לך לך – ברית עולם
מילת יצחק על ידי אברהם, ספר תורה מרגנסבורג, שנת 1300 לערך.

לך לך – ברית עולם

ברית עולם פרשת לך לך, מסתיימת בציווי ובקיום ברית המילה שעשה אברהם אבינו לעצמו בגיל 99, ולברית שנכרתת בין הקב"ה לאברהם אבינו ולזרעו (אנחנו) עד עולם לגבי ארץ ישראל. מדוע מבטאת דווקא מצוות ברית המילה את הקשר הנצחי בין עם ישראל לקב"ה? על מצוות מילה נאמר בפרשה:"והייתה בריתי בבשרכם לברית עולם". בכך באה לידי ביטוי מטרת כל המצוות: שהקדושה האלוקית ("בריתי" תחדור לתוך המציאות הגשמית ("בבשרכם", ותעמוד שם בקיום נצחי ("לברית עולם". כוח זה של התחברות בין דרגת הקדושה העליונה ביותר לבין הגוף הגשמי, עובר בירושה מאברהם אבינו לכל יהודי. כאשר ילד יהודי נכנס בבריתו של אברהם אבינו, נכנסת לקרבו הנפש הקדושה, "חלק א-לוה ממעל ממש", ועל ידה ניתנת לו האפשרות של הכרה באלוקות, עד שהכרה זו חודרת גם לתוך חייו הגשמיים. שבת…

להמשך קריאה

בראשית – התהוות תמידית

התהוות תמידית מוסבר בספר ה"תניא", שכל הברואים שבכל העולמות, עליונים ותחתונים- אילו היו מסתלקות מהם לרגע, ח"ו, האותיות מעשרה מאמרות שבהן נבראו בששת ימי בראשית ("ויהי אור", "יהי רקיע"...), היו חוזרים לאין ואפס ממש. כלומר- שכל המציאות כולה, כולל אנחנו בתוכה- מתהווה מחדש כל רגע ורגע ע"י דבר ה'. "בראשית" הוא בעצם מצב תמידי, וברגע שאדם מעמיק ומתבונן במציאות הזו, ממלאת את לבו שמחה גדולה על כך שה' מטיב עימו ומחיה אותו בכל רגע ורגע מחדש, ובאמת אין רע יורד מלמעלה והכול טוב, רק שאינו מושג על ידינו...! שנזכה היום להיות חדורים בהכרה שהקב"ה בורא אותנו ברגע זה ממש מחדש (מבראשית), וכך נזכה בגאולה האמיתית והשלימה עליה נאמר "וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דיבר"...

להמשך קריאה

מזון רוחני – בראשית

"לחיות עם הזמן" היום חוזרים לשגרה כאשר מרבית חודש תשרי, מרובה החגים והמועדים, כבר מאחורינו. בשעה טובה ומוצלחת התחלנו השבת, בשמחת תורה, לימוד חדש של חמשת חומשי תורה, פרשה לכל שבוע. השבוע הזה נתחיל שוב מבראשית ונקרא את פרשת "בראשית". בשנות נשיאותו הראשונות נהג רבנו הזקן (בעל התניא) לומר ברבים כי "יש לחיות עם הזמן". זקני החסידים גילו כי כוונת הרבי היא, שיש 'לחיות' עם פרשת השבוע,לא רק לקרוא וללמוד אותה כל יום, אלא 'לחיות' עמה ממש! מוסבר כי הקשר בין הפרשה לבין הזמן בו קוראים בה איננו מקרי, אלא גם הוא הוראה בעבודת ה'. פרשת השבוע והתכנים שלה מספקים מפתחות באמצעותם יכול כל אחד להתקדם ולהתעלות בעבודה הפנימית והרוחנית שלו. אז שנזכה באמת לחיות עם הזמן, ולהתחדש עם "בראשית", על אחת…

להמשך קריאה

שנה חדשה – אור חדש

אור חדש!!! על ארץ ישראל נכתב בתורה: "ארץ אשר תמיד עיני ה' אלוקיך בה, מרשית שנה ועד אחרית שנה". שואל אדמו"ר הזקן: לכאורה היה צריך להיות כתוב: ' עיני ה' אלוקיך בה לעולם ועד'. ומסביר, כי ישנו אור המחיה ומקיים את העולם, אשר מתחדש בכל שנה ושנה. בערב ראש השנה מסתלק האור לשורשו, ואח"כ על ידי תפילות ותקיעת שופר נמשך אור חדש עליון יותר, שלא האיר עדיין מימי עולם. (לכן כתוב בפסוק 'רשית' (ולא ראשית), רמז להסתלקות האור לשורשו.) גילויו של אור חדש זה מן ההסתר, תלוי במעשינו, זכויותינו ותשובתנו בחודש אלול ובעשרת ימי תשובה. שתהיה לכולנו שנה טובה ומתוקה, שנת גאולה אמיתית ושלימה בביאת משיח צדקנו תיכף ומיד ממש!

