ב, כתוב: "כל תורה שאין עמה מלאכה- סופה בטילה". הבעש"ט מסביר כי משמעותה של "מלאכה" היא התעסקות באהבת ישראל. כדי שיהיה קיום לתורה חייבת להצטרף אליה התעסקות באהבת ישראל. כפי שגם מוסבר בגמרא, שכאשר חסרה השפעה על הזולת- חסר גם העזר מלמעלה, ויתירה מזו- העשיר נעשה עני. אהבת ישראל פירושה אכפתיות ממצבו של הזולת ועזרה ממשית למילוי צרכיו וחסרונו. עזרה זו מתבטאת הן בגשמיות צרכיו והן ובפרט ברוחניות, לעורר את הזולת לשמחה, לתשובה ולמעשים טובים. שבת שלום וחג שמח מלא תורה ומלאכה...

להמשך קריאה

אז יקום דבר – ראש חודש סיוון

כאיש אחד בלב אחד היום חל ראש חודש סיון. ביום זה לפני 3324 שנה, הגיעו בני ישראל למדבר סיני והחלו בהכנות האחרונות לקבלת התורה. ככתוב: "ויחן שם ישראל נגד ההר" (שמות יט', ב). חז"ל עומדים על הדיוק כי לא כתוב "ויחנו בני ישראל" אלא "ויחן" לשון יחיד. רש"י מסביר כי זהו רמז לכך שבני ישראל התייצבו לקבל את התורה באופן של "כאיש אחד בלב אחד". הקשר של כל יהודי לתורה הוא קשר עצמי, ללא קשר למדרגתו והתקשרותו החיצונית לתורה. וכמו הקשר לתורה, כך גם בין יהודי ליהודי – קיים קשר עצמי, כיוון ששורש אחד ואב אחד לכולנו. ימים אלו של הכנה לקראת מתן תורתנו (שבועות) מאפשרים התעלות מעל המחלוקות והניגודים, וגילוי נקודת האחדות האמיתית ואהבת ישראל. הגלות היא תוצאה של שנאת חינם.…

להמשך קריאה

אז יקום דבר – נצא אל 'המדבר

השבוע נקרא את פרשת במדבר, אותה קוראים תמיד לפני חג השבועות ומכאן שהיא בבחינת הכנה לקבלת התורה. 'מדבר'- מבטא לכאורה מצב בלתי רצוי, שהרי מדבר הוא מקום בלתי מיושב, שאינו מצמיח דבר. כך גם היהודי הניגש ללמוד תורה עליו לשים עצמו "כמדבר הפקר", לפנות לבו ולהסיח דעתו מכל ענייני העולם ולהרגיש כאילו אין לו מאומה מלבד התורה. מעובד מתוך "שולחן שבת", שיחות הרבי מליובאוויטש. שבוע טוב!

להמשך קריאה

הברכות שב"קללות"

הברכות שב"קללות" בפרשתנו "בחוקותיי" (אותה קראנו בשבת) מצויה פרשת התוכחה, שבה מזהיר הקב"ה את עם ישראל לבל יסור מדרך התורה', ומודיע על המכות הנוראות שיינתכו עליו אם לא ישמע בקול ה'. כשאנו קוראים את הקללות המזעזעות האלו, סומרות שערות ראשנו... אולם פנימיות התורה מסבירה, כי לאמתו של דבר, הקללות אינן אלא ברכות, ואפילו ברכות נפלאות ביותר: אלא שדווקא בגלל היותן גבוהות כל כך, הן אינן יכולות "להתלבש" תמיד בצורה של ברכה גלויה, ואז הן חייבות לבוא לידי גילוי בצורתן ההפוכה- כקללות. בספר התניא מוסבר, כי הייסורים והסבל בעולם הם לאמתו של דבר טוב נאצל ביותר, אלא שאין בכוחנו לקבלו כמות שהוא, ולכן הוא מתגלה אלינו בצורת סבל (כשם שאור גדול מדי גורם סנוור וחוסר אפשרות לראות). לעתיד לבוא יתגלה הטוב הנפלא שהיה…

