מדריך מקוצר לראש השנה

מדריך מקוצר  ומעשי לראש השנה הבא עלינו לטובה: ערב ראש-השנה: קמים מוקדם בבוקר לומר סליחות. --לאחר התפילה נוהגים לערוך "התרת נדרים" בפני שלושה או עשרה מהמתפללים, --נוהגים להרבות בצדקה ולעלות לקברי צדיקים ליל ראש השנה --מתפילת ערבית של ר"ה במשך עשרת הימים הראשונים של חודש תשרי עד לתפילת נעילה של יום הכיפורים אנו משבצים חמש תוספות לכל תפילות העמידה. --בתום תפילת ערבית של הלילה הראשון מאחלים איש לרעהו "לשנה טובה תכתב ותחתם". --בקהילות ישראל על עדותיהן השונות נפוצו מנהגים שונים הקשורים בסימנים ומסמלים שונים התלוים במאכלי החג. נציין כאן אחדים מהם: בכל ימות השנה נוהגים לאחר ברכת "המוציא" לטבול את פרוסת החלה במלח. בר"ה אנו מטבילים אותה בדבש, סמל לשאיפתינו לשנה טובה ומתוקה כדבש. לאחר מכן נוטלים פלח של תפוח מתוק טבול…

להמשך קריאה

בחודש אלול המלך בשדה

בחודש אלול, מלך מלכי המלכים נמצא "ומתהלך" בינינו, מקשיב ורואה את כל בקשותינו, ואין אנו צריכים כל מאמץ בכדי להגיע אליו, בתקווה ותהייה האם יקבל המלך את תפילותינו או אם לאו. שכן מגיע הוא, בכבודו ובעצמו אלינו ואוסף את בקשותינו, באהבתו אותנו.

להמשך קריאה

תשעה 9 באב שחל בשבת דחוי \ הגיגים והלכות

הגיג על תשעה באב שחל בשבת  אכול בשר בתשעה באב? פעם העלילו על בעל התניא כי ראו אותו אוכל בשר בתשעה באב. שהשם ישמור!  אחר כך התברר כי מדובר היה בתשעה באב שחל בשבת, כמו השנה, שאז הצום נדחה ליום ראשון. בשבת אוכלים בשר ושותים יין אפילו "כסעודת שלמה". נכון שבשבת אסור לצום ולהתאבל. ובכל זאת איך אפשר להתענג על בשר ויין ביום שבו נחרבו שני בתי המקדש? כאשר אנו חווים דבר רע, התגובה הטבעית היא כאב, צער ואבלות. אך היהדות מלמדת גם מבט פנימי, שמאחורי הרע מסתתר הטוב. הכול משמים, ומה שה' עושה, לטובה עושה. הפנמת רעיון זה מאפשרת לאדם לשמוח גם במצבים קשים. לכן בדרך כלל אנו אבלים ועצובים בתשעה באב, כי אכן קרה דבר נורא. אך בשבת יש לנו…

להמשך קריאה

היום יום – תמוז – כא תמוז | משפטים לשלושת השבועות

כתיב ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם בתוך כאו"א מישראל, שבכאו"א מישראל תוכיות נקודת פנימית לבבו הוא מקדש לשבתו ית'. והנה מקום המקדש גם בזמן הגלות והשימום קדוש הוא. וכדאיתא בשמות רבה פ"ב א"ר אחא לעולם אין השכינה זזה מכותל המערבי. וכל ענין השימום הוא בהבנינים, וכן הוא גם במקדש הפרטי שבכאו"א מישראל, דהיסוד הוא שלם זך וטהור וכמ"ש אני ישנה ולבי ער, ואיתא במד"ר אני ישנה מן המצות ולבי ער לגמ"ח אני ישנה מן הצדקות ולבי ער לעשותן, דכל ענין השימום, ר"ל, שישנו בישראל הוא רק בדוגמת הבנינים שמחוץ להיסוד, אבל היסוד דמקדש הפרטי הוא בקדושתו.