להמשך קריאה

כ"ה באלול – היום הראשון לבריאה

היום הראשון לבריאת העולם – כה' באלול א' בתשרי הוא ראש השנה, ובו מתחילה ספירה של שנה חדשה לבריאת העולם, אך א' בתשרי הוא יום בריאת האדם, היום השישי לבריאת העולם, ואילו כה' באלול הוא היום הראשון לבריאת העולם (ויהי אור... יום אחד). מדוע אם כן נקבע ראש השנה בא' תשרי (בריאת האדם) ולא ביום כה' אלול (בריאת העולם)? מכאן אנו למדים כי תכלית בריאת העולם היא האדם, אשר נבחר להיות שותף למעשה הבריאה ככתוב: "אשר ברא אלוקים לעשות" ופירשו חז"ל- "לתקן", על ידי כך שהאדם ממליך את הקב"ה על הבריאה כולה ומגלה בה את מקורה האלוקי! שיהיה יום  של התחדשות אמיתית כמו הבריאה כולה...והכנה טובה לראש השנה...! מוקדש לע"נ עדי חיה בת שרה ע"ה.

להמשך קריאה

פרשת ניצבים – מזון רוחני

פרשת השבוע נפתחת בפסוק: "אתם ניצבים היום כולכם לפני ה' אלוקיכם..לגו', מחוטב עציך עד שואב מימיך." (דברים כט', ט-י). פירש האדמו"ר הזקן: "חוטב עציך" – עציך מלשון 'עצה'. כלומר- יש לחטוב, לעקור את העצות הרעות.. 'רבות מחשבות בלב איש', אלו מחשבות של ספק וקירור בענייני קדושה. "שואב מימיך" – לשאוב את המים שמצמיחים כל מיני תענוג. זו היא ההתעסקות והרדיפה אחר תענוגות ותאוות הקשורים בחומר ובגשמיות. וזו הדרך להגיע לידי " ניצבים.. לפני ה' אלוקיכם", לפני- מלשון ליד ובסמוך. וכן לפני- מלשון פנימה, כלומר שהפנימיות הופכת לאלוקות! המשך שבוע נעים...! מוקדש לע"נ עדי חיה בת שרה ע"ה.

להמשך קריאה

הבעל שם טוב ושלילת הפחד

"מתבודד ביערות" הבעל שם טוב  סיפר שבילדותו, כאשר רצה לחזור על תלמודו ללא הפרעה, היה רגיל לעיתים תכופות לצאת לשדות וליערות. פעם שאלו אותו: כיצד ייתכן הדבר, שילד קטן אינו מפחד לשהות לבדו בשדה וביער? ענה הבעש"ט, שתמיד מונחת אצלו וחקוקה בזיכרונו צוואתו של אביו שציווהו שלא יפחד משום דבר, רק מהקב"ה בלבד. ואכן, כשזוכרים שבכל מקום נמצאים עם הקב"ה, הרי זה מביא לשלילת הפחד מכל דבר אחר, ומביא להתעוררות האהבה כלפיו! שיהיו לכולנו יום ושבוע נטולי פחד ומלאי אהבת ה', אהבת ישראל, וממילא גם אהבה עצמית.

להמשך קריאה

כי תצא? כי תבוא!

בכל שבת קוראים בתורה בתפילת שחרית את פרשת השבוע שחלף, ובמנחה מתחילים לקרוא בפרשת השבוע הנכנס. אתמול בשחרית קראנו את פרשת "כי תצא" ובמנחה התחלנו לקרוא בפרשת "כי תבוא". משמות הפרשות ניתן לראות כי שבת זו מחברת שתי פרשיות הופכיות ומנוגדות זו לזו בתכלית יחד: "כי תצא למלחמה על אויביך..." (מצב של העדר מנוחה והתיישבות) לעומת "כי תבוא אל הארץ.. וירשת וישבת בה" (מצב של שלום ומנוחה). מה הוא הלימוד מחיבור שתי פרשיות הופכיות אלו בעבודת ה' הפרטית שלנו? היציאה ל"מלחמה" של כל אחד מאיתנו, שהיא כללות העבודה של הנשמה בירידתה לעולם, צריכה להיעשות מתוך הידיעה וההכרה של "כי תבוא אל הארץ" – כלומר הכרה מראש בשכר המובטח לנו, וההבנה שבעצם אין מציאות ממשית לרע בעולם! מתוך הכרה ומודעות זו נעשית העבודה…

להמשך קריאה

פרשת "כי תבוא" מזון רוחני

פרשת "כי תבוא" "והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלוקיך נותן לך וגו', ולקחת מראשית כל פרי האדמה..והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלוקיך לשכן שמו שם" (דברים כו, א,ב). פרשת השבוע נפתחת במצוות הביכורים. מצווה זו מבטאת את כללות עבודת האדם בעולם: בראש ובראשונה יודע יהודי כי השפע שמניבה לו האדמה מגיע מהקב"ה – "אשר ה' אלוקיך נותן לך". תפקידו של האדם הוא – "תבוא אל הארץ" – לקלוט ולקבל את השפע האלוקי, ואחר כך לעשות ממנו 'ביכורים' לה'. כלומר – לקחת את המציאות התחתונה, 'ארץ', ולהעלות אותה לפסגת הקדושה: 'ביכורים'. המשך שבוע מניב הרבה פירות... וביכורים! מוקדש לע"נ עדי חיה בת שרה ע"ה.