להמשך קריאה

פסח שני

 "פסח שני". שנה לאחר יציאת מצריים, בשנה הראשונה שחגגו בני ישראל את חג הפסח. היו כאלו שלא יכלו להקריב את קורבן הפסח, כיון שהיו טמאים (טומאת מת) או רחוקים. אותם אנשים ביקשו ממשה רבנו לזכות ולהקריב את קורבן הפסח גם הם. משה ביקש, והקב"ה נענה לתביעתם ואיפשר להם לחוג "פסח שני" חודש מאוחר יותר: ביד' אייר. מה הלימוד מפסח שני? מסביר הרבי מליובאוויטש שמפסח שני לומדים ש"אין מצב אבוד". תמיד אפשר לתקן ולהשלים את החסר ואת הטעון תיקון, אפילו מי שהיה "טמא" או בדרך רחוקה, אפילו אם הריחוק היה מרצון! על אף הכול אפשר לתקן ו"להקריב", מלשון "להתקרב" אל ה' ולעצמנו בחזרה. מנהג היום: נוהגים היום בערב או מחר בערב לאכול סעודה עם מצה! רק הפעם – מותר שיהיה חמץ בבית... שנזכה…

להמשך קריאה

הוכח תוכיח את עמיתך

"הוכח תוכיח את עמיתך"  זו מצווה מן התורה. יחד עם זאת, לפני הציווי להוכיח ולתקן את השני כתוב: "ולא תשנא את אחיך". כלומר- תנאי מקדים להוכחה הוא לבדוק את עצמנו שאין בליבנו רגש שלילי כלפי אותו אדם, וכי אנו פועלים באמת מתוך אהבה ורצון בטובת הזולת. ועל כן מייד אח"כ כתוב: "ולא תשא עליו חטא", כלומר- שאם לא פעלה ההוכחה, אתה הוא האשם... כיון שלא היו דבריך יוצאים מן הלב, ולא נאמרו מתוך אהבה ואכפתיות, ועל כן לא נכנסו אל הלב, ולא פעלו את פעולתם. שיהיה יום טוב מלא באהבת הזולת!

להמשך קריאה

במידה שאדם מודד

יש אחד בעירו של רבי זושא מאניפולי ראה בעוניו, והיה בא בכל יום לבית- הכנסת ומניח בתוך שקית התפילין שלו מטבע בן 20 פרוטות, להחיות בו את נפשו ואת נפש בני ביתו של הצדיק. והנה החלה ההצלחה להאיר לו פנים. הוא ראה ברכה במעשה ידיו, ומיום ליום גדל עושרו. הלה קישר בין הדברים ופעל בהתאם – ככל שהצליח יותר כן הגדיל את תמיכתו הכספית ברבי זושא; וככל שהרבה לתת לו – כן גדלה הצלחתו. פעם אחת חשב לעצמו אותו אדם: רבי זושא הוא הלוא תלמידו של המגיד ממזריטש. אם הנתינה לתלמיד מצמיחה תשואה גבוהה כל- כך, הרי שנתינה לרבי בכבודו ובעצמו תכפיל ותשלש את ההצלחה!... נסע למזריטש, ואחרי הפצרות רבות נעתר המגיד לקבל מידיו צרור מעות. וראה זה פלא – מרגע זה…

להמשך קריאה

"לכתחילה אריבער" ב' באייר

ב' באייר הוא יום הולדתו של האדמו"ר הרביעי בשושלת חב"ד, המהר"ש (רבי שמואל).  הנהגתו המיוחדת של האדמו"ר המהר"ש מתבטאת בביטוי "לכתחילה אריבער" מתוך פתגמו המפורסם: "העולם סבור שכשאי אפשר ללכת מלמטה הולכים מלמעלה, ואני סבור- שמלכתחילה צריך ללכת מלמעלה (לכתחילה אריבער)"  כלומר, יש את דרך העולם, שכאשר אדם הולך בדרך הטבע ונתקל במכשול, עליו לנסות לטפס מעליו, ולעומת זאת, הדרך אותה סלל המהר"ש, שמראש יהודי צריך להתנהג ולחיות באופן שהוא למעלה מהנהגת העולם והטבע, מבלי להתפעל ממיצרים ומגבלות. לכתחילה לפעול ולחיות בתודעה שהוא למעלה מהעולם!  ידוע כי ביום הולדתו של אדם, ובוודאי של צדיק, מאיר מזלו בעולם ביתר שאת, ועל כן ניתן לנו ביום זה הכוח של ללכת בדרכו "לכתחילה אריבער"!

