בסיום פרשתנו מצינו דבמלחמת עמלק צוה הקב"ה "צא הלחם בעמלק". אך לאידך, מצינו בפרשתנו שנגד מצרים נצטוו ישראל "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון" (יד,יד).
וצריך ביאור, מדוע במלחמת מצרים נצטוו "ואתם תחרישון" – שלא ילחמו, משא"כ במלחמת עמלק נצטוו להלחם בעצמם?
ויש לומר הביאור בזה:
נאמר בכתוב "הקול קול יעקב והידים ידי עשו". והיינו, שענין המלחמה שייך רק לעשו, אך בני ישראל אינם שייכים כלל לעניני מלחמה. ולכן במלחמת מצרים נצטוו "ואתם תחרישון" ושלא יילחמו עם מצרים, כי בני ישראל לא שייכים כלל לעניני מלחמות.
אך כאשר הגיע עמלק להלחם בישראל, היו אז בני ישראל בדרכם לקבלת התורה, ועמלק נלחם לעכבם מקבלת התורה.
וזהו שנגד עמלק נצטוו להלחם, כי כאשר יש מונע ומעכב מלימוד התורה אין לעשות שום חשבונות ויש להשתדל בכל האופנים ובכל הדרכים – אפילו דרכים שאינם שייכים כלל לישראל, כמו מלחמה גשמית וכיו"ב – ובלבד שיוכלו להסיר את המונע ולקבל את התורה.
(ע"פ לקוטי שיחות ח"א עמ' 144 ואילך)
