בנוסח "הנרות הללו" אומרים אנו: "ואין לנו רשות להשתמש בהן אלא לראותן בלבד".
ויש לדייק, לכאורה, דמלשון הנוסח משמע שיש בראיית הנרות איזה שימוש. כי, באם אין ב"לראותן" שום שימוש, לא הוא לי' להביאה כאן כל עיקר. דהרי רק "להשתמש בהם" "אין לנו רשות", ומדוע נחשוב שאסור לראותן? אלא, מכאן, שיש ב"לראותן" איזה שימוש, ורק ששימוש זה מותר הוא.
ולכאורה איזה "שימוש" ותועלת יכול האדם לקבל מראיית הנרות?
אלא, לימדונו רבותינו (ספר השיחות תש"ו עמ' 22): "מען דארף זיך צוהערן וואס די ליכטלאך — נרות חנוכה — דערציילן" [צריך להקשיב למה שהנרות 'מספרים']. והיינו, שיש להתבונן בתוכן ענין נרות חנוכה, וללמוד מזה הוראות בעבודת האדם. ו"ראי'" כזו, וודאי יש בה "שימוש" ותועלת לאדם.
אלא ששימוש זה אינו מביא תועלת לגוף האדם ולצרכיו הגשמיים, כי אם תועלת ושימוש רוחני לנשמת האדם.
וזהו "אין לנו רשות להשתמש בהן אלא לראותן בלבד", כי שימוש לשם תועלת הגוף אסורה היא, אך לתועלת הנשמה וכדי ללמוד מזה לעבודת האדם, ודאי מותרת היא.
(ע"פ שיחות קודש תשל"ה ח"א עמ' 295 ואילך)