להמשך קריאה

ימי ספירת העומר

התורה מצווה על ספירת העומר ממחרת הפסח: "וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה שבע שבתות תמימות תהיינה" (ויקרא כג', טו). למילה "ספירה" יש משמעות נוספת – "הארה" (כמו אבן ספיר). בימים אלו נדרש האדם להאיר, לטהר ולזכך את מידותיו ואת טבעו, וזאת על ידי "ספירה" – כלומר הוספה באור, הוספה ביתר שאת בשלום ובאחדות בין אדם לחברו. זיכוך אישי זה מהווה הכנה לקבלת התורה בחג השבועות.

להמשך קריאה

החודשים ניסן ותשרי מייצגים שתי דרכים שונות בעבודת ה'.

עדיין ניסן...! החודשים ניסן ותשרי מייצגים שתי דרכים שונות בעבודת ה'. תשרי- חודש התשובה. בו נדרש האדם להתעורר, לשוב אל ה' ולשפר דרכיו. בעקבות ההתעוררות שלו ועבודתו מלמטה- הוא זוכה לשפע ולברכה מלמעלה. לעומתו, ניסן (מלשון "נס" הוא החודש של יציאת מצריים, שבו "נגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקב"ה וגאלם"- בניסים גדולים שלמעלה מהטבע. בני ישראל מצד עצמם לא היו ראויים בהכרח לגאולה, והיא באה באופן של התעוררות חסד מלמעלה. על כן הכריעו חז"ל ש"בניסן נגאלו אבותינו, ובניסן עתידים (כולנו) להיגאל". אנחנו עומדים כעת לקראת סוף חודש ניסן, וידוע "שהכול הולך אחר החיתום"... אז יהי רצון שנתעורר קצת מלמטה ונפתח את ליבנו, והקב"ה יקיים הבטחתו וישלח לנו את משיח צדקנו עוד היום! מוקדש לע"נ עדי חיה בת שרה ע"ה.

להמשך קריאה

כח ניסן

הנה זה משיח בא..!! היום כח ניסן- אותיות "כוח". יום זה מדגיש את החוזק והתוקף של חודש ניסן (גאולה), כולל נתינת ה"כוח" להבאת הגאולה בפועל ממש!! ביום זה בשנת תשנ"א (1991), אמר הרבי מליובאוויטש והדגיש: כי כל הסימנים עפ"י תורתנו הקדושה מעידים כי אנו מוכנים, שנעשו כבר כל הפעולות הנדרשות ושהגיע זמן הגאולה. לכן מתעוררת התמיהה- כדבריו: "הייתכן שמבלי הבט על כל העניינים- עדיין לא פעלו ביאת משיח צדקנו בפועל ממש?!..דבר שאינו מובן כלל וכלל!". וממשיך הרבי: "מה עוד יכולני לעשות כדי שכל בני ישראל ירעישו ויצעקו באמת ויפעלו להביא את המשיח בפועל..! הדבר היחיד שיכולני לעשות – למסור העניין אליכם: "עשו כל אשר ביכולתכם – להביא בפועל את משיח צדקנו תיכף ומיד ממש!" וכדי למהר ולזרז עוד יותר ע"י פעולה של…

להמשך קריאה

סימן מובהק לגאולה

השבוע בפרשת תזריע - מצורע מופיעים דיני נגע הצרעת. בין דינים אלה ניתן למצוא דין תמוה: אם מתגלה באיבר מסוים בגוף נגע צרעת – הרי האדם נטמא, אך אם "כיסתה הצרעת את כל בשרו", ההלכה היא "כולו הפך לבן – טהור הוא"! (ויקרא יג,ט).  לכאורה הדבר בלתי מובן: כאשר הצרעת מופיעה בחלק מעורו של האדם, הוא טמא, ואילו כאשר הצרעת התפשטה כל- כך עד שכיסתה את כל בשרו – הוא טהור?  הרבי מליובאוויטש מסביר שני נימוקים לדין זה: א)     זו גזירת הכתוב. על פי היגיון, אדם שכולו צרעת אמור להיות גם כן טמא, אך הקב"ה גזר שהוא טהור. ב)     יש גם היגיון בהלכה זו. כאשר הצרעת רק על חלק מהעור, ברור שזו מחלה. אך כאשר הצרעת על כל העור מוכיח הדבר כי…

להמשך קריאה

מה ההבדל בין גאולה לגלות?

