יום: נובמבר ב1, 2014

סדר היום מתחיל ב'מודה אני', ואומרים זאת קודם לנטילת ידיים מפני שכל הטומאות שבעולם אין בכוחם לטמא את ה'מודה אני' של יהודי.

בתפילה צריכה להיות לא רק התבוננות אלא גם תענוג. בתנאי שהתענוג בביטול בלי הרגש עצמו אלא הרגש האלוקות עצמו שהוא עצם הטוב.

כשם שאי אפשר להשיג את גודל אוצרות הטבע, שטבע ה' בארץ, כך אי אפשר להשיג את האוצרות הנמצאים אצל יהודים שהם חפצו של ה'.

מזמורי תהלים שוברים כל המחיצות, ועולים בעילוי אחר עילוי בלי שום הפרעה, ומשתטחים לפני אדון עולמים ופועלים פעולתם בחסד וברחמים.

אין השכינה שורה אלא אצל מי שבטל לה' ית'. ובמצב של ביטול לה' והתכללות בו יש ביטחון שמחה ותענוג בעבודת ה', שעוז וחדוה במקומו.

כשאדם מבטל את כל מדרגות האני שלו אז שורה עליו אלוקות האדמור הזקן