איש עסקים
ישנו הבדל מהותי בין בעל עסק לבין עובדיו השכירים. העובד השכיר משקיע את מספר שעות העבודה הנדרש ממנו, ובסוף היום משאיר מאחוריו את דאגות העסק. אפילו העובד החרוץ והמסור ביותר, לא מפגין אותה מידה של מעורבות כמו בעל העסק עצמו. בעל העסק נושא עימו תמיד את נטל הדאגה לכל ענייני העסק. אפילו כאשר העסק מנוהל על מי מנוחות, הוא אינו יושב ומחכה שהזדמנויות עסקיות תיפולנה לחיקו, אלא מחפש תמיד דרכים לשפר או להרחיב את נכסיו.
אנו כיהודים חייבים להתייחס ל"עסק" הרוחני שלנו באותה מסירות שמוכיח היזם כלפי העסק שלו. יהיו אשר יהיו עיסוקינו במשך רוב שעות היום, העבודה הרוחנית של לימוד התורה, צריכה להיות העסק האמיתי שלנו. לא חשוב כמה זמן מקדישים ללימוד היומי שלנו (אפילו אם זו רק קריאה של "מזון רוחני"…) בכל זאת אנחנו יכולים להיות מונחים בעניינים האלו גם שעות אחרי שחזרנו לפעילויות החולין…
(מעובד מתוך "מנגינת החיים").
שיהיה שבוע של הרחבה והצלחה בעסק הרוחני (והגשמי)!
