רבי דובער שניאורי – האדמו"ר האמצעי (במקור באידיש דער מיטעלער רבי)הוא האדמו"ר השני בשושלת אדמו"רי חב"ד וממשיך דרכו של אביו, אדמו"ר הזקן. נולד בט' בכסלו תקל"ד לרבי שניאור זלמן ומרת סטערנא שניאורסון. הסתלק ביום ט' בכסלו תקפ"ח ומנוחתו כבוד בעיר ניעז'ין.
אף שאין בנמצא תמונת תואר קודשו הרי ידוע המסורה מדורי דורות מה שמקובל כי תואר קלסתר זיו פניו היו דומות לשל אביו כ"ק אדמו"ר הזקן
י' כסלו חג הגאולה של האדמו"ר האמצעי
לאחר הסתלקות אביו, האדמו"ר הזקן, התמנה בנו, רבי דובער, המכונה האדמור האמצעי,
לשאת בעול הנשיאות. הרבי לימד חסידות בהרחבה באופן של "רחובות הנהר" וכתב יותר ויותר
מאמרי חסידות- "דברי אלוקים חיים".
האדמו"ר האמצעי נחשב כאישיות מוערכת אף בעיניי גויי הסביבה, הכל כיבדוהו וראו בצדקותו. ריבוי השפעת אור חסידות עורר קטרוג שמיימי, בעקבותיו, הלשינו המתנגדים בפני הצאר הרוסי כי הרבי שולח כספים לארץ ישראל.
בדרכו למאסר, מלווה בחסידיו הרבים, עצר הרבי ואמר מאמרי – חסידות ברבים. לאחר כשבועיים במעצר, הדרדר מצב בריאותו, הרופא הבין כי הרבי חייב לומר חסידות, כדי לחוש טוב. כך, הוקל המאסר וניתן היה להיכנס אל רבי ל 3 תפילות בכל יום ופעמיים בשבוע להאזין למאמרי החסידות.
בינתיים נערך דיון פומבי והכל נכחו לדעת כי עצת המלשינים שקרית ובזויה, והרבי- איש קדוש. בשבת ט' כסלו, לעת המנחה,בעת שהאדמור האמצעי היה באמצע אמירת-מאמר הגיעה בשורת השחרור. הרבי הפסיק לרגע ואמר:
"פנו מקום, דער טאטע איז דא!"
(- אבא, האדמור הזקן נמצא כאן!)
ביום ראשון, י' כסלו תקפ"ז, שוחרר הרבי לחופשי. מאז, הפך י' כסלו ליום של חג
והתוועדות- שמחה!
היום, חג הגאולה
נוסיף בלימוד תורתו, נרחיב את לימוד החסידות,ומגאולת האדמור האמצעי, נזכה מהרה
לבוא הגאולה השלימה! לחיים ?!
תגובה אחת
' כסלו לאחר שציינו השבת את יום הולדתו ופטירתו של האדמו"ר האמצעי, רבי דובער שניאורי זיע"א,
מציינים חסידי חב"ד ברחבי העולם את "חג הגאולה", של האדמו"ר האמצעי שזהו היום בו השתחרר רבי דובער ממאסרו ברוסיה הצארית.(החודש אנו גם מציינים גם חג הגאולה של אביו בעל התניא אבל לאט לאט..) ההאשמות בהם נאשם רבי דובער דומות למדי להאשמות בהם נאשם אביו, רבי שניאור זלמן מליאדי בעל התניא, כשלושים שנה קודם לכן.
וזה דבר ההלשנה:
לאחר פטירת אביו קיבל על עצמו רבי דובער את הנהגת חסידות חב"ד. החסידים ביקשו ממנו להגר מן העיר קרמנצ'וג אל העיירה ליובאוויטש שבבלרוס, ואף גייסו כספים למטרה זו. כשהגיע הרבי לליובאוויטש הוא בחר לחלק את הכספים לנזקקים, ומינה ועדה בת שלושה חסידים שתפקח על החלוקה.
שנים לאחר-מכן התגלגל מכתב המינוי לידי אדם שלא אהד, בלשון המעטה, את רבי דובער ואת חסידות חב"ד. באמצעות תרגום מסולף הוא ביקש להוכיח כי למעשה לרבי דובער נאסף סכום כסף גדול בהרבה עליו הוא לא דיווח. האשמה מגוחכת נוספת היתה כי מידות בית מדרשו של רבי דובער בליובאוויטש זהות למידות בית המקדש בירושלים! אין ספק, כך טען המלשין לשלטונות, כי רבי דובער מבקש למרוד בצאר ולמלוך על ישראל.
בסתיו של שנת תקפ"ז (1826) נצטווה רבי דובער להופיע בבירת המחוז ויטבסק. פקידים רמי דרג הגיעו כדי למסור לו את הצו וללוות אותו לויטבסק. בכל כפר דרכו עברה המשלחת היו התושבים – יהודים ולא יהודים כאחד – יוצאים לקבל את פני הרבי, וזקני הכפר יוצאים לכבודו ובידיהם לחם ומלח. הכבוד הרב שחלקו התושבים לרבי הותיר רושם עמוק על הפקידים.
את החקירה ניהל המושל המחוזי חוואנסקי, אדם נוקשה שלא נטה חיבה יתירה לרבי דובער. צוות החקירה חלק לרבי כבוד ובשלב מאוחר יותר אף התיר לו להתפלל במניין ולהרצות דברי חסידות לפני החסידים.
ביו"ד לחודש כסלו התבשר הרבי כי הוא נקי מכל אשמה. מאז תאריך זה נחוג כיום שמחה בקרב החסידים.
שנה לאחר-מכן, בט' בכסלו תקפ"ח (1827), 54 שנה בדיוק לאחר שנולד, הסתלק רבי דובער וחתם בכך פרק חשוב בהיסטוריה של תנועת חב"ד. אביו, רבי שניאור זלמן, ייסד את החסידות; בנו פיתח את תורת אביו וביסס אותה והפיץ את רעיונות החסידות לקהלים חדשים.
אסיים באחד מפתגמיו האהובים עליי של האדמו"ר האמצעי,מבטיחה שאם תאמצו אותו לעולם לא תאבד תקוותכם: "לפני עלות השחר גובר החושך ביותר, משום שאור השחר קרוב לבוא. כך גם החושך הגדול של גלות זו הכנה היא לאור הגדול של משיח; אור שהוא גדול עוד יותר מזה שהאיר בגילוי של מתן תורה. כך היא המידה: אחר מכה – רפואה, אחר צרה – ישועה ונחמה." שנזכה בקרוב ממש❤️