שהשמחה תהי' באופן של "פנים חדשות" באו לכאן!
השמחה ד'שמחת בית השואבה' בכל לילה של חג הסוכות, צריכה להיות באופן נעלה יותר לגבי השמחה בלילה הקודמת, שהרי, בכל עניני קדושה קיים הכלל ד"מעלין בקודש", ויש להוסיף ולעלות מחיל אל חיל, ובוודאי שכן הוא גם לענין שמחת בית השואבה, שבכל לילה יש להוסיף שמחה.
והנה, ידוע ששמחה אמיתית אינה אלא באופן של חידוש, כפי שמצינו בנוגע לשמחת נישואין, שע"י "פנים חדשות" ניתוסף בשמחה, ורק אז אפשר לברך "שבע ברכות" (טושו"ע אבה"ע סס"ב ס"ז).
ועפ"ז נשאלת השאלה, כיצד יכולה להיות שמחה אמיתית בכל לילה דחג הסוכות? הרי אין כן ענין של חידוש, שהרי כבר היתה שמחה בלילה הראשונה?
ואין לומר, שהחידוש ד"פנים חדשות" הוא זה שבליל שני באים לשמוח אנשים שלא היו בלילה הראשונה, שהרי שמחה זו אינה רק במעמד כו"כ מישראל, אלא גם ביחיד, וא"כ, ברור שביחיד לא נמצא "פנים חדשות".
וא"כ, נשאלת השאלה, כיצד יתכן שמחה אמיתית בכל לילה, ובפרט, שכנ"ל, שמחה זו צריכה להיות נעלית יותר מלילה הקודמת, כאשר אין כאן חידוש לכאורה?
אלא, שעל כרחנו לומר, שעצם הציווי להוסיף ולהעלות בשמחה, מכריח ומודיע, שניתן כח לכל אחד, לפעול חידוש בעצמו, שהוא יהי' ה"פנים חדשות". והיינו, ששמחתו תהי' כל כך גדולה, שלא רק שפועל בעצמו איזה "הזזה", תנועה או שיהי' מרוצה וכיו"ב אלא שנעשה אדם חדש לגמרי, בבחינת "פנים חדשות"!
ומזה מובן העילוי של השמחה בכל לילה, כי מכיון שצריך "פנים חדשות" הרי זה מכריח שהשמחה בלילה זה תהי' כל כך גדולה עד שפועל על האדם להיות אדם חדש לגמרי.
(משיחת ליל ב' דחג הסוכות תשמ"ח – תורת מנחם תשמ"ח ח"א עמ' 183 ואילך)
