יום: דצמבר ב10, 2016

נסיים בדברים שכתב הרבי (בתרגום מאידיש): הינך כותב שבגלל שמצב היהדות בעירך ובערים מסביב איננו טוב, נכנסת לעצבות! האם הינך חושב שזו העצה והדרך לתקן את המצב? בוודאי הינך יודע שאדמו"ר הזקן כותב בתניא – פרק

כלל, כל דבר שתרצו לעשות, אם הוא ייעשה מתוך עצבות יהיו לו סיכויי הצלחה קטנים יותר. הנה דברים שכתב הרבי: ידוע המבואר בתניא ונראה גם במוחש שהענינים הנעשים מתוך עצבות אינם כדבעי למהוי (=כפי שצריך להיות), והשמחה מביאה

או בדבריו של רבי שמואל, הרבי המהר"ש: עצבות היא אסקופה הנדרסת לכל העוונות שמייאש את עצמו מכל וכל, וזהו מקור לכל העוונות ולכן צריך לדחות את העצבותמכל וכל!

כדי לנצח את היצר הרע צריכים שמחה; כשיש עצבות, זו מזימה של היצר הרע בעצמו. הוא יודע שזו הדרך להרחיק את האדם מלימוד התורה וקיום המצוות. כך כותב רבי יוסף יצחק, האדמו"ר הריי"צ: באמת הנה העצבות

התפילה מכונה בזוהר בשם "שעת מלחמה", הזמן בו נלחמים עם היצר הרע שבתוכנו. ואי-אפשר לנצח מלחמה מתוך דיכאון. כך כותב אדמו"ר הזקן, רבי שניאור זלמן מליאדי, בספר התניא: כמו שנצחון לנצח דבר גשמי, כגון שני אנשים

התפלה כשהיא בשמחה גדולה בוודאי יותר חשוב ומקובל לפניו יותר מהתפלה בעצבות ובכיה ומשל על זה: כשעני שואל ומבקש ומתחנן לפני המלך בשר ודם בבכיה גדולה, אף על פי כן אין נותן לו אלא דבר מועט,

תנו רבנן (שנו החכמים): אין עומדין להתפלל לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות ולא מתוך שחוק… אלא מתוך שמחה של מצוה.