להמשך קריאה

חודש אלול – ספירת מלאי

ספירת מלאי כמו כל בעל עסק, פעם בשנה (לפחות) על יהודי לעשות "ספירת מלאי" מקיפה ויסודית ולבחון את מצבו הרוחני בעבודת ה'. את ספירת המלאי הזו עורכים בחודש האחרון של השנה- חודש אלול. הרבי המהר"ש התייחס לחשבון הנפש בשיחה עם אחד החסידים: "חשבון הנפש צריך להיות אמיתי. אין לו לאדם להתעלם מחסרונותיו ולהקל על עצמו, ואין לו להתעלם ממעלותיו ולהקשות על עצמו. יש לעקור את החסרונות ולהגביר את המעלות, ולבקש מהקב"ה שייתן הצלחה". (אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ) וכמובן- הכול מתוך שמחה וטוב לבב, ולזכור שהחודש כל יום "המלך בשדה", הקב"ה קרוב, מאיר פנים ופונה אל כולם בפנים שוחקות! שיהיה יום של דיוק ואמת בעבודת ה'!

להמשך קריאה

פרשת כי תצא מזון רוחני

יוצאים למלחמה פרשתנו מתחילה בפסוק: "כי תצא למלחמה על אויביך ונתנו ה' אלקיך בידך ושבית שביו".(דברים לה, ב). תוכן הדבר ברוחניות  - הוא: "אויביך" הם הגוף והנפש הבהמית – כפי שמפרש אדמו"ר הזקן בליקוטי תורה –  "שהרי הם האויבים האמיתיים של האדם, ויש לצאת למלחמה עליהם". נכון, אמנם, שאין הכוונה לשבור אותם, כי אם "לבררם", אך בכל זאת כרוך הדבר במלחמה, שכן אין הם נותנים לבררם, וזו מלחמה קשה. אומרת התורה: כי תצא למלחמה,  יש רק לצאת למלחמה, ואז ישנה ההבטחה: "ונתנו ה' אלקיך בידך" – אתה תנצח אותו ולא להיפך, ח"ו, ויתרה מזו יתוסף לך, "ושבית שביו" – אלו ניצוצות הקדושה שבדברים הגשמיים. שבוע טוב וכתיבה וחתימה טובה לניצחון ושלום על כל אויבנו.

להמשך קריאה

מצאת כי תדרשנו

וביקשת... ומצאת... הקב"ה הפיץ את עם ישראל בגלות הנקראת "מדבר העמים". אדמו"ר הזקן מסביר בספרו "ליקוטי תורה": "והנה יש באדם בחינת עיר מושב (אלו מעשיו הטובים בענייני תורה ומצוות), ובחינת שדה (אלו מעשיו המותרים בענייני הרשות הנעשים לשם שמים) ומדבר. מדבר היא ארץ לא זרועה, שהם המעשים והדבורים והמחשבות אשר לא לה' המה." וכך אומרת התורה: "והפיץ ה' אתכם בעמים וגו'" (דברים ד,כז). ולאחר מכן ישנה ההוראה: "ובקשתם משם את ה' אלוקיך וגו'" (דברים ד,כט). ואדמו"ר הזקן ממשיך: "והנה הכתוב אומר "ובקשתם משם", משם דייקא, כי כשם שאי אפשר לחפש אחר אבידה ולמצאה זולת במקום שנאבדה, כך לא ישיג אור פני ה' ושתהיה אהבתו אליו ויראתו על פניו כי אם אחר החיפוש תחלה במקום שנאבדה לו, על דרך מה שכתוב "נחפשה דרכינו…

להמשך קריאה

"כי האדם עץ השדה" (דברים כ, יט).

"כי האדם עץ השדה" (דברים כ, יט). פסוק מפורסם זה מופיע בפרשתנו, פרשת "שופטים". מדוע משווה התורה את האדם לאילן? תכונתו המיוחדת של האילן היא דבקותו במקור חיותו – הקרקע. במשך כל שנות קיומו, כל עונות השנה, שומר האילן על קשרו האיתן עם הקרקע ונותן פרי. כך גם האדם ושורשיו הרוחניים. על התורה נאמר: "כי הם חיינו". ממנה שואב היהודי את כוחות נפשו. אמנם רוב יומנו אינו מוקדש לתורה, והקשר שלנו לתורה נתון ל"שינויי עונות" בחיינו, אך יחד עם זאת- קשר זה לא צריך להיות כזכרון בלבד, אלא חיבור צמוד והדוק ללימוד התורה, עד שמרגישים שהיא מקור חיינו בהווה, חיבור כזה שמשפיע על היום כולו, כל יום מחדש! כך מסביר זאת הזוהר: " התורה, ישראל והקב"ה חד הם". שיהיה לנו חודש אלול…

להמשך קריאה

בחודש אלול המלך בשדה

ראש חודש אלול: "המלך בשדה" אדמו"ר הזקן מסביר בספרו "ליקוטי תורה", כי ראשי התיבות 'אלול' – "אני לדודי ודודי לי", פירושם: שבחודש אלול העבודה היא מצד האדם בכוחותיו הוא להתחזק, להתעורר ולהתקרב אל הקב"ה. (אני לדודי). ואילו בחגי תשרי הוא זוכה להמשכה ולהתקרבות הקב"ה אליו, לפי ערך עבודתו והכנתו. (דודי לי). אומנם העבודה באלול היא בכוח עצמו, אך גם בחודש זה ישנה נתינת כוח לעבודה זו. שהיא הארת יג מידות הרחמים של הקב"ה. ונבין זאת לפי המשל של אדמו"ר הזקן לעניין זה: "משל למלך שקודם בואו לעיר, יוצאים אנשי העיר לקראתו ומקבלים פניו בשדה, ואז רשאים כל מי שרוצה- לצאת להקביל פניו. והוא מקבל את כולם בסבר פנים יפות, ומראה פנים שוחקות לכולם. ובלכתו העירה הם הולכים אחריו, ואח"כ בבואו להיכל מלכותו…