להמשך קריאה

תקופת 3 השבועות "בין המיצרים" ומדריך ימי התענית – קיצור הלכות שלושת השבועות על פי הבית יוסף

שלושת השבועות שבין י"ז בתמוז לתשעה באב, היו בהיסטוריה של עם ישראל ימים של חוסר מזל ואסונות לעם היהודי. בתקופה זו, חרבו שני בתי המקדש, בין שאר הטרגדיות האחרות. מתייחסים לימים אלה כאל תקופת "בין הַמְּצָרִים", כלשון הפסוק: "כל רודפיה הִשיגוּהֶ בין המצרים" (איכה א',ג'). יְמֵי בֵּין הַמְּצָרִים הם שלושת השבועות שבין שבעה עשר בתמוז, היום שבו הובקעה חומת ירושלים, לתשעה באב, היום שבו חרב בית המקדש. ימים אלה מציינים את ימי הצרה והמצוקה הקשורים לחורבן בית המקדש הראשון והשני, וחלים בהם דיני אבלות ההולכים ומחמירים ככל שקרבים לתשעה באב. בשלוש השבתות של ימי בין המצרים קוראים לאחר קריאת התורה שלוש הפטרות העוסקות בפורענות ובעונשים שיבואו על חטאי העם. הפטרות אלו מכונות "תלתא דפורענותא", ובשבע השבתות שאחריהן קוראים הפטרות המכונות "שבע דנחמתא".…

להמשך קריאה

יב תמוז חג הגאולה | מי שיש לו אלוקים אחד ושני עולמות

לכבוד חג הגאולה :הסיפור הידוע על רבי יוסף יצחק שניאורסון שראוי שכל יהודי באשר הוא ידע מהי מסירות נפש! כאשר נאסר על ידי הבולשת הרוסית ונלקח לחקירה צולבת במטה הבולשת - הרבי נזהר מלהסגיר פרטים על אודות חסידיו המפיצים יהדות במחתרת. בשל כך הוחמרו תנאיו, ובשלב מסוים נזרק מפסגתו של סולם, אל תוך מרתף עמוק. אבריו התרסקו, עצמותיו נשברו, גופו דאב וחייו היו תלויים לו מנגד. אבל הרבי לא נשבר. באחד משלבי החקירה, כשהרבי לא השביע את רצונם של חוקריו, שלף אחד מהם אקדח, כיוון את קנהו לרקתו של הרבי, ואמר: "הצעצוע הזה כבר גרם להרבה אנשים לדבר". הרבי ענה לו בקור רוח: "הצעצוע הזה יכול להפחיד רק את מי שיש לו עולם אחד ואלילים רבים, לא את מי שיש לו אלוקים…

להמשך קריאה

"אנכי" ו"לא יהי' לך" – ב' הפכים? | פנינה יומית לחג השבועות

ידוע מאמר רז"ל (ראה מכילתא יתרו כ, ח), ששני הדברות "אנכי" ו"לא יהי' לך" "בדיבור אחד נאמרו". ולכאורה דרוש ביאור – כיצד ישכנו יחדיו הציווי ד"לא יהי' לך" עם הציווי ד"אנכי"? הלא "אנכי" הוא מצות הידיעה אודות "אמתת המצאו" של הקב"ה, שהוא המציאות היחידה, ואין כלל מקום למציאות זולתו ח"ו; ואילו תוכן הציווי "לא יהי' לך" הוא להיפך, לכאורה – שקיימת מציאות של "אלהים אחרים" ו"פסל וכל תמונה", אשר לכן צריך להזהיר ש"לא יהי' לך"!? אמנם מצד האמת אין זו קושיא כלל. ואדרבה: הציווי "לא יהי' לך" הוא המביא לידי שלימות את הציווי "אנכי". וההסברה בזה: את מציאות הקליפה וסטרא אחרא יצר הקב"ה בעולם, לצורך ותועלת עבודתו ית'. כי רצונו של הקב"ה הוא שיהי' ענין הבחירה, והאדם מרצונו ובחירתו יתגבר על הרע…

