שלושה תנאים להכשרת מקוה

טור מצורע כותרת: מקוה ישראל  לכל אורך ההיסטוריה, המקוה מלווה את עם ישראל. חפירות ארכיאולוגיות שנערכו בעשרות השנים האחרונים מראות כי המקוה הוא אחד הסימנים המובהקים ליישוב יהודי מאז ומקדם (יחד עם סימנים נוספים, כמו חוסר הימצאות עצמות חזיר וסמלים אליליים). אפילו על הר המצדה התגלה מקוה. המספר הגדול ביותר של מקוואות התגלה בעיר העתיקה בירושלים – למעלה מ-150 מקוואות טהרה (!). בפרשת מצורע מופיע הביטוי "ורחץ במים" כ-15 פעמים (!), בהקשר לדיני טומאה וטהרה. השאלה היא, מהי בדיוק ההגדרה של "ורחץ במים" – האם הכוונה להתרחץ באמבטיה, או להיכנס לבריכה, לנהר, לים וכדומה? מהם התנאים ליצירת מקוה? כדרכה של התורה, כל נושא מוזכר במילים בודדות. גם דיני מקוה נלמדים בתורה משני פסוקים מרכזיים: "אך מעיין ובור מקוה מים יהיה טהור"; "ורחץ…

להמשך קריאה

זהירות: חיה לפניך

טור לפרשת תזריע-מצורע כותרת: זהירות: חיה לפניך! מעשה בגן חיות, בו מת הדב היחיד שהיה באזור. מנהל המקום, שלא הצליח למצוא דוב חדש, הגה רעיון משעשע. הוא לקח יהודי, הלביש אותו בפרווה של דוב, והציב אותו בכלוב במקום הדוב שמת. באחד הימים, פרץ האריה לכלוב של הדוב והתקרב לעברו בשאגות מחרידות. הדוב היהודי רעד מפחד וזעק באימה "שמע ישראל". להפתעתו, הוא שמע את האריה ממשיך ואומר "ה' אלוקינו ה' אחד"... צחוק, צחוק, אבל יש כאן מסר רציני. כל אחד מאיתנו עלול למצוא את עצמו עטוף בפרווה של בעל חי. אומנם האדם ניחן בכישרונות מיוחדים שאין לבעלי החיים, והוא נחשב ל'נזר הבריאה'. אולם, כאשר הוא משתמש בכישרונותיו למטרות חומריות וסיפוק היצרים בלבד, אין הוא שונה מהבהמה. עליונותו של האדם על הבהמה באה לידי…

להמשך קריאה

השבת הגדול- גדול מהניסים

טור לשבת הגדול כותרת: גדול מהניסים הפגנות במצרים, נשמע לכם מוכר? זה היה השבת, לפני למעלה משלושת אלפים שנה. שבת זו נקראת "שבת הגדול", מפני שהתרחש בה "נס גדול". בשבת שלפני יציאת מצרים, נצטוו בני ישראל לקחת כבש ולשחוט אותו. ראו זאת המצריים ושאלו לפשר הדבר. הסבירו להם בני ישראל כי הכבש נלקח לשחיטה, כיון שבימים הקרובים יהרוג ה' את בכורי מצרים. בתגובה, הלכו הבכורים ועשו הפגנות בדרישה לתת לבני ישראל אשרת יציאה דחופה. משלא נענו, נלחמו עם אבותיהם, כפי שנאמר "למכה מצרים בבכוריהם". האירוע התרחש בשבת שלפני פסח, ולכן השבת נקראת "שבת הגדול". בטח גם אתם שואלים את עצמכם: מה הנס הגדול? היו לנו ניסים גדולים יותר, ששידדו את מערכות הטבע, כמו קריעת ים סוף, ירידת המן במשך ארבעים שנה ועוד.…

להמשך קריאה

טור לפרשת צו כותרת: תודה רבה!

טור לפרשת צו כותרת: תודה רבה! זו המילה הראשונה שאנו אומרים על הבוקר; זו המילה שעל שמה אנו נקראים 'יהודים'; וזו המילה שעושה הכי טוב על הלב – ניחשתם נכון, זו המילה "תודה"! את הבוקר אנו פותחים במילים "מודה אני", המילה "יהודי" היא מלשון "הודאה" ("יהודי" הוא על שם המילה "יהודה", ויהודה נקרא כך על שם דבריה של לאה: "הפעם אודה את ה'"), והמילה הזו נותנת תחושה כי מעריכים את מאמצינו. היהדות מייחסת חשיבות עליונה להכרת הטוב ולאמירת תודה כלפי כל אחד. הכרת הטוב היא קודם כל כלפי ה', או כמו שאנו רגילים לומר "תודה לא-ל". פרשת השבוע מדברת על קורבן תודה, אותו היו מביאים כתודה על הצלה מסכנה. בזמננו, אנו מברכים את 'ברכת הגומל'. הכרת הטוב מוזכרת כלפי האדם, ואפילו כלפי…

להמשך קריאה

טור לפרשת צו כותרת: הניקיון מלכלך

ב"ה טור לפרשת צו כותרת: הניקיון מלכלך "יוסי, בבקשה, הורד את הפח", פונה אמא ליוסי בעיצומן של עבודות הניקיון. "לא רוצה", מתלונן הילד, "אני מעדיף לעשות דברים אחרים, ובלבד שלא לרדת למטה!". הויכוח הזה בודאי מוכר לכם מקדחת הניקיונות של ערב פסח. למעשה, לא רק בניקיון בבית עולה השאלה מי יעשה עבודה כזו או אחרת. גם במשכן, היו עבודות נעימות יותר ופחות. כך למשל, היה צורך בכל בוקר לפנות את האפר שהצטבר על המזבח משריפת הקרבנות ביום הקודם. את ה"דשן" (אפר הקרבנות) היו מוציאים אל "מחוץ למחנה". אומרת התורה בפרשתנו, כי לפני הוצאת הדשן, על הכוהן להחליף את בגדיו. מדוע? מסביר רש"י: "בגדים שבישל בהן קדרה לרבו, אל ימזוג בהן כוס לרבו". כלומר, יש הבדל בין הבגדים בהם משתמש מי שמגיש את…

להמשך קריאה

טור לפרשת ויקרא כותרת: אל תהיה בהמה!