להמשך קריאה

הפטרות נחמה

דו שיח של נחמה בכל שבת בנוסף לקריאת פרשת השבוע מהתורה קוראים בנוסף הפטרה מספרי הנביאים. בשבתות שלאחר תשעה באב ועד ראש השנה קוראים הפטרות מיוחדות העוסקות בנבואות נחמה של הנביא ישעיה לגבי החורבן והגאולה שלאחריו. ה'אבודרהם' מסביר, שההפטרות ערוכות כמעין דו שיח בין ישראל לקב"ה: - בהפטרה הראשונה מצווה הקב"ה את הנביאים לנחם את עמו על החורבן: "נחמו נחמו (את) עמי". - תגובתה של כנסת ישראל פותחת את ההפטרה השניה: "ותאמר ציון עזבני ה'" כלומר עם ישראל אינו מסתפק  בנחמת הנביאים, אלא רוצה שהנחמה תבוא מהקב"ה. - בהפטרה השלישית מוסרים הנביאים לקב"ה את תגובת ישראל בפסוק: "ענייה סוערה לא נוחמה" – עם ישראל אינו מסתפק בנחמתנו. - בנחמה הרביעית הקב"ה מקבל את טענת עם ישראל ועונה: "אנוכי אנוכי הוא מנחמכם" –…

להמשך קריאה
אלול ראש חודש החשבון
אין לי הנאה משום דבר בעולם כמו: תפילה טובה

אלול ראש חודש החשבון

ראש חודש החשבון! ביום שבת וראשון הקרובים, יחול ראש חודש אלול, וכיוון שחודש אלול הוא חודש החשבון והסה"כ של עבודת כל השנה, הרי כלולה בו הכוונה והתכלית של כללות עבודת האדם לשמש את קונו- כמרומז בראשי תיבות של "אלול": אני לדודי ודודי לי. וזהו התוכן הכללי של עבודת האדם- שמציאותו ("אני") תתקשר ותתאחד עם הקב"ה ("דודי"). "אני לדודי"- התעוררות עבודת היהודי מלמטה למעלה, "ודודי לי"- ההמשכה והסיוע מהקב"ה לבני ישראל מלמעלה למטה. וסדר העבודה הוא שקודם בא "אני לדודי", ואח"כ "דודי לי". עבודת ה"אני" בכוח עצמו, שלא נמתין להתעוררות מלמעלה, אלא שכל אחד מעצמו יתעורר "לדודי", לקב"ה, יוסיף בתשובה, בתפילה, בצדקה ובמעשים טובים! כתיבה וחתימה טובה, ובהצלחה בעבודה! מעובד מתוך "דבר מלכות", שיחות הרבי מליובאווויטש.

להמשך קריאה

פרשת ראה – ברכה וקללה

ס"ד   כו  מנחם אב ברכה וקללה? "ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה..." (דברים יא', כו) זהו הפסוק הפותח את פרשת השבוע שלנו, פרשת "ראה". ביטוי "אנוכי" מבטא בתורה ברכה ושפע נשגב ביותר. עשרת הדיברות נפתחים בביטוי זה ("אנוכי ה' אלוקיך.."). המילה "נותן" גם היא מבטאת שפע וברכה, כמאמר חז"ל: "הנותן- בעין יפה נותן". אם כן- כיצד ניתן לקשר ביטויי שפע וברכה אלו לנתינת ברכה וקללה? ואיך אפשר להגדיר קללה כמתנה? מוסבר בחסידות שלאמתו של דבר הקללה (הרע) אינה לרעת האדם, אלא להפך- זו הברכה הגדולה שהקב"ה נותן לנו- בהעמידו לפנינו את אפשרות הבחירה. דבר זה נרמז במילים "אנוכי" ו"נותן". הקב"ה מאותת לנו כי הרע לא בא לעמוד נגדנו, אלא לטובתנו- כדי שתהיה לנו בחירה חופשית ונבחר בדרך הטוב מתוך בחירה ורצון…

להמשך קריאה

למה מצוות הצדקה מופיעה פעמיים בפרשת ראה

לפתוח את הלב... המצווה לתת צדקה מופיעה פעמיים בפרשת השבוע ("ראה"), ובכל פעם בלשון כפולה: "פתוח תפתח את ידך" (דברים טו, יא), "נתון תיתן לו" (דברים טו, י). חז"ל למדו מכפל הלשון כי החובה לתת צדקה אינה מוגבלת לפעם אחת, אלא נדרשת שוב ושוב. בנתינת הצדקה האדם מתגבר על יצרו שמפתה אותו שלא לתת צדקה. ההתגברות על היצר מעוררת את הכוחות הבלתי  מוגבלים שבנפש האדם וחושפת את מלוא עוצמתה של הנפש האלוקית. מצד גודל הקדושה שבדבר, כך גם כוח היצר המתנגד לעניין גדול, ונדרשת לשון כפולה כדי לתת לנו את הכוח לתת צדקה, ובהרחבה! על ידי קיום מצוות הצדקה, זוכה כל יהודי להיכתב ולהיחתם בספרם של צדיקים גמורים, ולזרז את בוא גאולה האמיתית והשלמה- שהרי "אין ישראל נגאלים אלא בצדקה"!