להמשך קריאה

פחיתות שהיא מעלה | חג השבועות | פנינה יומית

חג מתן תורה (שבועות) מתייחד בכך שמקדימים לו ימי הכנה, אשר מכח הכנות אלו באים ישראל לקבל את התורה. ולכאורה דרוש ביאור: הרי, מחד – פשוט שימי ההכנה הם פחותים במעלתם. כי מדובר בימים קודם מתן תורה, כשעדיין לא ניתן הכח המיוחד של מתן תורה, להביא את אור הקדושה בעניני העולם; אמנם מאידך, כיון ש"הגורם הוא חזק ונעלה יותר מן הנגרם" (ראה המשך וככה תרל"ז פכ"א (ס"ע כ"ה)), צריך לומר – שימים אלו, שהם המביאים וגורמים את מתן תורה – יש בהם מעלה ויתרון אף לגבי זמן מתן תורה! ויש לבאר, שדוקא מצד פחיתות ימים אלו – בזה היא מעלתם. כלומר: כאשר ביום חג השבועות, זמן מתן תורה, עומד יהודי בתשוקה לקבל את התורה – אין זה דבר חידוש, שהרי ישנו אז…

להמשך קריאה

"מדבר" העולם | חג השבועות |פנינה יומית

מכך שנתינת התורה היתה במקום מדבר דוקא, למדו רז"ל כמה-וכמה דברים אודות התורה ואופן לימודה (ראה במדב"ר פ"א, ז. ועוד). ויש להוסיף, דיש בזה אף משום רמז לכללות מטרת מתן תורה: "מדבר" הוא מקום "אשר לא ישב אדם שם" (ירמיה ב, ו). ובעומק הענין – הרי זה מורה על מקום הקליפה והסטרא-אחרא, אשר אין זה מקום "מושבו" של "אדם" העליון – שכינת עוזו ית' (ראה לקוטי תורה במדבר ד, ג). ולזאת ניתנה התורה במדבר. כי מטרת נתינת התורה לנבראים בעולם הזה, היא "לעשות לו ית' דירה בתחתונים" (תנחומא נשא טז) – שגם בעולם הזה, אשר הוא "תחתון במדרגה שאין תחתון למטה ממנו . . עד שהוא מלא קליפות וסטרא אחרא שהם נגד ה' ממש" (תניא פל"ו) – יחדור אור הקדושה, באמצעות התורה…

להמשך קריאה

פרשת בחוקותי פנינה יומית | להשבית את החיה רעה ואת החמץ

בפרשתנו בחוקותי  נאמר שלעתיד לבוא "והשבתי חיה רעה מן הארץ" (פרשתנו כו, א-ו). ובפירוש "השבתה" זו אמר רבי שמעון (בתורת כהנים) שהוא "משביתן שלא יזוקו" – שהמזיקים לא יעברו מן העולם, אלא ישתנה טבעם שלא יזיקו. ומוסיף, אשר השבתה "שלא יזיקו" גדולה היא מהשבתה לגמרי, שהרי "אימתי הוא שבחו של מקום" – כאשר "יש מזיקים ואין מזיקים" – שמציאותה של ה"חיה רעה" קיימת ומכל מקום אינה מזקת, שדבר זה הוא מופלא יותר ממצב שבו "אין מזיקים" כלל. ויש לבאר הקשר בין ענין זה לזמן שקוראים פרשה זו - במועד ספירת העומר, לקראת בוא חג מתן תורתנו: ובהקדים מה שמצינו שינוי גדול בין פסח לשבועות, שבחג הפסח חמץ אסור באכילה, ונצטווינו לבער  את החמץ, בל יראה ובל ימצא. ובחג השבועות, לא רק שהחמץ…

להמשך קריאה

פרשת אמור | פנינה יומית | "תספרו חמישים יום" – הרי סופרים מ"ט?

למה ספירת העומר היא 49 ובעצם המצווה היא 50: התשובה של הרבי מילובביטש בפרשתנו אמור נאמרה מצוות ספירת העומר, ולשון הכתוב הוא "תספרו חמישים יום" (כג, טז). וידועה הקושיא (עיין תוס' ד"ה כתבו, מנחות סה, ב) מדוע נאמר "תספרו חמישים יום", בעוד הספירה בפועל היא רק ארבעים ותשעה ימים. ומבואר בספרים (לקו"ת במדבר י, ד. שה"ש לה, ג), אשר ארבעים ותשע הימים הנספרים הם כנגד מ"ט דרגות (שערי בינה) שיכול האדם להשיג בעבודת השי"ת, וכאשר משלים את עבודתו בהשגת מ"ט השערים מקבל מלמעלה, באופן של מתנה, את "שער החמישים" ("תספרו חמישים"), שלא ניתן להשיגו בכוחות עצמו. ונמצא, שהאדם "סופר" רק מ"ט, ושער החמישים, מגיע מלמעלה. אך עדיין צריך עיון בזה, שהרי משמעות הלשון "תספרו חמישים יום" היא, שעבודת האדם עצמו משיגה  את…