טור לפרשת ויקרא  כותרת: אל תהיה בהמה!  אם תקשיבו לקריאת התורה בשבת הקרובה, פרשת ויקרא, תשמעו על נושא אחד ויחיד – הקורבנות. אדם שרוצה להקריב קורבן, יביא "מן הבהמה – מן הבקר ומן הצאן". בין הקורבנות אנו מוצאים את קורבן חטאת. אדם שחטא, מקריב בהמה בתור כפרה על חטאו. השאלה המתבקשת היא: אם האדם חטא, מדוע הוא מקריב בהמה? מסתבר שיש כאן עניין של המחשה. 'ספר החינוך' מסביר כי השכל מבדיל בין האדם לבהמה, וכאשר האדם נכנע לתאוות ליבו וחטא – עליו להקריב בהמה, ובכך להמחיש לעצמו כי בשעת החטא התנהג פשוט כמו בהמה. תורת החסידות מלמדת כי מעבר להקרבה של הבהמה הפיזית, על האדם להקריב גם את הבהמה שנמצאת בתוך ליבו. זו הנפש הבהמית, הדוחפת אותנו לבהמיות וחומרנות יתר. בנפש הבהמית…

להמשך קריאה

טור לפרשת ויקרא : עולים לכיתה א

ב"ה טור לפרשת ויקרא כותרת: עולים לכיתה א' מי לא זוכר את ההתרגשות הזו, התרגשות של ילד העולה לכיתה א'. חתן השמחה מגיע לבית הספר, מלווה בהורים הנרגשים, ומתחיל לשאול שאלות. אז נכון שאנו נמצאים כעת באמצע שנת הלימודים, אבל על פי המסורת, ילדים קטנים מתחילים ללמוד תורה דווקא מספר ויקרא, אותו אנו מתחילים לקרוא בשבת הקרובה. מסופר, כי כאשר הרבי ה'צמח צדק' (השלישי בשושלת חב"ד) היה ילד קטן, הביא אותו סבו הגדול, בעל התניא, אל ה'מלמד' ללמוד תורה. כאשר התחילו ללמוד את ספר ויקרא, צדה את עינו של הילד האל"ף הקטנה הכתובה במילה "ויקרא", והוא שאל את סבו לפשר הדבר. בעל התניא הרהר והשיב לנכדו: בספר דברי הימים כתובה המילה "אדם" עם אל"ף גדולה, שכן אדם הראשון היה מודע לחשיבותו העצמית,…

להמשך קריאה
טור לפרשת ויקהל-פקודי  כותרת: איך מתמודדים עם השוליים?
לכל יהודי מגיע שכר גדול על פי דין מגיע לכל יהודי שכר גדול מיד ה' המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה עבור פעולותיו בקיום תורה ומצוות, שכן יהודים מלאים מצוות כרימון (התוועדויות תשמ"ה ח"ג).

טור לפרשת ויקהל-פקודי כותרת: איך מתמודדים עם השוליים?

טור לפרשת ויקהל-פקודי כותרת: איך מתמודדים עם השוליים? לא רק בדף יש שוליים, אלא בכל חֶברה. אלו אנשים שאינם עומדים בנורמות החברתיות, שהתנהגותם שונה מהמקובל וחורגת מהדרישות המוסכמות. מהי ההתייחסות היהודית לשוליים? התשובה נמצאת במעילו של הכוהן הגדול. פרשת פקודי מתארת את שמונת הבגדים שלבש הכוהן הגדול בזמן עבודתו. ביניהם היה המעיל, שבשוליו היו תפורים רימונים ופעמונים. כך, כאשר הוא נכנס פנימה, היה נשמע קול צלצול הפעמונים. החסידות מלמדת כי יש שני סוגים בעבודת ה' – יש עבודת ה' שקטה ויש עבודת ה' רועשת. עבודת הצדיקים דומה למים שקטים, שכן הם קרובים אל ה', והתנהגותם מתאפיינת בשקט וברוגע. לעומתם הרשעים רחוקים מה', וכאשר הם קולטים את מצבם, פורצת מתוכם זעקה פנימית והם מבקשים לשוב אל ה'. החזרה בתשובה נעשית מתוך סערה, בקול…

להמשך קריאה

טור פקודי כותרת: אל תחשיד ואל תחשוד!

טור פקודי כותרת: אל תחשיד ואל תחשוד! כמעט בכל מהדורת חדשות אנו שומעים על חשדות כלפי איש ציבור או סתם אזרח מן השורה. לא רק התקשורת עוסקת בחשדות. גם אנו עלולים לחשוד במישהו או אפילו לחרוץ את דינו, עוד לפני שאנו יודעים בדיוק במה מדובר. מה גישת התורה לחשדות וחשודים? מצד אחד, התורה מלמדת כי על האדם לעשות מאמץ כדי להסיר מעצמו חשדות שווא. כך אנו קוראים בפרשת השבוע, כי משה נתן דו"ח מפורט על כל התרומות שהתקבלו לצורך בניית המשכן. שווי התרומות שהתקבלו – זהב, כסף ונחושת ועוד – נאמד במיליארדים. לפיכך, הקפיד משה לנהל את הכספים בשקיפות, כדי להסיר ממנו כל חשד, חלילה, להתנהלות כספית לקויה. אדם עלול לטעון 'לא אכפת לי מה אומרים עליי', או 'העיקר שה' יודע כי…

להמשך קריאה

טור לפרשת ויקהל : שבת שלום!

