בפרשתנו מסופר שכאשר ראו בני ישראל ש"מצרים נוסע אחריהם" אזי "ויצעקו בני ישראל אל ה'" (יד, י). ופירש רש"י "ויצעקו – תפסו אומנות אבותם". ולכאורה יש לתמוה, הרי לשון "אומנות" נופל על דבר שעוסקין בה בתמידות
בפרשת השבוע שקראנו השבת מסופר על הציווי המיוחד שקיבלו בני ישראל ערב צאתם ממצרים: כל משפחה נצטוותה לקחת כבש הביתה בעשירי לחודש ניסן, להחזיק את הכבש בבית ארבעה ימים, וביום הארבעה עשר בניסן לשחטו ל". מטרת
בנוגע ליציאת מצרים מצינו בכתובים שביטול גלות מצרים התחיל ב"חצות הלילה" בדיוק, שאז הייתה מכת בכורות, ובני ישראל יצאו ממצרים "בעצם היום הזה" שפירושו בחצות היום בדיוק (ראה רש"י האזינו לב, מח. ספרי האזינו שם ועוד).
הכבדת לב פרעה "כי אני הכבדתי את ליבו" (י,א) גזרות פרעה וקושי גלות מצרים לא באו מרצונו החופשי של פרעה, אלא מפני שהקב"ה הכביד את ליבו, כדי שיתגלו ניסי ה' ונפלאותיו. כשיהודי נתקל ב'מיצר' – בדברים
י' שבט י' שבט הוא יום ההילולא של הרבי הריי"צ (יוסף יצחק), האדמו"ר הקודם של חב"ד. בספר "התניא" מבואר שביום ההילולא של צדיק, כל מעשיו תורתו ועבודתו – מתעלים למעלה, ומשום כך מאירים ומתגלים גם למטה
למי יקשיבו בני ישראל למשה או לעמוד הענן? צריך להתחיל לצאת ממצרים (מהמיצרים) להאמין בצדיקים וזה הענין של יצאת מצרים. יחי אדוננו ומורנו מלך המשיח לעולם ועד שמונה דקות על פרשת בשלח בשבוע של יוד שבט
זריקת חסידות פרשת בשלח כשבני ישראל היו לפני קריעת ים סוף הם התפללו לבורא עולם מדוע? אם הם מאמינים בקב"ה אז הוא כבר הבטיח להם להגיע לארץ ישראל! אן הם לא מאמינים בקב"ה אז למה להתפלל??
טור לפרשת בשלח כותרת: לחם מן השמים כמידי שבת, גם בשבת הקרובה נניח על השולחן שתי חלות, מכוסות במפית חגיגית. אולם השבת יהיה טעם מיוחד לחלות, שכן הן מגיעות אלינו היישר מפרשת השבוע. הכיצד? הפרשה מספרת,
טור לפרשת בשלח כותרת: אחד בפה, אחד בלב המלחמה האחרונה, מעבר לחשיבותה במישור הביטחוני, הביאה עמה סימפטום חיובי נוסף – המצב הביטחוני הקשה הביא לאחדות נדירה בין הקצוות בעם ישראל. החיילים והתושבים בדרום זכו
טור לפרשת בשלח כותרת: די לספקנות! אשר קרך בדרך "לא תאמין איך ה' הציל אותי בנס מתאונת דרכים" – שח דני בהתלהבות לחברו משה. "אולי זה סתם היה מקרה?" – ניסה משה להטיל ספק בדברים. "לא, לא, בדרך
רבי אלימלך מליז'נסק מתלמידי הרב המגיד מספר, שפעם קרא לו הרב המגיד ואמר לו: שומע אתה, מיילך, מה שאומרים במתיבתא דרקיע (בישיבה של מעלה) שאהבת ישראל פירושה לאהוב רשע גמור כצדיק גמור (הרבי הריי"צ בספר השיחות
בכל דבר הוראה הבעל שם טוב שהדגיש שיש השגחה פרטי פרטית בכל דבר, גם לימד אותנו שבכל דבר שרואים או שומעים יש ללמוד הוראה בעבודת ה'.