להמשך קריאה

השבת – תכלית שש השנים | פרשת בהר פנינה יומית

בתחילת פרשתנו בהר  נאמר הציווי על שמיטה "כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם, ושבתה הארץ שבת לה'. שש שנים תזרע שדך וגו'" (כה, ב-ג). והקשו המפרשים (פנ"י ר"פ בהר. לקו"ת ר"פ בהר , ועוד) הרי "ושבתה הארץ שבת לה'" היא רק בשנה השביעית, אחרי ה"שש שנים תזרע כרמך", ואם כן, מדוע נאמר כתוב זה לפני ה"שש שנים" ולא אחריהם, כפי סדר הזמנים? ותירץ כ"ק אדמו"ר הזקן נ"ע (לקו"ת שם מ, ד) שבא הכתוב לומר בזה, שהגם שהשנה השביעית באה לאחרי ששת השנים, מכל-מקום מיד כאשר "תבואו אל הארץ" צריך לידע שמטרת ותכלית הכניסה לארץ אינה העבודה עם הקרקע בשש שנות החול, אלא התכלית היא השנה בה "ושבתה הארץ שבת לה'". והיינו, שגם בעת העבודה ב"שש שנים" צריך להיות ניכר שאין…

להמשך קריאה

ספירת העומר – למה מתחילים מהלילה? פרשת אמור – פנינה יומית

בפרשתנו נאמר "וספרתם לכם ממחרת השבת גו' שבע שבתות תמימות תהיינה". ומתיבת "תמימות" למדו שספירת העומר מונים בלילה, והיום הולך אחר הלילה (מנחות סו, א). ולכאורה צריך ביאור: הרי בספירת העומר מונים את הימים מהבאת והקרבת העומר, ואם כן כמו שבקדשים הלילה הולך אחר היום (חולין פג, סע"א. תמורה יד, א), כן היה צריך להיות  דין הספירה שהלילה הולך אחר היום? ויש לומר הביאור בזה: הסדר הרגיל הוא "ויהי ערב ויהי בוקר", שהיום הולך אחר הלילה. כי, העולם מצד עצמו חשוך הוא ואין בו אור הקדושה, ורק על ידי עבודת האדם מאירים את העולם באור אלקי. ולכן, בתחילה בא הלילה והחושך ורק על ידי העבודה בא אחר כך האור והיום. אבל זהו רק כפי שמסתכלים מלמטה, אך כפי שהוא למעלה, הרי סדר…

להמשך קריאה

ממתק לשבת 2016 תשע"ו – על ספירת העומר

ב"ה ממתק לשבת פרשת אמור תשע"ו ליד וונצואלה ישנו ערוץ נהר שהתייבש לפני שנים רבות, לערוץ זה יצאו מוניטין כמכיל יהלומים ורבים מתושבי וונצואלה ניסו את מזלם והסתובבו בערוץ היבש לחפש את האבנים היקרות, רפאל סולנו היה אחד מבין אותם תושבים, הוא הסתובב במשך שבועות ארוכים והרים חלוקי נחל מבין מיליארדי האבנים החלקות שריפדו את ערוץ הנחל. אולם, כל אחת מהן היתה אבן סלע רגילה. אחרי חודשים של עבודה קשה, העלה חרס בידו הוא כבר כמעט התייאש והחליט לנטוש ולחזור לביתו בחוסר כל כמו כל חבריו, אבל הוא החליט להתמיד ולהמשיך לנסות ואז אחרי כמה ימים הוא התכופף שוב כרגיל בכל אחד מהימים שלפני, הוא שלף אבן אחת מתוך ערימת החלוקים שבכף ידו. היא נראתה כבדה יותר ושונה מהאחרות, הוא לקח אותה…