ב"ה טור לפרשת ויקהל כותרת: שבת שלום! יהודי שעסק בייצור נעליים, הגיע אל רבי שמואל מליובאוויטש (אדמו"ר מהר"ש), ודיבר שעה ארוכה על הקשיים שיש לו בעסק. ניכר היה כי האיש שקוע ראשו ורובו בענייני הנעליים. אמר רבי שמואל: רגליים בנעליים כבר ראיתי, אבל ראש בנעליים עדיין לא ראיתי... את המסר הזה, כיצד להתייחס לעבודה, אנו למדים מפרשת השבוע. בקשר לשמירת שבת, מזכירה התורה: "ששת ימים תֵּיעשה מלאכה, וביום השביעי יהיה לכם קודש". ראשית, אנו למדים מכאן כי אל לו לאדם לשבת בבית בחיבוק ידיים ולצפות שהפרנסה תבוא משמים, אלא עליו לצאת ולעבוד לפרנסתו. חז"ל אף אומרים כי כשם שה' ציוה על השביתה ביום השבת, כך ציוה על העבודה בימי החול. שנית, אנו למדים מהו האיזון בין העבודה לבין עבודת ה'. במקום לכתוב…

להמשך קריאה

טור לפרשת ויקהל-פקודי: גם מנהיג, גם שותף

ב"ה טור לפרשת ויקהל-פקודי כותרת: גם מנהיג, גם שותף מתי בפעם האחרונה ביקרתם בגן חיות? בפעם האחרונה שעשיתי זאת, צפיתי באריה, מלך החיות. לתומי חשבתי שאראה מולי בעל חיים דינאמי ופעיל, שזז במרץ ממקום למקום, כיאה למלך. מה רבה הייתה האכזבה כאשר לפניי נגלה אריה מנומנם וחסר פעילות. התברר, כי האריות סובלים מעצלות יתר ורוב שעות היממה הם פשוט ישנים. עצלנותו של האריה, יכולה להדביק כל אדם המוגדר מנהיג. למנהיגים עלולה להיות נטייה לומר לאחרים מה לעשות, ולהרשות לעצמם להתעצל וליהנות מפירות העשייה של פעילי השטח. תופעה מסוג זה מתוארת בפרשת השבוע (ויקהל). משה רבינו מוסר לעם את הוראת ה' לתת תרומות למשכן, וכולם אצים רצים להביא את נדבותיהם. ברשימת הנדבנים מופיעים אנשים ונשים, ורק לבסוף, אחרונים ברשימה, מוזכרים גם נשיאי השבטים.…

להמשך קריאה

טור לפרשת כי תשא כותרת: קשר הקטורת

ב"ה טור לפרשת כי תשא  כותרת: קשר הקטורת מהו הריח הטוב בעולם? לפי המקורות, ריח הקטורת בבית המקדש היה הטוב ביותר שאדם מסוגל להפיק. בתלמוד מסופר כי הריח היה כה חזק, עד שנשות ירושלים לא היו צריכות להתבשם. עוד מסופר, כי ריח הקטורת הורגש באבני משכן שילה, כאלף שנה (!) לאחר חורבנו. הקטורת הינה תערובת שהורכבה מ-11 סממנים בכמויות מוגדרות ומדויקות, ושימשה להקטרה בבית המקדש. בכל יום, היה אחד הכהנים מקטיר את הקטורת על מזבח הזהב, והעשן היה ממלא את ההיכל. ההקטרה הייתה סגולה לעשירות, ולכן כל כהן יכל להקטיר רק פעם אחת בחיים. הכנת הקטורת הייתה מלאכה מיוחדת במינה, שהתבצעה על ידי מומחים ממשפחת אבטינס. הם ידעו לערב עם הקטורת צמח מיוחד שנקרא "מעלה עשן", שגרם לעשן להיתמר בצורה ישרה כלפי…

להמשך קריאה

טור לפרשת כי-תשא כותרת: המיחזור היהודי

ב"ה טור לפרשת כי-תשא  כותרת: המיחזור היהודי בשנים האחרונות, החלו מוצרים שונים להתהדר בסימון מיחזור על גבי האריזה. אלו, בנוסף למיכלי המיחזור המוצבים בכל קרן רחוב, מהווים חלק ממהפכת המיחזור, הטרנד החדש בשוק התעשייה. הרעיון הוא לקחת פסולת, ובתהליך מורכב וארוך להפוך אותה למשהו שימושי. הרבה לפני שהחלו לעסוק במיחזור פסולת, הוזכרה בתורה תופעת המיחזור הרוחני. התורה נותנת לבעל תשובה יכולת נדירה למחזר את הזדונות ולייצר מהם זכויות, להפוך את התנהגותו השלילית לנקודות זכות באמצעות התשובה. בעל התניא מנמק זאת בצורה פשוטה: חטאיו של בעל התשובה הרחיקו אותו מה'. דווקא הניתוק הדליק בליבו צימאון רוחני עמוק, שגרם לו לחפש אחר ה' ולחזור בתשובה. כיון שהזדונות הם המנוע והדלק של הקירבה לה', אין פלא שהם הופכים ההישג הזה של בעל התשובה, גדול מבחינה…