גאולה  לאחרונה מדובר רבות אודות הגאולה האמיתית והשלימה לה אנו מחכים בכל יום שתבוא. הרבי מליובאוויטש מסביר מה תוכן העבודה הנדרשת מאתנו בכדי להביא את הגאולה, וכיצד יש להתכונן למצב הגאולה.  תוכנה של הגאולה (ככל דבר) מתבטא בשמה. "גאולה" הן אותן אותיות כמו "גולה" (גלות) אלא בתוספת אל"ף! לכאורה אינו מובן: גאולה היא ההיפך הגמור מגלות. הייתכן שגאולה מורכבת (ונעשית) דווקא מ(תיבת) גולה?  והביאור בזה אומר הרבי: גאולה אין פירושה, שע"י היציאה מגלות מזניחים את החיים, הפעולות והעולם שהיה (קודם) בגלות. אדרבה: גאולה פירושה, שהמציאות שהייתה קודם משועבדת בגלות נעשית (לא בטלה חס ושלום, אלא) משוחררת. כל העניינים (החיוביים) בגלות נשארים גם הלאה, אלא שמתבטל מצבם הגלותי: שמתבטל ההעלם והסתר המכסה על מציאותם האמיתית והפנימית, והשיעבוד לדרכי הטבע וגשמיות העולם המשתלשל מזה.…

להמשך קריאה
וספרתם לכם ממחרת השבת
אדם יכול להאיר את החושך שבתוכו ושמסביבו וכל חושך הנמצא בחלקו בעולם עד לחושך שבעולם כולו, על ידי שמדליק את הנר - "נר מצוה ותורה אור", כי "נר ה' נשמת אדם" (על פי מאמר הרבי י"ג ניסן תשמ"ה).

וספרתם לכם ממחרת השבת

מכוחה של השבת אנו נמצאים בעיצומם של ימי ספירת העומר, ובתורה מפויע הציווי בז הלשון: "וספרתם לכם ממחרת השבת...". עדת ה"בייתוסים" פירשה כי יש להתחיל לספור את העומר מיום ראשון שלאחר שבת הראשונה (שאחרי פסח). לעומתם, מוכיחים חז"ל, כי הכוונה היא למחרת הפסח עצמו! מדוע אם כן לא כתוב בתורה במפורש "ממחרת הפסח", ובכך ניתן למנוע את האפשרות לטעות? מסביר הרבי מליובאוויטש כי ספירת העומר היא שלב שני בתהליך כללי של יציאת מצריים. זהו מעבר ממ"ט (49) שערי טומאה של מצריים, היישר אל ההתקשרות הגדולה במתן תורה. תהליך של הזדככות פנימית ויסודית, עידון כוחותיו הנפשיים וה"בהמיים" של האדם- על מנת לרתום אותם לעבודת ה'. מהפך זה דורש סיוע מיוחד מלמעלה, וזה נעשה ע"י אור מיוחד ונעלה שיורד על כל אחד ואחד מקדושת…

להמשך קריאה

טור לפרשת מצורע – כשאין ברירה

כשאין ברירה השבוע למדנו כי המצורע מורחק מהקדושה אל מחוץ למחנה, "בדד ישב מחוץ למחנה מושבו". ולגבי טהרתו אומרת התורה במקום אחד: "והובא אל הכהן" ומכך משתמע שמביאים אותו אפילו בעל כורחו. בכך רומזת התורה שסופו של כל יהודי לעשות תשובה, אפילו מי שנדחה אל "מחוץ למחנה", מבטיח הקב"ה שסוף סוף, אפילו על כורחו יובא אל 'הכהן', אל הקדושה. בהמשך הדברים לכאורה ישנה סתירה, שם כתוב: "ויצא הכהן אל מחוץ למחנה". כלומר המצורע לא יובא אל הכהן אלא הכהן יצא אליו. וביאור העניין הוא ששני המצבים נכונים. בתחילה הקב"ה ימשוך כל יהודי אליו ו"יובא אל הכהן", אך כיון שהאדם עדיין איננו בשל ואין לו יכולת שכלית וריגשית לקבל קרבה זו הוא נסחף אחריה כאילו מבלי דעת. אלא לאחר מכן מתחיל תהליך הפוך…

להמשך קריאה

מהי החשיבות הגדולה של קיום המצוות בפועל?