להמשך קריאה

כ"ף מנחם-אב -לוי יצחק שניאורסון

מתחילים להתכונן...  היום כ"ף מנחם-אב ההילולא של אביו של הרבי.לוי יצחק שניאורסון בהתייחסו ליום זה בשנת תש"ד (1944), אמר הרבי: "ניתן לומר שההכנה לכל ענין היא במשך ארבעים יום, כמו הענין ש"ארבעים יום קודם יצירת הוולד וכו'" (סוטה ב,א.) ועל דרך זה ארבעים ימי המבול, שעניינם היה בבחינת הכנה, "לטהר את הארץ", ומזה נמשך גם ענין הטהרה על ידי ארבעים סאה (תורה אור ר"פ נח). ויום זה– כ"ף מנחם-אב – הוא ארבעים יום קודם ראש השנה. ותוכן הענין: שעל ידי ההכנה, בהתעוררות מלמטה, של כל אחד מאתנו לתקן את הדרוש תיקון בעבודת ה' שלו, בלימוד התורה, בתפילה ובגמילות חסדים, בארבעים יום אלו – ממשיכים התעוררות מלמעלה, שתהיה כתיבה וחתימה טובה בספרם של צדיקים ולאלתר לחיים טובים. (מתוך התוועדויות הרבי מליובאוויטש כ"ף מנחם…

להמשך קריאה

להתבונן בגדולת ה'

רגשות גשמיים  על מצוות אהבה ויראת ה', כותב הרמב"ם: "האל הנכבד והנורא הזה מצווה לאהבה וליראה אותו שנאמר ואהבת את ה' אלוקיך ונאמר את ה' אלוקיך תירא". מוסבר בחסידות, כי כשם שמצוות תפילין, על דרך משל, יש לה מקום קבוע בראש ובזרוע, ומרגיש כובד התפילה של ראש וההידוק בתפילה של יד- כן הוא במצוות אהבה ויראה. מצוות אלו צריכות להיות מורגשות בהרגש גופני בבשר הלב ממש. דומה הדבר לאדם הפוגש את אוהבו הנאמן, שלא זו בלבד שיהיה לו טוב מזה, שישכח את כל הדברים המעיקים עליו, אלא עוד שיתעורר בו חיות פנימית בתקווה טובה, כי ליבו טוב עליו. וכן במידת היראה - נופל עליו פחד גדול ומורא, כי בשעה ההיא הוא נזכר על כל ענייניו הלא  טובים במחשבה דיבור ומעשה, ולבו יכאב…

להמשך קריאה
: יגעתי ומצאתי- תאמין ביאור חסידי
פעם נשאל ר' לוי יצחק על ידי תלמידו, מה הביאור בדברי חז"ל, שאמרו על שלמה המלך "ויחכם מכל אדם, אפילו מן השוטים", וכי רבותא היא להיות חכם יותר מן השוטה? השיב ר' לוי יצחק- לא קשה להראות לחכם שיש חכמים ממנו. אבל להוכיח לשוטה שיש חכם ממנו, לכך נחוצה חכמה רבה.

: יגעתי ומצאתי- תאמין ביאור חסידי

החופש שבעבודה (מעובד מתוך "הדרך לחיים של משמעות") אדם עובד כל כך קשה כדי להתפרנס, לדאוג לרווחת משפחתו וכדי ליהנות מהנאות החיים. יחד עם זאת, מי לא שואל את עצמו מידי פעם לאיזו מטרה הוא כאן, האם עליו לשאוף לחיים הקלים והנוחים ביותר בעולם, או לחיי עבודה והישגיות. הדחף לעבוד ולהשיג הוא חלק בלתי נפרד מחיי האדם, כפי שאמרו חז"ל: "אדם לעמל יולד". אדם אינו יכול להרגיש שבע רצון אם אינו יצרני. אבל אם נוצרנו לעבודה, מדוע כה כמהים אנו לחופשה ולמנוחה? זאת משום שהאדם מורכב משני מימדים, מימד הגוף ומימד הנפש. הגוף, מטבעו מתעייף וזקוק למנוחה, ואילו הנשמה אינה מתעייפת לעולם. היא מלאת מרץ ודוחפת אותנו לעבוד כאשר הגוף כבר נחלש. בין שתי תנועות הופכיות אלו של עבודה ומנוחה, אנו נדרשים…

להמשך קריאה
שבת חזון ע"פ רבי לוי יצחק מבארדיטשוב
רבי לוי יצחק מברדיטשוב זיע"א

שבת חזון ע"פ רבי לוי יצחק מבארדיטשוב

ותחזינה עינינו- שבת חזון השנה תשעה באב יחול בשבת לכן הצום נדחה ליום ראשון. בשבת זו כבכול שבת שלפני צום תשעה באב נקרא את פרשת 'דברים' ואת ההפטרה של פרשה זו הנפתחת במילים: "חזון ישעיהו בן אמוץ". לכן נקראת השבת 'שבת חזון'. פירוש נוסף לשם "שבת חזון" מובא בחסידות ע"י רבי לוי יצחק מבארדיטשוב: בשבת זו, מראים לכל יהודי ויהודי במחזה, מרחוק, את בניין בית המקדש השלישי. הקב"ה מראה לעם ישראל, פעם בשנה, את בית המקדש השלישי, כדי לעוררנו לתקן את דרכינו עד שנהיה ראויים לזכות בבניינו. מאחר ומטרת ה'מחזה' היא לעורר את העם כולו לתשובה, זוכה כל אחד ואחד, ולא רק צדיקים או בעלי נשמות גבוהות, לחזות בבית המקדש השלישי. הנשמה, שחושיה רוחניים ומעודנים יותר, קולטת את המחזה הרוחני ומשפיעה על…