להמשך קריאה

ברכה לראש חודש אייר

ראש חודש אייר ראשי תיבות אני יי רופאך בברכת רפוא"ש ובריאות איתנה לכל ישראל אלוקנו ואלוקי אבותינו, חדש עלינו את החודש הזה חודש ,אייר, ברוכים,טובים, ומתוקנים, ותבשרנו בהם בשורות טובות, ותשמעינו בהם ששון ושמחה, ותחוננו בהם חכמה, בינה ודעת מאיתך ונהיה מדובקים התלמוד תורה, ותשלח ברכה והצלחה והרווחה בכל מעשנו, ותפתח לנו וכל בית ישראל אחינו; שערי חיים טובים שערי פרנסה טובה שערי רפואה שלימה שערי אהבת חינם, "ותודיעני אורח חיים, שובע שמחות את פניך, נעימות בימינך נצח". "יהיו לרצון אמרי- פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי".חודש אייר ראשי תיבות אני יי' רופאך שבוע טוב מבורךוחודש מבורךבשורות טובות אמן.

להמשך קריאה

סעודת משיח עפ"י הבעל שם טוב – אחרון של פסי

הבעל-שם-טוב היה אוכל באחרון של פסח שלוש סעודות. הסעודה השלישית הייתה נקראת 'סעודת משיח', משום שבאחרון של פסח מאיר גילוי הארת המשיח בשעות אחר-הצהריים של חג 'שביעי של פסח' בארץ הקודש, ו'אחרון של פסח' בחו"ל, מקיימים המוני בית ישראל את המנהג המיוחד שתיקן הבעל-שם-טוב, מחולל תנועת החסידות, לאכול סעודה שלישית מיוחדת בחג זה וקרא לה 'סעודת משיח', משום שביום הזה מאיר גילוי הארת משיח. נוטלים ידים ואוכלים מצות ומאכל נוסף. בשנת תרס"ו הוסיף על כך כ"ק אדמו"ר שלום דובער-בער (הרש"ב) נ"ע, הנשיא החמישי בשושלת נשיאי חב"ד, לשתות 'ארבע כוסות'. - See more at: http://www.chabad.org.il/Articles/Article.asp?CategoryID=838&ArticleID=1924#sthash.oujMNVG3.dpuf

להמשך קריאה
ה"יציאה" אמש היא ה"מצרים" של היום
בכל דור ודור ובכל יום ויום חיב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא היום ממצרים, שהיא יציאת הנפש האלוקית ממאסר הגוף להיכלל ביחוד אוא"ס על ידי עסק התורה והמצוות (ע"פ תניא מז)

ה"יציאה" אמש היא ה"מצרים" של היום

בנוסח ההגדה אומרים "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים" (משנה פסחים קטז, ב). ובספר תניא קדישא (פרק מז) מוסיף רבינו הזקן אשר "בכל דוד ודור ובכליום ויום חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא היום ממצרים". ויש לבאר תוכן עבודת יציאת מצרים בכל יום: הנה "מצרים" הם המיצרים וההגבלות המפריעים לאדם בעבודת השי"ת, ועומדים לנגדו ברצותו להתעלות בעבודתו, ולנצח את טבעו ורגילותו. ו"יציאת מצרים", היינו שמצליח ע"י יגיעתו להתגבר על הניסיונות ולהתקדם מדרגא לדרגא בעבודתו ית'. ובזה מחדש רבנו הזקן, אשר ה"יציאה ממצרים" שעמל ויגע עליה ביום האתמול, אינה מספקת למעמדו ומצבו כהיום הזה. ואדרבא, הדרגא שנחשבה אמש "יציאת מצרים", עתה ל"מצרים" תחשב. שכן אין גבול לשאיפת הנשמה להתקרב למקור חוצבה תחת כסא הכבוד, וכאשר מתקרבת…

להמשך קריאה

בפסח יש עניין רב להרבות בצדקה

בשלשה מועדים בשנה נאמר מתן צדקה לעניים והם : כיפור ,פסח ופורים . כיפור - יש בו מנהג כפרות שנותנים לעניים ולת"ח. פסח -  שבו מחלקים קמחא דפסחא. פורים -  שיש בו מצות מתנות לאביונים . כיפור ,פסח ,פורים סופי תיבות שלהם רחם רמז לכך שיש לרחם ובייחוד במועדים אלה על העניים. גם רחם בגימטריא 248 כמניין אברהם 248 שהוא עמוד החסד יש לציין כי כסף ר"ת של כיפור ,סוכות ,פסח. כסף -  זה מידת הרחמים ויש לחלק כספים כמה שיותר לפני מועדים אלה כדי לעורר רחמי שמים על עם ישראל .