להמשך קריאה

טור לפרשת תצווה: נרות נשמה

ב"ה טור לפרשת תצווה כותרת: נרות נשמה "כמה יפה יכלו להיות חיי היהודים בלי הבדלי קהילות וזרמים", כך חושבים לעצמם רבים. הם מתקשים לקבל את הבדלי המנהגים בין הספרדים והאשכנזים, מוחים על ריבוי הזרמים ביהדות, ומייחלים ליום שבו יחיו כל היהודים באופן אחיד, ללא הבדלי עדות, זרמים ומנהגים. לעומתם יש הנוקטים בגישה הפלורליסטית, וטוענים כי אין אמת מוחלטת וכל אחד יכול לחיות עם האמת שלו. לדידם, נכון ויפה להאמין ובאותה מידה זה בסדר גם שלא להאמין. כל אחד יחיה לפי אמונתו, ינהג כפי ראות עיניו ושלום על ישראל. מה עמדת היהדות בנידון? השבוע אנו קוראים על מנורת המקדש, אחד הסמלים העתיקים ביותר בעם ישראל, עוד לפני המגן דוד. צורתה של המנורה תענה על השאלה בצורה מלאה. התורה מצווה לבנות מנורה מגוש זהב…

להמשך קריאה

טור לפרשת תרומה: זה שער השמים

ב"ה טור לפרשת תרומה כותרת: זה שער השמים על הרבי מקוצק מסופר, כי נשאל איפה ה' נמצא, והשיב: "איפה שנותנים לו להיכנס"... לעומת זאת על הרבי מסוכצ'וב מסופר, כי כאשר היה ילד אמר לו מישהו "אתן לך מטבע אם תאמר לי איפה ה' נמצא". הילד השיב בחכמה "ואני אתן לך שני מטבעות אם תאמר לי איפה ה' לא נמצא"... שני הסיפורים מייצגים את הדילמה הבאה: אם ה' נמצא בכל מקום, איך נאמר כי הוא נמצא במיוחד במקומות מסוימים? הדילמה הזו עולה בעוצמה בפרשת השבוע. התורה מספרת על המשכן ועל ארון הברית, בו שרתה השכינה, כמו שנאמר "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". אבל אם ה' נמצא בכל מקום, מה הכוונה שהוא שוכן דווקא בארון הברית? בעל התניא מסביר זאת באמצעות משל מהגוף והנשמה.…

להמשך קריאה

טור לפרשת תרומה: תינוק בקודש הקדשים

טור לפרשת תרומה כותרת: תינוק בקודש הקדשים מה עושה תינוק בקודש הקדשים? קודש הקודשים הוא המקום הקדוש ביותר, אליו הורשה להיכנס רק הכהן הגדול, פעם אחת בשנה בלבד – ביום הכיפורים. במרכזו של החדר עמד ארון הברית, ומעליו ה'כפורת' עם שני ה'כרובים' – שתי דמויות בעלות כנפיים, עשויות זהב טהור. בתלמוד נאמר כי לכרובים היו פני תינוק. מדוע? היחס לתינוק קטן מסמל קשר טהור, בלתי מותנה. גם כאשר תינוק בוכה, פוגע, מלכלך ומעייף – ההורים מגלים כלפיו אהבה וסובלנות. כל עוד הילד קטן – סולחים לו בקלות, והאהבה כלפיו אינה תלויה בצורת ההתנהגות שלו. אולם כאשר הילד גדל ומתבגר, ההורים מצפים שיגלה התנהגות נאותה. אם הילד לא עומד בתנאים, ההורים עלולים להתאכזב וליצור מתח ביחסים עמו. קודש הקדשים מסמל את הקשר האישי…

להמשך קריאה
טור לפרשת משפטים: כן לשלום, לא לתערובת
תבלין

טור לפרשת משפטים: כן לשלום, לא לתערובת

טור לפרשת משפטים כותרת: כן לשלום, לא לתערובת בדיוק הערב רצית לשתות כוס קפה ולהתרענן, אבל אז נזכרת שלפני שעתיים אכלת ארוחה בשרית... ואז אתה שואל: למה אסור לאכול בשר עם חלב? איסור בשר בחלב מופיע בפרשת השבוע, במילים "לא תבשל גדי בחלב אמו". למרות שגם הבשר כשר וגם החלב כשר, התורה אוסרת לחבר ביניהם. הדבר דומה לחיבורים נוספים שנאסרו, כמו הכלאה של זרעים או של בעלי חיים. מוסבר בתורת הקבלה, כי החלב והבשר הם ביטוי של שתי מידות מנוגדות – החלב הוא לבן, צבע המבטא את מידת החסד; ואילו הבשר הוא אדום, צבע המבטא את מידת הגבורה. התורה קבעה כי חיבור של שתי המידות המנוגדות הללו אינו רצוי, ולכן אסרה לחבר בשר עם חלב. כאן עולה השאלה מתבקשת: הרי היהדות דוגלת…

להמשך קריאה
טור לפרשת משפטים – שמירה כהלכה
שומרים

טור לפרשת משפטים – שמירה כהלכה

ב"ה טור לפרשת משפטים כותרת: שמירה כהלכה נושא השכר והעונש הינו נושא מסתורי במיוחד, בו רב הנסתר על הנגלה. איך בדיוק מודד ה' כל מצווה ועבירה? האם ה' נוהג עם כל בני האדם באמת-מידה שווה? בשורות הבאות ננסה להסיר חלק קטן מן הערפל האופף את הסוגיה הזו. פרשת משפטים מלאה בדינים שנועדו להבטיח מערכת יחסים תקינה בין אדם לחברו. בין השאר, מדובר על ארבעה סוגים של שומרים: שומר חינם, המתנדב לשמור בלי תמורה; שומר שכר, המקבל תשלום על השמירה; שוכר, המשתמש בחפץ ומשלם דמי שכירות; ושואל, הנהנה מהחפץ בחינם, ללא כל תשלום. ההבדלים בין השומרים אינם מסתכמים בתגמול שהם מקבלים, יש גם הבדלים במידת האחריות המוטלת על השומר במקרים של אובדן החפץ השמור. שומר חינם פטור מתשלום על נזק כמעט בכל מצב,…