להמשך קריאה

פרשת מסעי ומסעות החיים

מסעי החיים פרשת מסעי, הפרשה האחרונה של ספר במדבר, נפתחת במילים: "אלה מסעי בני ישראל". ואז התורה מפרטת את המקומות שבהם חנו בני ישראל במשך ארבעים שנות הנדודים במדבר. וכיון שהתורה מציינת שמות החניות, מדוע לא נפתחת הפרשה במילים: "אלה חניות בני ישראל"? אלא שבכך מבקשת התורה לסמל לאדם את דרך החיים הרצויה – עליו להיות כל הזמן ב'מסע', בתנועה מתמדת של עליה והתקדמות. ובעומק יותר גם החניות כאשר נראה להאדם שהוא עומד במקום, ברגע שיבין ויפנים כי זו רק חנייה וגם היא חלק מהמסע הרי בידיעה זו הוא כבר מתחיל להתקדם ולצאת מהמצב התקוע כביכול. נסיעה טובה ובטוחה... מעובד מתוך "שולחן שבת", שיחות הרבי מליובאוויטש.

להמשך קריאה

מה ההבדל בין שבט למטה? – פרשת מטות

קח תרמיל קח מקל  בפרשת השבוע נקראים שבטי ישראל בשם 'מטות'. "וידבר משה אל ראשי המטות" (מדבר, ל,ב). 'שבט' ו'מטה', הם שניהם שמות לענפי האילן. ה'שבט' הוא ענף רך (המחובר עדיין לאילן), ואילו ה'מטה' הוא מקל חזק וקשה, העשוי מענף שכבר נכרת. מסביר הרבי מליובאוויטש כי השם 'שבט' מתייחס לנשמה כפי שהייתה קודם ירידתה לעולם הזה, קודם התלבשותה בגוף גשמי. בהיותה שרויה בעולם רוחני נאצל ובדביקות מוחלטת עם הקב"ה. אך לאחר שהנשמה יורדת להתלבש בגוף בעולם הזה, אזי היא בבחינת 'מטה'. כאן אין היא מרגישה בגלוי את חיבורה עם מקורה האלוקי כיון שהגוף החומרי והיצרים נלחמים בהרגשה זו. אולם, אף על פי ש'שבט' הוא מקל המחובר לאילן, הרי הוא ענף רך וחלש, ואילו 'המטה' הוא מקל חזק ונוקשה. וזו משמעות הירידה של…

להמשך קריאה
בין לימוד לתפילה..
Champion on rocks during sunrise. Beautiful summer landscape

בין לימוד לתפילה..

בין לימוד לתפילה.. ישנן שתי עבודות מרכזיות ביומו של היהודי ובהם תלויה מציאותו ומדרגתו הרוחנית: עבודת לימוד התורה ועבודת התפילה. על מנת ששתי עבודות אלו תהיינה אופטימאליות, כל אחד לפי מדרגתו כוחותיו ויכולותיו, על האדם להכין את עצמו בצורה אחרת לכל אחת מהן: בעבודת הלימוד- על האדם להתמסר לדבר שהוא חפץ להבין, ולהבינו. בעבודת התפילה- ההתמסרות היא אל הנעלה מההבנה. התמסרות זו מתבטאת בהרגש שונה: בלימוד תורה מרגיש היהודי כתלמיד בפני רבו, בתפילה- כבן אצל אביו. מעובד מתוך "היום יום", הרבי מליובאוייטש.

להמשך קריאה

בין המצרים ופרשת מסעי

הלאה אל המרחב!! "אלה מסעות בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים" (במדבר לג', א'). פרשת מסעי היא הפרשה האחרונה בספר במדבר ובה מתוארים מ"ב (42) המסעות שעברו בנ"י מאז יציאת מצרים. מהפסוק משתמע כאילו כל 42 המסעות היו חלק מהיציאה ממצרים, והרי ידוע כי היציאה ממצרים הייתה רק במסע אחד!? בכך רומזת לנו התורה כי ה"יציאה ממצרים"- מהמיצרים והמגבלות של כל אחד ואחד, איננה יציאה חד פעמית, כי אם תהליך מתמשך. היציאה מן ה"מיצר" אל ה"מרחב" הינה יחסית. מצב רוחני שנחשב "מרחב" לגבי ה"מיצר" של אתמול, הוא כבר "מיצר" לעומת ה"מרחב" שנדרש מן האדם היום. אנו נדרשים בכל יום מחדש לצאת מ"מצרים" של דפוסי החשיבה וההתנהגות שלנו, אל מרחב רוחני חדש, מעבר למגבלות של עצמנו! שנזכה השבוע כל יום לצאת למרחב חדש…

להמשך קריאה

סור מרע ועשה טוב, בקש שלום ורודפהו

יעשה שלום!! את הפסוק "סור מרע ועשה טוב, בקש שלום ורודפהו" פירש הבעל שם- טוב: התאווה להגשמי הוא "הרע", והחיות האלוקית המחיה את הגשמי- הוא "הטוב". על האדם המשתמש בגשמי להיות 'סור מרע' – כלומר לא לפעול רק כדי להשיג את התענוג הגשמי, אלא, להיות 'ועשה טוב' – לרצות להיות ניזון מהחיות האלוקית שבדבר הגשמי. 'בקש שלום ורודפהו' – האדם צריך לרדוף ולבקש לעשות שלום בין הגשמי לבין החיות האלוקית שמחיה אותו. ויהי רצון ש"עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל, ואמרו אמן"!