להמשך קריאה

למה יש להשתדל בטובתו של כל יהודי? מתוך ההגדה של פסל

בהגדה אנו אומרים "כנגד ארבעה בנים דברה תורה, אחד חכם ואחד רשע, ואחד תם ואחד שאינו יודע לשאול". ויש לפרש עומק לשון זו על דרך החסידות, שנרמזה כאן גודל קדושת כל איש ישראל, אפילו פחות שבפחותים. ובהקדים, שבגמ' נאמר (סנהדרין מד, רע"א) "ישראל . . אע"פ שחטא ישראל הוא". וצריך ביאור, שהרי "ישראל" מורה על שם המעלה דבני ישראל, וכמובא בספרים כמה רמזים במעלת שם "ישראל", ולדוגמא: ישראל נוטריקון "לי ראש" (שער הפסוקים להאריז"ל וישלח לב, כט) וישראל הוא על שם "כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל" (בראשית, לב, כט) - שדברים אלו מראים על המעלות דישראל, ואם כן מהו הדיוק "אע"פ שחטא ישראל הוא", הרי הי' צריך לומור "אע"פ שחטא יהודי הוא" וכיו"ב? ויש לומר שהכוונה כאן היא לרמז אחר…

להמשך קריאה

ה"אחד" שבכל אחד מישראל – ההגדה של פסח

בהגדה אומרים "ברוך המקום ברוך הוא, כנגד ארבעה בנים דברה תורה, אחד חכם, אחד רשע, אחד תם, ואחד שאינו יודע לשאול". וצריך להבין: א. מהי השייכות בין "ברוך המקום . . ברוך הוא" ל"כנגד ארבעה בנים דברה תורה". ב. צריך ביאור הלשון "אחד חכם ואחד רשע וכו'", ולכאורה הי' צריך לומר "כנגד ארבעה בנים כו' חכם רשע תם ושאינו יודע לשאול". והביאור בזה בפנימיות הענינים: נאמר בגמרא (סנהדרין מד, רע"א): "ישראל . . אף על פי שחטא ישראל הוא". בכל איש ישראל, יהי' מי שיהי', קיימת נקודת היהדות, הנקראת בחינת "אחד" שבנפשו - היינו ניצוץ האור האלקי של ה' אחד, שהוא מהות נקודת הנשמה שאינה ניתנת לשינויים או חלישות ח"ו. ועד ש"אפילו קל שבקלים ופושעי ישראל מוסרים נפשם על קדושת ה' .…

להמשך קריאה

מדוע צריך עבודת עבד בליל הסדר?

בהגדה אנו אומרים "רשע מה הוא אומר, מה העבודה הזאת לכם, ולפי שהוציא עצמו מן הכלל כפר בעיקר". ויש לפרש טענת הרשע ותשובתה בצדה, ע"ד החסידות: בני ישראל נקראו "עבדי ה'", מכיון שיסוד הקשר בין ישראל להקב"ה הוא קבלת עול מלכות שמים בדרך עבודת עבד שישנה אצל כל אחד ואחד. ועל זה שואל הרשע, "מה העבודה הזאת לכם": הן אמת, שכשהאדם אינו רוצה לעבוד את הבורא מרצונו, עליו לקבל על עצמו מלכותו ית', ולעבדו גם נגד רצונו, אך כשמגיע "זמן חירותינו", זמן בו מזכירים נפלאותיו ית' שעשה עמנו, הרי בשעה זו האדם חפץ לעבוד את הקב"ה גם מרצונו, ומדוע גם בלילה זה עליו להתקשר עם קונו בדרך "עבודה" וקבלת עול דוקא? וע"ז עונים לרשע, שבשאלתו זו "כפר בעיקר", כי אף שיכול להיות…