להמשך קריאה

טור לפרשת משפטים – המשפט לאלוקים

טור לפרשת משפטים כותרת: המשפט לאלוקים איזה תכונות נדרשות משופט? חכמה, הבנה טובה, יכולת ירידה לפרטים, רגישות, סבלנות, ועוד מיומנויות כאלו ואחרות. רגע, שכחנו דבר אחד... אמונה! פרשת משפטים מציגה משפטים שונים, ופורסת את ההשקפה היהודית הנכונה לגבי דין ומשפט. באופן כללי, משפט מבוסס על אדני ההיגיון והשכל הישר. ואכן, גם התורה מכירה בחשיבותו הגדולה של ההיגיון. דווקא כאשר אדם מבין בשכלו רעיון מסוים, הוא מסוגל להגיע להפנמה והזדהות פנימית עם הרעיון. כבר בתחילת הפרשה, מזכיר רש"י, כי בלימוד התורה אין להסתפק בלימוד ההלכה בלבד, אלא יש להבין גם את טעמי ההלכות, את ההיגיון שעומד מאחורי כל הלכה. כאשר אדם מבין את ההיגיון, הוא זוכר ומפנים טוב יותר את פסק ההלכה. אולם, על אף מעלותיו הרבות של השכל, ההיגיון האנושי הוא גמיש.…

להמשך קריאה
פרשת יתרו Lady's First
אשה ציונית

פרשת יתרו Lady's First

טור לפרשת יתרו כותרת: Lady's First -  נשים ראשונות אחד הנושאים הבוערים בדורות האחרונים, הוא נושא מעמד האשה. מכיוונים שונים נעשים נסיונות לקדם את מעמד האשה, ולמנוע אפליה בין המינים. ומה עמדת היהדות? זאת יהיה עליכם לשפוט בעצמכם, לאחר שתקראו את הטור הבא. הבה ונחזור כ-3,000 שנה אחורה. בפרשת השבוע, פרשת יתרו, מתואר המעמד ההיסטורי הכביר של מתן תורה בהר סיני, בו ניתנו עשרת הדיברות. בימי ההכנה למעמד, הנחה ה' את משה רבינו להכין את עם ישראל לנתינת התורה. וכך נאמר: "כה תאמר לבית יעקב, ותגיד לבני ישראל". מסבירים הפרשנים, כי "בית יעקב" אלו הנשים, ו"בני ישראל" אלו האנשים. מכך ניתן להבין כי הנשים היו הראשונות אליהן פנה משה. רק לאחר מכן דיבר משה עם הגברים והכין גם אותם למעמד הגדול. מדוע…

להמשך קריאה

פרשת יתרו עשה לך רב

טור לפרשת יתרו כותרת: עשה לך רב בתור ילדים, אנו זוכרים היטב מה היה קורה כאשר המורה יצא מהכיתה. גם אם בזמן השיעור התלמידים היו קשובים וגילו רצינות – כל זה נמוג ברגע שהמורה יצא מדלת הכיתה... עיקרון דומה התרחש אצל בני ישראל במדבר. בפרשת השבוע מסופר על יתרו, חותן משה, שהגיע לבקר את בני ישראל. להפתעתו, הוא רואה כי משה עומד לבדו, מבוקר עד ערב, לשפוט את בני ישראל. יתרו פונה למשה ומציע למנות היררכיה מסודרת של שופטים – שרי אלפים, שרי מאות, שרי חמישים ושרי עשרות – שישפטו את העם. רק המקרים המסובכים ביותר יגיעו למשה, וכך ירד ממנו עומס העבודה. העצה של יתרו נראית טובה ופשוטה למדי. במקום שאדם אחד ישפוט עם שלם, ברור שעדיף לעשות זאת באמצעות היררכיה…

להמשך קריאה

טור לפרשת בשלח: לחם מן השמים

טור לפרשת בשלח כותרת: לחם מן השמים כמידי שבת, גם בשבת הקרובה נניח על השולחן שתי חלות, מכוסות במפית חגיגית. אולם השבת יהיה טעם מיוחד לחלות, שכן הן מגיעות אלינו היישר מפרשת השבוע. הכיצד? הפרשה מספרת, כי לאחר יציאת מצרים, אזלו המצות שבני ישראל הכינו כצידה לדרך. העם החל לרעוב, וה' הודיע כי בכל יום ירד עבורם לחם מן השמים. כבר למחרת בבוקר, השתאו בני ישראל למראה הלחם הפלאי שירד משמים, עטוף בשכבת טל משני צדדיו. ביום שישי ירדו שני לחמים, "לחם משנה", עבור יום שישי ועבור יום השבת. זו הסיבה שאנו מכינים בכל שבת שתי חלות, זכר למן הנוסף שירד ביום שישי; כמו כן אנו מכסים את החלות במפה, זכר לכך שהמן היה מכוסה בטל. טעמו של המן ממשיך להיות ערב עד…

להמשך קריאה

שירת הים | אחד בפה, אחד בלב | בשלח | אז ישיר משה ובני ישראל

   טור לפרשת בשלח   כותרת: אחד בפה, אחד בלב המלחמה האחרונה, מעבר לחשיבותה במישור הביטחוני, הביאה עמה סימפטום חיובי נוסף – המצב הביטחוני הקשה הביא לאחדות נדירה בין הקצוות בעם ישראל. החיילים והתושבים בדרום זכו לחיבוק חם מיהודים מכל גווני הקשת, מה שמוכיח כי כולנו 'עם אחד'. תופעה מקבילה התרחשה לפני למעלה מ-3000 שנה, כפי שמתואר בפרשת השבוע. עם יציאת מצרים, נדרשו בני ישראל לברוח מפרעה וחייליו ולצלוח את ים סוף. בעקבות הנס הגדול של קריעת ים סוף, שרו כולם את שירת הים – "אז ישיר משה ובני ישראל". לפי אחת הדעות, משה רבנו התחיל את המילים הראשונות של השירה וכל בני ישראל המשיכו יחד באופן אחיד, כי שרתה על כולם רוח הקודש. רוח הנבואה ששרתה אז על בני ישראל מעלה…