להמשך קריאה

"היום יום", ג' מנחם אב, הרבי מליובאוויטש.

געגוע... אמר אדמו"ר הרש"ב: "אז, כשמשיח יבוא במהרה בימינו אמן, יתגעגעו לימי הגלות. או אז יחרה מדוע לא עסקו ב'עבודה'. אז כבר יחושו את הכאב הגדול שבהעדר העבודה. כעת, ימי הגלות – הם ימי העבודה להתכונן לביאת המשיח במהרה בימינו אמן". כלומר, עם ביאת משיח צדקנו, בקרוב ממש, כשהכול יהיה גלוי לפנינו, קל ושמח – אנחנו נכיר במעלת העבודה האישית והמאתגרת של כל אחד מאתנו- עבודה עצמית של הוספה במעשים טובים, במצוות, בגמילות חסדים ובאהבת ישראל - עד כדי כך שנתגעגע אליה...!!! יום עבודה פורה ושמח!

להמשך קריאה

אדם צריך לרדוף אחר האמת, שלום ואהבת חינם!

האמת והשלום כאשר הרמב"ם בספרו "היד החזקה" מדבר על הלכות ימי בין המצרים, הוא מצטט מדברי הנביא שימי הצומות האלה עתידים לא רק להתבטל בימות המשיח אלא אף "להפוך לימי ששון ושמחה..." אך הרמב"ם שלשונו קצרה ותמציתית מצטט לא רק זאת אלא ממשיך וכותב "...והאמת והשלום אהבו". מדוע מביא הרמב"ם גם את סוף הפסוק? ייתכן ובכך מנסה הרמב"ם לרמז לנו גם כיצד היא הדרך להפוך ימים אלו לימי ששון ושמחה. מצד אחד על האדם לרדוף אחר האמת ולדבוק בה ללא פשרות, אך מאידך עליו בו זמנית לרדוף ולדבוק בשלום. גם אם הזולת אינו אוחז באמת כפי שהוא מבין או תופס אותה, עליו לכבדו ולאהבו אהבת חינם. ואולי אף יותר מזה - אבן הבוחן של הדבק באמת באמת, היא בגודל אהבתו ורדיפתו גם…

להמשך קריאה

אין עוד מלבדו

קצר ולעניין...: התבוננות אחת שעושה את כל ההבדל: אין עוד מלבדו ובכל זאת קצת הרחבה על העניין... כשעסוקים בלימוד חסידות כדבעי, ומשתדלים ליישם את זה בתפילה ובהנהגת היום יום, ומתבוננים בעניין של "אין עוד מלבדו" (במקום נטייתנו הטבעית לאין עוד מלבדי...) ממילא ה 'אני' של כל אחד כבר הרבה פחות נחשב אצלו, וכשה 'אני' בביטול, ממילא אפשר לחיות ולהרגיש אלוקות- ואז כל החיים משתנים! שהיה שבוע טוב וענייני

להמשך קריאה
פרשת פנחס איך נדע מה השליחות שלנו בעולם ?
תכלית ירידת הנשמה לעולם ענין ירידת הנשמה, היא בשביל העבודה האלקית, לברר ולזכך את המדות טבעיים, אשר לכל זה יכול כל אחד ואחד לבוא, רק ע"י העבודת בתפלה (הרבי הריי"צ בהקדמה לקונטרס התפילה)

פרשת פנחס איך נדע מה השליחות שלנו בעולם ?

לכל יהודי נחלה משלו  בפרשתנו (פנחס) מתואר סדר הנחלות שינחלו בני ישראל בבואם לארץ, על פי החלוקה לשבטים. ומבואר כיצד נעשתה החלוקה: "אך בגורל יחלק את הארץ". החלוקה לא נעשתה על פי גורל פשוט, אלא על פי הכוונה אלוקית. מה זה מלמד אותנו? חלוקה זו מסמלת גם את החלק הרוחני שניתן לאדם- עבודתו ושליחותו בעולם. כשם שלכל שבט נחלה משלו, אותה עליו לעבד ולהפריח, כך יש לכל נפש בישראל חלק רוחני מיוחד, בו מרוכזת עבודתו הרוחנית ותפקידו בעולם. וכן, לכל נפש דברים ועניינים הקשורים אליה במיוחד, לא מכוח בחירתה ורצונה, אלא כקביעה מלמעלה. ואיך יודעים מהם אותם עניינים? בדרך כלל דווקא הדברים שמעוררים בנו התנגדות, קושי או רתיעה, הם המעידים על החלק הרוחני ששייך לנו במיוחד. והאתגר האמיתי הוא להתעסק בהם דווקא,…