להמשך קריאה

הבן הקטן במצות שמעורר אהבת הקב"ה – מה נשתנה לימוד חסידי

לפני "מה נשתנה" כתוב "כאן הבן שואל מה נשתנה". וביאר כ"ק מו"ח אדמו"ר (ספר השיחות תש"ד עמ' 77) שזה שה"בן שואל", בן קטן – תינוק - דוקא - מעורר למעלה הענין ד"נער ישראל ואוהבהו". והענין בזה: רואים במוחש שהאהבה לבן קטן גדולה יותר, והיא אהבה עצמית, שלמעלה מטעם ודעת, שכן, האהבה לבן גדול יכולה להיות מצד מעלותיו וכשרונותיו וכדומה, מה שאין כן האהבה לבן קטן אינה מצד מעלותיו וכשרונותיו, כי אם, אהבה שלמעלה מטעם ודעת. ודוגמתו בהנמשל, בנוגע להקב"ה ובני ישראל - שיש מעלה מיוחדת בבן קטן שאצלו דוקא מתגלה הענין ד"נער ישראל ואוהבהו", שהאהבה אינה מצד מעלות ישראל וכשרונותיהם, אלא אהבה שלמעלה מטעם ודעת. ומובן, שזה שבן קטן מגלה אהבה זו אינו רק קטן כפשוטו, לפי מספר השנים שנרשם ב"פּאַספּאָרט" (דרכון…

להמשך קריאה

ההגדה של פסח וחינוך ילדים – פנינה יומית לפסח

המנהגים – התופסים את עין ה"בן השואל" בנוסח ההגדה לפסח להרמב"ם (וכן הוא בעוד כמה נוסחאות עד לנוסח אדמו"ר הזקן) סדר הקושיות במה נשתנה הוא: מטבילין, מצה, מרור, ומסובין. וצריך להבין, מדוע קבעו קושיית "מטבילין" בתחלה? הרי, באם סדר הקושיות הוא לפי חשיבותם, היו צריכים לקבוע תחילה קושיית "מצה" מחמת שהיא חיוב מן התורה (פסחים קכ, א), לאחרי' את קושיית "מרור" – שחיובו בזמן הזה הוא מדרבנן (שם). שלישית את קושיית "מסובין", דהלא חובת ההסיבה להראות דרך חירות היא עיקר בליל הסדר. אך קושית "מטבילין" היתה צריכה להיות לבסוף, כיון שהטיבול הוא רק מנהג. וגם באם הי' נקבע סדר הקושיות על פי סדר קיום הדברים שרואה הבן השואל, היתה קושית "מטבילין" נקבעת לבסוף, כיון שהטיבול השני בא רק לאחרי אכילת המרור? ויש…

להמשך קריאה

ממתק לשבת 2016 – השבת הגדול

ב"ה ממתק לשבת הגדול תשע"ו משה היה שוכר מהפריץ בית מרזח ומזה היה מתפרנס, יום אחד הגיע הפריץ לבקרו ושאל לשלומו ענה משה "ב"ה הכל בסדר", שאל הפריץ "איך הפרנסה?" שוב שיבח משה את הקב"ה ששולח לו פרנסה, אמר לו הפריץ "אם אני לא הייתי מפרנס אותך היית גווע ברעב ולמה אתה לא אומר ברוך הפריץ במקום להגיד ברוך השם?" אמר לו משה יש אלוקים, הוא זן ומפרנס לכל, והוא החליט לשלוח לי את הפרנסה דרכיך אבל התודה מגיעה לו", חרה הדבר לפריץ, פיטר את היהודי ואמר לעוזריו עכשיו נראה אם הקב"ה ימשיך לפרנס אותו, היה זה כמה ימים לפני פסח והיהודי נשאר ללא פרנסה וללא אפשרות לקנות את צרכי החג. *** למחרת היום נכנס הפריץ לחדר הכספות שלו בליווי קוף המחמד…

להמשך קריאה

אם מצאתם אי דיוקים בכתבה או שחסר מידע או בא לכם להוסיף לכתבה אנא כתבו לנו בתגובות