טור לפרשת מקץ

כותרת: גשר יוסף הצדיק

תארו לעצמכם שאתם עומדים להתראות עם אח יקר אחרי 22 שנה שלא נפגשתם. בפעם האחרונה שראיתם אותו הוא היה כבר נער בוגר, בגיל 17. הבעיה היחידה, שאז לא היה לו זקן, ועכשיו כן. מה שיכול לעזור זו העובדה שהוא דומה מאוד לאביכם.
האם הייתם מצליחים לזהות אותו תוך כמה דקות?

מיד, נכון?
אבל האחים של יוסף לא הצליחו לזהות אותו גם אחרי שעה ארוכה. בעקבות הרעב, הם ירדו למצרים ופגשו את יוסף כמשנה למלך, אחרי 22 שנות נתק. הם שוחחו עמו ארוכות, ובכל זאת לא הצליחו לזהות. יוסף דווקא זיהה את אחיו מיד, הם לא. הכיצד?
מסבירים המפרשים, כי האחים לא העלו על דעתם שאחיהם מכהן במשרה כה רמה. מאחורי ההנחה הזו, מסתתר הבדל מהותי בין יוסף לבין שאר האחים.
השקפת עולמם של האחים גרסה כי דבקות בה' עומדת בניגוד למעורבות בהוויות העולם. הם בחרו לעצמם עיסוק המאפשר התנתקות מהבלי העולם, ולכן הלכו להיות רועי צאן. גם לאחר שכל משפחת יעקב ירדה למצרים, האחים התנגדו בתוקף לרעיון שפרעה ימנה אותם כשרים בממלכתו. הם ביקשו להתרחק מהמולת מצרים, ועברו לרעות צאן בארץ גושן, כדי שחייהם הרוחניים לא ייפגעו.
יוסף, לעומת זאת, כן בחר לבוא במגע עם העולם, ואף התמנה כמשנה למלך מצרים. וראו זה פלא, תפקידו לא הצליח לפגוע ולו במעט באמונתו בה'. הוא ניחן ביכולת נדירה לבנות גשר בין עולם הקדושה לעולם החולין. גם כאשר היה בתוך ליבת מצרים, הוא נשאר "יוסף הצדיק", וכך, למשל, הפגין אומץ רב כאשר אמר לפרעה "האלוקים יענה את שלום פרעה".
האחים לא ידעו זאת. הם היו בטוחים, בטעות, כי אף יוסף ינקוט באורח חיים בדלני, דבר שלגמרי לא הסתדר מבחינתם עם משרה רמה בבית המלוכה. מובן, אפוא, שכאשר ראו מולם את שליט מצרים – לא העלו על דעתם שזה יכול להיות יוסף.
עבורנו, דרכו של יוסף מסמלת את תכלית הבריאה ואת התפקיד המוטל על כל יהודי. עלינו לגלות מעורבות בנעשה בעולם, אך לזכור להיות בעמדה המשפיעה, ולהחדיר קדושה בכל דבר:
לאכול – ולהקפיד על כשרות וברכה;
לעבוד בעסק – ולדאוג שינוהל ביושר, לפי כללי ההלכה;
להיות מעורב בסביבה – ולהושיט יד תומכת;
להרוויח כסף – ולזכור לתת גם צדקה.
זה אפשרי. תשאלו את יוסף הצדיק.