להמשך קריאה

פרשת פנחס – חלוקה, גורל וירושה

עם ישראל וארץ ישראל בפרשת פנחס מסופר על חלוקת הארץ לשבטים, על פי הגורל. למעשה, הגורל היה רק אחד משלוש דרכים להנחלת הארץ: חלוקה, גורל וירושה. הרבי מליובאוויטש מסביר כי שלוש דרכי חלוקה אלו מרמזים על שלוש רמות של קשר בין עם ישראל לארץ ישראל. וכן שלוש רמות של קשר בין עם ישראל לקב"ה. כפי שתיקנו חז"ל בנוסח התפילה: "אשרינו מה טוב חלקנו ('חלק'), ומה נעים גורלנו ('גורל'), ומה יפה ירושתנו ('ירושה'). הדרך הראשונה היא  'חלק' – חלוקת הארץ על פי מפתח של "לרב תרבה נחלתו ולמעט תמעיט נחלתו". חלק זה מציין קשר בין יהודי להקב"ה הנוצר על ידי מעשיו של האדם, ועוצמתו תלויה במידת הדבקות בעבודת ה'. על כן זהו קשר מוגבל ומותנה. השנייה היא 'גורל' – "אך בגורל יחלק את…

להמשך קריאה

תפקידנו בחיים – פרשת פנחס

לכל יהודי נחלה משלו  בפרשתנו (פנחס) מתואר סדר הנחלות שינחלו בני ישראל בבואם לארץ, על פי החלוקה לשבטים. ומבואר כיצד נעשתה החלוקה: "אך בגורל יחלק את הארץ". החלוקה לא נעשתה על פי גורל פשוט, אלא על פי הכוונה אלוקית. מה זה מלמד אותנו? חלוקה זו מסמלת גם את החלק הרוחני שניתן לאדם- עבודתו ושליחותו בעולם. כשם שלכל שבט נחלה משלו, אותה עליו לעבד ולהפריח, כך יש לכל נפש בישראל חלק רוחני מיוחד, בו מרוכזת עבודתו הרוחנית ותפקידו בעולם. וכן, לכל נפש דברים ועניינים הקשורים אליה במיוחד, לא מכוח בחירתה ורצונה, אלא כקביעה מלמעלה. ואיך יודעים מהם אותם עניינים? בדרך כלל דווקא הדברים שמעוררים בנו התנגדות, קושי או רתיעה, הם המעידים על החלק הרוחני ששייך לנו במיוחד. והאתגר האמיתי הוא להתעסק בהם דווקא,…

להמשך קריאה

פרשת פנחס: עבודת ה' מתוך מסירות נפש

פנחס הוא אליהו בילקוט שמעוני מובא מדרש שאומר כי נשמתו של פנחס היא נשמתו של אליהו הנביא. בפשטות נראה כי הקשר בין השניים הוא קנאת ה'. הרבי מצביע על קשר אחר בין השניים: פנחס – רומז לעבודת ה' מתוך מסירות נפש, שהרי פנחס חרף נפשו לקנאות קנאת ה'. אליהו – על פי המסורת הינו מבשר הגאולה. וזהו שרמזו רז"ל: על ידי עבודת ה' מתוך מסירות נפש (פנחס) מקרבים את הגאולה (אליהו). שכן, בעבודה זו בא לידי ביטוי עצם הנפש, בחינת 'יחידה', והיא הכנה והקדמה לגאולה העתידה, שאז תתגלה בחינת 'יחיד', יחידו של עולם. מעובד מתוך ליקוטי שיחות, שיחות הרבי מליובאוויטש.

להמשך קריאה

קנאות בדורנו?!

קנאות בדורנו?! השבוע נקרא בתורה את פרשת פנחס. פנחס הינו סמל לקנאות לדבר ה'. כאשר נשיא לשבט שמעון (זמרי בן סלוא) לוקח אישה מדיינית לעיניי כל ישראל ולעיניי משה, קם פנחס מתוך קנאות לחילול ה' והורג את זמרי והמדיינית. הרבי מליובאוויטש מסביר כי מעשה הקנאות של פנחס ניתן לחלוק עליו... אך יש ללמוד ממנו גם הוראה בעבורנו, שלכן זכה פנחס שתקרא פרשה בתורה על שמו. בדורנו שלנו מסביר הרבי, כאשר רבות המחלוקות בתוך עם ישראל, יהודי צריך לפעול מתוך קנאות – אבל – קנאות חיובית לאהבת ישראל! כלומר, לעשות הכל רק כדי לראות ולגלות את הטוב שבשני, לעשות טובה לאחר ולסנגר עליו בכל מצב. "ע"י זה זוכים לבוא אליהו – מבשר הגאולה האמיתית והשלימה במהרה בימינו ממש!"

להמשך קריאה

פרשת בלק והגאולה

לחיות גאולה בפרש השבוע (בלק) מסופר על נבואת בלעם. נבואה זו אומרים חז"ל מתייחסת גם לימות המשיח. בתורה ישנם איזכורים רבים המאירים את נבואות חז"ל בנוגע לגאולה ולמשיח, אגדות ומדרשי חז"ל, ובחסידות מבואר עניין הגאולה ומשיח על פי פניחמיות התורה. בשיחות האחרונות שזכינו לשמוע מפי הרבי מלך המשיח, עורר הרבי ביותר בדבר כך שמשיח צריך לבוא בכל רגע וכי אנו, כולנו, נדרשים לחיות בציפייה, הכרה ודריכות לביאת המשיח בכל רגע. אומר הרבי בשיחה (פרשת בלק, תשנ"א 1991) כי העצה היעוצה לעמוד במשימה זו היא על ידי לימוד התורה בעיקר בענייני משיח וגאולה, וכי בכוח התורה.. לשנות את טבע האדם... ומתחיל לחיות בעניני הגאולה, מתוך ידיעה והכרה והרגשה ש"הנה זה בא". מתוך "דבר מלכות", שיחת הרבי פרש בלק, תשנ"א.

להמשך קריאה