להמשך קריאה

פרשת בשלח| די לספקנות! אשר קרך בדרך

טור לפרשת בשלח כותרת: די לספקנות! אשר קרך בדרך  "לא תאמין איך ה' הציל אותי בנס מתאונת דרכים" – שח דני בהתלהבות לחברו משה. "אולי זה סתם היה מקרה?" – ניסה משה להטיל ספק בדברים. "לא, לא, בדרך הטבע הייתי אמור להיפגע קשות. רק נס הציל אותי" – השיב דני בלהט. "כן, אבל מדוע אתה מתלהב יתר על המידה?" – ניסה משה לצנן את הרוחות. ספקנות וקרירות מופיעים כבר בפרשת השבוע. לאחר הניסים הגדולים שהיו במצרים ובקריעת ים סוף, שמרו כל העמים מרחק מעם ישראל. רק עמלק תפס אומץ ופתח במלחמה. בתגובה, מכריז ה' על "מלחמה בעמלק מדור לדור", ומצווה למחות את זרעו עד עולם. למעשה, בימינו אין אפשרות לזהות בבירור איזו אומה מהווה המשך של עמלק. איך אפשר למחות את עמלק גם כיום? כנראה שעמלק…

להמשך קריאה
פרשת בא –  רק מצווה אחת
מניח תפילין בהודו

פרשת בא – רק מצווה אחת

טור לפרשת בא כותרת: רק מצוה אחת – "יהודי, הנחת תפילין היום?". – "לא, תודה". – "אולי בכל זאת?". – "אם היית יודע מה אכלתי היום, לא בטוח שהיית מציע לי להניח תפילין!". זהו דו-שיח שמשקף דילמה נפוצה. האם יש ענין שיהודי שאינו שומר מצוות יקיים מצוה באופן חד פעמי? מה התועלת בכך שמקיימים 'רק מצוה אחת', מבלי לשמור על אורח חיים דתי? מצב דומה למדי קיים בפרשת השבוע. מדובר שם על בני ישראל, שהיו מוקפים בתרבות המצרית ושקועים בעצמם בעבודת אלילים. ואז, כהכנה למכה האחרונה העומדת לנחות על מצרים, מכת בכורות, בני ישראל מצטווים בשתי מצוות – לעשות ברית מילה ולאכול את קורבן הפסח. לכאורה, היה מתבקש שה' ימתין עד לאחר יציאת מצרים. כאשר בני ישראל יהיו משוחררים מעול העבדות –…

להמשך קריאה

פרשת בא אין אלטרנטיבה ויהדות אלטרנטיבית

כותרת: אין אלטרנטיבה! בעידן המודרני, מחפשים לכל דבר אלטרנטיבה. יש רפואה אלטרנטיבית, מוזיקה אלטרנטיבית, ואפילו... "יהדות אלטרנטיבית". זו "יהדות" אחרת, בלתי מחייבת, בה כל אחד יכול לבחור מה לעשות, מתי ואיך. אתה יכול לחגוג את ליל הסדר עם לחם לצד מצה, אתה יכול לשנות את אופי בית הכנסת, ולהבדיל, אתה יכול גם לבחור בדרך הקבורה שמוצאת חן בעיניך, חלילה. הרעיון הזה אינו חדש. פרשת השבוע נדרשת לשאלה של הבן הרשע: "מה העבודה הזאת לכם". ליל הסדר המסורתי נראה בעיניו כמו עבדות קשה, מכבידה ומחייבת. לא מוצאת חן בעיניו העובדה שהוריו מקפידים לאכול דווקא מצות, לשתות דווקא ארבע כוסות ולקרוא דווקא את הנוסח של ההגדה. "למה הכול חייב להתנהל לפי כללים מחייבים?", שואל הבן הרשע, ומציע חיי יהדות בלתי מחייבים. מסגרת דתית חופשית…

להמשך קריאה

פרשת וארא – צפרדעים כלוחמה פסיכולוגית

כותרת: לא לאדישות! כותרת משנה: לוחמה פסיכולוגית במצרים בתקופה האחרונה מדברים הרבה על לוחמה פסיכולוגית. מערכת הביטחון עושה מאמצים כבירים להשפיע על האויב לא רק על ידי כוח צבאי, אלא באמצעות שיטות פסיכולוגיות כאלו ואחרות. שאיפתו של צה"ל היא להכניע את רוח האויב, ולעקור את דרכו ושיטתו מהשורש. במצרים זה הצליח. לפני למעלה מ-3000 שנה, הפעיל הקב"ה לוחמה פסיכולוגית נגד הפילוסופיה המצרית, והניצחון היה מוחלט. לשם כך השתמש הקב"ה בצפרדע. כן, ב'סתם' צפרדע תמימה. ודאי תשאלו, מה לצפרדע וללוחמה פסיכולוגית? הסכיתו ושמעו! כאשר רעיון עולה לדיון, יכולות לצוץ שלוש גישות: התומך, האדיש והמתנגד. גם ביחס לאמונה בה', קיימות בעולם שלוש גישות כלליות: יש המאמינים בה' בצורה מוחלטת, כמו עם ישראל; יש המפגינים אדישות ואינם מגלים התעניינות; ויש המתנגדים בתוקף למציאות ה'. המצריים…

