נאמר בגמרא (ברכות לה, א): "כל הנהנה מעולם הזה בלא ברכה כאילו מעל בקדשי שמים, שנאמר לה' הארץ ומלואה".
וצריך ביאור, כיצד מועלת הברכה שעל ידיה אין האדם מועל בקדשי שמים; וכי בכך שמברך מבטל האדם את הקדושה מהדבר שנהנה ממנו?
ויש לומר הביאור בזה:
בפרשתנו כתוב "וכהן כי יקנה נפש קנין כספו הוא יאכל בו" (כב, יא). והיינו, שעבד הכהן כיון שהוא "קנין כספו" הרי "הוא יאכל בו" ‑ שמותר לו לאכול בתרומה ובקדשים.
ועל פי זה יש לומר, שעל ידי הברכה ל"אלוקנו מלך העולם" ‑ מכיר האדם בכך שהוא עבדו של הקב"ה, ואזי מותר לו ליהנות מקדשי שמים, כשם שעבד הכהן רשאי לאכול בתרומה.
(ע"פ ספר השיחות תנש"א ח"ב עמ' 847)
