רונית הביטה על התינוק שאחזה בידיים שלה, הוא היה יפה, עיניו היו כחולות וגדולות, מבטו היה ממיס, זוית פיו הייתה מתקערת כשהייתה מביטה איליו, מחייך. הוא היה כל עולמה, היא ציפתה לילד הזה בכל שנות רווקותה,
פרשת פקודי היא הפרשה בה מסתיים ספר שמות ובסופה תיאור הקמת המשכן וגילוי השכינה בו, וכך כתוב: "ויכס הענן את- אהל מועד וכבוד ה' מלא את המשכן" (שמות מ, לד) ובסיום הפרשה כתוב: "ובהעלות הענן מעל
על הפסוק "ונמצה דמו על קיר המזבח" (א, טו) אומר רש"י "כובש בית השחיטה על קיר המזבח והדם מתמצה ויורד". יש לבאר זה בדרך החסידות: ידועים דברי הרמב"ן (פרשתנו א, ט) שתוכן עבודת הקרבנות הוא שיחשוב
הביאור החסידי לברכת השחר בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם, עוטֵר יִשְׂרָאֵל בְּתִפְאָרָה חלק מפרויקט ביאור התפילה פרק 17 תודה לקב"ה על היחוד היהודי שבתוכינו בפשוטו של התפילה בתלמוד כתוב שהכוונה היא המצנפת ליותר עומק צפו