להמשך קריאה

טור לפרשת וארא – למה? על חכמה ואמונה

טור לפרשת וארא -  למה? מספרים שמישהו ניגש ליהודי ושאל אותו: "מדוע אתם היהודים עונים תמיד בשאלה"? השיב היהודי בשאלה: "למה לא"?! יש סוגים שונים של "למה": זו יכולה להיות תלונה, שאלה רטורית-מוכיחה, או פשוט שאלת הבנה כנה. ברצוננו לברר האם מותר לשאול "למה" על הדרך בה הקב"ה מנהיג את עולמו. תתפלאו לגלות, אבל משה רבינו דווקא שאל "למה". הוא נשלח על ידי הקב"ה לפרעה, לגאול את העם ממצרים. אולם פרעה מקשה את לבו ואת חייהם של היהודים במצרים. משה נוכח כי שליחותו הביאה לתוצאה הפוכה, והוא שואל את הקב"ה: "למה הרעותה לעם הזה, למה זה שלחתני?". בתגובה, ה' מזכיר לו שהאבות אברהם, יצחק ויעקב קיבלו את רצון ה' באמונה מלאה, בלי לשאול "למה". איך יתכן שדווקא משה, בחיר הנבראים, שאל "למה"? תורת…

להמשך קריאה
איפה אלוקים כשכואב – פרשת שמות
איפה אלוקים כשכואב - פרשת שמות

איפה אלוקים כשכואב – פרשת שמות

טור לפרשת שמות כותרת: איפה אלוקים כשכואב? השאלה הזו, שאנו שואלים ברגעים קשים, זעקה ועלתה מתוך תאי הגזים, נשאלה מעומק מרתפי האינקוויזיציה וליוותה את עמנו לאורך הגלות. השאלה הזו הטרידה אף את משה רבינו, בגלות הראשונה במצרים. הוא לא התבייש לשאול את ה', ואף זכה לקבל תשובה. היה זה כאשר משה יצא לרעות את צאנו. לפתע נתקל בסנה בוער באש אך אינו נשרף. ה' מתגלה אל משה בסנה הקוצני ושולח אותו לבשר לבני ישראל על גאולתם. משה חושש למלא את המשימה, ובין השאר שואל – מה יענה לבני ישראל כאשר ישאלו "מה שמו" של ה'. בני ישראל הכירו היטב את הקב"ה ואת שמותיו, שהרי היו מאמינים בני מאמינים, בני אברהם, יצחק ויעקב. מדוע ישאלו "מה שמו"? מסתבר כי מסתתרת כאן שאלה עמוקה…

להמשך קריאה

פרשת ויחי – אפרים

טור לפרשת ויחי כותרת: הגיע הזמן לאפרים לפני זמן מה, הזדעזע העם היהודי מפיגוע התופת שהתרחש בבית חב"ד מומביי, הודו. כולנו עקבנו בדאגה אחר הדיווחים, ויחד הוזלנו דמעות כאשר הגיעה הבשורה הקשה. ליבנו נשבר למשמע קולו של מוישי הקטן הזועק "אמא!", "אמא!". חודש עבר, והכאב עדיין צרוב בלב. השאלה היא, מה הלאה? אחרי שלב הדמעות, הגיע הזמן לעשות. הזיכרונות הכואבים הם ביטוי חשוב להשתתפות והזדהות עם הזולת. אך אין די בכך, יש לתרגם אותם לעשייה ובנייה. את המסקנה הזו אנו למדים מפרשת השבוע. בשבועות קודמים קראנו בתורה על סיפורו הדרמטי של יוסף. בניגוד לרצונו, הוא נמכר והורד למצרים, שם נאלץ לחיות בניכר, מנותק מבית הוריו. בתקופה הראשונה, היה שקוע בזכרונות ובגעגועים. אז נולד גם בנו הראשון. מטבע הדברים נקרא שמו 'מנשה', "כי…

להמשך קריאה

פרשת ויחי להיות אמא

טור לפרשת ויחי כותרת: להיות אמא מה זה בשבילך 'אמא'? יהיה מי שיגיד כי אמא היא זו שמקדישה את לילותיה ליד מיטת תינוק או ילד חולה. אחר יספר כי הוא חש טעמה של אמא שקמה מוקדם  כדי להכין עבורו סנדוויץ'. יש ובשבילם אמא היא זו שעובדת משמרת שניה ועושה כל מאמץ כדי לספק לילדיה את האוכל האהוב עליהם ולדאוג לכל צרכם. המשותף לכל הדוגמאות הוא הויתור של אמא, הנכונות שלה לתת מעצמה ולהקריב. אם זה זמן, כסף, מאמץ או לילה ללא שינה. אמא מוותרת על הכול עבור ילדיה. הויתור, בכל עוצמתו, נלמד מרחל אמנו. בפרשת השבוע, יעקב משביע את יוסף שיעלה אותו ממצרים לקבורה במערת המכפלה. אלא שיעקב חש כי יוסף עצוב בשל העובדה שאמו, רחל, לא זכתה להיקבר במערת המכפלה. לכן…

להמשך קריאה

פרשת ויגש-חוצפה-יהודית-הרב חיים הבר

טור לפרשת ויגש כותרת: חוצפה יהודית זה היה מהלך חסר סיכוי. אדם מן היישוב ניגש אל מנהיג מעצמה בינלאומית ושוחח עמו בצורה תקיפה. הוא הגדיל לעשות ואף איים עליו שאם לא ייעתר לדרישתו, ייצא למלחמה קשה כנגדו. את הידיעה הזו לא קראנו בעיתון, אלא... בפרשת השבוע. בעקבות הרעב הכבד, בניו של יעקב יורדים למצרים יחד עם בנימין, הבן הקטן. אולם משנה למלך מצרים מחליט לעצור דווקא את בנימין. ואז, יהודה ניגש אליו – מבלי שידע כי מדובר ביוסף אחיו – ומאיים "אם תקניטני, אהרוג אותך ואת אדונך"! איך הוא העז לעשות זאת? וכי חשב שביכולתו לנצח שליט של מעצמה אדירה? מוסבר על כך, כי הפגישה בין יהודה ויוסף הייתה, בעצם, פגישה בין שני מלכים, כמאמר הכתוב "כי הנה המלכים נועדו". למעשה, יהודה…

