יום: פברואר ב11, 2015

"הפעולות הפשוטות והנורמאליות של הרצון להקשיב לבן הזוג, לעודדו וכדו ‘, נושאות בתוכן משמעות גדולה מאוד, שכן הן מוציאות אל הפועל את המהות האחת, את הקשר בפנימי והעמוק שבין האיש לאשה. כאשר שניהם יושבים בבית ומשוחחים,

בפרשת משפטים מפורטים דיני השומרים (שומר חינם, שומר שכר, שוכר ושואל) ומידת אחריותם לפיקדון שהופקד בידם.  בחסידות מוסבר כי ברובד פנימי כל יהודי גם הוא "שומר" פיקדון. נפשו "האלוקית" היא הפיקדון שהפקיד בידו הקב"ה. כפי שמוסבר

על הפסוק בפרשתנו "וכי יגח שור" (כא, כח) פירש רש"י "אחד שור ואחד כל בהמה חי' ועוף אלא שדבר הכתוב בהווה". ויש לפרש כלל זה "דבר הכתוב בהווה" (שמביאו רש"י בפרשתנו עוד כמה פעמים (כב, יז.

עץ התפוחים של סבא היה הבית שלו. הבית היה בית כמשמעו, מקום חם איליו מחכים להגיע כל היום, מפלט משאון הרחוב מעומס העבודה, לתוך חיקה החמים של האהבה. והאהבה שלו הייתה לעץ, את התפוחים דמיין כילדיו

ואז הוא ראה אותה. זה היה בשעת צהריים מקסימה, השמש זרחה באמצע הרקיע, מחממת, לא יוקדת בעוז. משבי רוח עדינים מילאו את הרחוב השקט, הקולות היחידים ששמע בראשו היו קולות העלים המתגלגלים בצידי המדרכות. היא ישבה