קטגוריה: בלוגים

החלטתי לפרגן לעצמי ולהיות מקום ראשון בגוגל בתוצאת חיפוש "הבונה אתרים הכי טוב בניו יורק ובארה"ב"! בדרכלל עדיף שאדם לא יכתוב בשבחו אבל זה עסק ואני חייב לכתוב לכם למה אני חושב שאני מפתח אתרים מקצועי: 1. בגלל

רונית הביטה על התינוק שאחזה בידיים שלה, הוא היה יפה, עיניו היו כחולות וגדולות, מבטו היה ממיס, זוית פיו הייתה מתקערת כשהייתה מביטה איליו, מחייך. הוא היה כל עולמה, היא ציפתה לילד הזה בכל שנות רווקותה,

הוא הסתכל לה בעיניים. הן היו ירוקות ומאירות. היא הקרינה טוב לב, הייתה נראית מיוחדת. החיוך והאושר זרחו מהפנים שלה. הוא התאהב. **** השם שלה רימז על מה שהיא, היא התגאתה בשם הזה, להמון אנשים היה

-כל מה שאני ארצה אתה תביא לי? -כן מותק, כל מה שתרצי ואוכל להשיג אביא לך. ככה הייתה מתנהלת שיחת הלילה שלהם לפני שהם היו נרדמים. הוא היה מתקלח, היא כבר הייתה אחרי. מחכה לו ערה

הוא הביט על עצמו במראה. ראה מולו גבר מקריח, מגולח, מטופח, כרס קטנה, עדיין לא נראה מבוגר לגמרי. הוא היה בן 49, בעוד שנה חוגג את שנתו החמישים, הוא קירב מבט אל הראי, בוחן את עצמו

מצד אחד היא הייתה יפה ומלאה בבטחון עצמי, כולם רצו להיות בקרבתה, כריזמטית, יודעת להתבטא, להיות בזמן הנכון ובמקום הנכון. מצד שני, מלי הייתה בודדה. כן, זה נשמע מוזר אבל הייתה לה סיבה. חייה היו לא

עץ התפוחים של סבא היה הבית שלו. הבית היה בית כמשמעו, מקום חם איליו מחכים להגיע כל היום, מפלט משאון הרחוב מעומס העבודה, לתוך חיקה החמים של האהבה. והאהבה שלו הייתה לעץ, את התפוחים דמיין כילדיו

ואז הוא ראה אותה. זה היה בשעת צהריים מקסימה, השמש זרחה באמצע הרקיע, מחממת, לא יוקדת בעוז. משבי רוח עדינים מילאו את הרחוב השקט, הקולות היחידים ששמע בראשו היו קולות העלים המתגלגלים בצידי המדרכות. היא ישבה

את רוני היא הכירה בדיוק בתקופה שלכל הדודות נמאס לשאול אותה מתי ה"בקרוב אצלך" יתממש אצלה. רוני היה גבר פשוט, איש עבודה, לא חכם במיוחד ולא משכיל, אבל ליבו היה לב זהב וחיוכו היה גדול. כשהיא

נורית הייתה ילדה תמימה, כזאת שאף פעם לא היה לה ספק לגבי הדברים שנאמרו לה שהם נכונים. זהובת שיער ואדומת שפתיים, שיערה היה גולש ועל אפה היו ניצבים תדיר נמשים קטנטנים שזהרו בשמש, עיניה היו ירוקות

זה סיפור על ילד. ילד טוב שמעולם לא הרביץ, מעולם לא רב עם אף אחד, תמיד ויתר גם כשלא היה צריך, ילד ביישן, ילד שותק. הוא היה ילד טוב במונחים של אנשים, אבל הוא הסתכל על