להמשך קריאה

עד מתי? פרשת ויגש

טור לפרשת ויגש כותרת: עד מתי? זו אינה הפעם הראשונה בה יוסי נוסע על אופניו ללא קסדה, ועוד בכביש. אבא כבר הזהיר אותו על כך מספר פעמים, אך ללא הועיל. הפעם, החליט אבא למנוע ממנו את הרכיבה על האופניים. אולי כך ילמד יוסי על חשיבות השימוש באמצעי בטיחות. ובכן, בימים הקרובים יוסי לא נוסע על האופניים. ומה אחרי זה? כמה זמן אמור העונש להימשך? אין הצדקה להטיל על הילד עונש לתמיד. זמן הענישה תלוי בגיל הילד ובחומרת המעשה, אבל בכל מקרה חשוב שהעונש יהיה מוגדר, ויהיה לו סוף. כאשר מסתיים הזמן שהקצבנו לעונש, מיד יש לשוב ולהאיר פנים לילד, ולתת לו הזדמנות מחדש. זה נכון בכל סוג של עונש. אם זה הורה שמעניש ילד, מורה שמעניש תלמיד, מנהל שמעניש עובד או מדינה שמענישה…

להמשך קריאה
גשר יוסף הצדיק – פרשת מקץ – חיים הבר
טור לפרשת מקץ

גשר יוסף הצדיק – פרשת מקץ – חיים הבר

טור לפרשת מקץ כותרת: גשר יוסף הצדיק תארו לעצמכם שאתם עומדים להתראות עם אח יקר אחרי 22 שנה שלא נפגשתם. בפעם האחרונה שראיתם אותו הוא היה כבר נער בוגר, בגיל 17. הבעיה היחידה, שאז לא היה לו זקן, ועכשיו כן. מה שיכול לעזור זו העובדה שהוא דומה מאוד לאביכם. האם הייתם מצליחים לזהות אותו תוך כמה דקות? מיד, נכון? אבל האחים של יוסף לא הצליחו לזהות אותו גם אחרי שעה ארוכה. בעקבות הרעב, הם ירדו למצרים ופגשו את יוסף כמשנה למלך, אחרי 22 שנות נתק. הם שוחחו עמו ארוכות, ובכל זאת לא הצליחו לזהות. יוסף דווקא זיהה את אחיו מיד, הם לא. הכיצד? מסבירים המפרשים, כי האחים לא העלו על דעתם שאחיהם מכהן במשרה כה רמה. מאחורי ההנחה הזו, מסתתר הבדל מהותי…

להמשך קריאה

פרשת מקץ – מי ביקש ממך להתערב?

כותרת: מי ביקש ממך להתערב? "מי ביקש ממך להתערב?", נשמעת הקריאה. זה קורה בדרך כלל כאשר אתה קונה בחנות, ומבקש מאיש המכירות מידע כלשהו. אבל הוא לא מסתפק במידע, אלא מתחיל לייעץ ולהתערב לך בהחלטות. מילא בחנות, אבל מה נעשה כאשר זה קורה בפרשת השבוע... פרעה מבקש פיתרון לחלומותיו. יוסף, שזה עתה נשלף מבית הסוהר, עומד מול פרעה ומרצה בלהט על פיתרון החלום: שבע הפרות והשיבולים הטובות הן שבע שנות השובע, שבע הפרות והשיבולים הרעות הן שבע שנות הרעב.אולם יוסף אינו מסתפק בתיאור שנות השובע והרעב, אלא מתערב ומתחיל להציע עצות. הוא ממליץ למנות אדם שיאגור כבר עכשיו מזון במחסנים, וכאשר יגיעו שנות הרעב הוא יחלק את המזון הזה לתושבים. למרבה המזל, ההצעה נושאת חן בעיני פרעה עד כדי כך שהוא ממנה…

להמשך קריאה

מאחורי נס פך השמן -חנוכה

שירי חנוכה מצטלצלים באוזנינו, בעוד העיניים מביטות בשלהבות המרצדות. הניחוחות המשכרים ממלאים את האף, והפה טועם את הסופגניות הערבות. הידיים אף הן מתעסקות עם דמי חנוכה והסביבון. ומה עם המוח? היכן הוא משתלב בחגיגת החנוכה? ובכן, המוח שואל שאלה פשוטה: אם היוונים כבר טימאו את השמנים, מדוע לא הלכו צעד אחד קדימה ושפכו את השמנים לגמרי?מסתבר שהיוונים היו אנשים "נאורים" ומשכילים. הם העריצו את התרבות, את כל מה שקשור למדע ופילוסופיה. בתור שוחרי מדע, הם לא התנגדו לתורת ישראל, שהייתה מבחינתם עוד תחום מדע, עוד שטח של חכמה, עוד פילוסופיה מעניינת.הדבר היחיד שהפריע להם זו האמונה ה"עיוורת" של עם ישראל כלפי התורה ונותן התורה. מבחינתם, התורה היא עוד תחום בו ניתן להסכים אך גם לחלוק, להפריך, לתרץ ולהסביר איך שרוצים. הם הסכימו…

להמשך קריאה

אם מצאתם אי דיוקים בכתבה או שחסר מידע או בא לכם להוסיף לכתבה אנא כתבו לנו בתגובות