הרבי מסביר כי עניינו העיקרי של חג הפורים מוזכר במגילה עצמה. לקראת סוף המגילה שואלת מגילת אסתר על מה ולמה זכו היהודים לנס ההצלה? ובהמשך עונה המגילה: "קיימו וקיבלו היהודים עליהם" (אסתר ט, כ). חז"ל מפרשים כי "קיימו וקבלו את אשר החלו לעשות" (שבת פח, א).
כלומר שבימי הפורים הייתה שלימות קבלת התורה, מצד זה שאותו הדור עמד במסירות נפש על קיום תורה ומצוות במשך כל השנה בה הייתה הגזירה להרוג ולאבד את כל היהודים ח"ו. למרות שבנ"י היו אז בתכלית השפלות, בחשכת הגלות, ולא האיר אצלם גילוי אור אלוקי, ואף על פי כן עמדו בכל התוקף בקיום התורה ומצוות בכח עצמם – הרי זה גמר ושלימות הקבלה האמיתית של תורה ומצוות.
לסיכום: קבלת התורה בסיני הייתה בעיקר מצד הכוחות הגלויים, הבנה והשגה ורגש הלב.
אבל בפורים הקבלה הייתה בעיקר מצד עצם הנשמה ועל כן זכו לנס ההצלה.
והימים ההם נזכרים ונעשים, כן תהיה לנו בביאת משיח צדקנו תיכף ומיד ממש!
מעובד מתוך שיחות ש"פ ויקרא תשמ"ט, שיחות הרבי מליובאוויטש.
