היום היה ממש בא לי לאכול שווארמה
אמיתית. ישראלית. כמו אצלי בשכונה בעמידר ברמת-גן. אצל פקוס. פיתה שווארמה חומוס צ'יפס סלט וקצת חריף ירוק (חצי אשכנזי שכמוני).
לצערי סגרו לי את Olympic pita השווארמה המועדפת עלי.

בלת ברירה הלכתי למתחרה הידוע Mr. Broadway לבדוק על מה כל ההמולה ולמה המקום מוכר. המקום יפה נקי והכל. קצת פנסי.
בקופה-ספרדיה לא סגור מאיפה (סגור אבל לא רוצה להישמע גזען) מברכת לשלום ושואלת מה ארצה. נחמדה סה״כ. ניסיתי את מזלי ושאלתי אם יש פיתה שווארמה.
״יש״ אמרה הבחורה בקופה.
חיוך עלה על פני. אבל רק לקצת…
״כמה?״ שאלתי
15.95$. בלי מיסים. 17.80$ אחרי. וזה בלי שתיה.
אבל סבבה זורם. כבד אבל לא נורא. בטח שווה. ״מה יש בפנים?״
״כלום״ היא אמרה ״רק שווארמה״.
״כלום?״
״כלום. הסלט בא בצד.״
״מה עם חומוס סלט משהו?״
״כלום. רק סלט בצד. אני מביאה לך קונטיינר ואתה שם מה שבא לך״.
״אפשר במקום שיבוא בצד לשים את זה בפנים? אני אשים. במקום בקונטיינר, בתוך הפיתה (ואוותר לך על הצ'יפס-חשבתי בראש) אפשרי?״
״לא״ אמרה הבחורה בקופה. מנסה לא לקרוא לה קופאית כי זה לא סופר. אבל היא גם לא מארחת. היא רק לוקחת הזמנות. בקיצור הבחורה בקופה.
פה חשדתי.

אמרתי שלום ותודה על הסבלנות ויום נפלא ויצאתי. קצת בבאסה. אבל בקטנה. זה ניו יורק. מנהטן. בכל פינה שווארמה כשרה. יאללה ניסיון שני.
גוגל תציל אותי.

בדיעבד גוגל רק עזר לי לחצות את הכביש למסעדה ממול לכביש בלוק אחד קדימה. אבל עדיין הייתי חייב לשאול אותו קודם איפה יש הכי קרוב. שלא ייעלב. למרות שאם הייתי מרים את הראש ומחפש-הייתי מוצא את pitopia ממש מעבר לכביש.
כבר 4 שנים הם פתוחים ועוד לא דרכתי בפנים. תמיד עברתי ליד בדרך לאולימפיק פיתה…
מקום יחסית קטן אבל זה יותר לפיתות באגטים סלטים וכו שאנשים אוכלים תיק תק וקמים. או לוקחים לדרך.
גם נראה נקי ומסודר, עם הרבה מבחר סלטים והכל מוצג לראווה. פחות פנסי אבל יותר מושך את העין הישראלית שלי בנוגע לשווארמה.

בניגוד ל Mr. Broadway פה עמד מרוקאי חביב ליד הקופה ולקח הזמנות.
והיו הזמנות. היו הרבה אנשים שמחכים שיכינו להם את ההזמנה.
ליד המרוקאי עמדה בחורה אפרו-אמריקאית שעזרה והכינה את ההזמנות. יחד שניהם תקתקו הכל. לא כולל החברה במטבח שהכינו את כל האוכל מאחורה.
תיק תק הגיע תורי.
״שלום, מה תרצה להזמין?״ אמר המרוקאי החביב.
״פיתה שווארמה בבקשה. חומוס צ'יפס סלט קצת חריף ירוק.״
בלי ״לא אי אפשר״ בלי ״זה לא בא עם זה וזה״ ובלי פרצופים אמר הבחור בקופה ״מיד חבר. משהו לשתות?״
״כן. יש משהו ישראלי?״ ״לימונענע״ אמר בעברית במבטא מרוקאי כבד. אהבתי. לקחתי. ״כן אחי, אחד לימונענע בשבילי״
״אתה מרוקאי?״ שאלתי.
״כן אחי ואתה?״
״ישראלי, חצי עיראקי חצי אשכנזי״
לחצנו יד והמשכנו לקשקש עוד קצת.
בסוף הוא אמר ״15.19$ בבקשה.״ (וזה עם השתיה והמיסים). הגשתי לו את הכסף, לקחתי העודף, זרקתי קצת בכוס של הטיפים כמובן כיאה לניו יורקר אמיתי, וזזתי מהקופה.

במהרה הגיע הזמן שלי לקבל את ההזמנה. הוא שאל שוב מה לשים רק לוודא ושם כל מה שביקשתי בנדיבות. פיצץ עוד טיפה מלמעלה בשווארמה והגיש. ״שמתי לך מלא שווארמה אחי״ ״שמתי לב. תודה רבה אח שלי מעריך את זה מאוד״ אמרתי וישבתי לאכול.
עכשיו עזבו את זה שהשווארמה הייתה אחלה של שווארמה. והפיתה טריה והכל טוב. מה שקנה אותי ויחזיר אותי למקום הזה זה השירות. כמעט כמעט כמו בארץ. גם מביאים קערה קטנה לשים עוד חמוצים וסלטים כמה שבא.
טעים. נקי. זול יחסית. שירות מצויין.
אני אחזור.
ותודה רבה למרוקאי בקופה.
אם אתם עוברים שם באיזור אני מאוד ממליץ. צרפתי תמונות של המנה שלי עם הקבלה למי שלא מאמין ושל התעודת הכשר. פתוח כל יום 11 בבוקר עד 23 בלילה. חוץ משישי עד 3 ושבת סגור.

כתובת
1369 Broadway New York 10018

תודה רבה על הקריאה למי שהגיע עד לפה. מוזמנים לשתף.
ערב טוב בניו יורק. עידו.

* (אגב אף אחד לא ביקש ממני לכתוב את הפוסט הזה. הכל מהלב. אם אתם בעלי מסעדה בעיר וגם לכם בא שאגיע אליכם ואפרגן בפוסט מהלב עם ביקורת אמיתית אני אשמח. המנה עליכם הפרסום עלי…)