הזורעים ברינה פרשת תזריע פותחת בפסוק "אשה כי תזריע וילדה זכר" (ויקרא יב,ב) לפי פירוש "אור החיים" הקדוש שלמדנו אתמול, המילה תזריע – רומזת לעבודת עם ישראל בעשיית מצוות ומעשים טובים. מדוע נמשלו המצוות והמעשים הטובים שאנו עושים לפעולה של "זריעה"? ומבואר בחסידות כי משל זה של "זריעה" מלמדנו שגם הזריעה הרוחנית היא דווקא בעשייה גשמית, ארצית – קיום המצוות בפועל. אם יזרעו גרעין באוויר – לא יצמח דבר. זריעה היא בארץ – כדי שתהיה צמיחה, צריכים לזרוע דווקא בתוך האדמה. יבוא יהודי ויטען: "רחמנא ליבא בעי" (סנהדרין קו,ב), הקב"ה חפץ בכוונת הלב. מהי החשיבות הגדולה של קיום המצוות בפועל? אכן, יש ערך רב לכוונה ולרגשות, אך כל זה כתוספת לעשייה. אדם שליבו מלא רגשות חמלה על העני, אך איננו נותן לו…

להמשך קריאה

הולדת הגאולה

פרשת תזריע פותחת בפסוק "אשה כי תזריע וילדה זכר" (ויקרא יב,ב) 'אור החיים' הקדוש מפרש פסוק זה כרמז לעם ישראל ולגאולה. "אישה" - היא כנסת ישראל, "תזריע" – זו העבודה של עם- ישראל בעשיית מצוות ומעשים טובים, ואז התוצאה היא – "וילדה זכר" – נולדת הגאולה. הגאולה האמיתית והשלימה מכונה "זכר", בכדי לבטא את התוקף והעוצמה שלה, שכן היא קיימת ועומדת לנצח, ולא תהיה אחריה עוד גלות. שיהיה לנו יום טוב של זריעה וצמיחה גם יחד... מעובד מתוך "שולחן שבת", שיחות הרבי מליובאוויטש. מוקדש לע"נ עדי חיה בת שרה ע"ה.

להמשך קריאה

להיות באמת בן- חורין!!

מהותו העיקרית של חג הפסח היא עובדת היותו "זמן חרותנו". בהגדה כתוב: "הניסה אלוקים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי, במסות באותות ובמופתים...". ההגדרה "גוי מקרב גוי" מבטאת את המשמעות האמיתית של היציאה ממצריים: מצד אחד היוו היהודים במצריים מסגרת של עם ("גוי"), אך מצד שני היו "בקרב גוי"- כפופים לעם אחר ותלויים בו, עד שנדמה היה שגם הם סוגדים לאלילות המצרית. הדרך לחירות הייתה בהקרבת קרבן הפסח- בנ"י נצטוו לקחת את השה, האליל המצרי- לשחטו ולאכלו. כאן טמונה המשמעות הנצחית של היציאה לחרות!   אדם יכול לדמות שהוא עצמאי ובן חורין. נדמה לו שיש לו שכל ורצונות משלו- אך כשיעמיק בדברים יראה שבעצם הוא קשור בטבורו לסביבה בה הוא חי- עד שהוא ממש עבד לסביבה ולהשקפות הרווחות בעולם. והגרוע מכול- שנדמה…

להמשך קריאה

מאכל האמונה..

בליל הסדר חשוב מאד להשתדל לאכול מצה שמורה, החיטה המשמשת מצה זו נשמרת בקפדנות מרגע הקציר ועד האפייה שלא תבוא במגע עם מים ועל ידי כך תבוא לידי חימוץ. המצה נעשית בהקפדה יתירה לאורך כל שלבי הכנתה והיא נאפית ידנית עם כוונה מיוחדת לשם מצוות מצה בליל הסדר.  בזהר נקראת המצה השמורה בשם: "מיכלא דמהימנותא" (מאכל האמונה),"ומיכלא דאסותא" (מאכל הרפואה). אכילת המצה השמורה בליל הסדר בכוחה לפעול שני עניינים אומר הבעל שם טוב: חיזוק האמונה וחיזוק הרפואה.  פסח כשר ושמח לכולנו...

להמשך קריאה

אם מצאתם אי דיוקים בכתבה או שחסר מידע או בא לכם להוסיף לכתבה אנא כתבו לנו בתגובות