דברי תורה קצרים לשמחת תורה

צדיקותו של אבא יצחק יאסו זצ"ל לאור 🎉חג שמחת תורה🎉(פרשת וזאת הברכה) בתקופת הקיסר היילה סלאסי , נשלחו כמרים מטעם הכנסייה האתיופית לכל רחבי המדינה ,במטרה לנצר את כל התושבים לרבות היהודים. שהכמרים הגיעו לאזור תיגראי הם ניסו לשוחח בענייני דת עם המנהיג הרוחני של קהילת תיגראיי הלא הוא אבא יצחק יאסו זצ"ל , באותו מפגש הוא ענה להם: " לא אתם תלמדו אותנו מהי תורה, אלא אנחנו נלמד אתכם תורה!" כששמעו זאת הכמרים ,מיד הודו ש "הייליין ישראל"(הכוח לישראל) -כלומר שליהודים ישנו את הכוח והזכות על התורה לפני כל הגויים. מה הביא את אותם כמרים למסקנה הזאת, דווקא במפגש עם אבא יצחק יאסו זצ"ל ? את התשובה יתכן ואפשר למצוא בפרשת וזאת הברכה -שהיא הסיומת של כל התורה . בפרשתינו ישנו פסוק…

להמשך קריאה
שמחת בית השואבה
השמחה בעשיית מצוה עבודה גדולה היא מכיון שעניין השמחה צריך להיות למעלה ממדידה והגבלה ובכל מצוה (מאמר י' שבט תשמ"ו).

שמחת בית השואבה

שהשמחה תהי' באופן של "פנים חדשות" באו לכאן! השמחה ד'שמחת בית השואבה' בכל לילה של חג הסוכות, צריכה להיות באופן נעלה יותר לגבי השמחה בלילה הקודמת, שהרי, בכל עניני קדושה קיים הכלל ד"מעלין בקודש", ויש להוסיף ולעלות מחיל אל חיל, ובוודאי שכן הוא גם לענין שמחת בית השואבה, שבכל לילה יש להוסיף שמחה. והנה, ידוע ששמחה אמיתית אינה אלא באופן של חידוש, כפי שמצינו בנוגע לשמחת נישואין, שע"י "פנים חדשות" ניתוסף בשמחה, ורק אז אפשר לברך "שבע ברכות" (טושו"ע אבה"ע סס"ב ס"ז). ועפ"ז נשאלת השאלה, כיצד יכולה להיות שמחה אמיתית בכל לילה דחג הסוכות? הרי אין כן ענין של חידוש, שהרי כבר היתה שמחה בלילה הראשונה? ואין לומר, שהחידוש ד"פנים חדשות" הוא זה שבליל שני באים לשמוח אנשים שלא היו בלילה הראשונה,…

להמשך קריאה
היום השישי בסוכות
שמחה מרחיבה דעתו

היום השישי בסוכות

התגלות עניני ראש השנה ביום הששי בשבוע – בחג הסוכות נאמר "בכסה ליום חגינו", ומפרש כ"ק אדמו"ר הזקן בלקוטי תורה "שבתחלת ליל ר"ה הוא זמן הסתלקות החיות כללי של שנה שעברה, ובראש השנה על ידי התפלות והתקיעות הוא מתחדש חיות כללי אחר ומתעלה בעילוי אחר עילוי . . עד שמזה נמשך "ליום חגינו" הוא חג הסוכות, שהוא "זמן שמחתנו" התגלות השמחה" (דרושים לר"ה, נד, ג-ד). והיינו, שהשמחה בחג הסוכות הוא מצד שאז מתגלים הענינים שנפעלו בראש השנה, שהיו אז "במכסה והעלם", ו"בחג הסוכות מתגלין ממש" (סידור עם דא"ח, שער ר"ה רלה, ב). וענין זה, שהשמחה באה מגילוי ענין שהי' מכוסה ונעלם לפני זה, מצינו בהדגשה יתירה בענין שמחת בית השואבה, "ושאבתם מים בששון", שהרי שאיבת מים מן המים עניינה לגלות את מה…

להמשך קריאה

היום השלישי בסוכות

"חזקה" בענין השמחה  השמחה דליל ג' דחג הסכות יש בה עילוי מיוחד לגבי השמחה בלילות שלפני זה, כי "בתלת זמני הוי חזקה", ונמצא, שע"י השמחה בלילה השלישית, נפעל ענין של "חזקה" בכללות הענין ד"שמחת בי השואבה". ביאור הענין: נאמר בכתוב "יחיינו מיומים ביום השלישי יקימנו ונחי' לפניו" (הושע ו, ב), ש"ביום השלישי" קאי על בנין בית המקדש השלישי, שאז "יחיינו מיומיים", שקאי על "שתי מקדשות שחרבו" (פרש"י עה"פ). והנה, זה ש"ביום השלישי יקימנו", אין הפירוש בזה רק שהבית השלישי בלבד יתקיים לעד ולנצח, אלא הפירוש בזה הוא, שבנצחיות הבית השלישי מתגלה שכללות ענין המקדש, כולל בית ראשון ובית שני, יש בו נצחיות ותוקף. וכלשון רש"י על הפסוק "אלה פקודי המשכן משכן העדות גו'" – "שני פעמים, רמז למקדש שנתמשכן בשני חורבנין", כלומר,…

להמשך קריאה

מעלת "שמחת בית השואבה"

העילוי ב"שמחת בית השואבה" דווקא בזמן הגלות בחג הסוכות שמחים ב"שמחת בית השואבה", שעליה אמרו רז"ל "מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו" (סוכה נא, סע"א – במשנה). והנה, אף ש"שמחת בית השואבה" קשורה עם ניסוך המים ע"ג המזבח בחג הסוכות, וכלשון רש"י "כל שמחה זו אינה אלא בשביל ניסוך המים . . ושאבתם מים בששון" (רש"י סוכה רפ"ה), מ"מ הענין ד"שמחת בית השואבה" שייך גם בזמן הגלות, גם כאשר לא שייך הענין דניסוך המים על גבי המזבח. ואדרבה, במידה מסויימת ישנו עילוי מיוחד ב"שמחת בית השואבה" דווקא בזמן הגלות: והענין בזה: על שמחת בית השואבה אמרו רז"ל "למה נקרא שמה בית שואבה, שמשם שואבים רוח הקודש, ע"ש ושאבתם מים בששון" (ירושלמי סוכה פ"ה ה"א). והנה, איתא בספרי מורנו…

להמשך קריאה

שמחה,שמחה שמחה!!!

"ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה" (ישעיה יב,ג)במשך כל השנה היו מנסכים בבית המקדש יין על גבי המזבח בעת הקרבת הקורבנות. בחג הסוכות היה נוסף לניסוך היין גם ניסוך מים על גבי המזבח (מים מנקבת השילוח). ניסוך מים זה היה מלווה בשירה וריקודים ובשמחה גדולה ונקרא "שמחת בית השואבה". במשך שבוע החג היו חוגגים ורוקדים כל היום וכל הלילה, ועל כך נאמר בגמרא: "מי שלא ראה שמחת בית השואבה – לא ראה שמחה מימיו" (סוכה נא,ב). עניינה של שמחה הוא – השתחררות ממגבלות. לכן אדם השרוי בשמחה אמיתית עושה דברים שהם למעלה ממדידת והגבלת שכלו. מוסבר על כן, שכדי שתהיה עבודת ה' בשמחה צריך להיות מקורה בקבלת עול, שכן כאשר העבודה נובעת מהבנתו והשגתו של האדם, הריהי עניין מוגבל, ואין אפשרות שתיווצר על…

להמשך קריאה